כולל ורשה
כולל וורשא (גם ורשא או ורשה), נקרא גם כולל פולין, הוא כולל אשכנזי ביישוב הישן אשר הקימו עולים מפולין שבאימפריה הרוסית.
תולדותיו
התמיכה ביישוב היהודי בארץ ישראל מילאה תפקיד נכבד בפעילות הציבורית ביהדות ורשה. משנת 1821 התקיים בה גוף מרכזי לאיסוף כספים לטובת "עניי ארץ ישראל". קופות התרמה לארץ ישראל נמצאו כמעט בכל בתי הכנסת. עם התגברות תנועת העלייה של יהודי פולין לארץ ישראל, נוסדה בוורשה הקופה המיוחדת בשם "כולל פולין", בתמיכתם של אדמו"רים ורבנים מפורסמים בפולין ומחוצה לה ובראשם רבי משה מלעלוב אשר אף עלה והתיישב בירושלים בשלהי שנת 1950.
ייסוד ובנייה
הכולל נוסד בארץ ישראל בשנת תר"ח (1848) [1], על ידי האחים רבי אשר לעמיל מגאלין, רבי נחום משאדיק ורבי יעקב יהודה לייב לעווי. "כולל ורשה" התפצל מ"כולל הפרושים הכללי" שקבל עד אז את כל כספי החלוקה שיועדו ליוצאי פולין בארץ ישראל. על פי המוסכם חולקו כספי "החלוקה" בין יוצאי פולין לבין יוצאי ליטא ורוסיה מ"כולל הפרושים הכללי".[2] בראש הכולל בפולין עמדו הרב ישראל יהושע מקוטנא[3], הרב יצחק מאיר אלתר, הרב מאיר אוירבך והרב חיים אלעזר וקס.
כמנהיגו הרוחני של הכולל החל משנת 1885 נחשב האדמו"ר הירושלמי יוצא פולין רבי דוד בידרמן מלעלוב נכד רבי משה מלעלוב ונינם של רבי דוד מלעלוב והחוזה מלובלין והוא אשר עמד בראש התמיכה והחלוקה לצורכי המשפחות הנתמכות. ביוזמתו אף הוקמה שכונת בתי ורשה בשנת 1894 בה שוכנו משפחות נזקקים מהנמנים עם הכולל לחמש שנים בתורנות
אחד מחברי הכולל הנודעים היה הרב מאיר אוירבך מקאליש. על פי החוקר יהושע בן-אריה, הצטרפותו של הרב אוירבך אל הכולל החדש חיזקה את מעמדו.[4] בזכרונותיו של יהושע ילין מסופר כי לאחר בואו לארץ ישראל, קנה הרב אוירבך את המתחם שיועד לחצר, שנקרא מאז "החצר הוורשאית".[5]
בשנת תרכ"ח (1868) נוסד בניין בית הכנסת של הכולל ממזרח לרחוב היהודים, בצדו הצפוני של הרובע היהודי. היה ידוע גם כבית הכנסת של "כולל פולין" או ה'ווארשעווער שול' (ביידיש: "בית הכנסת הוורשאי").[6] הבניין נבנה בכספי תרומות של יהדות פולין, בחצרו של דוד רייז ינובר, אשר עלה לארץ ישראל מפולין. מתחם החצר של ינובר כלל ארבעה עשר חדרים שבהם התגוררו תלמידי חכמים ורבנים מפולין.
בשנת 1878, רכש הרב חיים אלעזר ווקס נשיא הכולל קרקעות בכפר חיטים למטעי אתרוגים.[7] שנה לפני כן נוסדה ישיבת חיי עולם על ידי האדמו"ר מלעלוב רבי דוד בידרמן במזרח הרובע היהודי.[8]
בשנת 1886 נוסתה התיישבות בצפון מזרח העיר העתיקה, בשכונת באב חוטה במסגרתו נרכשו ארבע חצרות למגורים.[9] בשנת 1894 הוחל בבניית שכונת בתי ורשה.[10]
בשנת 1928 פרץ בכולל סכסוך, שבמהלכו נצבו חסידי גור מכולל פולין כנגד שאר אנשי הכולל[11]. לסכסוך תרמה העובדה שלמנהיגי חסידות גדולים שתרומות ניכרות לכולל הגיעו מחסידיהם, לא היה יצוג בהנהלת הכולל[12], ונוצרה מחלוקת בקשר לאופן גביית הכספים בפולין. הסכסוך היה מלווה בגילויי אלימות בירושלים[13]. הסכסוך הוביל לפיצול בכולל, שהתחלק ל'כולל פולין' (בשליטת חסידי גור), ול'כולל וורשה'. הפיצול הוביל לדיון משפטי ארוך בנושא הבעלות על שכונת בתי ורשה. הרב הרצוג שנדרש לסוגיה הביא להסכם פשרה בין הכוללים בראשית 1938[14], אולם גם לאחר מכן נותר מתחיחות סביב הנהלת הכולל[15]
בשנת 1972, הוחל בבניית שכונת רמות פולין בשיתוף משרד השיכון של מדינת ישראל.[16]
התמיכה בכולל
הנשיאות הראשית בפולין דאגה לאסוף ולהמציא בהתמדה את תקציבה החודשי של הכולל בארץ ישראל, מתרומותיהם של נדיבים בכל התפוצות שהריצו כספים באורח ישיר לוורשה. כנשיאי הכולל שימשו: הרב בעל "חמדת שלמה" מוורשה[דרושה הבהרה], האדמו"ר בעל "חידושי הרי״ם" מגור, הרב מאיר אוירבך מחבר הספר "אמרי בינה", הרב חיים אלעזר וואקס בעל "נפש חיה" מקאליש, האדמו"ר מרדזימין, ובשנים האחרונות לפני השואה, הרב יעקב מאיר בידרמן, חתנו של האדמו"ר בעל "שפת אמת" מגור.[17]
מאז מלחמת העולם הראשונה ובמיוחד בתקופת השואה, נסתם מקור ההכנסה היחיד של הכולל ואפסו כל האמצעים לגייס מחדש את הסכום של מאה אלף דולר שהיה בא בכל שנה מוורשה, לכיסוי התקציב השנתי. נותק גם הקשר עם מרבית עסקני ותורמי המוסד בארצות חוץ, אשר כרגיל קיימו מגע עם לשכת הנשיאות המרכזית בוורשה. המוסד עמד על סף התמוטטות, ולעזרתו נחלץ הרב יעקב חנוך סנקביץ, ראש ישיבת שפת אמת. לאור התגברות זרם הפליטים מיוצאי פולין שבאו לארץ אחרי השואה הוא סבר כי על המוסד להמשיך בכל מחיר לשמש כציר מרכזי לקיום היישוב וכאבן פינה לשגשוג של יישוב חדש. הרב סנקביץ יצר מקורות הכנסה חדשים ובסיס כלכלי למוסד, בביקוריו בארצות הברית; בה ובמדינות נוספות ייסד חוג ידידים בשם "ועד אוהדי קופת רמבעה"נ".[17]
נשיאי הכולל בפולין
- רבי שלמה זלמן ליפשיץ הרב הראשון של ורשה, מחבר הספר "חמדת שלמה"
- האדמו"ר רבי יצחק מאיר אלתר מגור, מחבר הספר "חידושי הרי״ם"
- רבי דב בר מייזלש רבה של ורשה
- רבי מאיר אוירבך רבה של קאליש, מחבר הספר "אמרי בינה"
- רבי חיים אלעזר וואקס רבה של קאליש, מחבר הספר "נפש חיה"
- רבי שלמה יהושע דוד גוטרמן מראדזימין
- רבי אהרן מנחם מנדל גוטרמן מרדזימין, מחבר הספר "עלים לתרופה"
- רבי יעקב מאיר בידרמן חבר וועד הרבנים בוורשא, מחבר הספר "מאור יעקב"
ראו גם
קישורים חיצוניים
- איל דוידסון מאה שנות פעילות כולל ורשא בירושלים העתיקה (1848-1948)
- יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה - ירושלים במאה התשע-עשרה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979, עמ' 416, באתר "כותר".
- אברהם רובינשטיין, קהילת ורשה (על "כולל ורשה"), באתר דעת
- איש גזמו, מעניני היום, החרות ירושלים, 26 באפריל 1911
הערות שוליים
- ^ מורגנשטרן, השיבה לירושלים עמ' 348-351
- ^ ראו: אריה מורגנשטרן, משיחיות ויישוב ארץ-ישראל, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן צבי, תשמ"ה-1985, עמ' 70-71.
- ^ דאר, מה מיום?, דואר היום, 2 בפברואר 1932
- ^ יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה - ירושלים במאה התשע-עשרה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979, באתר "כותר", עמ' 416.
- ^ יהושע ילין, זכרונות לבן ירושלים (תקצ"ד-תרע"ח), ירושלים תרפ"ח, עמ' 12-11.
- ^ בורנשטיין, מורה דרך, עמ' 5.
- ^ אברהם משה לונץ, לוח ארץ ישראל, תרס"א.
- ^ גרייבסקי, זיכרון, א, עמ' 435; בן אריה, עיר בראי תקופה, א: העיר העתיקה, עמ' 412.
- ^ י' גולדמן, 'השקפה כללית על מצב אחינו באה"ק, האסיף, ד, תרמ"ח, עמ' 43.
- ^ בן אריה, עיר בראי תקופה, א: העיר העתיקה, עמ' 265, 273, 281.
- ^ ירושלים, דבר, 25 בינואר 1928
- ^ החלטות "מועצת גדולי התורה", הצפירה, 7 ביוני 1928
- ^ בירתנו יום-יום, דואר היום, 4 בספטמבר 1928
- ^ א. שוהם, מכתב למערכת, הצופה, 23 בינואר 1938
כוללי ווראשה התאחדו, הצופה, 7 בינואר 1938 - ^ זאב גרין, האמת על כולל פולין ווארשה, הצופה, 16 בספטמבר 1941
- ^ דבר, אוגוסט, 3, 1979, עמוד 29.
- ^ 17.0 17.1 בית יעקב, גיליון 100, תשכ"ז, עמ' 80.