מצוות עשה

מִצְווֹת עֲשֵׂה היא הגדרה למכלול המצוות בתורה שציוויין 'קום ועשה'. אדם שעבר על מצוות עשה אינו לוקה. מניין מצוות 'עשה' מתוך תרי"ג (613) המצוות הוא רמ"ח (248) כמנין אבריו של אדם.

רקע

תרי"ג מצוות התורה מתחלקות לשני סוגים: האחד צווי לעשות את מצוות ה'עשה', והשני צווי להימנע מלעשות את מצוות 'לא תעשה'. מוני המצוות (הרמב"ם, הסמ"ג ודומיהם) חילקו על פי המקובל בידינו את המצוות לשני סוגים אלו כאשר רמ"ח צווים שייכים לסוג הראשון, ונקראים מצוות עשה. ושס"ה צווים משתייכים לסוג השני, ונקראים מצוות 'לא תעשה'.

דוגמאות למצוות 'עשה':

מילה - המצוה היא לעשות מעשה ולמול את הילד.
אכילת מצה - המצוה היא לעשות מעשה ולאכול מצה.

קיימות מצוות 'עשה', שהשלכותיהן יוצרות גם איסור שלא לעשות מעשה, לדוגמה, שמירת השבת היא (בין היתר) מצוות עשה "שמור את יום השבת" (דברים ה, יב), למרות זאת ההשלכות שלה הן לא לחלל את השבת.

ענישה

בשונה ממצוות לא תעשה, לא ציינה התורה את עונשו של ה'מבטל עשה' (מי שנמנע מלבצע חובת מצוות עשה), ועל כן, אין בית דין מענישים את המבטל עשה, והתמורה היחידה שמקבלים עליהן הוא בשכר ועונש שמימי, שעל אף שאין בידיעתנו מהות העונש בידי שמים, עצם הידיעה שיש שכר ועונש על כל מעשה, היא מעיקרי האמונה.

יוצאים מכלל זה, הם מצוות קרבן פסח וכן ברית מילה שהמבטלן במזיד נידון בכרת.

עם כל זה, מצוות עשה שנכתבה יחד עם לאו, לוקין עליה מצד הלאו שכתוב בה, אם הלאו אינו לאו הניתק לעשה.

ראוי להוסיף, כי אף שאין עונש לאחר ביטול המצוה, קיימת כפיה לפני אי קיום המצוה כדי שיעשנה. בלשון התלמוד: כופין אותו עד שתצא נפשו.

מאפיינים הלכתיים

על מצוות עשה, אדם מחויב לבזבז רק עד חומש מממונו, לעומת מצוות לא תעשה, בהן על האדם לתת כל ממונו ובלבד שלא יעבור על המצוה.
קיום מצוות עשה דוחה מצוות לא תעשה, אם אי אפשר לקיים שניהם, כך למשל מותר ללבוש טלית העשויה צמר שציציותיה עשויות פשתן אף על פי שעוברים בכך על לאו של שעטנז, כיוון שמקיימים בזה מצוות ציצית.