ורגיליוס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. פובליוס ורגיליוס מארולטינית: Publius Vergilius Maro; ‏15 באוקטובר 70 לפנה"ס21 בספטמבר 19 לפנה"ס), המכונה ורגיליוס, היה משורר רומי. עם יצירותיו נמנות: האקלוגות, הגאורגיקה, ואינאיס. ה"אינאיס" היא פואמה אפית בשנים-עשר ספרים, שנחשבה לאפוס הלאומי הרומאי.

חיים

ורגיליוס נולד בכפר אנדס (Andes) שבצפון איטליה, ליד מנטואה. הוא למד בתחילה בקרמונה ובמילאנו. מניחים כי היה ממוצא קלטי. הוא נסע לרומא ללמוד רטוריקה, רפואה ואסטרונומיה, מקצועות שאותם זנח מאוחר יותר לטובת הפילוסופיה.

כתבים מוקדמים

בשנת 52 לפנה"ס, כשלמד ברומא מפי הפילוסוף היווני האפיקוראי סירון, החל ורגיליוס לכתוב שירה. קבוצה של שירים קטנים המיוחסת לורגיליוס הצעיר קיימת. אחד מהם, ה"קטלפון", מורכבת מארבעה עשר שירים קטנים, שחלקם אולי של ורגיליוס, ופואמה נרטיבית אחרת, ששמה "קולקס" ("היתוש"), יוחסה לורגיליוס כבר במאה ה-1 לספירה.

ב־42 לפנה"ס, לאחר ההפסד של ברוטוס וקסיוס[דרושה הבהרה], רוצחיו של יוליוס קיסר, חיילים יושבו על אדמות מופקעות, וגם אחוזתו של ורגיליוס ליד מנטואה הופקעה. אך ה"אקלוגה" הראשונה, שנכתבה בערך ב־42 לפנה"ס, מעידה כי אוגוסטוס השיב לו את אחוזתו, שכן הוא מספר כיצד "טיטירוס" קיבל חזרה את אדמתו בעזרת התערבותו של אוקטביאנוס, ומקובל כי טיטריוס הוא ורגיליוס עצמו. ורגיליוס נעשה לחלק מחוג המאסנים, תומכיו של אוקטביאנוס, שניסו להשיג לו תמיכה בקרב בני האצולה הרומאית, על ידי כך שהראו כי סופרים ויוצרים ידועים אחרים הם לצידו. לאחר שסיים את ה"אקלוגות", כתב ורגיליוס בשנים 37-29 לפנה"ס את ה"גאורגיקה" ("עבודת האדמה"), שנכתבה לכבודו של מאיקנאס. אך אוקטביאנוס, שניצח את מרקוס אנטוניוס בקרב אקטיום ב־31 לפנה"ס ושקיבל את התואר "אוגוסטוס" מהסנאט הרומי, לחץ על ורגיליוס לכתוב אפוס המפאר את שלטונו.

כתיבת האינאיס

ערך מורחב – איניאדה

ורגיליוס כתב יצירה זו בעשר השנים האחרונות לחייו. ששת הספרים הראשונים של האפוס מספרים כיצד הגיבור איניאס נמלט מטרויה, ומגיע לאיטליה. בדרך, סערה מביאה אותו לחופה של קרתגו, שם מכיר את המלכה דידו אך האליל יופיטר מזכיר לאיניאס את חובתו, והוא יוצא מקרתגו בחשאי, וגורם בכך להתאבדותה של דידו, אך לא לפני שהיא נשבעת לנקום. כשהוא מגיע לקומיי באיטליה, איניאס מתייעץ בסיבילה, שמדריכה אותו בעולמות השאול ומגלה לו את הגורל המיועד לו. איניאס נולד מחדש כיוצרה של האימפריה הרומית.


ששת הספרים הראשונים משתמשים במודל של האודיסיאה של הומרוס, אך השישה האחרונים הם התשובה הרומאית לאיליאדה. איניאס התארס עם לביניה, בתו של המלך לאטינוס, אך לביניה כבר הובטחה לטורנוס, מלך הרוטוליאנים, שבא להלחם בו. האיניאדה מסתיימת בלוחמת יחיד בין איניאס וטורנוס, שבו איניאס מנצח והורג את טורנוס, ואינו מאזין לתחינות הרחמים של אויבו.

ורגיליוס נסע עם אוגוסטוס ליוון, שם חלה ומת בנמל ברונדוסיום, כשהוא מותיר את האינאיס לא גמורה. אוגוסטוס אמר לעורכיו של ורגיליוס להתעלם מהבקשה שלו להשמיד את היצירה ולא לפרסמה, והורה להם לפרסם אותה כמעט כפי שהיא. למרות שהיצירה לא הושלמה, היא נחשבה מיד כיצירת מופת. הוא הצהיר על הייעוד האימפריאלי של רומא, אך יחד עם זאת איפשר חמלה כלפי הקורבנות של רומא. דידו וטורנוס הם שניהם קרבנות של הגורל הרומאי, והן דמויות אטרקטיביות יותר מאיניאס, שהתמסרותו המוחלטת למטרה נראית כמעט דוחה לקורא המודרני. אולם הערך שורגיליוס מנסה להראות באינאיס הוא pietas, שניתן לתרגמו כאדיקות – החובה שלו כלפי האלים, משפחתו ומולדתו. איניאס נאבק בין רצונו לעשות את מה שהוא רוצה כאדם, ובין מה שהוא חייב לעשות כגיבור בעל "פיאטס". המאבקים הפנימיים של איניאס, ובמקרים רבים – חסרונותיו, עושים אותו לדמות אמיתית הרבה יותר מהגיבורים ההומריים באודיסיאה ובאיליאדה.

הטקסט של האינאיס הוא רק גרסה ראשונית, ולכן יש בו כמה חסרונות שורגיליוס התכוון לתקן לפני שהוא מפרסם אותו:

התייחסות לארץ ישראל

ב"גאורגיקה" נמצאת ההתייחסות היחידה בחיבוריו של ורגיליוס לארץ יהודה, כאשר את דקליה המפורסמים בתקופת בית שני הוא מכנה "דקלי אדום". זאת הדוגמה הראשונה בשירה הלטינית להחלפה בין יהודה ואדום, שבתקופה מאוחרת יותר ניתן למצוא יותר מקרים שלה.[1]

משמעויות סודיות בוורגיליוס

בימי הביניים, נחשב ורגיליוס למבשר של הנצרות, בגלל הפסוקים באקלוגה הרביעית המתייחסים להולדתו של ילד, שחשבו כי הם מנבאים את הולדתו של ישו. השיר הזה כנראה מתייחס להריונה של אשתו של אוגוסטוס, סקריבוניה, שבסופו של דבר ילדה בת.

בימי הביניים זוהתה דמותו של ורגיליוס עם מיסטיקה, מעשי כישוף וקסם וכתבי היד של האינאס שימשו לקריאת גורלות וקמעות שונים, שבהם בחרו שורה באופן אקראי וניסו למצוא בה משמעות מעשית עכשווית. אפילו במיתוס וולשי, תאלייסין, האלה קרידוון קוראת מ"ספרו של פרילט", הוא ורגיליוס. הפרופסור ז'אן-ייבה מלברו הציע כי ורגיליוס כתב את האינאיס בשני רבדים - הרובד הראשון והשטחי נועד לקהל הרומאי הרחב ולצורכיו של אוגוסטוס, ואילו הרובד השני והעמוק יותר, שאף אחד לא הבחין בו לפני מלברו עצמו, שיקף את דעתו האמיתית של ורגיליוס ואת מה שבאמת קרה בהיסטוריה. מלברו חושב כי אוגוסטוס רצח את ורגיליוס כאשר הוא סיים את האפוס. רעיונותיו של מלברו לא נתקבלו במחקר.

דעות מאוחרות על ורגיליוס

גם כאשר העולם הרומאי התמוטט, אנשי ספרות עדיין הודו כי ורגיליוס ה"מנוצר" הוא משורר אמן, גם אם הם לא קראו אותו. גרגוריוס מטור קרא את ורגיליוס וכמה משוררים לטיניים אחרים, אך הוא מזהיר אותנו ש"אל לנו להתייחס לאגדות המשקרות שלהם, פן נדון למוות נצחי". בתקופת הרנסאנס התגלו מחדש כתביו של ורגיליוס והוא נחשב לאחד מהמשוררים הרומים הגדולים ביותר. דנטה אליגיירי נתן לורגיליוס את משימת הדרכתו בתופת (inferno) ב"קומדיה האלוקית" והנרי פרסל כתב מוזיקה לאופרה המפורסמת "דידו ואניאס" (1689) בהשראת הספר השישי של האינאס. הליברטו לאופרה זו הוא מאת נחום טייט.

תרגומי כתביו לעברית

  • פרקי איניאיס לורגיליוס - פרקים נבחרים. תרגם מלאטינית יוסף ג. ליבס בצירוף מבוא וביאורים מאת יוחנן לוי. ירושלים, הוצאת ספרי תרשיש, תש"ו. 109 עמ'.
  • אינאיס. תרגם מרומית והוסיף מבוא, הערות ומפתח שלמה דיקמן. ירושלים, מוסד ביאליק, תשכ"ד. 511 עמ'.
  • הריסות טרויה - הספר השני של האיניאיס בעיבוד לעברית מאת מיכה יוסף לבנזון.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מנחם שטרן – Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1976, Vol. I: XLIII. Virgil; Georgica, III, 12-15; pp. 316-317
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26140507ורגיליוס