כורש הצעיר
כורש המכונה הצעיר (ביוונית: Κύρος ο νεότερος בפרסית: کوروش کوچک; המאה ה-4 לפנה"ס) להבדילו מכורש הגדול. היה נסיך פרסי שהתפרסם בזכות המרד שהנהיג נגד אחיו ארתחששתא השני. במהלך המרד השתמש כורש בשכירי חרב יוונים, ולאחריו פתחו היוונים במסע ארוך הביתה שתואר בספרו של קסנופון "אנבסיס".
תחילת דרכו
כורש היה בנו השני של מלך פרס האחמנית דריווש השני ואשתו פריסטיס. נהוג כיום לתארך את שנת לידתו כ-424 לפנה"ס או 423 לפנה"ס,[1] הוא נקרא על שמו של כורש הגדול.[2] היה לו אח גדול בשם ארסקס (לימים ארתחששתא השני), ושני אחים קטנים בשם אוסטאנס ואוקסטארס. מעט מאד ידוע על ילדותו, פלוטארכוס בחיבורו "חיי ארתחששתא" כותב שהוא היה הבן המועדף על אמו, וכי משחר נעוריו נודע כפזיז וחם מזג, בעוד ארסקס נודע כמעודן ומתון.[3] קסנופון בחיבורו "אנבסיס" כותב, שהוא נודע כרוכב מצטיין והתבלט בשימוש בכידון ובחרב, וכן מציין שבצעירותו הרג דוב פראי.[4]
בשנת 407 לפנה"ס בעוד המלחמה הפלופונסית משתוללת ביוון, מונה כורש בידי אביו כסטרפ של אסיה הקטנה, וסרדיס נקבעה כמקום מושבו. מטרתו הייתה לדאוג לשיתוף פעולה פרסי מלא עם הספרטנים, ולהילחם באתונאים.[5] כורש נפגש עם ליסנדרוס, מפקד הצי הספרטני, והלה מצא חן בעיניו. כורש נתן לליסנדרוס תקציב לבניית צי, שעמו ניצח ליסנדרוס את המצביא האתונאי אנטיוכוס בקרב נוטיון. אולם בשנה הבאה הגיע לזירה מפקד ספרטני חדש, קליקרטידס. כורש התייחס אליו בחשדנות ולא נתן לו את הסכומים הדרושים לבניית צי. קליקרטידס נאלץ לגייס תרומות מערי אסיה,[6] והצי שלו אבד בקרב ארגינוסאי. בספרטה הבינו שהם זקוקים לכסף הפרסי אם ברצונם לנצח. אולם כורש בטח בליסנדרוס בלבד, וחוקי ספרטה אסרו על הענקת משרת הנאוארכוס (מפקד הצי) לאיש אחד יותר מפעם אחת. לפיכך בשנת 405 לפנה"ס מונה ליסנדרוס לאפיסטולאוס (סגן מפקד הצי), אולם למעשה שרביט הפיקוד היה בידיו.[7] אולם אז חלה המלך דריווש ונטה למות, כורש הבין שסיכויו לרשת את הכתר יהיו רבים יותר אם יהיה לצד אביו במותו. ועל כן מיהר לשושן, וביצע צעד חריג כאשר מינה את ליסנדרוס כסטרפ במקומו.[8]
המרד
פריסטיס התאמצה מאד שכורש שהיה המועדף עליה יזכה בכתר, אולם ללא הועל וארסקס הבכור הוכתר בשם "ארתחששתא השני". כורש הואשם בניסיון לרצוח את המלך החדש בזמן טקס ההכתרה, אולם פריסטיס השפיעה על ארתחששתא לבטל את האישום, וכורש הוחזר לתפקידו הקודם כסטרפ סרדיס.[9] אולם כורש לא אמר נואש, והחליט לקחת את המלוכה בכוח. מהיכרותו האישית עם היוונים הוא הכיר את יתרונותיהם כלוחמים, המלחמה הפלופונסית שהסתיימה בעקבות קרב אייגוספוטמוי הותירה אלפי יוונים מבוטלים,[10] והללו היו נכונים להשכיר עצמם כשכירי חרב לכל המרבה במחיר. כורש גייס 12,000 יוונים כאלו תחת פיקודו של קלארכוס (לשעבר מושל ביזנטיון מטעם ספרטה), והללו התאמנו בסרדיס בעוד כורש מחכה להזדמנות הנכונה להכות. נאמניו של ארתחששתא הזהירו אותו מפני כורש, אולם אמו הגנה עליו והרגיעה את חשדותיו.[11] השכירים היוונים לא ידעו לשם מה שכרו אותם וסברו שמדובר במריבה של כורש עם טיספרנס סטרפ קאריה.
בראשית שנת 401 לפנה"ס ריכז כורש את כל צבאו בסרדיס, וטען שהוא יוצא למלחמה על הפסידים, עם עקשן שמעולם לא נכנע לפרסים וישב בהרי טורקיה. אולם טיספרנס חשד בו ויצא עם 500 פרשים לשושן להזהיר את המלך, ארתחששתא בלחץ אמו החליט לחכות. כורש גם ניסה לפתות את ספרטה לסייע לו, הספרטנים התלבטו, מחד הם חבו חוב גדול לכורש על עזרתו במיגור האתונאים, ומאידך חששו להתעמת עם פרס. אולם לבסוף השתכנעו ושלחו 700 הופליטים, ו-35 ספינות לעזרת כורש.[11] לטענת קסנופון צבאו של כורש כלל 100,000 חיילים, הערכות מודרניות מצמצמות את המספר ל-30,000, לא כולל 12,000 שכירים יוונים.[12] בראשית מרץ פתח כורש במסע מזורז לעבר שושן, המסע התנהל בעצלתיים ואפשר לארתחששתא לגייס במהירות את צבאו. הצדדים נפגשו בספטמבר בקרב קונקסה שנערך 25 קילומטרים מצפון לבבל, השכירים היוונים גברו על חיל הרגלים הפרסי, אולם כורש שפיקד על חיל הפרשים נהרג בקרב וצבאו התפזר.
שכירי החרב שלו נותרו מבולבלים, בלי פרנסה וללא מעסיק. וכך יצאו למסעם המפורסם שנודע בשם "מסע הרבבה", ותואר בספרו של קסנופון "אנבסיס".
לקריאה נוספת
- משה עמית, תולדות יוון הקלאסית, הוצאת מאגנס, תשס"ב.
- פלוטארכוס. חיי אישים - אנשי יוון. תרגם מיוונית והוסיף הערות א"א הלוי. ירושלים, מוסד ביאליק, תשל"א. (הביוגרפיות של סולון, תמיסטוקלס ואלקיביאדס תורגמו על ידי מ"ה בן שמאי.)
- קסנופון. מסע הרבבה. עברית אריה חשביה. תל אביב, ההוצאה לאור – משרד הביטחון, תשמ"ד (1984).
- כסינופון. אנאבסיס (מסע הרבבה). תרגם מיוונית והוסיף הערות א.א. הלוי. הקדים מבוא א. פוקס. ירושלים, מוסד ביאליק, תשכ"ט (1969).
- Xenophon. Hellenica. Translated by C.L. Brownson. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1918-1921. Digitized copy in: Perseus
- Plutarch. Lives. Translated by Bernadotte Perrin. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1914-1926. 11 vols. Digitized copy in: penelope.uchicago.edu
- Donald Kagan. The Peloponnesian War. Penguin Books, 2003.
הערות שוליים
- ^ ביוגרפיה באתר ליוויוס
- ^ פלוטארכוס, "חיי ארתחששתא", 1.
- ^ פלוטארכוס, "חיי ארתחששתא", 2.
- ^ קסנופון, "אנבסיס", ספר ראשון, 4.
- ^ משה עמית, "תולדות יוון הקלאסית", עמ' 399.
- ^ משה עמית, "תולדות יוון הקלאסית", עמ' 401.
- ^ .Donald Kagan. The Peloponnesian War, p 469
- ^ קסנופון, "הלניקה", 2.1.14.
- ^ פלוטארכוס, "חיי ארתחששתא", 3.
- ^ משה עמית, "תולדות יוון הקלאסית", עמ' 423.
- ^ 11.0 11.1 פלוטארכוס, "חיי ארתחששתא", 4.
- ^ משה עמית, "תולדות יוון הקלאסית", עמ' 424.
