שלושת המצפים

שלושת המצפים הם שלוש נקודות יישוב יהודיות שהוקמו בנגב בימי מלחמת העולם השנייה: מצפה גבולות, רביבים ובית אשל.

בספר הלבן משנת 1939 נקבעו "תקנות הגבלה" על רכישה ויישוב של קרקעות בארץ ישראל על ידי יהודים. בתגובה לכך, בהתאם להחלטה של התנועה הציונית, הוגברו רכישות קרקע על ידי הקרן הקיימת לישראל. עליהן הוקמו שלוש יחידות התיישבות שייעודן הראשוני היה בחינת הקרקע והאקלים לקראת התיישבות עתידית, ניסויי חקלאות, ובחינת תגובת הבריטים למהלך כזה.

המצפה הראשון שהוקם היה מצפה גבולות. היישוב הוקם במאי 1943 על ידי חברי "קיבוץ ארץ-ישראלי ג' " של השומר הצעיר (כיום קיבוץ חצור). אחריו הוקם רביבים על ידי אנשי הנוער העובד. המצפה שלישי שהוקם היה בית אשל, באתר בו כבר הייתה נקודת התיישבות מ-1939. ישובו התקיים על ידי תנועת המושבים.

המצפים הוקמו בתבנית אחידה – חצר מרובעת מוקפת חומה, ובפינתה מגדל תצפית. בצלע אחת של הריבוע מבני המגורים, ובצלע השנייה מבני השירות. מתכנן המצפים היה האדריכל יעקב מטריקין.

שלוש שנים אחר כך עלו לקרקע מפעל המשך גדול יותר – 11 הנקודות.

ראויה לציון חשיבות המצפים בהחזקת הקרקעות שנרכשו בנגב והגברת הביטחון באזור. המידע הרב שנצבר בשלושת המצפים בעניין דרך החיים באזור, העבודה החקלאית והקשרים עם הבדואים סייעו להקמת הנקודות.