פירוק המנזרים באנגליה
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
חורבות מנזר גלסטונברי, שפורק ב-1539 לאחר הוצאתו להורג של אב המנזר באשמת בגידה
פירוק המנזרים באנגליה (באנגלית: Dissolution of the Monasteries) הוא השם שניתן במחקר ההיסטורי המודרני לסדרת צעדים מנהלתיים וחוקתיים אנטי-קתוליים שנקט המלך הנרי השמיני בין השנים 1536–1541, במסגרת הרפורמציה באנגליה. באמצעותם השתלט המלך על רכוש הכנסייה ואדמות המנזרים באנגליה. הנרי השמיני פירק את המנזרים, הפריוריות (priory), הקונבטים ובתי הנזירים (friary) באנגליה, ויילס ואירלנד, והעמיד את רכושם ונכסיהם למכירה לבני האצולה, אנשי החצר והמעמד הבינוני שתמכו בו.
הנרי השמיני שאב את הסמכות הלגאלית למעשים אלו מ"חוק העליונות הראשון" (Act of Supremacy), אשר אושר על ידי הפרלמנט ב-1534; החוק העניק לו את ראשות הכנסייה באנגליה וניתק אותה ממרותו של האפיפיור ברומא. שני חוקים נוספים שאיפשרו זאת הם חוקי פירוק המנזרים שאישר הפרלמנט ב-1536 וב-1539.
