כלכלת קוריאה הדרומית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כלכלת קוריאה הדרומית
שטרות ומטבעות של הוון הדרום קוריאני
שטרות ומטבעות של הוון הדרום קוריאני
דירוג עולמי תמ"ג: 14; תמ"ג לנפש: 43
סטטיסטיקה
תמ"ג 1,712,793
תמ"ג לנפש 33,132
צמיחה כלכלית 2.60% (דירוג: 117; הערכה לשנת 2015)
מדד ג'יני 30.2 (דירוג: 121; הערכה לשנת 2014)
כוח עבודה 26,890,000 (הערכה לשנת 2015)
הנתונים מבוססים בעיקר על: ספר העובדות העולמי של ה-CIA
הסכומים הנקובים בדולרים בערך זה, הכוונה לדולר אמריקאי, אלא אם כן צוין אחרת

כלכלת קוריאה הדרומית נמנית עם הכלכלות המפותחות והמתועשות באסיה, ומדורגת במקום ה-15 בעולם מבחינת התוצר הלאומי הגולמי ומקום 12 על פי שווי כוח הקנייה (1.36 טריליון דולר בשנת 2009). קוריאה הדרומית, אשר נשענת בעיקר על יצוא תעשייתי, חברה בפורום ה-G-20, בו חברות 20 הכלכלות הגדולות בעולם, וכן בארגוני ה-OECD, ארגון הסחר העולמי ו-APEC.

היסטוריה

חלוקת קוריאה לאחר מלחמת קוריאה, הותירה את רוב האזור המתועש בקוריאה הצפונית ואילו כלכלת קוריאה הדרומית התבססה עד שנות ה-60 של המאה ה-20 בעיקר על חקלאות, תעשייה זעירה, דיג ומעט תעשייה כבדה. החקלאים הדרום-קוריאנים גידלו בעיקר אורז, חזירים, שעורה, תרנגולות, ירקות ופירות במגוון מצומצם, התוצרת החקלאית שימשה לכלכלת התושבים ולא היו עודפים לייצוא ולקבלת מטבע זר. הרכב החקלאות היום אינו שונה מהותית, פרט לגידול משמעותי במשק החלב, אולם את אותה כמות תוצרת, ואף מעט יותר, מפיקים פחות חקלאים.

שנות הצמיחה הגדולה

גרף המדגים את קצב צמיחת התמ"ג בקוריאה בין 1911 ל-2008

אחרי שתקופה ארוכה הייתה קוריאה הדרומית זקוקה לסיוע בינלאומי (ובעיקר אמריקני) על מנת לספק את צרכיה המינימליים, החלה ממשלת פארק צ'ונגהי בתחילת שנות ה-60 של המאה העשרים ברפורמות כלכליות מרחיקות לכת שהתמקדו בעידוד היצוא ובמפעלי תעשייה קלה הדורשים כוח עבודה רב. הממשלה ערכה רפורמה במטבע של המדינה וחיזקה את המוסדות הפיננסיים. בשנות ה-70 החלה הממשלה להפנות את כספה ואת מדיניותה הכלכלית ליצירת מפעלים של תעשייה "כבדה" ומפעלים כימיים. בנוסף תמכה הממשלה בבניית מפעלי אלקטרוניקה ומכוניות. כך צמחו בקוריאה תאגידי ענק ("צ'בול") בבעלות משפחתית, כגון יונדאי, סמסונגסמסונג C&T)‏, LG, דייהו ועוד, שאחראיות עד היום על חלק ניכר מהתוצר הדרום-קוריאני.

כאחת מארבעת "הנמרים של מזרח אסיה" (יחד עם הונג קונג, סינגפור וטיוואן), הפגינה קוריאה הדרומית רצף מרשים של צמיחה והשתלבות בכלכלה העולמית המודרנית בתחומים כגון תעשייה והיי טק. צמיחה זו הביאה את קוריאה הדרומית לדירוגה ככלכלה ה-12 בגודלה בעולם. מראשית שנות ה-60 ועד לסוף שנות ה-80 צמחה הכלכלה הדרום קוריאנית בשיעור מרשים של 8.7% בשנה.

לאחר מלחמת העולם השנייה היה התמ"ג לנפש ברמה של המדינות העניות ביותר באפריקה ובאסיה. מלחמת קוריאה הרעה את המצב עוד יותר. כיום, התמ"ג לנפש בקוריאה הדרומית שווה ערך לזה שבכלכלות הבינוניות של האיחוד האירופי, ופי 20 מזה שבקוריאה הצפונית. ב-2004 הצטרפה קוריאה הדרומית למדינות שבהן התמ"ג עובר את הטריליון דולרים.

ההצלחה הכלכלית התבססה בין היתר על יחסים קרובים בין הממשל והמגזר העסקי שכללו: הגבלות על יבוא, מענקים לתעשייה וטיפוח כוח העבודה. הממשלה עודדה יבוא חומרי גלם וטכנולוגיה מתקדמת.

שנות ה-90 וה-2000

במהלך שנות ה-90 המאוחרות ובתחילת שנות ה-2000 הפכו תעשיות ההיי טק של קוריאה הדרומית למובילות בשוק העולמי ולמתחרות חשובות וגדולות לתעשיות שביפן ובטיוואן.

המשבר הפיננסי באסיה (1997) חשף בעיות של תוכנית פיתוח המשק הדרום קוריאני שהיו קיימות במשך שנים רבות כמו: הלוואות גדולות במיוחד ולא אחראיות של המדינה, שחיתות ומגזר פיננסי לא יציב. כתוצאה מכך, בין יולי 1997 ליוני 1999, 11 מ-30 התאגידים הגדולים במדינה (כולל תאגיד הענק דייהו) פשטו רגל. בעקבות המשבר, החלה קוריאה הדרומית בשנות ה-2000 בתהליך ליברליזציה של המשק במטרה להקטין את מעורבות הממשלה ואימוץ כלכלה חופשית יותר, הנשלטת על ידי כוחות השוק. כמו כן הגבירה הממשלה את הפיקוח על הצ'בול, במטרה למנוע מונופוליזציה והגברת התחרות במשק.

כיום, קוריאה הדרומית מאופיינת במשק יציב עם אינפלציה בקצב בינוני, אבטלה נמוכה וחלוקה שיוויונית יחסית של הכסף בין התושבים.

קוריאה הדרומית היא בין המדינות המובילות בעולם בייצור זכרונות של מוליכים למחצה, מסכים דקים וטלפונים סלולריים. בנוסף מדורגת המדינה ראשונה בבניית ספינות בעולם וחמישית בבניית מכוניות. עם החברות הקוריאניות המובילות נמנות סמסונג, יונדאי, LG, קיה וחברת SK.

מנוע הצמיחה המרכזי הוא ענף הייצוא של סחורות ושירותים, שמהווה כ-53% מהתוצר במדינה, נכון לשנת 2009.

המטבע הדרום קוריאני

המטבע הרשמי הוא וון דרום-קוריאני ששערו עומד על בערך 350 וון לשקל אחד. השימוש בדולרים אינו מקובל בקוריאה.

ראו גם

קישורים חיצוניים


שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה

פרמטרי חובה [ שם ] חסרים


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

21218442כלכלת קוריאה הדרומית