מועצה אזורית רמת הנגב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מועצה אזורית רמת הנגב
בניין המועצה האזורית
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז הדרום
מעמד מוניציפלי מועצה אזורית
מספר יישובים במועצה 15
    - דירוג מועצות אזוריות לפי מס. יישובים 29
ראש המועצה ערן דורון
תאריך ייסוד 1954
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אוגוסט 2024 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 9,476 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה ארצי 181
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎2.3% בשנה
  - צפיפות אוכלוסייה 2.32 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי 247
תחום שיפוט[2] 4,088,420 דונם
    - דירוג ארצי 1
31°00′16″N 34°46′13″E / 31.00441°N 34.770368°E / 31.00441; 34.770368
[הקטנת המפה]
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2021[3]
6 מתוך 10
    - דירוג ארצי 104
מדד ג'יני
לשנת 2019[2]
0.3946
    - דירוג ארצי 149
לאום ודת[2]
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
אוכלוסייה לפי גיל[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 9.1%
גילאי 5 - 9 11.4%
גילאי 10 - 14 10.1%
גילאי 15 - 19 10.6%
גילאי 20 - 29 13.6%
גילאי 30 - 44 21.7%
גילאי 45 - 59 13.5%
גילאי 60 - 64 3.0%
גילאי 65 ומעלה 7.0%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 8
–  יסודיים 4
–  על-יסודיים 4
תלמידים 2,121
 –  יסודי 1,398
 –  על-יסודי 723
מספר כיתות 101
ממוצע תלמידים לכיתה 24.6
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022)
פרופיל מועצה אזורית רמת הנגב נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס
rng.org.il
מתחם מבני ציבור - מועצה אזורית רמת הנגב
מתחם מבני ציבור - מועצה אזורית רמת הנגב
מבט ממדרשת בן-גוריון על נחל צין
מרכז השיטור הקהילתי ליד בניין המועצה האזורית

מועצה אזורית רמת הנגב היא מועצה אזורית בנגב שבמדינת ישראל. זוהי המועצה בעלת שטח השיפוט הגדול ביותר בישראל מלבד המדינה עצמה, כ-4 מיליון דונם (4000 קמ"ר: כפליים מהשטח של מחוז מרכז וכן לדוגמה של רשות מטרופולין לונדון שבערך עם אותה כמות שטח: שתיהן עם יותר מ-1500 קמ"ר אך פחות מ-1600 קמ"ר). מובלעות בתוכה המועצות המקומיות מצפה רמון וירוחם.

סמל המועצה הישן (לפני המיתוג)

גבולות ושטח המועצה האזורית

הנגב מורכב משישה אזורי משנה. אחד האזורים הוא רמת הנגב. במזרח גובל שטח המועצה במועצה אזורית הערבה התיכונה, בדרום במועצה אזורית חבל אילות, במערב בגבול ישראל-מצרים ובצפון במועצה אזורית בני שמעון ובמועצה אזורית אשכול. בשטח הנתון נמצאות ארבע מועצות: מועצה אזורית רמת הנגב, מועצה אזורית נווה מדבר (של תושבי הפזורה הבדואית בנגב), מועצה מקומית מצפה רמון ומועצה מקומית ירוחם.

נתוני המועצה

מועצה אזורית רמת הנגב היא המועצה הגדולה ביותר בשטחה בישראל, היא משתרעת על 4.3 מיליון דונם, שהם למעלה מ-22% משטח מדינת ישראל. אוכלוסיית המועצה מתגוררת ב-20 יישובים מוכרים, בהם קיבוצים, מושבים, יישובים קהילתיים, מוסדות לימוד וטיפול ומחנות צבא. בנוסף נמצאות בשטח המועצה האזורית 23 חוות בודדים. בשטחי המועצה אטרקציות תיירותיות רבות: הערים העתיקות עבדת, שבטה, ניצנה וחלוצה, המכתשים, הנוף המדברי וההררי, דרכים ושבילים אשר הוכנו במיוחד למטיילים וכן 23 התיישבויות בודדים אגרו-תיירותיות. כל אלה מהווים מוקד משיכה תיירותי.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אוגוסט 2024 (אומדן), מתגוררים במועצה אזורית רמת הנגב 9,476 תושבים (מקום 181 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.3%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022) היה 92.5%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 11,275 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).[4]

היסטוריה

ראשיתה של ההתיישבות היהודית באזור רמת הנגב הייתה בשנת 1943 בהקמת רביבים, אחת משלושת המצפים שהיו תחנות ניסוי חקלאיות בהן נלמדו תנאי הסביבה האקלימיים והחקלאים כדי לייעל את שיטות עיבוד האדמה ולהגדיל את תנובתה. בנובמבר 1947 עלה על הקרקע קיבוץ משאבי שדה שנקרא בתחילה "חלוצה" ושכן עד אחרי מלחמת העצמאות כ-11 קילומטר מצפון מזרח לרביבים[5]. משאבי שדה ורביבים היו היחידים באזור בשנות ה-50, ונאבקו יחד להנחת צינור מים שיאפשר את הרחבת ההתיישבות באזור[6]. דרומית לשני קיבוצים אלו קמה שדה בוקר בראשית שנות ה-50.

בשנת 1953 הוחל בהקמת היאחזויות נח"ל באזור חולות חלוצה ובדרך אליה. תחילה הוקמה גבעת רחל ובהמשך הוקמו אשלים, בארותיים והיאחזויות נח"ל נוספות. בגלל התנגדות קרן קיימת לישראל, שלא ראתה סיכוי להתיישבות אזרחית במקום, הם לא אוזרחו ובסופו של דבר ננטשו.

המועצה הוקמה ביוני 1954, וכללה בראשיתה 4 יישובים: רביבים, משאבי שדה, שדה בוקר וכפר ירוחם[7]. ראש המועצה הראשון היה יוחנן זריז, שהיה ממפקדי הפלמ"ח. הוא כיהן עד 1956. בעשורים הראשונים במועצה זו, נמשכו כהונות ראשי המועצה כשנתיים. בתקופת כהונתו של זריז, העסיקה המועצה את זריז בחצי משרה ובנוסף אליו העסיקה גם עובדת משרדית בודדת, במשרה מלאה. למועצה לא היה מבנה משלה. גם לא חדר משלה. זריז, שהיה גם רכז היישוב משאבי שדה, בחצי משרה, החזיק משרד אחד עבור שתי המשרות וכל רכוש המועצה היה ארונית ושולחן עבודה, שהיו בפינה של משרד מזכירות משאבי שדה וג'יפ שחנה בחוץ. אחד המיזמים העיקריים של זריז היה רכישת אמבולנס עבור המועצה.

אחרי זריז כיהן יהודה דרור (צ'ובינסקי), שכונה "צ'ובה"[8]. דרור כיהן בשתי קדנציות לא רצופות. בין שתי הכהונות של צ'ובה כיהן עודד ברזילי, חבר אותו קיבוץ. בתקופה מאוחרת יותר, היה ברזילי במשך עשרים שנה מהנדס המועצה[9]. בין 1964 לבין 1969 כיהן בתפקיד חגי אבריאל.

בינתיים, למועצה כבר היו מבני קבע שנמצאו בבאר שבע. בכהונתו של יעקב יוגב הם עברו לתוך שטח המועצה.

התעוררות מחודשת להתיישבות ברמת הנגב החלה בראשית שנות ה-70[10] וקיבלה תאוצה בימי ממשלת הליכוד לאחר הסכמי קמפ דייוויד וההחלטה על מסירת סיני למצרים. באתר קרוואנים שהוקם בצומת משאבים עברו בזה אחר זה הגרעינים שהקימו את אשלים (עברו לנקודת הקבע בתחילת 1979), טללים (עברו לנקודת הקבע בתחילת 1980) ורתמים (עברו לנקודת הקבע ב-1983). בהמשך קמו עזוז (1985), ניצני סיני (1986), וכמהין (ב-1988).

שמואל ריפמן כיהן כראש המועצה משנת 1991 עד לפטירתו בינואר 2017. ריפמן היה הראשון שכיהן כמה קדנציות רצופות, בין השאר בגלל שבקדנציה הראשונה שלו בוטל ההסכם בין היישובים, שלא איפשר זאת. בתקופת כהונתו קמה באר מילכה (ב-2006). ריפמן הגדיל וסידר את המועצה.

שלב נוסף בהתיישבות במקום החל בשנות ה-2000, עת החלה תנועת אור לכוון גרעיני התיישבות של חילונים ודתיים לנגב. במסגרת זאת קמו ברמת הנגב מרחב עם ובאר מילכה, חודשה ההתיישבות ברתמים והוקם היישוב שיזף. מ-2017 ראש המועצה הוא ערן דורון.

יישובי המועצה

מספר צורת היישוב יישוב שנת הקמה
1 יישוב קהילתי אשלים 1979
2 מושב באר מילכה 2006
3 קיבוץ טללים 1980
4 מושב כמהין 1988
5 יישוב קהילתי מדרשת בן-גוריון 1963
6 יישוב קהילתי מרחב עם 2001
7 קיבוץ משאבי שדה 1949
8 יישוב מוסדי ניצנה 1987
9 מושב ניצני סיני (קדש ברנע) 1984
10 יישוב קהילתי עזוז 1943
11 קיבוץ רביבים 1943
12 יישוב קהילתי רתמים 1983
13 קיבוץ שדה בוקר 1952
14 יישוב קהילתי שיזף 2011

ראשי המועצה

ראש המועצה זמן כהונתו יישוב מגוריו
יוחנן זריז 19541956 משאבי שדה
יהודה דרור 19571959 רביבים
עודד ברזילי 19601962 רביבים
יהודה דרור (כהונה שנייה) 19631964 רביבים
חגי אבריאל 19641969 משאבי שדה
יהושע לבבי 19701971 רביבים[11]
יעקב כהן 1972 - 1975 משאבי שדה[12]
רפי בכרך 19761977[13][14] שדה בוקר
יעקב יוגב 19781982 רביבים
משה חקלאי 19831987[15] משאבי שדה[16]
רפי בכרך (כהונה שנייה) 19881990 שדה בוקר
שמואל ריפמן 1991 עד לפטירתו בינואר 2017 רביבים
ערן דורון מ-2017 מדרשת בן-גוריון

ערים תאומות

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוגוסט 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2022
  3. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  4. ^ פרופיל מועצה אזורית רמת הנגב באתר הלמ"ס
  5. ^ שתי נקודות, חלוצה ואופקים, הוקמו בנגב, הצופה, 20 בנובמבר 1947
  6. ^ ש. קפלן, משאבי שדה ורביבים נאבקים על הנגב, על המשמר, 10 ביולי 1953
  7. ^ פ. יורמן, ממלכתו של יוחנן זריז, דבר, 2 בספטמבר 1955
  8. ^ דף הנצחה באתר קיבוץ רביבים
  9. ^ ביטאון המועצה, 2011
  10. ^ יוקם מושב חדש באזור הר הנגב, דבר, 11 באוגוסט 1972
  11. ^ מודעת אבל על יהושע לבבי
  12. ^ דורש פיקוח על כביש משאבי שדה-רביבים, דבר, יום רביעי, יולי 17, 1974; עמוד 5
  13. ^ צבי אילן, אטד יאחז ברמת הנגב, דבר, 30 בינואר 1977
  14. ^ ריאיון עם רפי בכרך ומרעיו
  15. ^ אמיר רוזנבליט, דאגת חקלאי הנגב, דבר, 25 בדצמבר 1983
    דאגה ביישובי רמת הנגב בשל שני מנשי מיקוש, אמיר רוזנבליט, דבר, יום רביעי, אפריל 06, 1983; עמוד 3
  16. ^ שדה שבנגב, משולם עד, דבר, יום שישי, מאי 09, 1980; עמוד 17
  17. ^ Fellows, David (26 באוגוסט 2018). "It's Official: Ramat HaNegev, Israel Is Boulder's New Sister City". Boulder Jewish News (באנגלית). {{cite news}}: (עזרה)


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39467818מועצה אזורית רמת הנגב