חברובסק

חברובסק
Хаба́ровск
	פנסים בחברובסק
	פנסים בחברובסק
מדינה	רוסיה
קראי	חברובסק
חבל ארץ	המזרח הרחוק הרוסי
ראש העיר	אלכסנדר סוקולוב
תאריך ייסוד	31 במאי 1858
שטח	386 קמ"ר
גובה	72 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	611,160 (2016)
‑ צפיפות	1583,32 נפש לקמ"ר (2016)
קואורדינטות	48°29′00″N 135°04′00″E / 48.4833333333333°N 135.066666666667°E
אזור זמן	UTC +10
	http://khabarovskadm.ru
	(למפת רוסיה רגילה) מוסקבה סנקט פטרבורג נובוסיבירסק אנאדיר נורילסק סקנדינביה אי; רו; פה; קזחסטן איראן סין מונגוליה ק. יפן האוקיינוס; השקט; אוקיינוס הקרח הצפוני חברובסק

חברובסק (רוסית: Хаба́ровск) היא עיר בפדרציה הרוסית במזרח הרחוק הרוסי, כ־30 ק"מ מהגבול עם סין. העיר משמשת כבירת מחוז חברובסק ומרכזו האדמיניסטרטיבי של מחוז המזרח הרחוק הפדרלי. זהו אחד המרכזים התרבותיים, ההשכלתיים והפוליטיים הגדולים באזור המזרח הרחוק. על פי מפקד אוכלוסין מ־2016 אוכלוסיית העיר עומדת על 611,160 נפש. בעיר קיימת קהילה יהודית, שבראשה עומד משנת 2000 שליח הרבי מליובאוויטש הרב יעקב סנטקוב^[1].

העיר היא השנייה בגודלה במזרח הרחוק הרוסי, אחרי ולדיווסטוק השוכנת כ־800 ק"מ דרומה לה ומקושרת עמה ברכבת לילה לאורך תוואי הרכבת הטרנס סיבירית. מוסקבה נמצאת במרחק 8,533 ק"מ של נסיעת רכבת. בעיר ישנם 2 נמלי תעופה, תחנת רכבת, נמל ים על נהר אמור, צומת כבישים וארבע תחנות רכבת נוספות.

העיר הוקמה בשנת 1858 כמצודה צבאית ונקראה חברובקה על שם ההרפתקן מהמאה ה־17, ירופיי חברוב. משנת 1880 הוכרזה המצודה כעיר והייתה לבירת מחוז פרימורסקי ומשנת 1884 הייתה למרכז האדמיניסטרטיבי של מחוז המושלות עבר האמור. בשנת 1893 חברובקה שינתה שמה לחברובסק. ב־1922 הייתה חלק מרפובליקת המזרח הרחוק שסופחה לרוסיה הסובייטית. מאז 1926 מהווה העיר לבירת מחוז המזרח הרחוק ומשנת 1938 — בירת מחוז חברובסק. בשנת 2002 הפכה לבירת המחוז הפדרלי של המזרח הרחוק הרוסי. בעיר שוכן גם המשרד הפדרלי לפיתוח המזרח הרחוק, מטה הפיקוד הצבאי המזרחי של הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית.

בקרבת העיר שוכן נמל התעופה חברובסק.

היסטוריה

אזור העיר היה במקורו חלק מהקיסרות הסינית, ונקרא "בוֹלי". ב־26 במרץ 1652 הותקפו קוזאקים על ידי כוח פרשים משולב של הסינים במבצר אצ'נסק, ששכן במקום בו כיום בנויה חברובסק, אך הם הצליחו למנוע את כיבושו. שנתיים לאחר מכן התחולל במקום קרב הוטונג, בו ניצח צבא משולב מאנצ'ו־קוריאני את הרוסים. ב־1658 260 רובאים ותותחנים קוריאנים הביסו סופית את כוחותיו של הקוזאק אונופריג' סטפאנוב בשארודי, ליד שפך נהר הסונגארי. הם קטלו 270 מאנשיו והניסו את הרוסים מהאזור.

בשנת 1858 האימפריה הרוסית החלה במגעים עם אימפריית צ'ין, כאשר מהצד הרוסי ניהל את המשא ומתן הרוזן ניקולאי מוראביוב־אמורסקי, המושל הכללי של מזרח סיביר, מהצד הסיני ניהל את המשא ומתן המפקד העליון אישאן, יחד השניים חתמו על חוזה אייגון שבמסגרתו האזור כולו עבר לשליטת רוסיה. באותה שנה מוראביוב פקד לשלוח לאזור את גדוד הקו הסיבירי ה־13 בפיקודו של יאקוב דיאצ'נקו. הגדוד הקים ב־31 במאי 1858 את מוצב הצבא חברובקה (Хаба́ровка) על שם מגלה הארצות הרוסי ירופיי חברוב, שנחשב ליום ייסוד העיר. המקום הנבחר התבסס על ממצאי משלחת אמור בראשות מגלה הארצות גנאדי נבלסקי. המוצב גדל והיה למרכז כלכלי ותעשייתי חשוב במפגש הנהרות אמור ואוסורי.

בשנת 1864 נבנתה השדרה המרכזית של העיר, רחוב הגדה [ברגובאיה] (כיום רחוב שבצ'נקו). בשנת 1865 התגוררו בעיר 1,294 תושבים (רובם חיילים וקציני גדוד הקו הסיבירי ה־13) ומארבית המבנים בעיר נועדו לשימוש צבאי לרבות מחסני נשק, בתי מגורים לפיקוד הצבאי וחיל מצב. העיר התפתחה מאד בשל היותה צומת תחבורתי ימי במפגש הנהרות אמור ואוסורי. בשנת 1873 נפתח בית ספר בעיר ובאותה שנה ביקר לראשונה אורח רם מעלה, הנסיך הגדול אלכסיי אלכסנדרוביץ' שעל שמו נקרא מכון ההשכלה הגבוהה שנפתח בשנת 1875.

לקראת 1880, 22 שנים לאחר הקמתה, התגוררו בעיר 2,036 איש, מהם 47,3% אנשי צבא, 21,3% זרים (בעיקר פועלים סינים), 1,4% מקומיים ו־7% קצינים, אנשי כמורה, סוחרים ותעשיינים. אמנם באותה עת, ניקולאייבסק שימשה כבירת המחוז אך לחברובסק היו נתונים גאוגרפיים טובים יותר ובאותה שנה המצודה הצבאית הפכה לעיר ובירת מחוז פרימורסקי. ב־1891 יורש העצר הרוסי, ניקולאי אלכסנדרוביץ' הגיע לביקור בעיר ובנוכחותו נחנך פסל לזכרו של ניקולאי מוראביוב־אמורסקי (הנחשב לאחד ממייסדי העיר). הפסל נהרס לאחר מכן על ידי שלטונות ברית המועצות.

ב־21 באוקטובר 1893 העיר שינתה שמה לחברובסק בהתאם לצו מספר 9984 של שר הפנים לשינוי שם העיר חברובקה לחברובסק. בשנת 1894 נוסד בעיר סניף של החברה הגאוגרפית הרוסית שתרם לחיי התרבות בעיר בהקמת תיאטראות, מוזיאונים וספריות. תרבות הילידים המקומית נשתמרה היטב במוזיאונים בעיר וביישובי ניינץ קרובים כסיחצ'י־אליין, שם נמצאו ציורי קיר בני 1,300 שנים. מוזיאון האמנות בחברובסק מציג אוסף נדיר של איקונין עתיקים. באוקטובר 1895 הוקם בעיר המכון לתחבורה ומסילות ברזל שהיה למכון לימודי ראשון מסוגו בעיר בתחום הטכני. בשנת 1897 יצאה לדרך הרכבת הראשונה מהעיר. באותה עת עמדה האוכלוסייה על 14,900 איש. בשנת 1902 הוקמו מכוני ארטילריה שבשנת 1908 הפכו למפעל הנשק "ארסנל" (כיום "דלדיזל"), שעובדיו היוו חלק מהמחאות וההפגנות שהתרחשו בעיר בשנים 1906–1907. בשנת 1908 הוקם בסיס שייטת אמור. בשנים 1913–1916 נבנה גשר יורש העצר אלכסיי ניקולאייביץ' שמעל נהר אמור וחיבר למעשה בין מסילות הברזל של חברובסק למזרח סיביר.

לאחר מהפכת פברואר גדל כוחם של הסוציאליסטים ובעיקר מחנה המנשביקים שבחרו במארס 1917 מועצה של פועלים ונציגי החיילים. הנציגים עצרו את מפקד המשטרה ואת המושל הכללי. ב־6 במרץ הממשלה הרוסית פיזרה את גדוד הז'נדרמריה וארבעה ימים לאחר מכן פורקה גם מחלקת המשטרה של משרד הפנים. העיר הוכפפה למחוז המזרח הרחוק ונוהלה על ידי קומיסרים. ב־14 באפריל 1917 המשטרה הקיסרית הוחלפה במיליציה עממית שנטלה על עצמה את תפקידי הביטחון.

העיר ספגה אבידות רבות במהלך מלחמת האזרחים והייתה לחלק מרפובליקת המזרח הרחוק שהפכה לחלק מרוסיה הסובייטית ב־14 בנובמבר 1922. באפריל 1923 חודשה המועצה העירונית של חברובסק ובדצמבר הייתה למרכז האדמיניסטרטיבי של המזרח הרחוק הרוסי. בינואר 1926 עמדה אוכלוסיית העיר על 52,000 איש. במאי 1930 העיר הייתה ליחידה טריטוריאלית נפרדת. באוגוסט 1932 נחנך מפעל לרכבים שבתקופת מלחמת העולם השנייה ייצר טנקים, באוקטובר אותה שנה נחנך שדה תעופה.

בתקופת מלחמת העולם השנייה העיר היוותה למטה פיקוד הכוחות הסובייטיים במזרח הרחוק ובמסגרת זאת נפתחו בתי ספר לסיכול ריגול צבאי. מ־25 ועד 30 בדצמבר 1949 נערכו בעיר משפטי חברובסק, בהם הואשמו תריסר חברי צבא קואנטונג היפני בייצור ושימוש בנשק ביולוגי במהלך מלחמת העולם השנייה (ראו גם יחידה 731).

העיר ידעה התפתחויות רבות לאחר מלחמת העולם השנייה ובין השאר ב־5 בנובמבר 1956 נחנכה חשמלית, בשנת 1960 נחנכו אולפני טלוויזיה וב־1975 נחנך קו טרוליבוס ראשון.

ב־1996 נערכו לראשונה בתולדות העיר הבחירות לראשות העיר, בהן ניצח פאבל דמיטרייביץ' פיליפוב, שמועמדותו זכתה לתמיכת מושל מחוז חברובסק, ויקטור אישאייב. ב־1998 הושלם שיפוץ כיכר העיר המרכזית ובשנת 2002 הפכה העיר למרכז הניהולי של המחוז הפדרלי של המזרח הרחוק הרוסי.

בשנת 2008 בוצע שיפוץ מקיף לתחנת הרכבת העירונית.

פוליטיקה וממשל

מאחר שהעיר נחשבת למרכז האדמיניסטרטיבי של מחוז חברובסק שוכנים בה מרכזי השלטון של המחוז בהם בית ממשלת מחוז חברובסק, מעון המושל ובית המועצה המחוזית המחוקקת של עבר הבייקל. הרשות המבצעת בעיר היא עיריית חברובסק שברשה עומד אלכסנדר סוקולוב. המועצה המחוקקת היא הדומה העירונית של חברובסק (Хабаровская городская дума).

ראשי העיר (1991 ואילך)

	ראש העיר	תחילת כהונה	סוף כהונה
ראשי העיר חברובסק
1.	ויקטור מיכאייליביץ' תבלביץ'	24 בדצמבר 1991	אפריל 1994
2.	פאבל דמיטרייביץ' פיליפוב	אפריל 1994	דצמבר 1996

	ראש העיר	תחילת כהונה	סוף כהונה
ראש עיריית חברובסק
1.	פאבל דמיטרייביץ' פיליפוב	8 בדצמבר 1996	15 ביולי 2000
ממלא מקום	ולרי פאבלוביץ' קזאצ'נקו	15 ביולי 2000	אוקטובר 2000
2.	אלכסנדר ניקולאייביץ' סוקולוב	4 באוקטובר 2000	מכהן

רובעי העיר

העיר מחולקת לחמישה רבעים:

הרובע המרכזי — 93,788 איש (2016)
רובע הצי האדום — 91,561 איש (2016)
רובע קירוב — 52,886 איש (2016)
רובע מסילת הברזל — 151,749 איש (2016)
רובע התעשייה — 221,176 איש (2016)

תיירות

הרחוב המרכזי בעיר הוא שדרת אמור המצטיינת במגוון חנויות ושווקים לאורכו. שלא כוולדיווסטוק, העיר לא נסגרה מעולם בפני זרים, אף על פי שמפקדת פיקוד המזרח הרחוק שכנה בה. לאחר נפילת ברית המועצות החלה מתגברת ההשפעה האסיאתית בעיר ונאמד שכמיליון תיירים מסין מבקרים בה מדי שנה, יחד עם אנשי עסקים יפנים וקוריאניים שהשקיעו במפעלים ועסקים בעיר.

כ־10 ק"מ פועל נמל התעופה הבינלאומי "נובי" ("חדש" ברוסית) בו נוחתות טיסות מסין, קוריאה הדרומית, דרום מזרח אסיה, אירופה ומרכז אסיה. במהלך חודשי הקיץ מפעילה חברת התעופה המקומית טיסות שכר ישירות לנתב"ג. ישנו נמל תעופה נוסף, קטן יותר (ונקרא כך גם בשם "מאלי", "קטן" ברוסית).

בתחומי העיר נמצא גם שדה התעופה הצבאי צנטרלני ("המרכזי").