ויליאם פוקנר
 | |
| ויליאם פוקנר, 1954 |
ויליאם פוקנר (באנגלית: William Faulkner; 25 בספטמבר 1897 - 6 ביולי 1962) היה סופר ומשורר אמריקאי זוכה פרס נובל.
תולדות חייו
פוקנר נולד בניו אולבני שבמדינת מיסיסיפי בארצות הברית, למשפחה ותיקה של מושלים ומדינאים. הוא למד באוניברסיטת מיסיסיפי. ב-1918 התנדב לחיל האוויר הקנדי, אך מלחמת העולם הראשונה הסתיימה לפני שסיים אימון בסיסי.
בשנים הראשונות אחר המלחמה עסק בעבודות שונות, הוא היה בין השאר צבּע, נגר, דייג, עיתונאי, פקיד בחנות ספרים ומנהל דואר באוניברסיטה. כשהיה עיתונאי בניו אורלינס התחיל לכתוב את הרומן הראשון שלו, "שכר חייל", בעידודו של שרווד אנדרסון. הרומן ראה אור ב-1926. במשך שנתיים היה מלח בספינות משא, בשנת 1929 נשא אישה והשתקע באוקספורד שבמיסיסיפי.
ביצירתו שאף ליצור מעין סאגה הנובעת מתולדות משפחתו ואזור מגוריו. הוא תיאר את ניוונה של החברה הדרומית בארצו, ואת ההתנגשות המתמדת בין לבנים ושחורים. שילב אגדות מקומיות בתוך סיפורי ארץ הדרום ומשפחתו שלו. מקום ההתרחשות העיקרי של ספריו הוא בעיר ג'פרסון במחוז הבדוי יוֹקְנָפָּטוֹפָה, צירוף של כמה ערים ועיירות במיסיסיפי.
כתיבתו של פוקנר היא בתחום הסיפור הפסיכולוגי, כמו הסופרים האירופים מרסל פרוסט, ג'יימס ג'ויס ווירג'יניה וולף, הוא משתמש בטכניקה הספרותית של זרם התודעה. סיפוריו הם פסיפס מורכב שנע בין נקודות תצפית של הדמויות השונות, ובאפיקי זמן שונים.
ב-1949 זכה פוקנר בפרס נובל לספרות, הוא תרם את הזכייה לקרן שמעניקה פרס על שמו לכותבי סיפורת (PEN/Faulkner Award for Fiction). מלבד רומנים כתב פוקנר גם שירים, ספרי מתח וסיפורים קצרים. הוא זכה בפרס פוליצר על ספרו "משל" (A Fable) שראה אור ב-1954.
לאורך רוב שנות עבודתו כסופר -כאשר רוב ספריו מוצאים בהוצאות קטנות ונמכרים בכמויות זעומות - נאלץ פוקנר לעבור לתקופות בהוליווד ועבד כתסריטאי, לרוב בהפקות לאו דווקא מכובדות, להוציא את קשריו המיוחדים עם הבמאי הגדול האוורד הוקס, עבורו כתב את "התרדמה הגדולה" (על פי ספרו של ריימונד צ'נדלר) ואת "להחזיק ולאבד", (ע"פי הרומן של ארנסט המינגוויי). פוקנר תיעב את הוליווד והתייחס אליה ואל הסרטים כמקור פרנסה בלבד. עם זאת בעיר הסרטים מצא את אהבת חייו - נערת-התסריט מטה קרפנטר, שהייתה משענתו עד סוף ימיו. הוא היה נשוי לאהובת נעוריו אסטל (לה חיכה עד שהתגרשה) והיה אב לבת אחת -ג'יל.
כיום נחשב פוקנר לאחד הסופרים האמריקאים הגדולים של המאה העשרים.
הוא נפטר ביולי 1962 בבית החולים באוקספורד, מיסיסיפי, בעקבות התקף לב.
מספריו
- שכר חייל (1926, Soldiers' Pay)
- סַרטוריס (1929, Sartoris)
- הכפר (1930)
- העיר (1957, The Town)
- החומסים (1962, The Reivers) - תרגום עליזה נצר, הוצאת עמיחי (1963)
- הבלתי מנוצחים (1934, The Unvanquished) - תרגום וירה ישראלית, הוצאת עם עובד (1968)
- הדב, הראשונים - תרגום אמציה פורת, הוצאת דביר (1973)
- מקלט (1931, Sanctuary) - תרגום אמציה פורת, הוצאת עם עובד (1976)
- אור באוגוסט (1932, Light in August) - תרגום רנה ליטוין, הוצאת ספרית פועלים (1978)
- בשוכבי גוועת (1930, As I Lay Dying) - תרגום רנה ליטוין, הוצאת ספרית פועלים (1980)
- אבשלום אבשלום (1936, Absalom, Absalom) - תרגום אמציה פורת, הוצאת עם עובד (1983)
- רקוויאם לנזירה (1951, Requiem for a Nun) - תרגום אהרן אמיר, הוצאת ספרית פועלים (1985)
- הקול והזעם (1929, The Sound and the Fury) - תרגום רנה ליטוין, הוצאת ספרית פועלים (1987); תרגום שרון פרמינגר, הוצאת פן (2020)[1]
- דקלי הפרא (1939, The Wild Palms) - תרגום משה זינגר, הוצאת הקיבוץ המאוחד (1990)
- דגלים בעפר (1973, Flags in the Dust) - תרגום אהרן אמיר, הוצאת ספרית פועלים (1992)
- רד, משה (1942, Go Down, Moses) - תרגום אמציה פורת, הוצאת עם עובד (2002)
- עץ המשאלות (1927, The Wishing Tree) - תרגום יהודה ויזן, רימונים הוצאה לאור (2016)
- 12 סיפורים, תרגום רחל פן, הוצאת פן (2018)
- בבוא מותי (1930, As I Lay Dying) - תרגום שרון פרמינגר, הוצאת פן (2018)
- הבוזזים (1962, The Reivers) - תרגום שרון פרמינגר, הוצאת פן (2019)
לקריאה נוספת
- הדים מהמסורת היהודית ביצירותיו של פוקנר, מאמר מאת נדין שנקר, נדפס ב"כיוונים", 33, תשמ'ז 1987.
- ויליאם פוקנר – 'על הביקורת' (מאנגלית: אורית גת), בתוך: דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ב', 2012.
- רות נצר, אבנים חיות - על הספור 'האבן הצומחת' של קאמי. השלם ושברו. כרמל. 2009. עמ' 61–71.
- פוקנר, סיפור: "שני חיילים", תרגום רחל פן, באתר ynet, ינואר 2018
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: ויליאם פוקנר |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ויליאם פוקנר |
- איימן סיכסק, גבר אדום, גבר שחור, באתר ynet, 5 במרץ 2008
- אילת שמיר, "העניין הוא שאני לא רוצה למות", באתר הארץ, 2 באפריל 2008
- עמיחי שלו, "12 סיפורים": פלח תפוז מתוק של תודעה, בעיתון מקור ראשון, 8 בפברואר 2018
- כרמית ספיר ויץ, למרות פרס הנובל ושני פרסי הפוליצר ויליאם פוקנר נותר אומן מיוסר, באתר מעריב אונליין, 10 בפברואר 2018
- רונן טל, הדרום הפרוע: פוקנר באריזה חדשה, באתר ynet, 3 במרץ 2018
- עמיחי שלו, היום האפור נע הלאה, בעיתון מקור ראשון, 23 באוגוסט 2018
ביקורת על ספריו:
שלומציון קינן, "12 סיפורים": בילוי מענג בחברתו של סופר גדול, ויליאם פוקנר, באתר הארץ, 27 במרץ 2018- ליאת נטוביץ-קושיצקי, ביקורת על הספר "הקול והזעם", השילוח 18, פברואר 2020
קישורים בשפות זרות:
- ויליאם פוקנר, באתר פרס נובל (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים- על ויליאם פוקנר ויצירתו (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ אילת שמיר, כ–90 שנה אחרי כתיבתו, "הקול והזעם" של ויליאם פוקנר זוכה לתרגום חדש ומעולה, באתר הארץ, 1 ביולי 2020
| זוכי פרס נובל לספרות | ||
|---|---|---|
| 1901–1925 | פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גרי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925) | 
|
| 1926–1950 | דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950) | |
| 1951–1975 | לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגווי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יוהנסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975) | |
| 1976–2000 | בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000) | |
| 2001 ואילך | נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023) | |
