טיוטה:ביטול בששים

ביטול בששים הוא שיעור ששיערו חכמים שכשיש פי ששים בדבר היתר מאיסור שנפל לתוכו, פוסק טעם האיסור וממילא הכל מותר, גם במקום שלא הותר על ידי ביטול ברוב.

ביטול בששים
(מקורות עיקריים)

תלמוד בבלי	תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף צ"ח עמוד א'
משנה תורה	הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו
שולחן ערוך	יורה דעה, סימן צ"ח,

מקור הדין

בתלמוד בבלי נלמד מהפסוק שנאמר בקרבן איל נזיר 'ולקח הכהן את הזרוע בשלה' שהזרוע של האיל שניתנת לכהן ואסורה לזרים, ושאר האיל שנאכל לבעליו, מתבשלים יחד, ונחלקו האמוראים בהסבר הדין, איך לא נאסר שאר האיל מהטעם שקיבל מהזרוע האסור לזרים, יש אומרים כיוון שהזרוע בטלה במאה, שמשערים בשר ועצמות כנגד בשר ועצמות של הזרוע וקבלה ביד חכמים שהקרבן עם הבשר ועצמות הוא פי מאה מבשר ועצמות הזרוע, ויש אומרים שמשערים בשר כנגד בשר והאיל מותר כי יש פי ששים בבשר האיל מבשר הזרוע, וכך קיבלו חכמים שבשר הקרבן הוא פי ששים מבשר הזרוע, וכדעה זו נפסק להלכה ונלמד גם לשאר איסורים שבטלים בששים, ואף שנלמד מקרבן הנזיר כתב התוספות שלימוד זה הוא רק אסמכתא, ובאמת קבלה הייתה ביד חכמים שנאבד טעמו של איסור כשיש פי ששים כנגדו.

פרטי הדין

הצורך בביטול האיסור בששים פעמים הוא דין תורה ופעמים דין דרבנן, מן התורה, הוא רק שהתערבו איסור והיתר זה בזה, לח בלח מין בשאינו מינו, כיון שנתנו טעם זה בזה, אולם מדרבנן בכל תערובת של איסור והיתר נצרך ביטול בששים, למעט שהתערב מין במינו יבש ביבש שמתבטל ברוב, כיון שבלח בלח מין במינו גזרו לאיסור משום מין בשאינו מינו שאסור מהתורה, ובתערובת של יבש ביבש מין בשאינו מינו, גזרו שמא יבשל ויתן האיסור טעם בהיתר.

הסתייגויות

• קפילא - לדעת השו"ע מין בשאינו מינו, שניתן לדעת על ידי טעימה של קפילא אם מורגש טעם האיסור, אנו נתיר ונאסור על ידי טעימתו, ולא נסתמך על ביטול בששים. אולם דעת הרמ"א שתמיד משערים בששים, בין לקולא ובין לחומרא, ונתפשט המנהג גם בקרב בני ספרד לנהוג כרמ"א, יש שסבורים שגם לדעת הרמ"א ניתן לסמוך על טעימת ישראל, ולכן יכול ישראל לומר על מאכל פרווה שנפל בו בשר, שאין בו טעם בשר כדי לאכלו בחלב, אף שאין ששים כנגד הבשר, ויש אוסרים שאין אנחנו בקיאים.
• מכירו - אם מכיר את האיסור לא בטל וצריך להסירו, אבל אם האיסור והיתר דומים במראיתם אף שטעמם שונה לא נחשב שניכר, ומחמת זה אם ניתן להסיר את האיסור, כגון שנפל חֵלֶב לתבשיל ואם יתן מים יצוף החֵלֶב, אף שלא רואה את האיסור חייב להסירו שנחשב כאילו מכירו.
• טעמו חזק - אם עדיין מרגישים את טעם האיסור, והוא דבר האסור מצד עצמו אף שיש ששים מהיתר, נאסר הכל מדרבנן, ולכן תבלנים שנותנים טעם חזק ואסורים מצד עצמם ולא מחמת טעם איסור שבלעו, כגון תבלנים של ערלה, כל זמן שמרגישים את טעם האיסור לא בטלים.
• ביטול איסור לכתחילה - אסור לבטל לכתחילה בששים ואפילו נפל לתוך היתר ואין בו שיעור אין מוספים על ההיתר כדי לבטלו, ואם ביטל או ריבה עליו, בשוגג מותר, ובמזיד אסור למבטל עצמו אם זה שלו ולבני ביתו, וכן למי שנתבטל בשבילו וידע מזה, ולשאר כל אדם מותר, וכן הדין באיסור דרבנן שאסור לבטל לכתחילה, אבל אם נפל מעצמו מרבה עליו ומבטלו, אולם לדעת הרמ"א גם באיסור דרבנן אסור להרבות על ההיתר לבטל את האיסור.
• ספק - באופן שנתערב האיסור בההיתר ונשפך, ולא נודע אם היה ששים כנגד האיסור, במקרים שמדאורייתא בטל ברוב, ורק מדרבנן צריך ששים כנגד האיסור, כגון במין במינו לח בלח, הרי זה ספק דרבנן והתערובת מותרת; ובמקרים שמדאורייתא צריך ששים, כגון מין בשאינו מינו לח בלח, ספקו אסור. למעט במקרה שהיה האיסור אסור מדרבנן שאז הכל מותר ככל ספק דרבנן שהולכים לקולא. במה דברים אמורים שנשפך, אבל כשהספק לפנינו ואי אפשר לעמוד על שיעורו, אף באיסורים דרבנן אסור, כיון שזה ספק התלוי בחסרון ידיעה.
• חוזר וניעור - איסור שהתבטל בששים ואחר כך התוסף מהאיסור לתוך התערובת, חוזר וניעור האיסור שהתבטל כבר, ונאסר מן התורה .
• אכילת התערובת לכתחילה - יש שכתבו שבעל נפש יחמיר ולא יאכל היתר שהתבטל בתוכו איסור בששים, וימכרנו לגוי, אמנם רבים חולקים שלא להחמיר, והשוו את מעשיו למינות, כמו כן אין חשש באכילת התערובת שהתבטל בתוכה איסור בששים, לטמטום הלב הנגרם מאכילת דבר איסור.
• נתמעט ההיתר - אף במקרה שהתבטל האיסור בששים, אסור להוציא מהיתר, כיון שהאיסור עדיין בפנים וחוששים שעדיין לא הוציא טעמו, ויוציא טעמו בסוף מתי שלא יהי-ה ששים כנגדו, אלא ימתין שיצטנן התבשיל.
• בישולי גויים - הכרעת הרבה פוסקים שמאכל שנאסר משום בישולי גויים שהתערב במאכל אחר, שבטל ברוב ולא צריך ביטול בששים, גם לח בלח מין באינו מינו, שרק באיסורי דרבנן שאסורים משום חשש איסור דאורייתא [כגון חלב עכו"ם, ושמנו שלגיד הנשה] גזרו להצריך ששים.

אופן מדידת שיעור ששים

כשמשערים ששים כנגד האיסור, צריך לשער נגד כל חתיכת האיסור שנפלה להיתר, ולא רק כנגד מה שנפלט ממנה, ואפילו מכיר את החתיכה האסורה והוציאה, לפי שאין אנו יודעים כמה נפלט ויצא ממנה, ואף שנתבטל האיסור בששים, אם הסירו ונפל לקדירה אחרת צריך לחזור ולבטלו בששים, שאין אנחנו יודעים באיזה תבשיל יצא טעם האיסור, אמנם אם נפל האיסור לאותה קדירה כמה פעמים, אין צריך רק ששים פעם אחת כנגדו, גם שחלק מחתיכת האיסור הייתה מחוץ לתבשיל צריך ששים כנגד כל החתיכה, אמנם כף הבלועה מאיסור שתחבה בתבשיל של היתר או כף בשרית שתחבה בתבשיל חלבי, צריך ששים רק כנגד חלק הכף שנתחב בתבשיל.

כף חלבית שנתחבה מקצתה במרק בשרי רותח, נחלקו הפוסקים בדבר, ולהלכה נפסק כי על מנת להתיר את המרק די שיהיה בו יחס של 1:60 מול החלק שנתחב בו, ולא יחס זה מול הכלי כולו

אופן מדידת האיסור והיתר הוא לפי מידת נפח, וצריך למעך את המאכל שלא ישאר בו חללים, שמשקל המאכלים לא מוסיף ולא גורע באיכות הטעם, ואם האיסור ממין ההיתר יכול לשער אפילו במשקל, אבל כשיש חללים עדיף במשקל. שההיתר התבשל בכלי אסור, וצריך לשער פי ששים מהכלי הביאו הראשונים, שניתן להכניס את הכלי האסור בכלי מלא מים, והמים היוצאים הם שיעור דופני הקדירה האסורה.

יש שאומרים שאין איסור פולט טעמו אלא א"כ ישהה מעט בתבשיל, אבל הוציאו מיד לא פולט כלום, אמנם הסכמת הרבה פוסקים שנפלט ברגע הראשון.

המצטרפים לשיעור ששים

כשאיסור נפל לההיתר ורוצים לדעת אם היה ששים בהיתר כנגד האיסור, משערים ברוטב ובקיפה, בחתיכות, ובעצמות האיסור, ויש שסוברים שלא מצטרפים את העצמות, ובמקום הפסד סומכים על אמקילים, ובמין בשאינו מינו גם מה שנבלע מההיתר בקדירה מצטרף, כמו כן, אם נפל להיתר שני איסורים שונים, מצטרפים כל אחד עם ההיתר לבטל חבירו, לדעת השו"ע שלא אומרים בשאר איסורים חתיכה נעשית נבילה, במקרה שחתיכת האיסור רק בלועה מאיסור ולא אסורה מצד עצמה, גם היא מצטרפת לבטל את האיסור הבלועה בה, ולדעת כולם מאכל פרווה הבלוע מבשר שנפל לחלב, מצטרף לבטל בששים את הבלוע בו, כיון שהמאכל היה היתר ולא נעשה נבילה.

איסורים שלא בטלים בששים

• כחל מתבטל בחמישים ותשעה.
• ביצה של איסור שנתבשלה עם אחרות, בטלה רק בששים ואחד.
• תרומה, ותרומת מעשר, חלה, והביכורים מתבטלים במאה.
• ערלה, וכלאי הכרם מתבטלים במאתים.

דברים שאינם מתבטלים כלל

• בריה, חתיכה הראויה להתכבד, דבר חשוב ודבר שבמניין, אינם בטלים אפילו באלף.
• חמץ בפסח, יין נסך, טבל, פירות שביעית לאחר הביעור ודבר שיש לו מתירין, במינם, אינם בטלים כלל; ובאינו מינם, בטלים בששים.

ביטול בששים לאסורים משום סכנה

• ארס של נחש, יש מחמירים שאפילו יש כנגדו יותר מארבעים סאה אסור, ויש מתירים אם היה כנגדו ארבעים סאה.
• דבר שהוא אסור משום סכנה יש אומרים שנאסר הכל, אפילו יש ששים כנגדו, שחמירא סכנתא מאיסורא, ויש שמתירים כשיש ששים כנגדו.

לקריאה נוספת

• האנציקלופדיה התלמודית חלק ג' ערך 'בטול בששים'.
• פסקים ותשובות - הרב אהרן אריה כ"ץ.

קישורים חיצונים

• בטל בששים באתר ויקימלון.
• הערך "בטול בששים", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה