מתתיהו בן תאופילוס (הראשון)
מתתיהו בן תּאוֹפילוֹס (הראשון[1]) היה כהן גדול בבית המקדש השני, הכהן הגדול החמישי בזמן שלטון הורדוס. מייסד משפחת הכהונה הגדולה בית קתרוס.
בשנת 5 לפנה"ס[2], לאחר שגילה את דבר ניסיון הרעלתו, האשים הורדוס את אשתו, מרים בת הכהן הגדול שמעון בן ביתוס, שידעה על כך והסתירה זאת ממנו. בתגובה, הדיח את אביה ממשרתו ומינה לכהונה הגדולה את מתתיהו בן תאופילוס, בן למשפחה ירושלמית.[3]
על פי דניאל שוורץ, מתתיהו היה כנראה נשוי לאחותו של הכהן הגדול יועזר בן ביתוס והיה המייסד של משפחת הכהונה הגדולה בית קתרוס. על משפחה זו נמנו גם שמעון קנתרס ואליהועיני בן קנתרס, שהיו גם צאצאי בית ביתוס.[4]
בזמן כהונתו, ביום הכיפורים, מנע מעצמו מתתיהו לשרת ככהן, בהיותו טמא כבעל קרי, ומסיבה זאת מינה ליום אחד כהן אחר למלא את מקומו בכהונה הגדולה[5]:
"למתתיה הכוהן נראה בחלום בלילה שלפני הצום שנזדווג (לאשה), ומשום כך לא יכול לשרת ככוהן, וכיהן אתו יוסף בן עלים קרובו."[6]
פסילתו זו של מתתיהו מלשמש בכהונה, היא כנראה הסיבה לחוק, לפיו 7 ימים לפני יום הכיפורים "מתקינין לו (לכהן-גדול) כהן אחר תחתיו, שמא יארע בו פיסול"[7] וגם משתדלים שלא ירדם בליל הכיפורים.[2]
לאחר פרשת הריסת נשר הזהב, מתנת הקודש שתלה הורדוס לקישוט מעל השער הגדול של בית המקדש, הדיח הורדוס בשנת 4 לפנה"ס[8] את מתתיהו מהכהונה הגדולה כמי שאשם באופן חלקי באירוע ומינה במקומו את יועזר, אחי אשתו, מרים בת הכהן הגדול.[9]
אשמתו של מתתיהו באירוע הייתה אחריותו ככהן הגדול על שוטרי המקדש, שנכשלו בהגנה עליו.[8]
הערות שוליים
- ^ להבדיל ממתתיהו בן תאופילוס (השני), הכהן הגדול בזמן פרוץ המרד הגדול.
- ^ 2.0 2.1 פרופ' יוסף קלוזנר, היסטוריה של הבית השני, כרך ד, שיעור 8, פרק 2, עמוד 163.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק ד, פסקה ב, סעיף 78.
- ^ איל רגב, הצדוקים והלכתם: על דת וחברה בימי בית שני, יד בן צבי, 2005, עמ' 48
- ^ תלמוד ירושלמי, סדר מועד, מסכת יומא, דף ה, עמוד א; פרק א, הלכה א; תלמוד ירושלמי, סדר מועד, מסכת מגילה, דף יד, עמוד א; פרק א, הלכה י.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק ו, פסקה ד, סעיפים 166-165.
- ^ משנה, סדר מועד, מסכת יומא א.
- ^ 8.0 8.1 פרופ' יוסף קלוזנר, היסטוריה של הבית השני, כרך ד, שיעור 8, פרק 2, עמוד 165.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק ו, פסקה ד, סעיפים 164, 167.
.jpg)
