יחסי בולגריה – מקדוניה הצפונית
| יחסי בולגריה – מקדוניה הצפונית | |
|---|---|
|
|
| |
| בולגריה | מקדוניה הצפונית |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 110,879 | 25,713 |
| אוכלוסייה | |
| 6,739,576 | 1,819,139 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 101,584 | 14,761 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 15,073 | 8,114 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה |
יחסי בולגריה–מקדוניה הצפונית מתייחסים ליחסים הדו-צדדיים בין הרפובליקה של בולגריה לבין הרפובליקה של מקדוניה הצפונית.
היסטוריה
בשלהי המאה ה-6 לספירה, התפוררה השליטה הביזנטית באזור מקדוניה, ושבטים סלאבים פלשו אליו מהצפון. שבטים אלה הטמיעו בתוכם את תושבי האזורים דוברי היוונית, לטינית, אילירית ותראקית (אזורים אלה הם הרפובליקות של מקדוניה הצפונית ובולגריה בימינו), והם יצרו את האימפריה הבולגרית הראשונה, שמרכזה היה בעיר אוחריד.[1] הפולשים הסלאביים למקדוניה הביזנטית התארגנו בחברות מפוזרות עצמאיות שנקראו על ידי היוונים סקאביניאני. הם הטילו מספר מצורים על ערים מקדוניות יווניות מרכזיות כגון סלוניקי, אבל לא הצליחו לכבוש אותן.[2] הסקאביניאנים הובסו על ידי האימפריה הביזנטית, שהכניעה או גירשה את הפולשים הסלאביים מחצי האי היווני בשלבים.[2] החיסול של היסוד הסלאבי במקדוניה היוונית-ביזנטית הגיע לשיאו בימיו של יוסטיניאנוס השני, שנאמר עליו כי הצליח להעביר 200,000 מהם ממקדוניה אל אנטוליה.[2]
השבטים הסלאביים באזור הרפובליקה של מקדוניה שבימינו (אז חלק מבולגריה) קיבלו את הנצרות כדת שלהם בערך בסביבות המאה ה-9, במהלך שלטונו של בוריס הראשון, מלך בולגריה. היוצרים של האלפבית הגלגוליטי, הנזירים הביזנטיים-יווניים הקדושים קירילוס ומתודיוס, בהנחייתו של הפטריארך מקונסטנטינופול, קידמו את הנצרות ועודדו ידיעת קרוא וכתוב בקרב האנשים הסלאביים. העבודה שלהם הייתה מקובלת מאוד בבולגריה של ימי הביניים ונמשכה על ידי קלמנט מאוחריד, יוצרו של האלפבית הקירילי ושל נָאוּם הקדוש מאוחריד, מייסדי בית הספר לספרות של אוחריד.
הביזנטים החזירו לעצמם את השליטה המלאה בבלקנים בראשית המאה ה-11, אולם בשלהי המאה ה-12 הסירוב הביזנטי לוותר על האזור גרם ללידתה של האימפריה הבולגרית השנייה. האימפריה נתקלה במהרה בקשיים פוליטיים, והאזור הגאוגרפי הרחב של מקדוניה נפל שוב לידיה של האימפריה הביזנטית. במאה ה-14, הוא הפך לחלק מהאימפריה הסרבית, ואילו רק כמה עשורים לאחר מכן הוא עבר לידיים עות'מאניות, והוא נשאר תחת שלטונן למשך חמש מאות השנים הבאות.
השלטון העות'מאני באזור נחשב לקשוח. אחת ההתנגדויות הראשונות לשלטון העות'מאני הייתה ב-1689 כאשר פרץ מרד קארפוש. מספר תנועות שמטרתן הייתה עצמאות למקדוניה החלו לקום בשלהי המאה ה-19, כאשר המפורסמת שבהן הייתה הארגון המהפכני המקדוני הפנימי (IMRO). לארגון לא הייתה זהות אתנית כלשהי, והוא היה פתוח רשמית "לכל אחד שחש את עצמו כמקדוני", אולם, רוב חבריו היו דוברי סלאבית/בולגרית.[3] ב-1903 ארגן IMRO את המרד האילינדני-פראובראז'ני נגד העות'מאנים, שלאחר ההצלחות הראשונות כולל הקמתה של רפובליקת קרושבו, רוסק במחיר דמים גבוה.
בעקבות המלחמות הבלקניות מ-1912 ו-1913 והתפוררותה של האימפריה העות'מאנית, האזור המורחב של מקדוניה חולק בין יוון, בולגריה וסרביה. הטריטוריה של רפובליקת מקדוניה של ימינו נקראה "סרביה הדרומית". לאחר מלחמת העולם הראשונה, סרביה הפכה לחלק מממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים. ב-1929 נקראה הממלכה מחדש בשם ממלכת יוגוסלביה וחולקה למחוזות שנקראו Banovinas. האזור שכונה "סרביה הדרומית" (החלק הצפון מערבי של מקדוניה הנקרא גם וארדאר מקדוניה), כולל כל השטח של מקדוניה של ימינו, נודע בשם מחוז וראדאר של הממלכה היוגוסלבית.
ב-1941 יוגוסלביה נכבשה על ידי מדינות הציר ומחוז וארדאר חולק בין בולגריה ואלבניה (שהייתה תחת כיבוש איטלקי). מגויסים מקומיים ומתנדבים יצרו את הארמייה הבולגרית החמישית, שבסיסה היה בסקופיה, והייתה אחראית לאיסוף ולגירוש של 7,000 יהודים מסקופיה וביטולה למחנה ההשמדה טרבלינקה. השלטון הנוקשה עודד מספר מקדונים לתמוך במחתרת הקומוניסטית הפרטיזנית של יוסיפ ברוז טיטו. לאחר סוף מלחמת העולם השנייה, כאשר טיטו התמנה לנשיא יוגוסלביה, נוסדה "הרפובליקה העממית של יוגוסלביה", אשר כללה בתוכה את הרפובליקה הסוציאליסטית של מקדוניה. בשנת 1991 נפרדה מקדוניה ללא מלחמה מיוגוסלביה.
היחסים בין המדינות
למקדוניה הצפונית ובולגריה יחסי שכנות מסובכים. ב-15 בינואר 1992 בולגריה הייתה המדינה הראשונה שהכירה בעצמאותה של הרפובליקה של מקדוניה.[4] עם זאת, בולגריה סירבה להכיר בקיומה של מדינה מקדונית אתנית נפרדת[5][6][7] ושפה מקדונית נפרדת. היא טוענת כי המקדונים האתניים הם תת-קבוצה של האומה הבולגרית,[8][9][10] וכי השפה המקדונית היא ניב של בולגרית.[11][12] זה הוביל לסיבוכים מסוימים בעת חתימת הסכמים בין המדינות - הם חתומים עם הביטוי הארוך הזה בסופו של דבר: "נעשה בשפות הרשמיות של שתי המדינות - השפה הבולגרית, על פי החוקה של בולגריה והשפה המקדונית, על פי חוקה של רפובליקת מקדוניה הצפונית".[13]
למקדוניה הצפונית יש בדרך כלל יחסים טובים עם בולגריה בתחום המדיני, הכלכלי והצבאי. ממשלות שתי המדינות פועלות לשיפור היחסים העסקיים. בולגריה תומכת בהצעה של שכנתם להיכנס לאיחוד האירופי ולנאט"ו. בולגריה תרמה גם טנקים, ארטילריה וטכנולוגיה צבאית אחרת לצבא מקדוניה הצפונית.
הכללים הנוגעים ליחסי שכנות טובים שהוסכמו בין בולגריה למקדוניה הצפונית נקבעו בהצהרה המשותפת מיום 22 בפברואר 1999, שאושרה על ידי מזכר משותף שנחתם ב-22 בינואר 2008 בסופיה.[14]
בתגובה לפרסום אנציקלופדיה שנמצאה במחלוקת[15][16][17][18][19] על ידי האקדמיה המקדונית למדעים ואמנויות (MANU) ב-2009, בולגריה הזהירה כי "לא מקובל עבור מדינה השואפת להצטרף לנאט"ו וחברות באיחוד האירופי כדי לפנות למינוחים האופייניים לאידאולוגיה של תקופת המלחמה הקרה, וכי "האנציקלופדיה" אינה נותנת שום תרומה לחיזוק יחסי השכנות ולריסון 'דיבור השנאה'."[20]
בתגובה לפעולות השלטון, המשטרה וסוגים אחרים של לחץ שהופעלו לכאורה על אזרחי בולגריה ואזרחי מקדוניה הצפונית בשל הזדהות עצמית בולגרית במקדוניה הצפונית, הצהיר ב-4 באוגוסט 2009 משרד החוץ הבולגרי כי "בולגריה תבחן את הגישה של הצד המקדוני במקרים כמו אחד הקריטריונים שעל בסיסם יש להעריך את נכונותה של המדינה לבצע את השינויים שיאפשרו שילוב אירופי של הרפובליקה של מקדוניה הצפונית."[21]
בולגריה הציעה לחתום על אמנה (המבוססת על אותה הצהרה משותפת משנת 1999) המבטיחה את יחסי השכנות הטובים בין שתי המדינות, על מנת לאפשר תמיכה בולגרית בהצטרפותה של מקדוניה הצפונית לאיחוד האירופי.[22][23]
במהלך השנים האחרונות אלפי אזרחים מצפון מקדוניה הגישו בקשה לאזרחות בולגרית (ביניהם ראש ממשלת מקדוניה הצפונית לשעבר ליובקו גאורגייבסקי[24]), כאשר 42,372 כבר קיבלו דרכונים בולגריים. על מנת להשיג את הדרכון, חייבים אזרחי מקדוניה הצפונית המבקשים אזרחות בולגרית להוכיח כי הם ממוצא בולגרי ותודעה לאומית בולגרית. בין 1 בינואר ל-18 בנובמבר 2011, המועצה הבולגרית לאזרחות בדקה 22,241 בקשות לאזרחות, מתוכן 13,607 אושרו.[25][26][27]
ממשלות בולגריה ומקדוניה הצפונית חתמו על חוזה ידידות לחיזוק היחסים בין שתי מדינות הבלקן באוגוסט 2017.[28] האמנה אושרה על ידי הפרלמנט של הרפובליקה של מקדוניה הצפונית ב-15 ועל ידי הפרלמנט של בולגריה ב-18 בינואר 2018.[29]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ The Slavs in the Balkans, www.unet.com.mk Mi-An Publishing House
- ^ 2.0 2.1 2.2 Southeastern Europe in the Middle Ages, 500-1250 - Florin Curta
- ^ M. Glenny, "The Balkans"
- ^ Republic of Macedonia, bilateral cooperation. Ministry of Foreign Affairs of the Republic of Bulgaria, official website, September 10, 2011.
- ^ Negotiating Diplomacy in the New Europe: Foreign Policy in Post-Communist Bulgaria, Author Stefanos Katsikas, Publisher I.B.Tauris, 2012,
- ^ Who are the Macedonians? Author Hugh Poulton, Publisher C. Hurst & Co. Publishers, 2000, מסת"ב 1850655340, p. 214.
- ^ Atlas of Eastern Europe in the Twentieth Century, Authors Richard Crampton, Benjamin Crampton, Publisher Routledge, 2016, מסת"ב 1317799526, p. 233.
- ^ Aspen Institute Prague, 1/2016, Between Skopje and Sofia, Jan Muś. Agreement on Good Neighborly Relations between Bulgaria and Macedonia faces serious difficulties related to the crucial issue of nationality.
- ^ The Politics of Language and Nationalism in Modern Central Europe, Author T. Kamusella, Contributor Peter Burke, Publisher Springer, 2008, מסת"ב 0230583474, p. 253.
- ^ Macedonia, Bradt Travel Guide, Authors Thammy Evans, Rudolf Abraham, 2015, מסת"ב 1841628581, p. 42.
- ^ Encyclopædia Britannica-online, Bulgaria, transition period, Loring Danforth.
- ^ The Princeton Encyclopedia of Self-Determination, Macedonia, Author: Jenny Engstrom.
- ^ Agreement of free trade between the Republic of Macedonia and the Republic of Bulgaria, Stability Pact for Southeast Europe, Retrieved on 2012-02-29.
- ^ Bulgarian Policies on the Republic of Macedonia: Recommendations on the development of good neighbourly relations following Bulgaria’s accession to the EU and in the context of NATO and EU enlargement in the Western Balkans. Sofia: Manfred Wörner Foundation, 2008. 80 pp. (Trilingual publication in Bulgarian, Macedonian and English) מסת"ב 978-954-92032-2-6
- ^ Macedonia’s first encyclopedia provokes protests. Euranet, September 23, 2009.
- ^ Kosovo Slams Macedonia Over Encyclopaedia. BalkanInsight.com, September 22, 2009.
- ^ Macedonian Encyclopaedia To Be Changed. Eurasia Press and News, September 24, 2009.
- ^ FYRMacedonia: "Macedonian Encyclopedia" withdrawn. EMportal, September 26, 2009.
- ^ Macedonia embroiled in encyclopaedia row. Euractiv, October 13, 2009.
- ^ Bulgaria joins growing criticism of Macedonian Encyclopedia. Independent News Agency Makfax, September 24, 2009.
- ^ Bulgarian Ministry of Foreign Affairs. Official website, August 4, 2009.
- ^ Bulgaria's Position Concerning Macedonia Unchanged – Kalfin. The Sofia Echo, July 31, 2006.
- ^ Bulgaria Treaty Proposal Called 'Indecent'. BalkanInsight, March 17, 2010.
- ^ Macedonia’s Former PM Ljubco Georgievski Received Bulgarian Citizenship, Macedonian News, July 16, 2006
- ^ Како преку ноќ се станува Бугарин, Утрински весник, December 22, 2011
- ^ Македонци на брза лента за бугарски пасош(הקישור אינו פעיל, June 2019), Утрински весник, December 23, 2011
- ^ Macedonia Suffers from 'Bulgarian Citizenship Syndrome', Sofia News Agency
- ^ "Bulgaria pledges to champion Macedonia's EU and NATO dreams". 2 באוגוסט 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Macedonian Parliament Ratifies The Declaration of Cooperation With Bulgaria" (באנגלית). נבדק ב-2018-01-15.
26337318יחסי בולגריה – מקדוניה הצפונית