סילי פרידום

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה.

סִילִי-פְרִידוֹם

סִילִי-פְרִידוֹםצרפתית: Sully Prudhomme;‏ 16 במרץ 1839 - 7 בספטמבר 1907) היה שמו הספרותי של רנה פרנסואה ארמן פרידום (René François Armand Prudhomme), משורר צרפתי. זכה בפרס נובל לספרות לשנת 1901 (השנה הראשונה שבה חולק הפרס). בהודעה לעיתונות שפרסמה האקדמיה השוודית נומקה זכייתו: "כהוקרה מיוחדת עבור היצירה הפיוטית אשר מדגישה את האידיאליזם הנעלה, את השלמות האמנותית ושילוב נדיר של איכויות הלב והשכל".

ביוגרפיה

סילי פרידום נולד ב-16 במרץ 1839 בפריז, צרפת בשם רנה פרנסואה ארמן. הוא היה בנו של חנווני צרפתי ושאף להיות מהנדס או מדען, אך מאחר שסבל ממחלה בעינו, נאלץ כעבור זמן קצר להפסיק את לימודיו במכון הטכנולוגי. הוא התחיל ללמוד ספרות, וסיים לימודים אלה בהצטיינות יתרה בשנת 1857. במשרה הראשונה שלו, התקבל לעבוד כפקיד במשרד בית חרושת. לאחר שעבד בחוסר הצלחה תקופת בינים קצרה, הוא פרש מהתעשייה בשנת 1860 כדי לחזור ללימודים. הוא למד וסיים בהישגים לא מרשימים לימודי משפטים, ועבד במשרד פרקליטים. במקביל גם למד לימודי פילוסופיה.

בשנת 1870, בתחילת המלחמה בין צרפת ובין גרמניה, התנדב לשירות צבאי, אך חלה ושב מהחזית כשהוא משותק בחלק גדול מגופו. השתקמותו נמשכה זמן רב מאוד.

פרידום היה חבר בארגון סטודנטים בשם "Conférence La Bruyère", ובמסגרת ארגון זה השתתף בפגישות שגרמו לו להתחיל לכתוב שירה. בשנת 1865 פרסם פרידום את ספר השירים הראשון שלו: "חרוזים ושירים" ("Stances et Poèmes"). ספר שביסס את המוניטין של פרידום, בעקבות בקורת חיובית מאוד מאת המבקר הצרפתי החשוב של המאה ה-19 שרל אוגוסטין סן-בווה (Charles Augustin Sainte-Beuve).

פרידום היה ממנהיגי החברים של אסכולת הפארנאס (Parnassian), (אסכולת משוררים בספרות הצרפתית, במחצית השנייה של המאה התשע עשרה, שדגלה בדקדקנות אסתטית, מקצבית, ואלגנטית בבחירת המלה בשירה. והייתה ביסודה אסכולת תגובת נגד השירה הרומנטית), ובמיוחד היה פרידום נאמן לעקרונותיה האסתטיים של אסכולת הפארנאס. מקוריותו של פרידום הייתה בעיקר בניסיונו לבטא את התגליות המדעיות של זמנו בשירה.

שיריו המוקדמים של פרידום, כגון: "חרוזים ושירים" (Stances et Poèmes, 1865), "הגורלות" (Les Destines 1872), היו בעלי אופי מלנכולי. יצירותיו המאוחרות יותר עסקו בתאוריות מדעיות ופילוסופיות. המפורסמות שבהן, הפואמות: "הצדק" (La Justice ,1878), ו"האושר" (Le Bonheur, 1888), היו בעלי אופי של אסכולת הפרנס.

פרידום גם תרגם את ספרו הראשון של המשורר הרומי לוקרטיוס (Lucretius), "על טבע היקום" (De Rerum Natura).

בשנת 1881 פרידום נבחר כחבר אקדמיה הצרפתית, ונשאר חבר בה עד שנפטר.

בשנת 1901 הוענק לפרידום פרס נובל בספרות. זכייתו בפרס לוותה במחאות של החושבים שאת הפרס היו צריכים להעניק לסופר הרוסי לב ניקולייביץ' טולסטוי. 42 סופרים ואמנים שוודיים חתמו על כרוז מחאה בעניין זה. המחאה נעשתה מתוך טעות, כי טולסטוי לא קיבל את הפרס בגלל בעיה טכנית - מועמדותו הוגשה בצורה לא-תקנית וחברי ועדת הפרס לא היו זכאים להעלות מועמדים מטעמם.

סילי פרידום נפטר ב-7 בספטמבר 1907 ב-Châtenay-Malabry, בקרבת פריז.

מבחר מיצירתו

שירה

  • חרוזים ושירים / Stances et Poèmes, 1865 – כולל את שירו המפורסם ביותר: "האגרטל השבור" / "Le Vase Brisé"
  • חסר ליאות / Les épreuves, 1866
  • מתוות איטלקיות / Croquis Italiens, 1866-68
  • הבדידויות / Les Solitudes, 1869
  • רשמי המלחמה / Impressions de la guerre, 1870
  • הגורלות / Les Destins, 1872
  • התקוממות הפרחים / La Révolte des fleurs, 1872
  • צרפת / La France, 1874
  • ביטויי אהבה חסרי ערך / Les Vaines Tendresses, 1875
  • הצדק (פואמה) / La Justice, 1878
  • האושר (פואמה) / Le Bonheur, 1888
  • שרידי אוניה טרופה / Les Epaves, 1908 - הודפס לאחר שנפטר–אוסף מעורב משיריו

פרוזה

  • יצירותיו של סילי פרידום (פרוזה ושירה), 8 כרכים / Oeuvres de Sully Prudhomme, 1883-1908
  • מה אני יודע? (פילוסופיה) / Que sais-je?, 1896
  • צוואה פיוטית (מסות / מאמרים) / Le Testament Poétique, 1901
  • הדת האמיתית של פסקל (מסות / מאמרים) / La vraie religion selon Pascal, 1905
  • יומן אינטימי: מכתבים- מחשבות (יומן) / Journal intime: lettres-pensée, 1922

קישורים חיצוניים


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28412290סילי פרידום