אומברטו סאבה
אומברטו סאבה (איטלקית Umberto Saba; 9 במרץ 1883 - 26 באוגוסט 1957) היה שם העט של המשורר והסופר האיטלקי אומברטו פולי (Umberto Poli).
חייו
סאבה נולד בטריאסטה לאב איטלקי ולאם יהודייה. אביו נטש את אימו בטרם סאבה נולד והוא גודל וחונך על ידי אומנת סלובנית אליה היה סאבה קשור עד מאוד. הוא למד ארכאולוגיה, גרמנית ולטינית באוניברסיטת פיזה בין השנים 1903-1904, ובתקופה זו החל לסבול ממחלת נפש שהלכה והחמירה עם השנים. סאבה עזב את לימודיו ועבד כנער סיפון באוניית סוחר. בשנים 1907-1908 שירת בצבא האיטלקי, וב-1909 נישא לקרולינה וולפר (Carolina Wölfler) ונולדה להם בת שנה לאחר מכן. באותה שנה אימץ סאבה את שם העט שלו, ייתכן שבהשפעת שמה של האומנת שגידלה אותו "פפה סאבז" (Peppa Sabaz) או כתעתיק של המילה העברית "סבא".
ב-1911 הגיע לפירנצה ופרסם את קובץ השירה הראשון שלו בשמו החדש. מאוחר יותר עבר לבולוניה והמשיך לפרסם שירה אך ללא הצלחה מרובה. במלחמת העולם הראשונה התגייס שוב לצבא אך לא נשלח אל החזית. לאחר המלחמה, ב-1919, שב סאבה לטריאסטה ופתח חנות לספרים עתיקים, ממנה הצליח להוציא את פרנסתו, וב-1922 הוציא לאור בעצמו את קובץ השירים "Canzoniere 1900-1921".
אולם מחלתו החמירה והחל מסוף שנות השלושים של המאה ה-20 סבל סאבה מדיכאון ואיים מספר פעמים בהתאבדות. ב-1938 נאלץ סאבה למכור את חנותו ולהסתתר מפני חוקי הגזע באיטליה. הוא נדד תחילה לפריז, ובסוף 1939 עבר לרומא והסתתר בעליית גג של חבר. משם חזר לטרייסטה ובספטמבר 1943, בעקבות הסכם שביתת הנשק עם איטליה במלחמת העולם השנייה, ברח יחד עם משפחתו לפירנצה, שם החליף מקומות מסתור באופן תכוף, בין היתר, בסיועו של אאוג'ניו מונטאלה. לאחר המלחמה שב לטריאסטה וזכה להכרה ובשני פרסים סיפרותיים - פרס ויארג'ו (1946) ופרס אקדמיית לינצ'יי (Accademia dei Lincei) ברומא ב-1953.
מצבו הבריאותי המשיך להתדרדר והוא התאשפז במוסדות רפואיים לתקופות ארוכות. הוא נפטר בגיל 74 בגוריציה כשנה לאחר מות אשתו ולאחר שלקה בליבו.
מיצירותיו
שירה
- Poesie - שירה (1911)
- Coi miei occhi - במו עיני (1912)
- La serena disperazione - הייאוש השליו (1920)
- L'amorosa spina - הקוץ המאוהב (1921)
- Il canzoniere 1900-1920 - שירה 1900-1920 (1921)
- Preludio e canzonette - פרלוד ושירים (1922)
- Autobiografia - אוטוביוגרפיה (1923)
- Figure e canti - דמויות ושירים (1926)
- L'Uomo - האדם (1926)
- Preludio e fughe - פרלוד ובריחה (1928)
- Tre poesie alla mia balia - שלושה שירים ליפתי (1929)
- Tre composizioni - שלושה חיבורים (1933)
- Ultime cose - דברים אחרונים (1944)
- Il Canzoniere 1900-1945 - שירה 1900-1945 (1945)
- Mediterranee - הים התיכון (1946)
- Il Canzoniere 1900-1947 - שירים 1900-1947 (1947)
- Uccelli - ציפורים (1945)
- Uccelli: Quasi un racconto - ציפורים: כמעט סיפור (1951)
- Il Canzoniere 1900-1954 - שירים 1900-1954 (1957)
פרוזה
- Scorciatoie e raccontini - קיצורי דרך וסיפורים קטנים (1946)
- Storia e Cronistoria del Canzoniere - היסטוריה וכרוניקה של השירה (1948)
- Ricordi: Racconti 1910-1947 - זכרונות: סיפורים 1910-1947 (1956)
- Epigrafe: Ultime prose - אפיגרפיה: פרוזה אחרונה (1959)
- Quel che resta da fare ai poeti - כל שנותר למשוררים לעשות (1961)
- Ernesto - ארנסטו (נכתב 1953, יצא לאור 1975)
קישורים חיצוניים
- רות אלמוג, מרשם לכאוס פסיכולוגי, באתר הארץ, 31/07/09
