סלמה לגרלף
| פרסים והוקרה |
פרס נובל לספרות (1909) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אופסלה (1907) |
|---|---|
סֶלמָה אוטיליה לובִיסה לָגֶרלֶף (בשוודית: Selma Ottilia Lovisa Lagerlöf; 20 בנובמבר 1858 – 16 במרץ 1940) הייתה סופרת שוודית והאישה הראשונה שזכתה בפרס נובל לספרות.
ביוגרפיה
לגרלף נולדה וגדלה בחווה בדרום שוודיה. במהלך חייה התמודדה עם נכות ואובדן. כשהייתה בת שלוש חלתה בשיתוק ילדים, ובמשך רוב שנות ילדותה לא הלכה לבית הספר כילדים אחרים. בהיותה בת 20 נפטר אביה, שהיה קצין בצבא קבע. המשפחה התרוששה ונאלצה למכור את החווה. היא נסעה לסטוקהולם ושם למדה הוראה. בשנת 1889 חיברה כמה פרקים ראשונים ל"אגדת יסטה ברלינג", על פי אגדה נודעת שמקום התרחשותה הוא באזור שבו נולדה וגדלה. היא הגישה פרקים אלה לתחרות כתיבת סיפורים קצרים, וזכתה. זכייה זו עודדה אותה להמשיך בכתיבה. בסיום לימודיה, נסעה ללמד כמורה בצפון שוודיה. במקביל לעבודת ההוראה, החלה מפרסמת יצירות פרי עטה בכתבי עת, ובהמשך קיבלה מלגה מן האקדמיה השוודית, הודות לבקשתו של המלך אוסקר, שהתרשם מספר סיפוריה "קשרים סמויים". מלגה זו אפשרה לה להשתחרר מעבודת ההוראה ולהתמסר לכתיבה. בהמשך כתבה ספרים למבוגרים שזכו להצלחה רבה.
בין הספרים שפרסמו אותה יותר מכל ואף זיכו אותה בפרס נובל לספרות (1909) היו "מסע הפלאים של נילס הולגרסון" ו"ירושלים". האפוס "ירושלים" מספר על הגירתם של קבוצת איכרים, תושבי חבל דלרנה, לארץ ישראל, וחייהם בירושלים. הספר נכתב בעקבות ביקור שערכה לגרלף בארץ בשנת 1900, בחברת הסופרת היהודייה-השוודית סופי אֶלקַן (אנ') (1853–1921), שהייתה חברתה לחיים. השתיים התארחו בגרנד ניו הוטל, שבניינו מצוי עד היום בעיר העתיקה סמוך לשער יפו. במהלך הביקור התיידדה לגרלף עם אנה ספאפורד (Spafford) (אנ'), ממייסדות המושבה האמריקאית והקומונה הפרוטסטנטית האמריקאית-שוודית בירושלים. את ספר הילדים "מסע הפלאים של נילס הולגרסון" כתבה כחומר קריאה לתלמידים בבתי הספר היסודיים, לפי הזמנתו של המורה הראשי דאלין, לסייע ללימוד הגאוגרפיה והאגדות של ארצם. דרך כתיבתה עוררה עליה את זעמם של השמרנים והקפדנים מבין המורים, ופה ושם היא אף נאלצה לערוך בטקסט תיקונים כדי להתאימו לדרישותיהם, שלא תמיד עלו בקנה אחד עם אלה של הילדים. לגרלף התעניינה באגדות עם ישראל והתכוננה לכתוב חיבור מקיף על חיי רבי עקיבא. היא הביעה אהדה לעם היהודי וחיברה אגדה למען הפליטים היהודים שמצאו מקלט בשוודיה.
סלמה לגרלף הייתה האישה הראשונה שקיבלה פרס נובל לספרות. הפרס ניתן לה בשנת 1909 על ה"אידיאליזם האצילי שלה, עושר הדמיון ונדיבות ויופי הצורה שאפיינו את עבודתה". חמש שנים לאחר זכייתה בפרס, נבחרה הסופרת כחברה באקדמיה השוודית ובמשך 25 שנה השתתפה בקביעת זוכי פרס נובל לספרות.
תמונתה של לגרלף מופיעה על שטר של 20 קרונות שוודיות, ובצדו השני של השטר מופיע איור של נילס הולגרסון רכוב על אווז בר.
ספריה
- אגדת יסטה ברלינג (אנ') (Gösta Berlings saga, 1891) – קורותיו של כומר מודח, הבוחר בשל כפרתו בחיי איכר קשים ושלווים
- גֶאסטא ברלינר, תרגם אמנון סופרמן, ערך צבי רודי, תל אביב: כתבים, תשי"ד.
- אחוזה אחת (En herrgårdssägen, 1899) – חיי נערה חולמנית, המגלה כי האגדה והמציאות מתאחדים באהבה
- קורות אחוזה אחת, תרגם מ"ז ולפובסקי, תל אביב: אמנות ("ספרית לכֹּל"), תרצ"ב.
- ירושלים (אנ') (Jerusalem, 1901) – איכרים שוודים מוכרים את חוותיהם ועולים להתיישב בארץ הקודש
- ירושלים, תרגם יעקב רבינוביץ, 2 כרכים, יפו: ספריה חקלאית, תרפ"א 1921–תרפ"ח (כרך א: ספרייה "בכפר", יג; כרך ב: הסתדרות העובדים העברים הכללית בארץ-ישראל – ועדת התרבות)
- ירושלים, תרגם יעקב רבינוביץ, הביא לבית הדפוס שמשון מלצר, תל אביב: מ' ניומן, תשי"ז.
- הדפסה נוספת: ירושלים: אריאל (סדרת "ספרי איכות: סדרת ספרים נבחרים בנושא ארץ ישראל"), 1999.
- אגדות המשיח (Kristuslegender, 1904) – שמונה סיפורי אגדה פיוטיים על אמנים, פשוטי-עם ויצורים מיתיים
- אגדות וספורים, עברית: י[וסף] ליכטנבום, תל אביב: יבנה, תשי"ב.
- מסע הפלאים של נילס הולגרסן על פני שוודיה עם אווזי הבר (Nils Holgerssons underbara resa genom Sverige, 1906–1907) – מסעו של נילס הקונדס, שנענש על תעלוליו והפך לננס, בחברת אווזי הבר מביתו שבדרום שוודיה אל הצפון הרחוק ובחזרה. במסעו זה לומד נילס להיאבק, לסבול ולהקריב עצמו, עד שנמצא ראוי לשוב לדמותו הראשונה
- מסע-הפלאים של נילס הולגרסן הקטן עם אוזי-הבר, תרגם ח"ש בן-אברם, ציורים מאת ק. שולץ, 3 כרכים, תל אביב: עם עובד ("ספריית שחרות"), תש"ב–תש"ג. (מהדורה מחודשת: תשמ"ה)
- מסע הפלאים של נילס בחברת אוזי-הבר, עברית: שלמה יורם, תל אביב: מסדה ("זהר: ספריה לתלמידים"), תשכ"א.
- עיבוד מאת שפרירה זכאי בעקבות סדרת האנימה: נילס הולגרסן ואוזי הבר, 5 כרכים, תל אביב: ענבל, תשמ"ה 1985.
- מורבקה (Mårbacka, 1922) – זיכרונות (מורבקה (אנ') היא האחוזה שבה גדלה לגרלף)[1]
- זיכרונותיה של ילדה (Ett barns memoarer: Mårbacka, 1930) – זיכרונות
- יומנה של סלמה אוטיליה לוביסה לגרלף (Dagbok för Selma Ottilia Lovisa Lagerlöf, 1932) – זיכרונות
קישורים חיצוניים
- רות קרק; הלגה דדמן, מסע הפלאים של סלמה לגרלף, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח; במקור, מתוך כתב העת "עת־מול"
- רות אלמוג, השוודית המפורסמת ביותר מאז הקדושה בריגיטה, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2008
- עופרה עופר אורן, מסע הפלאים של סלמה לגרלף, בבלוג "סופרת ספרים", 3 בפברואר 2015
- סלמה לגרלף, באתר פרס נובל (באנגלית)
- הדר בן-יהודה, מסע הפלאים של סלמה לגרלף, באתר הספרייה הלאומית, מרץ 2017
- אפרים צורף, סלמה לאגרלף: ליובלה השמונים, הצופה, 23 במאי 1939
- י. ליכטנבום, אגדה ואפוס בסיפור לאגרלף: (חמש עשרה שנה למותה של סלמה לגרלף), למרחב, "משא", 8 ביולי 1955, המשך, המשך
- יוסף ליכטנבוים, שטיח-פסים אגדי: מאה שנה להולדתה של סלמה לאגרלף, מעריב, 21 בנובמבר 1958
- הרמאן קסטן, סלמה לאגרלף, הצופה, 5 באפריל 1940
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ וראו תקוה וינשטוק, אחוזתה של לאגרלף, הבקר, 25 באוקטובר 1957.
| זוכי פרס נובל לספרות | ||
|---|---|---|
| 1901–1925 | פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גראי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925) | 
|
| 1926–1950 | דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950) | |
| 1951–1975 | לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגוויי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יונסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975) | |
| 1976–2000 | בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000) | |
| 2001 ואילך | נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023) • האן (2024) | |
28181687סלמה לגרלף