טירת הרלך
 | |
| השער הראשי של הטירה | |
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1986, לפי קריטריונים 1, 3, 4 | |
 | |
טירת הרלך (ולשית Castell Harlech; אנגלית: Harlech Castle) השוכנת בעיירה הרלך במחוז גוויניד' שבויילס היא טירה קונצנטרית, השוכנת בראש צוק בקרבת הים האירי. המאפיין האדריכלי הבולט ביותר בטירה הוא שער הכניסה הגדול שלה. הטירה נבנתה על ידי המלך אדוארד הראשון בזמן שהיה במסע לכיבושה של ויילס, והיא הייתה יעד למספר התקפות ומצורים בזמן ששימשה כחלק ממערך הביצורים באזור. המצור בן שבע השנים על הטירה הונצח בשיר בשם "אנשי הרלך" (Men of Harlech).
מבנה הטירה
בניית הטירה החלה ב-1283 כחלק מהמערכה השנייה של אדוארד לכיבוש ויילס, והיא הייתה חלק מ"טבעת הברזל" של טירות מסביב לסנודוניה. בדומה לטירות רבות באזור זה של ויילס, תוכננה הרלך על ידי ג'יימס מסנט ג'ורג'. בניית הטירה נמשכה כשבע שנים ועלותה הייתה כ-8,190 לירות שטרלינג[1]. בשיאה של הבנייה בשנת 1286, מנה כוח העבודה 546 עובדים כלליים, 115 חוצבים, 30 נפחים, 22 נגרים ו-227 סתתים[2]. לאחר סיום הבנייה מונה ג'יימס למפקדה וכיהן בתפקיד משך שלוש שנים[3].
החפירים החיצוניים של הרלך נחצבו בסלע. הטירה היא טירה קונצנטרית, קרי, שהיא ערוכה במעגלים, וכל קו ביצורים מקיף את קודמו. החומות החיצוניות נמוכות וצרות בהשוואה לחומות הפנימיות הגדולות, ואין קבועים בהן מגדלי המצור שיסייעו בהגנתן. צורתו של החלק הפנימי היא כשל ריבוע, ובכל אחת מפינותיו ניצב מגדל. בנייני המגורים, כולל האולם הגדול, נבנו בצמוד לחלק הפנימי של החומה הפנימית. בגלל הצוקים המקיפים את הטירה, נקודת התורפה שלה היא בצידה המזרחי, ומסיבה זו יש בצד זה בית שער גדול שמשני צידיו מגדלים, הערוכים בצורת האות D. חלקים נוספים במערכת ההגנה הזו הם סדרת דלתות, סבכה התלויה מעל השער שאותה ניתן להוריד כדי לחסום את המעבר וחרכי ירי. בצד הפנימי של בית השער קבועים חלונות גדולים המעידים על ייעודו המשני כבית מגורים.
הרלך ידועה גם בשל מאפיין חריג שלה הידוע בשם "הדרך מהים" (Way from the sea). צבאו של אדוארד היה נתון פעמים רבות לסכנת תקיפה קרקעית, אך הייתה לו עליונות ימית מוחלטת. רוב הטירות שלו כללו שערים כפולים שאפשרו אספקה דרך הים, ובהרלך יש גרם מדרגות מבוצר היורד כ-60 מטר אל המקום בו שכן הים בזמן הבנייה. מאז תקופת הבנייה הים נסוג בכמה קילומטרים. תוכניתו של ג'יימס הוכיחה את עצמה כמוצלחת; כאשר הטירה הייתה נתונה במצור בשנת 1294 במהלך מערכת מאדוג אפ ל'ואלין, היה גרם המדרגות לנתיב אספקה אל הטירה. עוד עוצבה הטירה כך שחומתה תתחבר לחומות העיר, דבר שהיה מקובל באזור.
היסטוריה
הטירה הושמה במצור בשנת 1294 במהלך מרד מאדוג אפ ל'ואלין, ושוב בין 1400 ל-1404. בסיומו של מצור זה היא נפלה בידיו של אווין גלינדור (Owain Glyndŵr), לאחר שכמעט כל חיל המצב שהיה בטירה גווע ברעב. גלינדור הפך את הטירה לביתו הפרטי ולמיפקדה הראשית של כוחותיו, והחזיק בה במשך ארבע שנים. את הפרלמנט השני שלו הוא כינס בהרלך באוגוסט 1405[4]. בשנת 1409 נפלה הטירה בידיו של הנסיך הנרי לאחר שכוח בן 1,000 חיילים בפיקודו של ג'ון טאלבוט צר עליה משך שמונה חודשים. בתקופה זו נלקחו בשבי אשתו, שתיים מבנותיו וארבעה מנכדיו של גלינדור, ומאוחר יותר הם נכלאו ומתו בכלאם.
במלחמות השושנים שהתרחשו בחלק הראשון של תקופת שלטונו של אדוארד הרביעי (1461-1470) הוחזקה הרלך על ידי מפקד ולשי כמבצר לנקסטרי, ובעקבות תבוסתו של בית לנקסטר בקרב טאוטון הייתה הטירה למעוזו האחרון של אדוארד. סר ריצ'רד טאנסטול הגיע לתגבר את הכוחות הלנקסטריים בחלק האחרון של המצור ב-1465. יושבי הטירה נכנעו לבסוף לכוחות בית יורק בשנת 1468; הטירה הצליחה לעמוד במצור בן שבע שנים בזכות נתיב האספקה הימי. מצור זה הוא הארוך ביותר שידוע עליו בהיסטוריה של האיים הבריטיים[5].
בזמן מלחמת האזרחים האנגלית הייתה הטירה המבצר המלוכני האחרון שהחזיק מעמד נגד תומכי הפרלמנט. הכניעה התרחשה ב-16 במרץ 1647 לאחר למעלה משנה מאז לכידתו של המלך צ'ארלס הראשון, וסימנה את סוף השלב הראשון של המלחמה.
כיום טירת הרלך היא חלק מאתר המורשת העולמית "טירות וחומות המלך אדוארד בגוינד" שהוכרז על ידי אונסק"ו ב-1986. הטירה פתוחה למבקרים ונמצאת באחריותה של ארגון Cadw הוולשי שאחראי לטיפול באתרים בעלי חשיבות תרבותית.
קישורים חיצוניים
- תיאור של טירת הרלך באתר התיירות של סנודוניה
- מידע על הטירה באתר העיירה
- תוכנית הקרקע: טירת הרלך (שחזור משוער / פרשנות אמנותית)
- סיור וירטואלי בטירה
הערות שוליים
- ^ AJ Taylor (1974). The Kings Works in Wales. HMSO. p. 029. ISBN 0-1167-0556-6.
- ^ Marc Morris. Castle, p117
- ^ UNESCO, ICOMOS World Heritage List No 374, Retrieved on 2007-05-09
- ^ R.R. Davies, The Revolt of Owain Glyn Dŵr (Oxford: University Press, 1995), pp. 115f
- ^ Bert S. Hall, Weapons and Warfare in Renaissance Europe by (The Johns Hopkins University Press, 2001) - page 212.
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
