רמח"ל

רבי משה חיים לוצאטו

המצבה על קברו של הרמח"ל בטבריה
לידה	ה'תס"ז פדובה, הרפובליקה הוונציאנית
פטירה	כ"ו באייר ה'תק"ו עכו, איילט צידון, האימפריה העות'מאנית
תחומי עיסוק	קבלה, מוסר
רבותיו	ישעיהו באסאן
תלמידיו	רבי יקותיאל גורדון, רבי משה דוד ואלי
חיבוריו	מסילת ישרים, דעת תבונות, דרך השם, חוקר ומקובל, קלח פתחי חוכמה, אדיר במרום ועוד

רבי משה חיים לוּצַאטוֹ, הרמח"ל (ה'תס"ז – כ"ו באייר ה'תק"ז) היה רב, מקובל, סופר, חוקר רטוריקה ומשורר, באיטליה של המאה החמישית לאלף השישי.

תולדות חייו

צעירותו

נולד בפדובה שבאיטליה בשנת ה'תס"ז, לרבי יעקב לוצאטו שהיה סוחר ותלמיד חכם, ולדיאמנטה. חינוכו כלל לימודי קודש לצד לימודים כלליים כמדעים, לטינית, איטלקית, צרפתית ויוונית מפי מורים פרטיים. מגיל צעיר היה רבו רבי ישעיהו באסאן, שחיבב אותו מאוד, ולימד אותו בעיקר תלמוד ופוסקים.

בשנת ה'תפ"ב, כשרמח"ל היה בן חמש-עשרה, עזב רבו רבי ישעיהו באסאן את פדובה ועבר לריג'יו על מנת לכהן שם ברבנות במקום חמיו רבי בנימין הכהן ויטאלי שהזקין וחדל מלכהן. עם עזיבתו של הרב באסאן את פדובה עבר רמח"ל ללמוד לבדו בביתו, והצטרף לחבורת צעירים בשם "מבקשי ה'" שעסקה בלימוד קבלה בצוותא. רמח"ל התפרסם בכישרונותיו המיוחדים, ונאמר עליו כי בגיל ארבע עשרה ידע בעל-פה את כל הש"ס ואת כל כתבי האר"י וספר הזוהר^{[דרוש מקור]}.

במשך אותו זמן עסק גם בספרות כללית. בגיל שבע עשרה הוציא את חיבורו הראשון "לשון למודים", העוסק בעקרונות הכתיבה וההרצאה, ואת המחזה "מעשה שמשון". בגיל עשרים חיבר את המחזה "מגדל עוז" לכבוד חתונת בן רבו. לכבוד חנוכת ארון קודש חדש בבית הכנסת הגדול בפדובה חיבר רמח"ל שיר מיוחד בשם "חנוכת הארון" . הוא חיבר גם מאה-וחמישים מזמורים דוגמת מזמורי ספר תהלים (מאוחר יותר יאמרו מתנגדיו כי טען שמזמורים אלו יאמרו בימות המשיח במקום מזמורי ספר תהלים).

בשנת ה'תפ"ו הוסמך רמח"ל לרבנות בצוותא עם ידידו המבוגר ממנו רבי משה דוד ואלי. הוא הועמד בראש חבורת "מבקשי ה'", והם קבעו לעצמם תקנות מיוחדות רבות לסדר הלימוד בבית מדרשם. בין התקנות היה לימוד רציף ובלתי פוסק בתורנות כל שעות היום בספר הזוהר בבית המדרש. בחבורתו של רמח"ל נמנו רבי משה דוד ואלי, רבי יקותיאל גורדון מוילנא , רבי ישראל חזקיה טריויס, רבי יצחק מריני, רבי יעקב ישראל חזק, רבי שלמה דינה, רבי מיכאל טירני, ורבי יעקב חיים קסטיל פרנקו, כולם תלמידי חכמים ומקובלים ידועים.

בראש חודש סיוון ה'תפ"ז זכה הרמח"ל להתגלות רוח הקודש והתגלו לו סודות קבליים רבים:

"נרדמתי ובהקיצי שמעתי קול אומר: לגלאה נחיתנא רזין טמירין דמלכא קדישא (תרגום חופשי: לגלות סודות טמירים של המלך הקדוש ירדתי)... ואני לא רואה אותו אלא שומע קולו מדבר מתוך פי".

המלאך החל נגלה לרמח"ל מידי יום. הרמח"ל הסתיר את הגילויים אבל כאשר המלאך ציווה עליו לכתוב את חידושי התורה שהוא אומר לו התגלגלו הכתבים לידיו של "חכם ירושלמי אחד" [רבי רפאל ישראל קמחי] שעבר בפאדובה והוא כשעבר משם אל ונציה שיתף את אנשי המקום בדבר. ומתוך כך התגלגלו הידיעות, וקבוצה קטנה של תלמידים וביניהם רבי יקותיאל גורדון החלה להתקבץ סביב הרמח"ל.

בהמשך, כאשר גדולי התורה מארץ ישראל ואירופה נלחמו ברמח"ל, התפרסמו הדברים הרבה יותר ורבים מיושבי עירו של רמח"ל הגיעו לבקש ממנו תיקון נפש שידריכם בדרכי התשובה.

הפולמוס

ערך מורחב – פולמוס הרמח"ל

הרב יקותיאל גורדון שיתף בחדשות על אודות גילויי הרמח"ל את רבי יהושע העשיל, רבה של וילנא, ואת רבי מרדכי יפה, תלמיד חכם עשיר שישב בווינה. הרב גורדון תיאר באיגרותיו אליהם את חסידותו וקדושתו של רמח"ל, וצירף למכתביו קטעים מתוך ה"זוהר תניינא" (זוהר שני) שגילה ה"מגיד" לרמח"ל.

מכתבו של הרב גורדון הנשלח לווינה דלף והתפרסם, ועורר את חמתו של רבי משה חגיז, רב ירושלמי שפעל באירופה נגד שרידי השבתאות. הרב חגיז ראה את רמח"ל כנביא שקר וכממשיכה של השבתאות, ופנה באיגרות אזהרה לרבני ונציה הסמוכה לפדובה. רבני ונציה פנו לרבו של רמח"ל רבי ישעיהו באסאן, ששהה ברג'יו, לקבלת חוות דעתו. הפולמוס הגדול שפרץ הקיף את מרבית רבני איטליה, ובסופו, בחודש אב ה'ת"ץ אולץ רמח"ל להפקיד את ארגז כתביו ולא לפותחו מבלי רשות רבו. כמו כן אולץ רמח"ל להצהיר בשבועה בפני רבני ונציה כי לא יעסוק בייחודים, בהשבעת מגידים, ובכתיבת ספרים בלשון הזוהר. רמח"ל עצמו התייחס לשבועה זו כאל שבועה שהוצאה בכפייה, ולפיכך חסרת תוקף הלכתי.

במהלך ארבע השנים הבאות שרר שקט בין הצדדים. רמח"ל עסק בלימוד עם תלמידיו ובחיבור ספרים בעברית שאינם בשפה קבלית. בשנים אלו פיתח את משנתו העיונית וספריו אינם בלשון קבלית אלא בלשון פילוסופית.

בכ"א בשבט תצ"א נישא רמח"ל במנטובה עם צפורה פינצי, בתו של רב העיר רבי דוד פינצי. הוא שב להתגורר בפדובה, ובסוף ה'תצ"ד פנה לרבו על מנת לקבל רשות והסכמה להדפיס באמסטרדם את ספרו "חוקר ומקובל", שהוא ספר הבנוי בצורת ויכוח ומיועד להוכיח את אמיתות תורת הקבלה. לאחר שעיין בספר התיר הרב באסאן לרמח"ל להדפיסו, ורמח"ל עמד לצאת לאמסטרדם דרך ורונה ולוזאן. השמועה הגיעה במהירות לוונציה, ורבני העיר חוללו שערורייה סביב הטענות כי פרסום הספר מהווה הפרה של השבועה, כי רמח"ל פתח את ארגז כתביו והעתיק ממנו את ספריו, ובכך הוא ממשיך בכתיבת חיבורים אסורים. בהמשך אף הועלתה הטענה כי הוא עוסק בכשפים ובהשבעת כוחות הטומאה. פולמוס זה עורר הד ברחבי אירופה, ועורר שנית את רבי משה חגיז נגד רמח"ל. רמח"ל הכחיש את כל ההאשמות נגדו, אך בעוברו בפרנקפורט בדרכו לאמסטרדם הובא רמח"ל בפני רב העיר, רבי יעקב פופרש כ"ץ, שאילץ את רמח"ל להודות בפני בית-דין כי הפר את שבועתו, ולהישבע עליה שנית. לאחר שעזב רמח"ל את פרנקפורט נשלחה בהסכמתו תיבת כתביו מפדובה אל רבי יעקב כ"ץ, שדן את הכתבים לקבורה ואת מיעוטם לשריפה. עותקים בודדים של חלק מספרי רמח"ל שרדו בכתבי יד, ומהם התפשטו והועתקו בסתר עד הדפסתם בתחילת המאה השמינית לאלף השישי.

תקופת חייו האחרונה

בית כנסת הרמח"ל בעכו

ספר התורה שכתב הרמח"ל בעכו

רמח"ל המשיך בדרכו מפרנקפורט לאמסטרדם. הוא השתקע באמסטרדם ועסק בליטוש יהלומים והוסיף להתכתב עם תלמידיו בפדובה, כאשר הוא מדגיש באיגרותיו כי שריפת כתביו היא גזירה משמים ויש להשלים עמה. באמסטרדם חיבר והדפיס את ספריו "דרך ה'" ו"מסילת ישרים" שאינם עוסקים בקבלה בגלוי אלא בצנעה. בתחילת הספר "מסילת ישרים" כותב רמח"ל: "החיבור הזה לא חיברתי ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פרסום גדול", אך יש הטוענים כי בספר רעיונות מקוריים, וכי הוא הכניס אליו רעיונות המבוססים על תורת הנסתר. "מסילת ישרים" הוא הספר העיקרי אשר הקנה לרמח"ל לגיטימציה היסטורית, והפך עם השנים לספר יסוד תורני, ובפרט בתנועת המוסר.

בשנת ה'תק"ג עזב רמח"ל את אמסטרדם עם אשתו ובנו וכמה מתלמידיו בדרכו לארץ ישראל. הוא השתקע בעכו וידוע כי התגורר בסמוך לנמל. בעכו קיבל את רשותו של שליט הגליל, דאהר אל-עומר, להקים בית כנסת, וכתב ספר תורה על גבי עור צבי, ובדיו שהתקין מתמיסת קליפות רימונים. על אף שעקב דהיית הדיו הפך ספר תורה זה פסול וחייב בגניזה מבחינה הלכתית, מוצג הספר כיום בבית הכנסת.

רמח"ל נפטר בגיל 40 במגפת דבר עם אשתו ובנו בכ"ו באייר ה'תק"ו. בקרב כותבי תולדותיו מקובל כי נקבר בטבריה ליד קברו של התנא רבי עקיבא, אולם יש הטוענים כי נקבר בבית הקברות העתיק בכפר יסיף, מקום הקבורה שהיה מקובל עבור יהודי עכו באותה התקופה, שלא נהגו לקבור את מתיהם בעכו, בשל הספק שעכו איננה בתחומי ארץ ישראל. ויש הטוענים שהוא קבור בבית הקברות של עכו עצמה.

לאחר מותו גוועו במשך השנים ההאשמות נגדו, והוא הפך לנערץ על כל פלגי היהדות. בן דורו הצעיר ממנו, הגר"א (שנולד כ-13 שנים אחריו והאריך חיים כ-50 שנה יותר ממנו), העריץ את שיטתו הקבלית ולמדהּ בשקידה. האגדות אף מספרות כי לבש בגדי חג כאשר הגיע אליו ספרו של הרמח"ל "אדיר במרום", אף החסידות ומאוחר יותר משנתו של הרב קוק ותלמידיו הושפעה ממנו, גם אם בצורה פחות מפורשת. בתולדות חייו שפורסמו בשנים מאוחרות, הושמט לעיתים כל אזכור למחלוקת הגדולה שהייתה לגביו.

השפעתו לדורות

למרות ההתנגדות העזה אליו בימי חייו, השפעתו על תנועות שונות ביהדות, מזמנו ועד היום, רבה ביותר:

• ה"מתנגדים" הושפעו ממנו רבות, בעקבות ההערכה הרבה לה זכה אצל הגר"א. מסופר, שכאשר קיבל הגר"א לידיו אחר פטירתו של רמח"ל את הספר אדיר במרום - פירוש על האידרא רבא, לבש בגדי שבת ואמר שאם היה המחבר בחיים היה הולך רגלית את כל הדרך עד איטליה להקביל את פניו.  
• ספרו מסילת ישרים הפך ליסוד המרכזי והבסיסי ביותר בפעילות של תנועת המוסר שהתעוררה בתחילת המאה השביעית לאלף השישי, והשפיע על עולם הישיבות כולו עד היום.
• בתנועת החסידות ספריו מקובלים מאד והמגיד ממזריטש אף הגדיר את ה"מסילת ישרים" כספר "בהיר וטהור", אולם רבי יצחק אייזיק ספרין מקאמרנא, התנגד ואסר על לימוד כתביו.
• הרעיונות הציוניים של הרב קוק התבססו על הקבלה ובראש ובראשונה על תורת הגר"א והרמח"ל שהוא קושרם יחד. הרב משה צבי נריה בספרו טל ראי"ה (עמ' קכ"ב), אף מעיד: "נפשו הפיוטית של רמח"ל ... וכן כתיבתו הפרשנית לסתרי תורה שהיו בה גילויים ... כל אלה הביאו את הרב לידי תחושה עמוקה של הזדהות ... ובסוד שיח עם צעיר מקשיב - מבריק בתורה ובמחשבה - עם רבי יצחק הוטנר - גילה את תחושתו ואמר: 'סבורני שהנני גלגולו של רבי משה חיים לוצטו'".

על השפעתו כתב הרב דוד כהן, "הרב הנזיר", כי תנועת החסידות, המוסר וההשכלה "שהיו עוינות זו לזו, כולן שמו להן בראשן את רמח"ל".

תחילת המאה השמינית לאלף השישי זכתה תורתו של רמח"ל לתפוצה רחבה ולהדפסות רבות. הרב אליהו דסלר עודד את לימוד כתביו, ותלמידו רבי חיים פרידלנדר הוציא את רוב כתבי רמח"ל בשמונה חלקים, בצורה נאה ומדויקת. גם הרב יוסף אביב"י הוציא מספר חיבורים של רמח"ל וכתב עליו, וראוי לציין בפרט את מהדורתו לשרידי זוהר תנינא, שרובו נשמד בזמן הפולמוס. הרב מרדכי שריקי, ראש מכון רמח"ל מוציא כיום לאור מחדש את החיבורים, בתוספת פירושים, הערות ומבואות.

לעומת זאת תנועת ההשכלה אהדה את מחזותיו, וראתה בהם את הפתיחה ליצירה ספרותית חילונית חדשה.

תורתו

תורת האר"י עוסקת בפרוטרוט במבני המרכבה, שהיא דרך הנהגת העולמות, על ידי משלים מן העולם התחתון (בפרט גוף האדם) וצירופי אותיות. אולם לא מבוארת הכוונה הפנימית בכל המבנים האלה. קבלת הרמח"ל חושפת את הנמשל של קבלת האר"י, על ידי הסבר מהותו של כל רכיב בהנהגה ותפקידו במערכת הכללית (פירוט הדברים כתובים בפרט בספר קל"ח פתחי חכמה, ועיקרם כתובים בתחילת ספרו מסילת ישרים).

על פי הרמח"ל, ה' הוא במהותו הטוב הגמור, שאין טוב אחר כמוהו כלל. ומכיוון שדרך כל טוב היא להיטיב, ה' חפץ לגרום הנאה לזולתו, ולכן ברא את העולם, שיהיה מי שיהנה מטובו. אולם היות שהוא טוב אינסופי, הוא שואף להעניק טוב מוחלט, שהוא הטוב שלו עצמו, ולכן גזר שההטבה לנבראיו תהיה דבקותם בו והתענגותם עליו. לכך גם ברא את העולם הבא שבו מרגישה נפש האדם תענוג רוחני ודבקות בו.

על מנת שהטוב הזה יהיה שלם, ויהיה שייך לנברא בעצמו ולא רק לה', גזר שהנברא יקנה את השלמות בכוחות עצמו, על ידי בחירה אישית ומעשים. ולכן ברא עולם שיהיו בו גם טוב וגם רע, ואת המשיכה של האדם הן לטוב והן לרע, כך שיוכל על ידי בחירתו הטובה להגיע לשלמות ולהידבק בבורא. קיום המצוות מפיץ על האדם את אור פני ה' שהוא שלמותו, ואילו ביצוע עבירות מושך טומאה מכוחות הרוע שמאפיל וחוסם אור זה. בגלל שכל תכלית בריאת האדם היא להידבק בה', ראוי שלא תהיה לאדם תכלית אחרת בחייו אלא זאת, ושיכלכל את כל מעשיו רק למטרת השגתה.

בספרים דעת תבונות וקל"ח פתחי חכמה מסביר הרמח"ל כי מכל היבטי שלמותו של ה', השלמות שבחר לגלות היא דווקא שלמות הייחוד - שהבורא הוא היחיד ששולט בכל מאורעות העולם ושאין כוח אחר מלבדו. הסיבה לכך היא כיוון שמידת הייחוד היא המאפשרת את קיום הרע ולפיכך גם את הבחירה, וממילא את הטוב הנצחי. זוהי הגדרה בדרך השלילה, ובה ניתן לחשוף את הטוב רק באמצעות נתינת מקום להיפוכו, כלומר לכוחות הרע, וביטול אפשרות קיום הרע שתתגלה בסוף היא המגלה את ייחודו, בכך שכל הדרכים מובילות אליו. ^{[דרושה הבהרה]}. עם זאת, הייחוד הוא המעלה היקרה ביותר שבו, שתלויה בהכרח מציאותו. אם כן כל תהפוכות ההיסטוריה ("הגלגל הסובב" בלשון הרמח"ל) מוליכות אל גילוי הייחוד הזה, לעיתים דווקא על ידי הגברת הרע. וסופו להתגלות בימות המשיח כשאז יתענגו הנשמות על השלמות שהתגלתה.

מכאן הרמח"ל מסביר כי יש שתי הנהגות שפועלות במקביל - הנהגת הייחוד שמוליכה הכל אל שלמותו, והנהגת המשפט המענישה וגומלת לפי מעשי בני האדם. הוא מסביר כי הנהגת המשפט היא אמנם הכרחית לעולם שיש בו טוב ורע, אבל היא בעצמה רעה במידת מה, כי ה' חפץ בשלמות כל נבראיו ולא שיהיו חוטאים ונשכרים. כמו כן הוא מסביר שהנהגת המשפט נובעת מהנהגת האהבה, כאב האוהב את בנו ולכן מייסרו, ולכן היא ממותקת.

יצירתו הספרותית

"מעשה שמשון", יצירתו הראשונה של רמח"ל, עוקבת אחרי דמותו של שמשון ועל מאבקיו ביצרים ובנסיונות שלו עם דלילה. עלילה זו היא משל על נפילת השכינה ואף נשמת המשיח לקליפות כדי לברר את הניצוצות.

יצירתו הספרותית החשובה ביותר היא "מגדל עוז" או "תומת ישרים". זו יצירה פסטורלית המתרפקת על הטבע. הרועה איש הטבע "דל הוא ואך שמח" אין הוא מעוניין בכספי העשירים, אשר "ברבות זהבם, ירב אויב בקרבם", ואין הוא משועבד לחוקי המעמדות החברתיים המפריעים למימושה של אהבה: "עלמה אשר תיטב בעיניו שמה, עלמה אשר תיתן לחלקו חשק, בה יעלוז ליבו, כי זה לעומת זה, ומפריד אין. יתעלסו יתענגו לבטח".

המחזה עוסק באהבתם של שלום ושלומית, בת המלך, שהמלך הבטיח שתנשא למי שיצליח להגיע אל ראש מבצר ללא פתח, ואל ראשו הגיע שלום. מול האהבה עומדים חורשי המזימות והמקנאים המנסים להתנכל לה. המחזה הוא משל: בת המלך היא השכינה, ושלום הוא הקב""ה. המחזה נגנז והוצא לאור רק מאה שנה אחר כך.

במחזה האחרון, "לישרים תהילה", יש דמיון רב ל"מגדל עוז", אך גם שינויים מהותיים. יצירה זו היא נמשל כמעט נטול משל, וחוט העלילה בו קיים במידה זעומה ביותר. זהו סיפור על המאבק בין טוב לרע, וכתיבה ביקורתית על הצלחתו של הרע בעולם.

ספריו

הרמח"ל כתב כשמונים ספרים וחלק מספריו עוסקים בקבלה, חלק במוסר, ואף חלק הם מחזות, וספרי שירה. 40 מספריו אבדו, והיום ידועים לנו רק כ-40. בצעירותו [בין גיל 17 - 20] עסק בכתיבת ספרי מליצה ובחכמת השירה כגון ספרו לשון לימודים, לאחר מכן [לאחר התגלות המגיד אליו בשנת תפ"ז - בהיותו בן 20] חיבר חיבורים בעלי אופי קבלי מובהק, כגון הזוהר תניינא. ובתקופת חייו האחרונה חיבר חיבוריים להמון העם שאינם מוגשים בלשון קבלית אך מבוססים על ספריו ודעותיו הקבליות, כגון דרך ה' ומסילת ישרים. בין ספריו המפורסמים יותר:

• מסילת ישרים - ספרו המפורסם ביותר של הרמח"ל. ספר מוסר המבוסס על מאמרו של רבי פנחס בן יאיר במסכת עבודה זרה בדף כ. הספר התקבל בתפוצות ישראל ובעיקר בעולם הישיבות הליטאי כאחד מספרי המוסר היסודיים ביותר, מקובל לטעון כי הרמח"ל כלל בספר זה ברמזים עמוקים את עיקרי משנתו הקבלית, על אף שהספר נכתב בצורה פשוטה הנגישה גם לאנשים שאינם רגילים לעסוק בתורת הסוד. הספר הופיע בשני מהדורות, מהדורה ראשונה נקראת 'סדר פרקים' - הנפוצה יותר, מהדורה זאת ערוכה בפרקים העוסקים בזיהוי המידות הרעות שמנה רבי פנחס בן יאיר, הגורמים להם, והדרך להימנע מהם. בשנת תשנ"ד התגלתה מהדורה נוספת של הספר שנקראת 'סדר ויכוח', מהדורה זאת בנויה בצורת ויכוח בין החכם לחסיד, באותה תקופה היה מקובל לערוך ספרים רבים בצורה כזאת, ואף הרמח"ל עצמו חיבר כמה ספרים בסגנון זהה [דעת תבונות, מאמר הוויכוח, ועוד.]
• תיקונים חדשים - סודות עליונים שקיבל הרמח"ל ממתיבתא דרקיע, נכתב בארמית כלשון הזהר. מקביל לתיקוני הזוהר (שנכתבו על הפסוק הראשון של התורה) על הפסוק האחרון של התורה. מכיל 70 תיקונים (פרקים).
• דרך ה' - ספר המדבר על השקפה ויחס האדם לעולם על ידי קיום מצוות.
• מאמר העיקרים - מעין תמצית מספר "דרך השם", כולל את י"ג עיקרי האמונה.
• דרך חכמה - תכלית לימוד תורה.
• דרך עץ החיים - הקדמה לחשיבות לימוד חכמת האמת. יש אומרים שנכתב כהקדמה לספר קל"ח פתחי חכמה. כפי הנראה נכתב על ידי תלמידיו.
• דרך תבונות - הדרכה מובנה בלימוד התלמוד. משוקעים בו כללי הלוגיקה.
• דעת תבונות - דיונים בקבלה. הספר נכתב בלשון שאינה קבלית וערוך כדו-שיח בין הנשמה לשכל. חלק א: בעיקר בסודות ההשגחה והגאולה. חלק ב: בתכונתו של האדם, ובתכליתו של האדם בעולמו.
• ספר הכללים - ספר דעת תבונות ערוך כמהלך דברים (ולא כדו-שיח) בלשון קבלית.
• קל"ח פתחי חכמה - יסודות בקבלה ערוך במאה שלושים ושמונה פרקים (בגימטריה קלח) ומכאן שמו. כל פרק פותח ב"התגלות" וממשיך בפירוש והסבר שלה.
• קנאת ה' צבא-ות - הסברים בקבלה המסביר את הטעויות בשיטתו של שבתי צבי.
• אדיר במרום - פירוש לאידרא רבא, נמצא רק הפירוש לשני הדפים הראשונים של האדרא, כ-400 עמוד.
• משכני עליון - תיאור בית המקדש השלישי על פי הקבלה.
• מאמר הגאולה
• זוהר תנינא - "תנינא" = שני. ברובו אבד, מאמרים שכתב בלשון ספר הזוהר.
• עשרה אורות
• פנות המרכבה
• האילן הקדוש נקרא גם עשרה פרקים לרמח"ל - תמצית קבלת האר"י בלשון המשנה, ובדיוק רב. על אף קוצר הלשון, ניסוחי הספר מישבים סתירות בתורת האר"י.
• מאמר הוויכוח - ויכוח בין חוקר למקובל בעניין חכמת האמת.
• חוקר ומקובל - נוסחא נוספת של ויכוח בין חוקר למקובל בעניין חכמת האמת. כפי הנראה נכתב על ידי תלמידיו.
• מלחמת משה - נוסחא נוספת של ויכוח בין חוקר למקובל בעניין חכמת האמת. כפי הנראה נכתב על ידי תלמידיו.
• רזין גניזין בסוד חכמת התורה.
• פתחי חכמה ודעת - כללים בקבלה. ערוך בלשון קצרה ודייקנית.
• בנין עולם
• סוד ה' ליראיו
• תקט"ו תפילות - 515 תפילות שנמצאו בבית מדרשו, חלקם נראים כתרגום מארמית. בחלקם רמוז שמו של תלמידו יקותיאל גורדון. רובם על תיקון השכינה, גאולת ישראל.
• קיצור כוונות - סיכום תמציתי של כוונת האר"י לתפילה ושיטה חדשה בכוונת התפילה.
• עיקרי הדינים - לא נמצא. כנראה כללי פסיקה. ייתכן ונכתב עם רבי יעקב חזק.
• אגרות רמח"ל - קובץ חלופת האגרות בזמן הפולמוס סביב הרמח"ל. האגרות כוללים בתוכם ביאור של סוגיות סבוכות בתורת האר"י.
• ירים משה - מקבץ מהאגרות שכתב הרמח"ל; תולדותיו; מקבץ משיריו.
• ספר השירים - ליקוט השירים והפיוטים מוגה מכת"י בצירוף מבואות והערות על ידי שמעון גינצבורג, השלים והוסיף מבוא בנימין קלאר, על כריכת הספר ציור דגלה של משפחת לוצאטו, בהוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, ה'תש"ה.
• שרשי המצוות - שיוך של כל תרי"ג מצוות לקטגוריות, ונתינת טעם שרשי לכל קטגוריה ולכל מצווה היוצאת מהשרש המוסבר הספר נתגלה לאחרונה והודר ע"י הרב יוסף ספינר.

ספרי דקדוק ומליצה

• לשון לימודים - ספר ביכוריו - עוסק בעקרונות הכתיבה וההרצאה, בחלקו השני דן ביחס ללשון ומבליט את ייחודיותה של הלשון העברית.
• ספר ההגיון - דן בקיצור רב בכללי הלוגיקה ובישומה. זהו קיצור של האורגנון של אריסטו. כיום נדפס עם "לשון לימודים".
• ספר המליצה - נכתב כגרסה עברית ל"הרטוריקה" של אריסטו. בספר זה דן הרמח"ל על הרטוריקה ועל אמצעי השכנוע.
• ספר הדקדוק - ביאורים והערות בדקדוק עברי נערך על ידי תלמידו, במהדורות החדשות מצורפת מהדורת צילום שלו בדרך תבונות.

מחזות קודש:

• מעשה שמשון מעשה שמשון בצורה אלגורית. נכתב כחלק מספר לשון לימודים.
• מגדל עוז או תומת ישרים.
• לישרים תהילה - מחזה מוסר אלגורי על השקר אשר מכסה את התבל, ואיך שהאמת יוצאת לאורה.

ראו גם

• גן המבוכה של הרמח"ל בלבירינת של סטרה
• פולמוס הרמח"ל

לקריאה נוספת

• מאיר בניהו, כתבי הקבלה של רמח"ל ירושלים תשל"ט.
• נחום אריאלי, ששה היכלות, תל אביב : מסדה, 1961 (רומן היסטורי על חיי ר' משה חיים לוצאטו).
• צביה רובין, רמח"ל והזוהר: חיבורים ופירושים, עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשנ"ז.
• צביה רובין, "החיבורים הזוהריים של רמח"ל והתפיסה המשיחית של הזוהר בכתביו", מחקרי ירושלים במחשבת ישראל 8 (תשמ"ט) [=דברי הכנס הבינלאומי השלישי לחקר תולדות המיסטיקה היהודית: ספר הזוהר ודורו], עמ' 378–412.
• צביה רובין, "יחסו של רמח"ל לאר"י", דברי הקונגרס העולמי האחד-עשר למדעי היהדות, חטיבה ג, כרך ב: הגות יהודית, קבלה וחסידות, ירושלים (תשנ"ד), עמ' 117–124.
• יוסף אביב"י, מחזור רמח"ל, ירושלים תשנ"ה.
• יוסף אביב"י, זוהר רמח"ל, ירושלים תשנ"ז.
• צביה רובין, "תורת המראה והפתרון - פרשנותו המיוחדת של רמח"ל לקבלה", דעת 40 (תשנ"ח), עמ' 39–48. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• צביה רובין, "בסוד העליון והתחתון - ארץ-ישראל במשנתו הקבלית של רמח"ל', ארץ-ישראל בהגות היהודית בעת החדשה (תשנ"ח), עמ' 186–224.
• צביה רובין, "הפירוש התיאורגי של רמח"ל לפתיחת האידרא רבא", קבלה 12 (תשס"ד), עמ' 327–336.
• שריקי מרדכי, הרב  : "יסוד עולם" (1986); "רכב ישראל - קבלת הרמח"ל" (1995); אור הגנוז - בקלסתר פניו של הרמח"ל (1996; "אורהעולם - תולדות הרמח"ל ומשנתו" (2011): הוצאת מכון רמח"ל www.ramhal.com .
• הרב עודד דוד, "אורות הרמח"ל", ביאור על "דרך השם" לרמח"ל בעקבות האר"י והרב קוק. ירושלים תשע"א.
• הרב מרדכי שריקי, יסוד עולם, תולדותיו, אישיותו ותורתו, מכון רמח"ל, קריית ארבע, תשמ"ו.
• פנחס דוד וועבערמאן, ירים משה, תולדות מכתבים ותפילות, הוצאת מטה יוסף, ירושלים תשמ"ב.
• יהונתן גארב, מקובל בלב הסערה - ר' משה חיים לוצאטו, אוניברסיטת תל אביב, ההוצאה לאור, 2014. (מסת"ב 978-965-7241-62-2)
• דבורה ברגמן – בת קול בשירת רמח"ל. 'דחק' כתב עת לספרות טובה, כרך ה, 2015
• הרב דויד שלם - פרקי חיים. תולדות חיי הרמח"ל, קהילת הרמח"ל

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רמח"ל בוויקישיתוף

הרמח"ל וספריו, באתר ויקיטקסט

כתביו

מהדורה מפוענחת מקוונת

• דרך עץ חיים - אתר קדושים תהיו
• עשרים ושבע ספרי הרמחל ומאמרים להורדה, אתר קהילת הרמח"ל
• פירוש הרמח"ל לקבלת האר"י, תוכנית הרצאות באתר הידברות
• מסילת ישרים, ספרו המוסרי, אתר דעת
• דרך ה', ספרו הקבלי של הרמח"ל, אתר דעת
• ספר דעת תבונות, אתר דעת
• כתבי רמח"ל ספרים ומאמרים, אתר קבלה לעם
• כתבי ר' משה חיים לוצאטו בפרויקט בן-יהודה

מהדורות סרוקות באתר ספרי עברית (היברובוקס)

• ספר הדרכים - הוצאה מוגית של ספריו: דרך ה', דרך חכמה, דרך עץ חיים, דרך תבונות, הוצ' לוין אפשטיין, ירושלים, ה'תשי"ד (1954)
• מעשה שמשון, מחזה שנמצא בכתב יד, ד"ר שמעון גינצבורג, דביר (הוצאת ספרים), ה'תרפ"ז
• קל"ח פתחי חכמה, עם הקדמה שירית של רבי שלמה לוצקיר והסכמות רבני האזור, קוריץ (קארץ) ה'תקמ"ה (~1785)
• דרך ה', ירושלים, ה'תרע"ד (~1914)

• דרך חכמה, מהדורה מאוחרת, ווארשא, ה'תרי"ח (~1858)
  • ובמהדורה קדומה, דפוס האחים ראם, אמשטרדם, ה'תקמ"ג (~1783)

• דרך תבונות, מהדורה מאוחרת, ווארשא, ה'תרי"ח (~1858)
  • ובמהדורה קדומה, אמשטרדם, ה'תק"ב (~1742)

• לישרים תהלה, מהדורה מאוחרת, לבוב, ה'תרל"ט (~1879)
  • ובמהדורה קדומה (ובהירה יותר מן המאוחרת שהודפסה בלבוב), אמשטרדם, ה'תק"ג (~1743)

• חוקר ומקובל, שקלוב, ה'תקמ"ה (~1785)

• לשון לימודים, מהדורה מאוחרת, ורשה ה'תרנ"א (~1891)
  • ובמהדורה קדומה, מנטובה, ה'תפ"ז (~1727)

• מאמר החכמה: אור הגנוז - לתפילת ראש השנה, על הגלגול - לסדר פסח, בא בספורות - על עשר הספירות, אמשטרדם, ה'תקמ"ג, (~1783)

• מאמר העיקרים - על ה' ועל משיחו, הנבואה וההשגחה, גן עדן וגיהנום, ועל התורה והעבודה, מהדורה מאוחרת, אויבערווישא, ה'תרפ"ח (~1828)
  • ובמהדורה מוקדמת, אמשטרדם, ה'תקמ"ג (~1783)

• מאמר על ההגדות (על אגדות חז"ל), אמשטרדם, ה'תקמ"ג (~1783)
• מגדל עז (או תומת ישרים) - שיר לנישואי חברו חיים בסאן, עם ביאורים מאת "חכמי לב", קניגסברג ה'תרכ"א (1860), המהדורה מקורית יצאה בה'תקצ"ז (~1837)

• מסילת ישרים (כולל הספר דרך עץ חיים) - עם הערות הרב יחזקאל סרנא, הוצ' הַשְׂכֵּל (ישיבת חברון), ירושלים, ה'תשי"ז (~1957)
  • במהדורה קדומה, ורשה, ה'תרל"ב (~1872)
  • ובתרגום ליידיש, בידי חיים שאול גרוב, ורשה, ה'תרצ"ז (~1937)

• דרך עץ חיים, על קבלת האר"י לפי ספרו של הרב חיים ויטאל 'עץ חיים'. (הודפס עם הספר מסילת ישרים) ורשה, ה'תרל"ב (~1872)
• הרמח"ל, אסף והוסיף מבוא - ד"ר שמעון גינצבורג, ר' משה חיים לוצאטו ובני דורו, אוסף אגרות ותעודות בתוספת מבוא
• הרמח"ל, ערך מיכאל וולף, לישרים נאוה (?), שיר הילולים, תולדות הרמח"ל, למברג (לבוב), 1879

על אודותיו

• יחזקאל פייביל הלוי רוטשטיין, נזיר אלקים - לתולדות חיי הרמח"ל, פרנקפורט (פפד"מ), ה'תרל"ה (~1875), באתר היברובוקס
• "לוּצַאטוֹ, משה חיים", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמודים 23–24, באתר HebrewBooks
• מרדכי מרגליות (עורך כללי), "רמח"ל", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1096-1089, באתר HebrewBooks
• באתר דעת:
  • רמח"ל, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת" - הרמחל
  • עליית הרמח"ל לארץ.
  • רמח"ל בארץ ישראל.
  • חומר נוסף על רמח"ל באתר "דעת".

• קבר הרמח"ל בכפר יסיף לפי המסורת. (אתר דוגרינט)

• אריאל הירשפלד, המשיח המשורר, 300 שנה להולדת הרמח"ל, באתר הארץ, 11.5.07 .
• אלי אשד, מקובל משיח ומשורר
• יאיר טיקטין, הרמח"ל כמיסטיקן באתר ההסתדרות הציונית העולמית

שיעורים ומאמרים תורניים על אודות ספריו

• קהילת הרמח"ל, כל ספרי ומאמרי הרמח"ל (מנוקדים בחלקם), מאמרים, מחקרים, שיעורים לצפייה מפי הרב דויד שלם, ותולדות חייו בהרחבה.
• מכון רמח"ל ישיבה והוצאה לאור ומחקר של כתבי רמח"ל עם ביאורים.
• הרמח"ל הגאון מווילנה ועוד, שעור מפי הרב אורי שרקי, מתוך הסדרה מבוא לתורה שבעל פה, אתר מכון מאיר.
• אהבת עולם, - של הרמח"ל (ובדומה, במאמרו של ירון ליבוביץ: המשיח מפדובה).
• שיעורים על 'מסילת ישרים'.
• חייו ויצירתו של הרמח"ל, בערוץ "אורות – טלוויזיה יהודית", 30 במאי 2011
• שיעורים קצרים ברמח"ל- מפי הרב עודד דוד - "אורות-טלוויזיה יהודית".
• עיונים בספר דרך השם
• מאמרים על המהר"ל והרמח"ל באתר אסיף
• סדרת שיעורים ב'דרך השם' | סדרת שיעורים ב'מסילת ישרים' | סדרת שיעורים ב'מאמר העיקרים' | מפי הרב בועז שלום, אתר 'טעמו וראו'

הערות שוליים

תקופת חייו של רמח"ל על ציר הזמן
ציר הזמן

ערך זה מכיל דפי טיוטה וניסוי וטעייה של ניסוח המבט התורני בנושא חילוניות.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0