מקסימיליאן הראשון, קיסר מקסיקו

מקסימיליאן הראשון, קיסר מקסיקו

לידה	ארמון שנברון, וינה, האימפריה האוסטרית
פטירה	קרטרו, מקסיקו
בת זוג	שארלוט, נסיכת בלגיה

מקסימיליאן

פרדיננד מקסימיליאן יוזף הראשון, קיסר מקסיקו (ספרדית: Emperador Maximiliano I de México‏; 1832 - 19 ביוני 1867) לבית הבסבורג האוסטרי. קיסר מקסיקו בין השנים 1864–1867.

מקסימיליאן מונה לקיסר ב-10 באפריל 1864, ביוזמתו של נפוליאון השלישי קיסר צרפת, אשר יזם שיתוף פעולה מדיני עם אוסטריה נגד פרוסיה. אל מקסימיליאן, שהיה בטריאסטה הגיעו קבוצה של מקסיקנים שמרנים, אשר הציעו לו את המשרה, כאשר ארצם, מקסיקו, היא תחת כיבוש צרפתי. ממשלות רבות מיאנו להכיר בשלטונו של מקסימיליאן על מקסיקו, ביניהן ארצות הברית, אשר פלשה לאזורים בצפון מקסיקו. עובדה זו פעלה כיתרון למתנגדים לקיסר, הרפובליקנים המקסיקנים בראשותו של בניטו חוארס. סופו הטראגי של קיסר מקסיקו האוסטרי, שהיה שליח בית הבסבורג האוסטרי למקסיקו, היה שהוקרב למען אינטרסים של אירופה: יוקרתיים, פיננסיים ודתיים, אשר לא ניתן להם גיבוי מתאים והוא הוצא להורג על ידי המורדים ב-19 ביוני 1867.

כיום נחשב מקסימיליאן כדמות חיובית בתרבות המקסיקנית. בכך שבנה ושיפץ את עיר הבירה, ושלמרות שנקבר באירופה הוא קבור עם סמלים מקסיקניים, נעוץ ההסבר מדוע השם מקסימיליאן נפוץ במקסיקו עד היום.

ראשית חייו

מקסימיליאן בצעירותו

הנסיך מקסימיליאן נולד בארמון שנברון שבווינה שבאוסטריה ב-6 ביולי 1832 כבנם השני של פרנץ קרל, ארכידוכס אוסטריה וסופי, נסיכת בוואריה. אחיו הבכור היה הקיסר פרנץ יוזף, וארבעת אחיו האחרים היו קרל לודוויג, מריה אנה וקרל ויקטור. אחותו מריה אנה נפטרה בשנת 1839 בעודה בת ארבע. מיום הולדו נשא את התארים ארכידוכס אוסטריה ונסיך הונגריה ובוהמיה. הוא נשא את שמו של קיסר אוסטרו-הונגרי מפורסם, מקסימיליאן הראשון, מראשוני בית הבסבורג במאה ה-15. תוארו הרישמי היה:

His Imperial and Royal Highness Ferdinand Maximilian Joseph, Prince Imperial and Archduke of Austria, Prince Royal of Hungary and Bohemia

מקסימיליאן נחשב לילד מחונן, ופיתח עניין מיוחד במדעים, בייחוד בבוטניקה. מקסימיליאן הוכשר לחיל הים, בו שירת בהתלהבות רבה, התלהבות שמכוחה מונה לאחר זמן לא רב ליחידת הקומנדו הימי. למקסימיליאן היה חלק חשוב בהקמת הנמל הימי של העיר טריאסטה, והצי בו נחל האדמירל וילהלם פון טגטהוף ניצחונות במלחמות נגד איטליה.

ב-27 ביולי 1857 נישא לשרלוט, בתו של לאופולד הראשון מלך בלגיה, בטקס שנערך בבריסל, בירת ארצו של לאופולד. באותה שנה הוא מונה למשנה למלך לומברדיה-ונציה, בין השאר, היות שנחשב לליברל.

מקסימיליאן חי עם רעייתו במילאנו שבאיטליה, עד שסולק על ידי אחיו הקיסר פרנץ יוזף, היות שתמך במתנגדים הליברלים האיטלקיים של הקיסר. בקרבות שניהל פרנץ כנגד האיטלקיים לאחר הפיטורים, איבדה אוסטריה את רוב עמדותיה באיטליה. לאחר הפיטורים עבר מקסימיליאן לחיות חיים פרטיים, לעיר טריאסטה, שם הקים את טירת מירמרה.

הכתר המקסיקני

דיוקן של הקיסר מאת פרנץ קסאוויר וינטרהאלטר

הקיסר הצרפתי נפוליאון השלישי העלה את הרעיון לשתף פעולה עם אוסטריה, בין השאר גם על ידי נישואין, נגד גרמניה וגם על ידי כך שימליכו נסיך אוסטרי על מדינה באמריקה. וכך תהיה לאוסטריה מושבה מעבר לים כמו שלבריטניה הייתה את המושבה הודו. במקסיקו הייתה מלחמת אזרחים בין הליברלים במקסיקו בראשו של בניטו חוארס לבין המקסיקנים השמרנים. השמרנים באו לטריאסטה לארמון מיראמר, בברכתו של נפוליאון השלישי, ובקשו ממנו לבוא להיות קיסר.

היה זה לאחר שבשנת 1862 פלש הצבא הצרפתי למקסיקו. מקסימליאן קיבל את המשרה בלחצם של נפוליאון השלישי והגנרל אלי פרדריק פורי כאשר לכל אחד מהם יש אינטרסים של יוקרה, התעשרות ואפילו יצירת ממלכה נוצרית קתולית בצפון אמריקה. בשנת 1863 הוכתר מקסימליאן למשרת הקיסר, לאחר אישורו של משאל העם שנערך במקסיקו. יש לציין כי מקסימיליאן לא ידע על המצב המפוקפק בו נערך משאל העם^{[דרוש מקור]}.

מקסימיליאן למד את השפה הספרדית והגיע לעיר וראקרוס שבמקסיקו ב 28 במאי 1864. במקסיקו הוא נתקל בהתנגדות וסירוב להכרה בממשלתו בידי הליברליים והתנגדות זו הובילה למאבק מתמשך בין שני הכוחות.

הזוג המלכותי הוכתר באותה שנה בטקס שנערך בקתדרלת מטרופוליטנה, שבבירה מקסיקו סיטי. לאחר מכן קבעו את מקום מושבם בטירת צ'פולטפק (Chapultepec), השוכנת במרומי גבעה בפרבריה של מקסיקו סיטי, הנקראת באותו השם. מקסימיליאן אף יזם הקמת טיילת מטירת מושבו למרכז העיר. הטיילת, שבמקורה נקראה "שדרות הקיסרית", כיום אינה אלא טיילת "לה רפורמה" (Paseo de la Reforma) הנודעה.

היות שלא זכו מקסימיליאן ושרלוט בילדים משלהם, אמצו את אוגוסטין דה איטרובידה אי גרין וסלבדור דה איטרובידה אי מרזן, שניהם נכדיו של אוגוסטין הראשון, מי שהיה קיסר מקסיקו בשנות ה-1820. הזוג ייעד את אוגוסטין, בנם על פי החוק, ליורש העצר תחת התואר "הוד מלכותו, נסיך איטרובידה".

לימין המקסיקני, השמרנים, הקונסרבטורס, היו הפתעות מהקיסר שבחרו. הוא אימץ הצעות חוק של המפלגות הליברליות, כגון שינוי שיטת הבעלות על הקרקע, ביטול עבודת הילדים, קביעת שעות עבודה סבירות וחופש דתי. הוא אף הציע חנינה לחוארס עצמו בתנאי שישבע אמונים לשלטונו, אך זה סירב להצעה. לאחר שחוארס דחה את הצעתו, הורה מקסימיליאן להוציא להורג את כל תומכי חוארס שיתפסו; מהלך זה הווה טעות טקטית חמורה, אשר רק החמירה את המצב בו היה שרוי שלטונו.

עם סיום מלחמת האזרחים האמריקנית הביעה ארצות הברית נכונות לתמוך ברפובליקנים המקסיקנים וסיפקה להם נשק. ארצות הברית פלשה לשטחים דרומית מארצות הברית וכבשה שטחים בדרום ארצות הברית של היום (כגון טקסס), תוך ספיגת אבידות כבדות. הדרישה היא שחצי הכדור המערבי חייב להיות בשליטה אמריקאית ולאירופה אין מקום בחלק זה של העולם וזאת לפי דוקטרינת מונרו. בשנת 1866 נסוג הצבא הצרפתי והסתבר כי הקץ הממשמש ובא, באופן זה או אחר, לשלטונו של מקסימיליאן, שאיבד כך משענת חשובה. הצבא הצרפתי שב לאירופה כדי לקחת חלק במלחמות שהתעוררו אז באירופה, בין פרוסיה בהנהגת ביסמרק לבין אוסטריה וצרפת.

רעייתו של מקסימיליאן, שרלוט, יצאה לאירופה על מנת לנסות לגייס תמיכה לשלטונו של בעלה, בפריז, וינה ולבסוף ברומא, אצל האפיפיור פיוס התשיעי. לאחר שכל מאמציה עלו בתהו, סבלה שרלוט ממשבר רגשי עמוק (יש אומרים: אי שפיות) ולא שבה מעולם למקסיקו. שנה לאחר מכן, כשהוצא בעלה להורג בידי חוארס ותומכיו, עברה לחיות חיי בדידות. תחילה בטירת מרמרה שבטרייסטה, אותה הקים בעלה, ולאחר מכן בטירת בוכאוט בעיר מייזה, בלגיה, שם נפטרה ב-19 בינואר 1927.

ההוצאה להורג

איור של ההוצאה להורג, אדואר מאנה

על אף שנסיגת נפוליאון השלישי הגבירה את רוח ההתנגדות כלפיו, נותר מקסימיליאן במשרתו ובארצו. הוא נקרא לשוב לאירופה אך לא ויתר ונשאר נאמן למישרתו. בפברואר 1867, כשחש בסכנה הקרבה, נסוג לעיר קרטרו, עיר בעלת היסטוריה עתיקה, שם הוקף במצור על ידי הרפובליקנים. לאחר כמה שבועות של מצור, ב-11 במאי, תכנן בריחה מן העיר למקסיקו סיטי, אך לאחר ארבעה ימים נפלה העיר, לפני שהספיקה התוכנית להתממש ומקסימיליאן נתפס חי.

קברו של מקסימיליאן בקריפטה המלכותית, וינה

לאחר משפט ראווה שנערך לו, נידון מקסימיליאן להוצאה להורג. שליטים ודמויות בולטות מאירופה (ביניהם הליברלים ויקטור הוגו וג'וזפה גריבלדי) שלחו מכתבים ובקשות להקלת גזר הדין, אך חוארס לא נשמע להם, כיוון שחפץ להעביר מסר ברור של "במקסיקו לא ישלוט אף כח זר", וגזר הדין בוצע במלואו ב-19 ביוני של אותה שנה.

ב-19 ביוני הוצא מקסימיליאן להורג יחד עם שני הגנרלים שלו ביריה. מילותיו האחרונות היו "קרלוטה המסכנה!". על אף ששיחד מקסימיליאן את היורים שלא ירו בראשו, אחד מהם עשה כך. גופתו של מקסימיליאן נחנטה, ונקברה בתחילת שנת 1868 בקריפטה המלכותית שבווינה.

הצייר הצרפתי אדואר מאנה צייר את הוצאתו להורג של הקיסר מקסימיליאן הראשון, קיסר מקסיקו. (ראו הציור לעיל). פרופ' מיכאל הרסגור מציין כי בגרסאות אחדות של הציור, החיילים היורים הם בעלי מדים צרפתיים. בכך ביטא הצייר את מורת רוחו מארצו, צרפת, שלא הושיטה עזרה לקיסר, ששלחה אותו למלוך על מקסיקו. התנהגותה גרמה בעקיפין לכך שכשיפול בשבי הרפובליקנים הוא יוצא להורג, לאחר שהקיסר הורה בעבר, כי שבויים רפובליקאיים יוצאו להורג.

ראו גם

• בניטו חוארס
• היסטוריה של מקסיקו

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מקסימיליאן הראשון, קיסר מקסיקו בוויקישיתוף

• ביוגרפיה באתר infoplease (באנגלית)
• מקסימיליאן הראשון, קיסר מקסיקו באתר ynet

הערות שוליים

הקודם: אין (מחזיק התואר האחרון: אוגוסטין דה איטרובידה)

קיסר מקסיקו

הבא: פירוק האימפריה

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24716972מקסימיליאן הראשון, קיסר מקסיקו