הסבר
הסבר הוא קבוצה של טענות המורכבת בדרך כלל על מנת לתאר קבוצה של עובדות ובכך לחשוף את הסיבות, ההקשר וההשלכות שלהן. תיאור זה של העובדות יכול לבסס כללים או חוקים, או להפוך את הכללים והחוקים הקיימים ביחס לכל אובייקט או תופעה נצפית לברורים יותר. המרכיבים של הסבר עשויים להיות מרומזים, או שזורים אחד בשני.
הסברים נתמכים לעיתים קרובות על ידי הבנה, או נורמה, היכולה להיות מיוצגת באמצעות מדיות שונות כגון מוזיקה, טקסט וגרפיקה. לפיכך, הסברים כפופים לאינטרפרטציה ודיון.
במחקר מדעי, הסברה היא אחת המטרות של מחקר אמפירי. הסברה היא דרך לחשיפת ידע חדש ולמציאת יחסים בין היבטים שונים של תופעות נחקרות. הסברה מנסה לענות על השאלות של "למה" ו"איך". להסברים שונים יש כוח הסברי (אנ') שונה. ההיפותזה היא הכלי התאורטי בו משתמשים על מנת לאמת הסבר במחקר אמפירי.
טיעונים
בעוד שמטרתם של טיעונים היא להראות שמשהו הוא, יהיה, או רצוי שיהיה המצב, הסברים מנסים להראות למה או איך משהו הוא או יהיה המצב. אם שמעון ומשה דנים בשאלה האם לחתול של משה יש פשפשים או לא, שמעון עשוי לקבוע: "משה, לחתול שלך יש פשפשים. ראה, הוא מתגרד בזה הרגע." שמעון בנה טיעון לכך שלחתול יש פשפשים. אולם, אם שמעון ומשה מסכימים על כך שלחתול יש פשפשים, הם עשויים לאחר מכן לשאול למה המצב הוא כזה ולתת הסבר: "הסיבה לכך שלחתול יש פשפשים היא שמזג האוויר היה לח לאחרונה." ההבדל הוא שהמטרה במקרה זה אינה לקבוע האם טענה מסוימת היא נכונה, אלא להראות למה היא נכונה.
במובן זה, טיעונים נועדו לתרום ידע, ואילו הסברים נועדו לתרום הבנה.
טיעונים והסברים דומים למדי אחד לשני בשימוש רטורי. זו הסיבה לקשיים רבים בחשיבה ביקורתית בנוגע לטענות. ישנן כמה סיבות לקשיים אלו.
- פעמים רבות לאנשים לא ברור אם הם עצמם טוענים לדבר מה או מסבירים אותו.
- אותם סוגים של מילים וביטויים משומשים להצגת הסברים וטיעונים.
- המונחים 'להסביר' או 'הסבר' וכדומה נמצאים בשימוש לעיתים תכופות בטיעונים.
- הסברים משומשים לעיתים קרובות בתוך טיעונים וניתנים כדי לשמש כטיעונים.
הצדקה
הצדקה היא הסיבה לכך שמישהו מחזיק באמונה כראוי, ההסבר הנוגע לסיבה לכך שהאמונה היא נכונה, או הסבר לאיך אדם יודע את מה שיודע. באופן דומה לכך שטיעונים והסברים עשויים להיות מבולבלים אחד עם השני, כך גם הסברים והצדקות. משפטים שהם הצדקות של פעולה מסוימת לובשים צורה של טיעונים. לדוגמה, ניסיונות להצדיק גניבה בדרך כלל מסבירים את המניעים (כגון, לכלכל משפחה רעבה).
חשוב להיות מודעים למתי הסבר אינו הצדקה. חוקר פלילי עשוי לתת הסבר להתנהגותו של חשוד (לדוגמה, האדם איבד את עבודתו, האדם פונה מביתו, וכו'). טענות שכאלה עשויות לעזור לנו להבין למה האדם ביצע את הפשע, אולם מאזין לא ביקורתי עלול להאמין שהדובר מנסה לעורר הזדהות עם הפושע ומעשיו. אין כל הכרח לכך שלאדם המציע הסבר יש שמץ של סימפתיה כלפי העמדות או המעשים המוסברים. זוהי הבחנה חשובה משום שאנו צריכים להיות מסוגלים להבין ולהסביר התנהגויות ואירועים נוראיים כדי לדכא ולמנוע אותם.
סוגים
ישנם אירועים, עובדות ואובייקטים רבים ומגוונים הדורשים הסבר. לכן, יש בהתאם סוגים רבים של הסברים. אריסטו זיהה לפחות ארבעה סוגים של הסברים. סוגים נוספים של הסברים הם דדוקטיבי-נומולוגי (אנ'), פונקציונלי, היסטורי (אנ'), פסיכולוגי, רדוקטיבי, טלאולוגי ומתודולוגי.
מטא-הסבר
הרעיון של מטא-הסבר הוא מושג חשוב בתרחישים התנהגותיים המערבים סוכנים הנמצאים בקונפליקט. בתרחישים אלו, קונפליקטים, משתמעים או מפורשים, עשויים לנבוע מאינטרסים סותרים של הגורמים, כפי שהם מובעים בהסברים שלהם לכך שנהגו באופן מסוים, מחוסר ידע על הסיטואציה, או מתערובת של הסברים של מספר גורמים. במקרים רבים, כדי להעריך את רמת הסבירות של הסברים, יש צורך בניתוח של שני רכיבים עוקבים והיחסים ביניהים: (1) הסבר ברמת האובייקט עצמו (ההסבר עצמו) ו-(2) הסבר ברמה גבוהה יותר (מטא-הסבר). ניתוח השוואתי של התפקידים של שניהם נערך כדי לתת הערכה לרמת הסבירות של הדרך בה סוכנים מסבירים את התרחישים של האינטראקציות שלהם. הסבר ברמת האובייקט נותן הערכה לרמת הסבירות של טענות אינדיווידואליות באמצעות שימוש בגישה מקובלת לטיפול במבנה הטיעוני של דיאלוג. מטא-הסבר מקשר את המבנה של תרחיש מצוי עם זה של תרחישים של אינטראקציה בין סוכנים מרובים שנלמדו בעבר. מבנה התרחיש כולל פעולות תקשורתיות של הסוכנים ויחסי תבוסה בוויכוח בין הסובייקטים של פעולות אלו. ניתן לפרט חזותית את הנתונים הן של הסברים ברמת האובייקט והן של מטא-הסברים, וניתן לתת הסבר חזותי לרמת הסבירות של האופן בו יתנהג סוכן בתרחיש מסוים. מטא-הסבר הלובש צורה של למידת מכונה של מבנה של תרחיש מסוים יכול להיות מועצם על ידי מתן הסבר קונבנציונלי באמצעות מציאת טיעונים הלובשים צורה של אנליזה של התבוסתיות (אנ') של טענות אינדיווידואליות, כדי להעלות את רמת הדיוק של הערכות של סבירות.
ניתן להגדיר יחס בין הסבר ברמת האובייקט ומטא-הסבר בתור רמת הדיוק היחסית של הערכות של סבירות המבוססות על סמך ההסבר ברמת האובייקט והמטא-הסבר. הקבוצות של התרחישים יכולות להיות מקובצות לאחר מכן על סמך יחס זה; לפיכך, יחס מסוג זה הוא פרמטר חשוב של התנהגות אנושית המשויכת להסברה של דבר מה לאנשים אחרים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
25581752הסבר