דייהו
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| מיקום המטה |
 סיאול, דרום קוריאה |
דייהו (Daewoo, בהנגול: 대우, בהנג'ה: 大宇) היה תאגיד דרום קוריאני ויצרן רכב. הוא נוסד ב-22 במרץ 1967 והוכרז כפושט רגל ב-1 בנובמבר 1999, עם חובות של כ-50 מיליארד דולר.
לפני המשבר הפיננסי באסיה, היה הקונצרן השני בגודלו בקוריאה הדרומית אחרי קבוצת יונדאי. לדייהו היו כ-20 חטיבות, חלקן שורדות כחברות עצמאיות.
מחטיבות החברה
- דייהו מוטורס (אנ') - חטיבת הרכבים הממונעים שכוללת את: "דייהו רכיבי רכב ושות' בע"מ", "דייהו אוטובוס ושות' בע"מ", "דייהו רכב מסחרי ושות' בע"מ". בגלל בעיות כלכליות, זרוע הרכב של דייהו, "דייהו מוטור", נמכרה לג'נרל מוטורס (קוריאנית) בשנת 2001. דייהו מוטורס ייצרה, בין השאר, את כלי הרכב דייהו רייסר, דייהו טקומה ודייהו טוסקה. חטיבת הרכבים המסחריים של "דייהו" נמכרה לטאטא מוטורס.
- "Daewoo Precision Industries", יצרנית נשק, שפועלת בשם S&T Motiv אשר מייצרת בין השאר את אקדח דייהו ועוד.
- "דייהו אלקטרוניקה" – שכלל את "דייהו רכיבים אלקטרוניים בע"מ", "דייהו תעשיות מנועי חשמל בע"מ", "אוריון אלקטריק בע"מ", חברת "דייהו רכיבים אלקטרוניים בע"מ", מייצרת ומוכרת מגוון חלקים ורכיבים אלקטרוניים, במיוחד לרכב, טלוויזיה, צגים, נגני VHS ומוצרי מולטימדיה אחרים
- "מכונית מטרופולינית בסיאול" (Seoul Metro Class 3000), המיוצרת על ידי DHI משנת 1984
- "בניית ספינות דייהו והנדסה ימית" ייצרה אוניות מכולות, מכליות נפט ומטוסים. בשנת 2000 הפכה לחברה עצמאית, DSME, שנרשמה מחדש בשוק המניות בדרום קוריאה בשנת 2001
- "דייהו ניירות ערך" – חברת ניירות ערך פיננסית
- "דייהו טלקום בע"מ" שהתרכזה בתקשורת
- "תאגיד דייהו" (דייהו בינוי), שבנה כבישים מהירים, סכרים וגורדי שחקים, בעיקר במזרח התיכון ובאפריקה
- "דייהו אינטרנשיונל - ארגון סחר"
- "חברת דייהו לפיתוח בע"מ" – מנהלת מלונות דייהו ברחבי העולם
- IAE (Institute for Advanced Engineering, מכון להנדסה מתקדמת): מרכז משולב למחקר ופיתוח
היסטוריה
קבוצת "דייהו" הוקמה על ידי קים וו-ג'ונג (אנ') במרץ 1967. "דייהו" נהנה מהלוואות זולות הממומנות על ידי הממשלה על בסיס רווחי ייצוא פוטנציאליים. החברה התרכזה בתחילה בענפי ביגוד וטקסטיל עתירי עבודה שסיפקו מרווחי רווח גבוהים בגלל כוח העבודה הגדול והזול יחסי של דרום קוריאה.[1]
התוכנית השלישית והרביעית מתוכניות חמש השנים התרחשו משנת 1973 עד 1981. בתקופה זו היה כוח העבודה הגדול במדינה מבוקש. התחרות ממדינות אחרות החלה לשחוק את היתרון התחרותי של דרום קוריאה. הממשלה הגיבה לשינוי זה בכך שהיא ריכזה את מאמציה בהנדסת מכונות וחשמל, בניית ספינות, פטרוכימיה, בנייה ויוזמות צבאיות. בסוף תקופה זו אילצה הממשלה את דייהו לבניית ספינות. קים וו-ג'ונג לא שש להיכנס לענף זה, אך עד מהרה זכתה "דייהו" למוניטין בייצור אניות ובאסדות נפט במחיר תחרותי.
במהלך שנות ה-60, לאחר תום ממשלת לי סינג-מן, התערבה הממשלה החדשה של פאק צ'ונג-הי לקידום צמיחה והתפתחות במדינה. פעולה זו הגדילה את הגישה למשאבים, קידם את היצוא, מימן את התיעוש וסיפק הגנה מפני תחרות בתמורה לתמיכה הפוליטית של החברה. בהתחלה, ממשלת קוריאה הקימה סדרה של תוכניות לחמש שנים, במסגרתן נדרשה להשגת מספר יעדים בסיסיים. במהלך העשור שלאחר מכן "דייהו" נכנסה למספר מיזמים משותפים עם חברות אמריקאיות ואירופיות. החברה הרחיבה את הייצוא של מכונות, מוצרי הגנה (תחת חברת S&T Daewoo), תחומי העניין בחלל ועיצוב וייצור מוליכים למחצה. בסופו של דבר החברה החלה לבנות מסוקים ומטוסים אזרחיים, במחירם זולים משמעותית מאלו שיוצרו על ידי עמיתיה האמריקנים. החברה גם הרחיבה את המאמצים בענף הרכב ודורגה כיצואנית הרכב השביעית בגודלה ויצרנית הרכב השישית בגודלה בעולם.
במהלך העשור שלאחר מכן הפכה ממשלת קוריאה ליברלית יותר במדיניותה הכלכלית. עודדו חברות פרטיות קטנות, והממשלה צמצמה את האפליה החיובית (חיובית מתקנת), לעודד סחר בשוק חופשי ולהיות אגרסיבי יותר בחו"ל. "דייהו" הגיבה בכך שהקימה מספר מיזמים משותפים עם חברות אמריקאיות ואירופיות. הקונצרן הרחיב את הייצוא של מכונות, מוצרי הגנה (תחת חברת S&T Daewoo), תחומי העניין בחלל ועיצוב וייצור מוליכים למחצה. בסופו של דבר החברה החלה לבנות מסוקים ומטוסים אזרחיים, במחירם זולים משמעותית מאלו שיוצרו על ידי עמיתיה האמריקנים. החברה גם הרחיבה את המאמצים בענף הרכב ודורגה כיצואנית הרכב השביעית בגודלה ויצרנית הרכב השישית בגודלה בעולם. במשך כל תקופה זו, דייהו חווה הצלחה רבה בהפיכת חברות מקרטעות בדרום קוריאה.
בשנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 ייצרה קבוצת "דייהו" גם מוצרי צריכה אלקטרוניים, מחשבים, מוצרי טלקומוניקציה ציוד בנייה, מבנים וכלי נגינה.
פשיטת רגל
קבוצת "דייהו" נקלעה לבעיות כלכליות עמוקות בשנת 1998 בגלל המשבר הכלכלי באסיה בשנת 1997. בשנת 1998, הוסיפה "דייהו" 14 חברות חדשות ל-275 חברות הבת הקיימות שלה, בשנה בה הפסידה הקבוצה סכום כולל של 550 מיליארד דולר עד 1999 הכריזה "דייהו" על פשיטת רגל, הקונגלומרט השני בגודלו בדרום קוריאה עם אינטרסים בכ-100 מדינות, עם חובות של כ-50 מיליארד דולר[2].
זמן קצר לאחר קריסת החברה נמלט היו"ר קים וו-יונג לווייטנאם. עובדי מפעל של דייהו לשעבר העמידו כרזות של: "מבוקש" עם תמונתו. קים וו-יונג שב לקוריאה ביוני 2005 ונעצר מיד. הוא הואשם בהונאה, והברחת 3.2 מיליארד דולר מחוץ למדינה, כך לפי סוכנות הידיעות של דרום קוריאה, ב-30 במאי 2006, נידון קים וו-יונג ל-10 שנות מאסר לאחר שהורשע בהונאה ובמעילות.
קישורים חיצוניים
- חיים זרזר, דייהו נמחקה - עכשיו אפילו בדרום קוריאה, באתר ynet, 20 בינואר 2011
הערות שוליים
- ^ "דייהו" - היסטוריה web.archive.org/web
- ^ דרום קוריאה - המוות של דייהו economist.com/business/1999/08/19/the-death-of-daewoo
30135749דייהו