אנטול פראנס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. אָנָטוֹל פְרָאנְסצרפתית: Anatole France) הוא שם העט של הסופר הצרפתי אנטול פרנסואה תיבּוֹ (Anatole François Thibault; ‏16 באפריל 184412 באוקטובר 1924), חתן פרס נובל לספרות לשנת 1921.

ביוגרפיה

נולד בפריז לאב שהיה בעל חנות ספרים על רציף בגדה השמאלית, שהתמחתה בתחום המהפכה הצרפתית. אנטול פראנס הצעיר ירש מאביו את אהבתו לספרים ובמיוחד לתקופת המהפכה (רקע לרבות מיצירותיו). הוא למד במגמה ללימודים קלאסיים בבית הספר התיכון הקתולי קולג' סטאניסלס בפריז וקיבל תעודת בגרות צרפתית (Baccalauréat) בגיל 20. הוא שימש בתפקידים שונים עד שנתמנה לספרן של ספריית הסנאט הצרפתי (1876), משרה בה עבד במשך 14 שנה. ב-1881 זכתה הנובלה שלו "פשעו של סילבסטר בונאר" בפרס האקדמיה הצרפתית. השקפתו על החיים באה על ביטויה בכל כתביו, אך במיוחד בלקט המימרות והמאמרים "גנו של אפיקורוס" (1895). ב-1896 התקבל כחבר האקדמיה הצרפתית.

אנטול פראנס התעניין בשאלות חברתיות ונטה לסוציאליזם. הוא מחה על פסק הדין במשפט דרייפוס ויחד עם אמיל זולא דרש לערוך משפט חוזר. תשובתו לאחד הטוענים שדרייפוס אשם משום ששלושים מיליון צרפתים חושבים כך, ”גם אם שלושים מיליון אנשים אומרים אותה שטות היא נשארת שטות”, הייתה לאמרה היסטורית שרבים משתמשים בה. הוא היה אחד המייסדים של הליגה למען זכויות האדם ולחם להפרדת הדת מהמדינה. ב-1920 נאסרו ספריו לקריאה על ידי הכנסייה הקתולית. אף על פי כן זכה ב-1921 בפרס נובל לספרות. אנטול פראנס כתב במשך יותר מחמישים שנה רומנים, נובלות, מאמרים ואמרות בנושאי החברה וההיסטוריה. הוא נפטר ב-1924 ונקבר בכפר סן-סיר שעל גדות הנהר לואר. אחרי מותו כל כתביו הוצאו לאור מחדש ב-25 כרכים (19251935).

אנטול פראנס נאבק נגד הקלריקליזם, המיליטריזם והאנטישמיות. בספרו "אי הפינגווינים" הוא נאבק במושגי הרכוש הפרטי, המולדת והסגידה לאישים גדולים. הוא היה בחייו כופר-אפיקורוס שלגלג על האמונה ודגל בחיי הנאה, למרות היותו סוציאליסט וחבר האינטרנציונל השלישי.

ספריו שתורגמו לעברית

קישורים חיצוניים


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24874404אנטול פראנס