יחסי אוקראינה–בולגריה
| יחסי אוקראינה–בולגריה | |
|---|---|
|
|
| |
| אוקראינה | בולגריה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 603,550 | 110,879 |
| אוכלוסייה | |
| 38,325,793 | 6,739,576 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 178,757 | 101,584 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 4,664 | 15,073 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה |
יחסי אוקראינה–בולגריה הם יחסי החוץ בין אוקראינה והרפובליקה הבולגרית.
היסטוריה
ראשית היחסים
העמים האוקראינים והבולגרים קשורים לא רק במוצאם הסלאבי, בקרבתם האתנית והלשונית, אלא גם בגורל ההיסטורי המשותף, ביחסים בני מאות שנים בחיים הדתיים, התרבותיים, הכלכליים, החברתיים-פוליטיים.
האוקראינים השתתפו בכוחות הפולניים-הונגרים של ולדיסלב השלישי, מלך פולין והונגריה בקרב וארנה נגד הטורקים בשנת 1444.
רוח החופש הקוזקי פיתה את הבולגרים, שברחו מהעבדות הטורקית אל הסיץ' הזפורוז'י. בשנת 1762 אף הוקם גדוד הוסרים בולגרי כחלק מצבא זפורוז'י.
לאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית בין השנים 1806–1812, התיישבו בבודג'אק הבולגרים שמרדו בטורקיה, והיוו קבוצה אתנית של בולגרים אוקראינים. מאוחר יותר, בולגרים - ילידי אוקראינה מילאו תפקיד משמעותי בהקמתה של בולגריה העצמאית.
במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית בשנים 1877–1878, ששחררה את העם הבולגרי ממאות שנים של שעבוד טורקי, קשרה ההיסטוריה באופן בלתי נפרד את גורלם של שני העמים בקרבות לחירות הארץ הבולגרית.
היחסים בשנים 1918–1921
היחסים הדיפלומטיים בין הרפובליקה העממית האוקראינית וממלכת בולגריה הוקמו לאחר החתימה על חוזה ברסט-ליטובסק ב-9 בפברואר 1918, אשר כתוצאה ממנו בולגריה הכירה באוקראינה כמדינה עצמאית. באותה השנה גם התקיימו חילופי שגרירויות בין המדינות.
לאחר חתימת השלום בין המדינות, התהליכים של חילופי שבויי המלחמה והגירת אזרחים התעצמו. בתחילת ספטמבר 1918 הוקמה ועדה מיוחדת להחזרת שבויי מלחמה אוקראינים, ובנובמבר אותה שנה פונו כל אנשי הצבא האוקראיני מבולגריה. במקביל נמשך תהליך פינוי הבולגרים שנשבו מאוקראינה. באוקטובר 1918 פינתה הספינה האוקראינית "פרת" 400–600 בולגרים.
בנוסף, היבט חשוב של היחסים בתקופה זו היה העמקת יחסי הסחר בין בולגריה לאוקראינה. לבולגריה לא היה עניין מיוחד ביחסים אלו, והיא ניסתה להגן על האינטרסים הכלכליים שלה נגד הסגת גבול קבועה של הקיסרות הגרמנית והאימפריה האוסטרו-הונגרית. אך למרות מאמציה של בולגריה, בלחץ גרמניה, היחסים בין תעשיינים משתי המדינות לא הפכו שיטתיים וארוכי טווח.
בסוף 1919, שלטונות הכיבוש הצרפתיים (בולגריה הייתה חלק מאזור הכיבוש הצרפתי לאחר התבוסה במלחמת העולם הראשונה) סירבו להכיר בשגרירות אוקראינה בבולגריה כמשלחת דיפלומטית רשמית (צרפת לא הכירה באוקראינה כמדינה עצמאית) ואסרה עליה לקיים מגעים כלשהם עם. ממשלת בולגריה, בתורה, הפסיקה למעשה להכיר בייצוג דיפלומטי זה. לאחר מכן, השגרירות הפסיקה רשמית לתפקד בשנת 1920.
התקופה הסובייטית
לוחמים אוקראינים שהיו חלק מהחזית האוקראינית השלישית לקחו חלק בשחרורה של בולגריה מהפאשיזם.
במחצית השנייה של המאה העשרים, ארגונים פוליטיים אוקראינים ובולגרים היו חלק מהגוש המזרחי.
התקופה המודרנית
בולגריה הייתה אחת הראשונות שהגיבו לשיקום עצמאות אוקראינה וכבר ב-5 בדצמבר 1991 הכירה באוקראינה כמדינה עצמאית, וב-13 בדצמבר אותה שנה כוננה עמה יחסים דיפלומטיים.
נושאים רבים מאגדים את אוקראינה ובולגריה כיום: יישום רפורמות מקומיות רחבות היקף, סדרי עדיפויות דומים למדיניות חוץ, שכנות הים השחור.
יחסי המדינות מאופיינים בדיאלוג פוליטי פעיל מתמיד ברמה הגבוהה ביותר. אוקראינה ובולגריה משתפות פעולה באופן פעיל ומספקות תמיכה הדדית בארגונים אזוריים ובינלאומיים, כגון BSEC, CEI, OSCE, CoE, UN.
הביקור של נשיא בולגריה באוקראינה בשנת 2003 תרם לחיזוק שיתוף הפעולה בכל התחומים. ההערכה הגבוהה של המצב הנוכחי של פיתוח היחסים המדיניים אושרה בהצהרה המשותפת של נשיאי שתי המדינות, שבה הצהירה בולגריה על תמיכתה בהצטרפות אוקראינה לאיחוד האירופי ולנאט"ו.
קייב בירכה את סופיה עם הצטרפותה הרשמית לנאט"ו בשנת 2004 וחתימת ההסכם על הצטרפותה של בולגריה לאיחוד האירופי בשנת 2005. בולגריה, בתורה, הביעה נכונותה לקדם את האינטגרציה האירופית והיורו-אטלנטית של אוקראינה.
הגירה
אוקראינה הפכה למשכנה של הפזורה הבולגרית הגדולה בעולם. לפי מפקד 2001, כ-204.6 אלף איש ממוצא בולגרי חיים בשטחה.
על פי המפקד האחרון משנת 2001, התגוררו בבולגריה כ-2,489 אזרחים בולגרים ממוצא אוקראיני. בנוסף, על פי גופי המדינה הבולגרית העוסקים בנושאי הגירה, כ-5,000 אזרחי אוקראינה מתגוררים באופן קבוע או זמני בבולגריה עם אישור שהייה בבלארוס.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] יחסי אוקראינה–בולגריה30444838