קדשים קלים
(הופנה מהדף קודשים קלים)
קדשים קלים הם סוג מסוים של קרבנות שקדושתם קלה יותר מקרבנות קדשי קדשים. בקדשים קלים יש בהם חלק שנאכל לבעלי הקרבן[1], לאחר שהאימורים עולים למזבח. ולרוב קדשים קלים יהיו שלמים.
קרבנות הקדשים הקלים הם: שלמי נדבה, שלמי חגיגה, שלמי שמחה, חגיגת ארבעה עשר, שלמי ביכורים, קרבן תודה, איל נזיר (וכן לחם הבא עם התודה ואיל הנזיר[2]) , קרבן פסח, מעשר בהמה, בכור בהמה טהורה. כאשר כולם שלמים פרט לבכור, מעשר ופסח.
ההבדלים בין קדשים קלים לקדשי קדשים
- מקום השחיטה - קדשים קלים ניתנים לשחיטה בכל רחבי העזרה לעומת קדשי קדשים שנשחטים רק בצפון העזרה.
- אכילה - בשר קדשים קלים נאכל על ידי בעלי הקרבן, לאחר שהאימורים עלו למזבח והחזה ושוק ניתנו לכהנים לאכילה, (מלבד קרבן בכור שניתן לכהנים[1].) זאת לעומת שאר קדשי קדשים שנאכלים רק על ידי כהנים זכרים.
- מקום האכילה - קדשים קלים נאכלים בכל ירושלים בניגוד לקדשי קדשים שנאכלים רק בעזרה[3].
- זמן האכילה - זמן האכילה של קודשים קלים הם יומיים (יום השחיטה, לילה והיום למחרת) לאחר השחיטה (פרט לקורבן תודה, שנאכל ליום ולילה, וקורבן פסח, שנאכל רק בלילה שלאחר הקרבתו, ליל ט"ו בניסן) לעומת שאר קודשים שזמנם יום ולילה.
- זמן המעילה - דין מעילה בקודשים קלים, תחילת זמנו רק לאחר זריקת הדם על המזבח ורק על האימורים שמיועדים להישרף על גבי המזבח. אבל בקדשי קדשים (עולה, חטאת, אשם, ושלמי ציבור) נחשב כמועל בקודשים משעה שהקדשו, לאחר שנזרק דמו מועל רק אם השתמש בבשר הקורבן שמיועד להישרף על גבי המזבח.[4]. הסיבה להבדל זה היא, שקדשי קדשים נחשבים מתחילה כמיועדים להקרבה, ורק לאחר זריקת הדם מתחדש ההיתר לכהנים לאכול מן הבשר, ובכך פוקע ממנו איסור מעילה. לעומת זאת קודשים קלים אינם מוגדרים מלכתחילה כמיועדים להקרבה, ולכן לא נוהג בהם איסור מעילה בחייהם, ורק לאחר זריקת הדם, כשמתברר איזה חלקים מן הקורבן מיועדים להקטרה על המזבח ואיזה לאכילה, חל איסור מעילה על החלקים המיועדים למזבח.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 במקרה של בכור הבעלים הם הכהנים, ומותר לתת מבשרו גם לאשת כהן, כמו תרומה. הלכות מעשה הקרבנות, פרק י', הלכה ה'
- ^ כל מה שנשאר מהמורם מהתודה ומאיל הנזיר, דינם כקדשים קלים ונאכל בכל ירושלים, בניגוד לשאר המנחות (שהם קדשי קדשים). הלכות מעשה הקרבנות, פרק ט'-י.
- ^ הלכות מעשה הקרבנות, פרק י', הלכה ה'
- ^ הלכות מעילה, פרק ב', הלכה א'-ו
.jpg){kind=small}