מערת א-נועמאן
| מדינה |
 סוריה |
|---|---|
| מחוז | מחוז אדלב |
| נפה | נפת מערת א-נועמאן |
| גובה | 530 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 90,000 |
| קואורדינטות | 35°38′54″N 36°40′37″E / 35.6483°N 36.67693°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
מערת א-נועמאן (בערבית مَعَرَّة النُّعْمَان, תעתיק מדויק: מַעַרַּה אלנֻּעְמָאן) היא עיר בצפון מערב סוריה, במחוז אדלב. העיר נמצאת על הדרך שבין חלב בצפון ובין חמאת בדרום. אוכלוסייתה מונה כ-90,000 נפש. באזור שסביב העיר נמצאות שתי ערי רפאים עתיקות: סירג'ילה (10 ק"מ ממזרח) ואל-בארה (13 ק"מ ממזרח). שמה של העיר הוא שילוב של שמה העתיק, מערה, ושמו של, א-נועמאן אבן באשיר בן לוויתו של מוחמד ומושלה המוסלמי הראשון של העיר.
היסטוריה
ליוונים הייתה העיר ידועה בשם ערה (Arra). העיר הייתה חלק מהאימפריה הביזנטית במאה החמישית ונכבשה על ידי המוסלמים ב-637. הביזנטים כבשו אותה שוב ב-968 ובסוף המאה ה-11 כבשו אותה הסלג'וקים. במאה ה-11 פעל בעיר הוגה הדעות והמשורר הערבי הנודע אבו אל-עלאא אל-מערי.
טבח מערה
ב-1098, בעת מסע הצלב הראשון, לאחר שהצלבנים בפיקודם של רמון הרביעי, רוזן טולוז ובוהמון הראשון, נסיך אנטיוכיה צרו על אנטיוכיה וכבשו אותה, הם המשיכו בכיוון דרום לעבר מטרתם: כיבוש ירושלים. למרות גודלה הקטן וחוסר חשיבותה של העיר, נודע כיבוש מערה (Marre בכתבים המערביים), או "טבח מערה" כפי שהוא מכונה לעיתים, בהשפעתו הפסיכולוגית על המוסלמים.[1] נראה שהצלבנים, בפיקודו של בוהמון הראשון, נתקלו בקשיים גדולים לכלכל את עצמם וגם פשיטות במרחב הכפרי שמסביב לא הועילו והצבא הצלבני הגיע למצב של רעב קשה ולתת תזונה. נראה שהצלבנים הציעו לעיר להיכנע תמורת הגנה על חיי ורכוש התושבים, אך אלו לא הצליחו להגיע לתמימות דעים ודחו את ההצעה. למרות מצבם התזונתי הצליחו הצלבנים ב-12 בדצמבר לפרוץ את חומות העיר מערה וערכו טבח בתושבי העיר, פעולה שהייתה מקובלת, על פי חוקי המלחמה בהם נהגו, כתגובה לסירוב לכניעה.[1] בטבח נהרגו כ-20,000 נפש. ההיסטוריון הערבי אבן אל-אתיר, נוקב אף במספר של 100 אלף הרוגים, אך מספר זה נחשב מופרז מאוד.[1] בעקבות הרעב בו היו שרויים וחוסר יכולתם למצוא בעיר הכבושה די מזון לכלכלם, אירעו בעקבות הטבח מקרים רבים של אכילת בעלי חיים כולל כלבים ואף קניבליות (אכילת גופות המוסלמים). מקרה זה של קניבליות הפך לאירוע מכונן ביחסי מערב-מזרח ואסלאם-נצרות. הספרות הערבית, שתפסה את מעשה הקניבליות כתוצאה של קנאות דתית עמוקה, השתמשה במשך מאות שנים בדימוי של הצלבנים הקניבלים כדי להדגים את קנאותם הדתית ואת חוסר אנושיותם של הנוצרים ושל עמי המערב.[2]
ימי הביניים והשלטון העות'מאני
ב-1135 נכבשה העיר מידי הצלבנים על ידי זנגי והחלה בה תקופת שגשוג. בסוף המאה ה-12 נבנה המסגד הגדול של העיר - ממנו נותר עד היום המינרט הרבוע, דוגמת מינרט המסגד הגדול של חלב. במאה ה-16, בזמן השלטון העות'מאני, נבנו שני חאני שיירות גדולים בעיר; החאן הגדול וחאן מוראד פאשה.
העת החדשה
ב-1932 נמנו בעיר 5,250 נפש.
התקוממות 2011
ביוני 2011, במהלך ההתקוממות בראשיתה של מלחמת האזרחים בסוריה, דווח כי כוחות צבא סוריה, הכוללים טנקים, כיתרו את העיר במטרה להשליט בה סדר לאחר שלטענתם הותקפו בה מוסדות שלטוניים על ידי גורמי האופוזיציה. כיתור זה בא לאחר שימים ספורים לפני כן, השתלט הצבא על העיר ג'סר א-שורור, שנמצאת באותו מחוז, כ-45 קילומטר מצפון. כמו כן נמסר, כי רבים מתושבי העיר נמלטו ממנה.[3]
ב-8 באוקטובר 2012 החל באזור העיר קרב בן שישה ימים בין הצבא הסורי החופשי ובין צבא סוריה, שבסופו השתלטו המורדים (הצבא הסורי החופשי) על העיר וסביבותיה. בקרב נהרגו כ-100 מאנשי הצבא הסורי החופשי, כ-200 מחיילי הצבא הסורי וכ-60 אזרחים. כמו כן נגרם נזק כבד לעיר.
אתרים בעיר
- מדרסת אבו אל-פאוואריס שנוסדה ב-1199
- החאן הגדול מהמאה ה-16
- המסגד הגדול של מערת א-נועמאן שנבנה במאה ה-12
- החאן של מוראד פאשה שנבנה ב-1565 ושוחזר ב-1985. בחאן נמצא מוזיאון לפסיפס ובו אוסף גדול של פסיפסים מהתקופה הרומית ומהתקופה הביזנטית שנמצאו בסוריה.
קישורים חיצוניים
- פרטים אודות האתרים בעיר, אתר ArchNet.com (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Carole Hillenbrand, The Crusades: Islamic perspectives, Edinburgh University Press, 1999, p. 59
- ^ Hilton Obenzinger, American Palestine: Melville, Twain, and the Holy Land mania, Princeton University Press, 1999, p. 251
- ^ Syria calls on Jisr al-Shughour refugees to return, אתר BBC, 15 ביוני 2011
