בוב דילן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בוב דילן
דילן בהופעה, 2012
דילן בהופעה, 2012
לידה 24 במאי 1941 (גיל: 82)
דולות, מינסוטה, ארצות הברית
שם לידה רוברט אלן צימרמן
תקופת הפעילות 1959–היום–הווה (כ־65 שנים)
סוגה פולק רוק
רוק
קאנטרי
חברת תקליטים קולומביה, גפן רקורדס

בוב דילןאנגלית: Bob Dylan; שמו המקורי רוברט אלן צימרמן, נולד ב-24 במאי 1941) הוא זמר-יוצר אמריקאי-יהודי, הנחשב לאחד מגדולי הכותבים במוזיקה הפופולרית האמריקאית. והמוזיקאי היחיד שזכה בפרס נובל לספרות אי פעם.[1]

הצלחתו הגדולה של דילן הייתה בשנות ה-60 של המאה ה-20. התנועה לזכויות האזרח אימצה את שירו "Blowin' in the Wind" כהמנון חצי רשמי, ומיליוני צעירים הזדהו עם שירו "The Times They Are A-Changin'", בתקופה שאירעו שינויים חברתיים מהותיים בארצות הברית. עם זאת, גם כיום ניכרת השפעתו הרבה של דילן על עולם המוזיקה הפופולרית ועל מוזיקאים רבים.

דילן נחשב כמי שמתח את גבולות המוזיקה הפופולרית מעבר לנושאים המוכרים אל תחומי הפוליטיקה, הפילוסופיה ואותו הומור אבסורדי של זרם התודעה שכה קשה להגדירו. הליריקה בשיריו מאופיינת בכפלי משמעויות ומשחקי מילים שלא היו נפוצים עד אז, ולכן נתפס אף כמשורר. דילן חידש בשיריו את המסגרות המוכרות של המוזיקה האמריקאית ושאב ממקורות הפולק, הקאנטרי, הבלוז, הרוק ואף הג'אז, הסווינג ומוזיקת ברודוויי.

ביוגרפיה

נולד בשם רוברט אלן צימרמן (Robert Allen Zimmerman) בב-24 במאי 1941 בעיר דולות שבמינסוטה, ארצות הברית למשפחת מהגרים יהודית (שמו היהודי המלא: שבתאי זיסל בן אברהם ורחל רבקה צימרמן). בשנת 1963 כבר היה דילן פעיל משמעותי בתנועה לזכויות האזרח. הוא הופיע בכינוסים חשובים, בין היתר בוושינגטון, בכינוס בו נאם מרטין לותר קינג את נאום "יש לי חלום" המפורסם שלו. בתקופה זו עסק בעיקר בנושאים פוליטיים ומוסריים. אבל בהמשך עבר מנהפכות מוזיקליות וטקסטואליות רבות, במהלך חייו כתב דילן כמעט על כל נושא מקובל.

ב-2008 זכה דילן בציון לשבח מטעם ועדת פרס פוליצר, "על תרומתו הגדולה למוזיקה הפופולרית ולתרבות האמריקאית על ידי המילים ליצירותיו וכשרונו הפואטי יוצא הדופן".[2]

דילן הוציא שני ספרי ילדים: "Forever Young" ב-2008 ו-"Man gave names to all the animals" ב-2010. הוא עוסק גם בציור ב-40 השנים האחרונות, ותערוכות מציוריו הוצגו ברחבי העולם ואף הוצאו בספרים. כך למשל, הוצגה ב-2010–2011 תערוכה בגלריה הלאומית של דנמרק, ובה אוסף ציורים שלו מנופי ברזיל.

ב-2012 העניק נשיא ארצות הברית ברק אובמה את מדליית החירות הנשיאותית לדילן, העיטור האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית.

באוקטובר 2016 הודיעה ועדת פרס נובל על זכייתו בפרס נובל לספרות,[3] על מילותיהם של שיריו. בוב דילן בחר לא להגיע לטקס חלוקת הפרס בסטוקהולם, שהתקיים ב-10 בדצמבר 2016,.[4]

דילן, יהדות וישראל

לאורך חייו קיים בוב דילן יחסים מורכבים עם היהדות וישראל. הוא נע מהכחשה, להתנצרות, חסידות ואף כתיבת שירים למען "החייל הישראלי". עבור רבים נחשב דילן למייצג של היהדות האמריקאית. בתחילת הקריירה שלו, עם עזיבתו את ביתו במינסוטה, נחשב דילן למי שהכחיש או לפחות ניסה להסתיר את יהדותו, כדי להפוך להיות "אמריקאי אמיתי".

בסוף שנות השישים ותחילת השבעים החל דילן לחקור את יהדותו. ביום הולדתו ה-30 אף ביקר בישראל ובדק אפשרות לעבור לקיבוץ וביקר בקיבוץ עין דור, אצל דוד ילין (Bob Yellin), נגן בנג'ו אשר הכיר מתחילת שנות ה-60 בניו יורק.

ב-1978 התנצר דילן לעיני התקשורת.

ב-1982 החלו שמועות שדילן "חזר" ליהדות והחל ללמוד אצל חסידי חב"ד מברוקלין. באלבום "Infidels" מ-1982 יצא דילן בעד ישראל בשירו "Neighborhood Bully" (בריון השכונה) ובעטיפה הפנימית של האלבום נראה דילן כורע בהר הזיתים. באותה שנה אף ביקר שנית בישראל לרגל בר המצווה של בנו והצטלם ליד הכותל המערבי. השיר גרם לגל של תגובות שליליות מצד אנטי-ציוניים כלפי דילן.[5] השיר חודש בגרסה עברית על ידי אריאל זילבר באלבומו "אנבל".

ב-1988 דילן ניגן במפוחית עבור התרמה טלפונית של חסידי חב"ד לצלילי השיר הבה נגילה, ובשנת 1992 אף ביקר אצל האדמו"ר מלובביץ' וקיבל ממנו ברכה. כמו כן ישנן שמועות רבות על השתתפותו במנייני תפילה ובאירועים יהודיים שונים.[6]

במרץ 2011 פרסם ה"דיילי מייל" הבריטי כי יש בידיו תמונות שהן ההוכחה הראשונה לטענת העיתון, שדילן שב לזרועות היהדות, העיתון פרסם תמונות שלו, יוצא מבית כנסת בלוס אנג'לס, כשהוא מסתתר תחת קפוצ'ון.[7]

השפעתו העצומה של דילן ניכרת גם במוזיקה הישראלית. אמנים רבים תרגמו וביצעו גרסאות כיסוי לשיריו. מבחינה מוזיקלית, דילן נתפס אצל אמנים ישראליים רבים כשילוב בין משורר מחאה לזמר פולק, ורבים ניסו לחקות את סגנונו.


הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0