אולגה טוקרצ'וק
| לידה | סולחוב (אנ'), פולין |
|---|---|
| מדינה |
 פולין |
אולגה טוקרצ'וק (בפולנית: Olga Nawoja Tokarczuk[1]; נולדה ב-29 בינואר 1962) היא סופרת פולנייה. כלת פרס נובל לספרות לשנת 2018. טוקרצ'וק נחשבת לאחת מהסופרות המוערכות, עטורות השבחים והמוצלחות ביותר בדורה[2][3]. זוכת פרס מאן בוקר הבינלאומי על ספרה "נדודים"[4] וכן זוכת פרס יאן מיכלסקי. במקצועה, טוקרצ'וק היא פסיכולוגית קלינית.
ביוגרפיה
טוקרצ'וק נולדה ב-29 בינואר 1962, בעיירה סולחוב (פול') ליד ז'לונה גורה שבפרובינציית לובוש במערב פולין. למדה פסיכולוגיה באוניברסיטת ורשה בין השנים 1980 ל-1985. בסיום לימודיה החלה לעבוד כתרפיסטית, תחילה בוורוצלב ולאחר מכן בוולבז'יך.
טוקרצ'וק היא פעילה פוליטית המשתייכת לשמאל הפולני, היא חברת מפלגת הירוקים הפולנית. היא אתאיסטית, טבעונית ופמיניסטית[5]. לאורך השנים הביעה עמדות פרו-ישראליות ואנטי-אנטישמיות, ותמכה באופן נחרץ בעם היהודי (כמה מיצירותיה עוסקות בו וכוללות אזכורים למקורות היהודיים). טוקרצ'וק אף הגיעה לכמה סיבובי הרצאות בישראל.
ספרה הראשון, ערים במראות, שהיה ספר שירה, יצא לאור בשנת 1989. ב-1993 הוציאה לאור את רומן הביכורים שלה מסעם של אנשי הספר.
מאז 1998 היא מתגוררת בכפר הקטן קראיאנוב (פול') ליד נובה רודה.
כתיבתה
טוקרצ'וק היא פסיכולוגית יונגיאנית וכתיבתה מושפעת מהגישה היונגיאנית[6].
היא בעלת הוצאת הספרים פרטית "רוטה" (Ruta), באמצעותה מוציאה טוקרצ'וק את ספריה.
טוקרצ'וק הוציאה לאור רומנים, ספרי שירה, אוספי סיפורים קצרים, ספרי ילדים וספרי עיון, אך רק מעטים מהם תורגמו לאנגלית ולעברית.
ספריה וסיפור שתורגמו לעברית
ספרי יעקב – רומן היסטורי על אחת הפרשיות שהסעירו את יהדות מזרח אירופה במאה ה-18 – פועלו של יעקב פרנק (1791–1726) – דמות שנויה במחלוקת. הספר יצא לאור בשנת 2014, לאחר שבע שנים של תחקיר מעמיק, איסוף מסמכים, לימוד ההיסטוריה של המאה ה-18, גימטריה, קבלה ומילים מהשפה העברית[7]. הספר תורגם לעברית ב-2020 בהוצאת כרמל על ידי מרים בורנשטיין, ועורכיו המדעיים הם אבריאל בר-לבב ויונתן מאיר.
על עצמות המתים – רומן מתח אקו-פמיניסטי שעוסק בזכויות בעלי חיים המסופר בגוף ראשון מפי ינינה, אשה מבוגרת החיה לבדה בכפר פולני נידח, על גבול פולין-צ'כיה. הרומן הפך לאחד מרבי המכר בפולין. הספר יצא לאור בשנת 2009 תורגם ב-2021 לעברית על ידי מרים בורנשטיין להוצאת אחוזת בית. ב-2017 עובד הספר לסרט הקולנוע "Spoor" שביימה הבמאית והתסריטאית הפולנייה אגנישקה הולנד (אנ'). זכה בפרס אלפרד באואר ("דוב הכסף") (אנ') בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין.
נדודים, תרגמה מפולנית: מרים בורנשטיין, הוצאת אחוזת בית, 2023[8]
פרש (פרוזה קצרה), מפולנית: חנה הרציג, גרנטה, פברואר 2024[9].
עמדות פוליטיות
טוקרצ'וק זכתה לביקורת מצד קבוצות לאומניות בפולין כלא-פטריוטית, אנטי-נוצרית ומקדמת טרור אקולוגי[5]. בשנת 2015, לאחר פרסום הספר "ספרי יעקב", עמותת הפטריוטים של נובה רודה דרשו ממועצת העיר לשלול את אזרחות הכבוד של הסופרת בעיר, כיוון שעל פי טענת העמותה היא פגעה בשמו הטוב של הלאום הפולני. בטענת הפטריוטים תמך הסנאטור ולדמר בונקובסקי מהמפלגה הימנית הגדולה בפרלמנט הפולני, חוק וצדק, אשר טען כי יצירותיה הספרותיות וההצהרות הפומביות של טוקרצ'וק נמצאות ב"סתירה מוחלטת להנחות הפוליטיקה ההיסטורית הפולנית ". טוקארצ'וק התנגדה להאשמות הגדירה את עצמה כ"פטריוטית אמיתית" ואמרה כי האנשים והקבוצות המבקרים אותה, וגישותיהם ופעולותיהם הקסנופוביות והגזעניות הן אלו שמזיקות לפולין ולתדמיתה הבינלאומית.
בשנת 2020, היא נמנתה על החותמות לצד כותבים בולטים אחרים כמו מרגרט אטווד, ג'ון באנוויל וג'ון מקסוול קוטזי על מכתב פתוח שהועבר לנשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין, שקראו לאיחוד האירופי "לנקוט צעדים מיידיים להגנה על ערכי הליבה האירופאים של שוויון, אי-אפליה, כבוד למיעוטים, המופרים באופן בוטה בפולין".
פרסים
- הפרס הספרותי הפולני היוקרתי ניקה (Nagroda Literacka Nike) – 2008.
- בריקפרייז ("פרס הגשר", Brückepreis) הגרמני – 2015.
- זכייה שנייה בפרס ניקה – 2018.
- פרס מאן בוקר הבינלאומי, אותו קיבלה בזכות התרגום האנגלי של ספרה "טיסה" (Flight) – 2018.
- פרס נובל לספרות – 2018 (הוענק בשנת 2019).
- פרס יאן מיכלסקי – 2018.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של אולגה טוקרצ'וק- מירי פז, הסופרת הפולניה שמסרבת להיכנע לאנטישמיות, באתר מידה, 1 בנובמבר 2015
גילי איזיקוביץ, הסופרת הפולנייה אולגה טוקרצ'וק זכתה במאן בוקר הבינלאומי, באתר הארץ, 23 במאי 2018- אולגה טוקרצ'וק, באתר פרס נובל (באנגלית)
- יונתן מאיר, 'התנצלות: אחרית דבר לתרגום העברי', אולגה טוקרצ'וק, ספרי יעקב, הוצאת כרמל, ירושלים תש"פ, עמ' 698–702.
- רחל אליאור, "א-לוהים נמצא בנו ומי שא-לוהים נמצא בו לא חייב בחוקים הרגילים": על יעקב פרנק ועל ספרה של אולגה טוקרצ'וק, ספרי יעקב, הארץ, תרבות וספרות, 24 במרץ 2020
- גילי איזיקוביץ, "זו עלולה להיות שירת המוות של פולין הדמוקרטית", באתר הארץ, 1 בספטמבר 2021
- אמיר חרש, לראות את הדברים באינסופיותם, באתר "מעלה", דצמבר 2021 - על "על עצמות המתים"
- יעקב צ. מאיר, שלוש תחנות בהתקבלות הספרותיות של אולגה טוקרצ'וק בעולם הספרות הישראלי, פנס (מוסף לביקורת ספרות), נובמבר 2021
- יונתן הירשפלד, צָפוּן בָּרֵךְ | "שה הא-לוהים", באתר "מעלה", ספטמבר 2022- על "על עצמות המתים"
הערות שוליים
- ↑ STOWARZYSZENIE KULTURALNE "GÓRY BABEL" | Rejestr.io, rejestr.io
- ↑ Bestsellery 2009 (בפולנית)
- ↑ Nike 2008 dla Olgi Tokarczuk - "Bieguni" książką roku (בפולנית)
- ↑ גיא שרמן, הסופרת הפולנייה אולגה טוקרצ'וק היא הזוכה במאן בוקר הבינלאומי, באתר ynet, 23 במאי 2018
- ^ 5.0 5.1 Olga Tokarczuk: the dreadlocked feminist winner the Nobel needed, באתר הגרדיאן, 10 באוקטובר 2019(באנגלית)
- ↑ יובל פלוטקין, אולגה טוקרצ'וק ופטר הנדקה הם הזוכים בפרס נובל לספרות, באתר ynet, 10 באוקטובר 2019
- ↑ רונה טאוזינגר, "כתבתי על אדם כריזמטי, פסיכופת, קוסם ורמאי", באתר ישראל היום, 9 באפריל 2020
- ↑ רונן טל, "נדודים" מספק הצצה למוחה הקודח של הסופרת, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2023
- ↑ קישור לסיפור
| זוכי פרס נובל לספרות | ||
|---|---|---|
| 1901–1925 | פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גראי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925) | 
|
| 1926–1950 | דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950) | |
| 1951–1975 | לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגוויי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יונסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975) | |
| 1976–2000 | בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000) | |
| 2001 ואילך | נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023) • האן (2024) | |
אולגה טוקרצ'וק40801946Q254032