שער הגיא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף באב אל-ואד)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק בפתח כניסה מהשפלה להרי ירושלים. אם התכוונתם למחלף בין כביש 1 לכביש 38, ראו מחלף שער הגיא.
שער הגיא
חאן בצד הדרך בשער הגיא, 1910
חאן בצד הדרך בשער הגיא, 1910
קטע הכביש הסמוך לשער הגיא

שער הַגַּיְא (בערבית: باب الواد – בָּאב אל-וָאד) הוא פתח כניסה צר מהשפלה אל הרי ירושלים המצוי כיום בכביש 1, בקילומטר ה-35 מתל אביב, בסמוך למחלף שער הגיא. כביש 1 ממשיך משער הגיא מזרחה לכוון ירושלים לאורך כשישה קילומטרים בעמק צר באפיקו של נחל נחשון (ואדי עלי) עד לאזור שואבה.

מקור השם

בול דואר אוויר משנת 1954 המתאר את שער הגיא

שער הגיא הוא תרגום שמו הערבי של המקום, באב אל-ואד. שם המקום בימי קדם לא היה "שער הגיא", שכן זהו השם המקראי של אחד משערי ירושלים, ככתוב בספר דברי הימים: ”וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלִַם, עַל שַׁעַר הַפִּנָּה וְעַל שַׁעַר הַגַּיְא וְעַל-הַמִּקְצוֹעַ; וַיְחַזְּקֵם” (ספר דברי הימים ב', פרק כ"ו, פסוק ט'). השער בירושלים נקרא כך היות שהוא פתח את הגיא, החוצה את ירושלים לאורכה משער שכם של ימינו עד לעיר דוד, דרך שער האשפות של ימינו (בתוואי שנקרא כיום רחוב הגיא).

הנוסע הצרפתי ויקטור גֵרֵן, שביקר בארץ ישראל, כתב במחצית השנייה של המאה ה-19 על אודות המשעול בוואדי עלי שהערבים קוראים לפתחו "באב אל ואד עלי", הוא שער הגיא. גרן כתב שהמשעול מתפתל בין שתי חומות של סלעים, זרועות שיחים וסבכים, והוא מיצר של ממש. לדעתו, די בקומץ אנשים נחושי החלטה כדי לעצור בקלות צבא.[דרוש מקור]

נראה כי הראשון שעשה שימוש בתרגום השאילה "שער הגיא" לשם הערבי "באב אל-ואד" היה בנימין זאב הלוי ספיר, כתבו הירושלמי של העיתון "הלבנון", שכתב בשנת 1869: ”הדרך העולה מיפו לירושלם כמעט נגמרה בכי טוב, ושתי עגלות רתומות לסוסים הולכות ושבות בכל יום, ומשך עשרה שעות תמשך ההליכה מיפו לירושלם, כי באמצע הדרך אצל באב אל וואד (שער הגיא) יחליפו הסוסים”.[1]

ב-1873 עשה העיתונאי ספיר שימוש בתרגום שאילה אחר לשם המקום, וקרא לו "פתח העמק".[2] יואל משה סלומון, ממייסדי פתח תקווה, כינה את המקום "שער הנחל",[דרוש מקור] ואברהם יערי, בספרו אגרות ארץ ישראל, קרא למקום "שער העמק"[3]. יצחק בן-צבי, לימים נשיא מדינת ישראל, קרא למקום (כאשר עלה לראשונה לירושלים) "שער העמקים", ובדרך חזרה קרא לו "שער הרוחות"[4]. זאב וילנאי, שעוד לא הכיר בשם החדש, כינה בשנת 1925 את המקום "שער הערוץ"; אבל החל משנת 1935, במדריך ארץ ישראל, כינה אותו סופית "שער הגיא". רק בשנת 1953 קבעה ועדת השמות הממשלתית את "שער הגיא" כשמו הרשמי של פתח נחל נחשון (ואדי עלי). למרות זאת, אברהם יעקב ברור, הגאוגרף העברי המודרני של ארץ ישראל, המשיך לקרוא למקום "שער העמק", וראה במעלה לירושלים לא "גיא" אלא "עמק".

ואדי עלי

מבנה על שם האימאם עלי 1934–1939. בקו האופק בצד ימין למעלה המסרק
תחנת המשטרה הבריטית הנטושה בשער הגיא
המצודה הטורקית בשער הגיא

ואדי עלי, שהכניסה אליו נקראת "שער הגיא", הוא עמק צר שבו סלול כביש ירושלים–תל אביב. הוואדי נמצא בין המושב שואבה לבין שער הגיא, בגבול השפלה, הוא יובל מזרחי של נחל איילון, שבתורו נשפך אל נחל הירקון. באפיק הנחל היה קיים מבנה על שם האימאם עלי, ששימש מקום תפילה למוסלמים ומכאן גם שמו "ואדי עלי". בהרחבת הכביש לירושלים בשנות ה-70 נבנה הכביש מסביב למבנה: הדרך העולה לירושלים מדרום לו, והדרך היורדת לתל אביב מצפון לו, כאשר בין שני המסלולים הייתה "שמורת שיירות" - "מובלעת" ירוקה סביב המבנה. במהלך הרחבת הכביש בשנת 2016 הוסט הכביש לצלע ההר הצפונית והוגבה מעט, ומבנה הקבר עבר להיות סמוך לצידו הדרומי של הכביש.

חוקר ארץ ישראל וחתן פרס ישראל זאב וילנאי מספר בספרו "אגדות ארץ ישראל" על "הקברים" של אימאם עלי: "כאשר אתה מטייל בארץ אתה מגלה כי לאימאם יש לפחות שבעה קברים, בין השאר, באזור - הבניין בעל כיפות רבות (היום בית כנסת) ובדרך העולה מכפר סבא לקדומים מצוי הכפר "שיך אליאס" וכן צפונית ליישוב קדומים גם כן על שם האימאם[5] וכמובן בדרך העולה מ"שער הגיא" לירושלים".

וכך היה מספר וילנאי לציבור המטיילים שהיה מדריך ברחבי ארץ ישראל:

אימאם עלי היה קדוש. ותושבי הארץ העריצוהו וכבדוהו מאד. פעם ראה בדרכו ילדה קטנה עומדת ובוכה בכי מר. שאל אותה:" למה תבכי, ילדה "? - ותאמַר: " אמא שלחה אותי להביא שמנת בצלחת זו. והנה נשפכה השמנת על הארץ, ועתה לא אוכל לשוב הביתה, מפחד רוגזה של אמא, ואנו אביונים ואין פרוטה בבית! ריחם עלי על הילדה, נטל את האדמה הספוגה שמנת וסחט אותה היטב, היטב, בין כפות ידיו, שמנת נקייה וצחה טפטפה על הצלחת, לשמחתה הרבה של הילדה. מעצמת הסחיטה בכפות ידיו של האימאם עלי, גדל כאבה של האדמה ותפתח את פיה ותאמר: אימאם עלי! אימאם עלי! זכור תזכור, יום יבוא ואקח נקם ממך, סחוט אסחט את גופך יפה ולא תוכל למצוא מנוח לך!
כשמת אימאם עלי, הטילוהו על דבשת גמל והובילו אותו לקבורה, כשהטמינו את גופו בקבר, התכווצה האדמה וסחטה את גופו ופלטו החוצה. הטילו את הגוף על הגמל והובילוהו למקום אחר, ושוב קרה אותו הדבר. האדמה לא רצתה לקלוט אותו... הגמל המסכן שוטט בכל הארץ למצוא קבר לאדונו, אולם לשווא; אין האדמה רוצה לקבלו. וכל מקום שבו בֶּרֵך ונח הגמל, ושם ניסו לקבור את גופו של אימאם עלי, נקרא על שמו - והוא קדוש לערבים עד היום הזה.

המבנים בשער הגיא

החאן בכניסה לשער הגיא, כיום אתר לאומי חאן שער הגיא

"סוראיה פאשה", מושל ירושלים, בנה בשנת 1860 שורה של מגדלי שמירה בצד הדרך המובילה מיפו לירושלים[6]. מגדל השמירה בשער הגיא נבנה צפונית לצומת, ממערב לתחנת הדלק הקיימת היום, ומכונה "חרבת חרסיס". בשנים 1869-1867, בפקודת השולטאן עבד אל-עזיז, נסלל על הדרך כביש כבוש על הדרך הסלעית. הכביש עצמו נחנך בביקורו של "הקיר"ה"[7] פראנץ יוזף קיסר אוסטריה-הונגריה בשובו מחנוכתה של תעלת סואץ ב-10 בדצמבר 1869. לאחר חנוכת הכביש החלה בו תנועה עירנית של נוסעים ותיירים לירושלים. מושלה של ירושלים בנה בשנת 1873 את פונדק הדרכים הח'אן דרומית לצומת, ושרידיו משמשים היום כמוזיאון. במזרח ישנה תחנת משטרה בריטית נטושה.

אליעזר גרייבסקי בתיאור נסיעתו לירושלים לקראת חג השבועות בשנת 1873 כתב[8]:

"ונשאר בדעתינו לעמוד להנפש במקום באב אל וואד כי כמעט כל האורחים יעמדו שמה להנפש כי הוא חצי הדרך מיפו לירושלים. ... בחצות הלילה באנו אל המלון ופה עמדנו לנוח מעט, הנערים נתנו מספוא לחמוריהם ואנכי הלכתי אל המלון לשתות כוס קאפפע. בבית המלון הזה נמצאו חדרים מהודרים גם מיטות לשכב מעט וחוכרי הבית הם יהודים מתושבי ירושלים."

במלחמת העצמאות

ערך מורחב – השיירות לירושלים
מחסום ערבי בשער הגיא נגד שיירות יהודיות
מבנה משאבות המים בשער הגיא ועליו הכתובת המשוחזרת של ברוך ג'מילי

כבר במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1936–1939) גילו הערבים כי הם יכולים לפגוע בתחבורה היהודית לירושלים באמצעות הנחת מכשולי אבנים על הכביש הצר[9], אשר לא ניתן לרדת ממנו לצדדים ובו בזמן להמטיר על המכוניות ונוסעיהם אבנים וכדורי נשק. השלטונות הבריטיים, אשר ניסו לשים קץ לדבר הקימו תחנת נוטרים לשמירה על הכביש ב"נחלת יצחק" - ותחנת משטרה בריטית במוצא במבנה שיהיה בעתיד משק ילדים מוצא. לאחר החלטת החלוקה, בנובמבר 1947, הועלתה היוזמה לחסום את הכביש שוב. ואכן, הכנופיות הערביות הצליחו לגרום נזק לשיירות הנוסעים והאספקה שעלו לירושלים. אנשי עבד אל קאדר אל חוסייני זיהו בנקל את "צוואר הבקבוק" הטופוגרפי בקטע הכביש הראשי בין השפלה להר, הלוא הוא "שער הגיא". במקום זה מתפתל הכביש בעמק בין רכסים לאורך שישה קילומטרים, והוא אידיאלי להצבת מארבים. ברכס הנשקף על הגיא מדרום היו הכפרים הערביים בית מחסיר וסאריס ועל הרכס הצפוני תפסו משלטים אנשיו של חוסייני. בסופו של דבר, למרות קרבות קשים על העלאת שיירות ההספקה לירושלים הנצורה ועל אף שנכבשו אחדים מהמשלטים ששלטו על הדרך כמו הקסטל והמסרק, נשארה הדרך לירושלים חסומה לתנועה יהודית.

כאשר אזור שער הגיא נכבש על ידי הפלמ"ח, נותר המשכה של הדרך, קטע הכביש העובר ליד לטרון, בשליטת הערבים. כדי לעקוף את האזור השתמש הכוח הישראלי בדרך בורמה ומאוחר יותר נסלל "כביש הגבורה" שהוא כיום חלקו המזרחי של כביש 44. רק לאחר מלחמת ששת הימים, שבה נכבשה סביבת לטרון עם אזור יהודה ושומרון על ידי צה"ל, הדרך לירושלים חזרה לעבור דרך לטרון.

במחצית השנייה של המאה העשרים הורחב התוואי ונסלל בו כביש רחב המקשר בין תל אביב לבין ירושלים הוא כביש מספר 1, שמסלולו ממשיך לכיוון לטרון. לאורך הדרך פזורים שרידים של משוריינים שנפגעו בשיירות ולאורך השנים שומרו והוצבו לצד הכביש בצורה שונה מהצורה בה נפגעו. לצד הדרך נמצאת גם אנדרטת פורצי הדרך לירושלים.

חללי הקרבות הובאו לקבורה בקברי אחים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.

השיר "באב אל וואד"

באב אל וואד הוא שיר עברי שנכתב על ידי חיים גורי והולחן על ידי שמואל פרשקו (בן שלמה) בימי מלחמת העצמאות. השיר בוצע לראשונה ב-1949 בידי יפה ירקוני, בהופעתה הראשונה ללא מדים, ולאחר מכן הקליטה אותו לאלבומה באותו שם שהכיל שירים מהמלחמה. בראש השער של חוברת השיר שמכילה גם תווים נכתב "מקדש ללוחמי שער - הגיא" אחר כך כותרת, "באב אל וואד" ו-"Bab el Wad"[10]. השיר מעמיד במרכזו את הערך של זיכרון החברים שנפלו בקרבות על הדרך לירושלים.

פה אני עובר, ניצב ליד האבן,/ כביש אספלט שחור, סלעים ורכסים./ ערב אט יורד, רוח ים נושבת/ אור כוכב ראשון מעבר בית מחסיר.
זה אשר ילך בדרך שהלכנו, אל ישכח אותנו, אותנו באב אל-ואד".

הלוחמים במלחמת העצמאות עשו שימוש קבע בשם באב אל-ואד, בהתכתבות הצבאית, בפקודות, במברקים, בהוראות, בפרסומים וגם במפות סומן המקום בעברית "באב אל-ואד". הסופר מתי מגד, שכתב את עלילות הגדוד השישי של הפלמ"ח השתמש רק בשם הערבי של המקום. אט אט נינטש השם הערבי והיום מקובל בישראל לקרוא למקום שער הגיא. ביומנו השתמש דוד בן-גוריון בשם הערבי ומאז קום המדינה, הקפיד להשתמש רק בשם "שער הגיא".

מלווי השיירות, שספגו אבדות רבות בדרך לירושלים, נתנו למקום כינויים אחרים לגמרי: "שער האימים" או "שער הגיהנום"[11].

ר' דוד בוזגלו חיבר את השיר "בינו נא מורדים", ובו מילים חלופיות ללחן המקורי של פרשקו - ובכך ביקש להתדיין עם תפיסת הזיכרון וההנצחה הממלכתית[12][13].

השיר באב אל ואד 38/א'

באב אל וואד 38/א' הוא השיר הפותח את אלבומם השני של להקת הבילויים, שכול וכישלון. השיר מתייחס ל"באב אל ואד" של חיים גורי ואף מסמפל את ביצועה של ירקוני, ומנגיד את תודעת המוות ההירואית לשאננות העליזה של סע לאט של אריק איינשטיין[14][15].

דרכים בשער הגיא

בשער הגיא התגלו שרידים של דרך רומית בין השפלה לבין ירושלים. היא עברה מצפון לכביש הקיים ושרידים ממנה נראים ב"דרך דיפנבייקר", שתחילתה צפונית ל"שער הגיא" והיא מגיעה עד ליישוב נווה אילן.

משלט 16 ב"שלוחת שיירות" מעל שער הגיא

שער הגיא מהווה את שער הכניסה מאזור השפלה לירושלים. אם נתייחס לאזור ה"שער" בתחומו הרחב, מ"צומת בית חורון" בצפון ל"צומת האלה" בדרום, נוכל להבחין כי את כבישי האורך של השפלה, כביש 3 ו-כביש 38, העוברים למרגלות הרי יהודה, מ"צומת בית חורון" ל"צומת נחושה", חוצים כבישי הרוחב הבאים בדרכם לירושלים (ממערב למזרח):

  • כביש 443 מ"צומת בית חורון" עד "צומת גבעת זאב". מצפון לכביש יש דרך ישנה הבנויה במסלולו של מעלה בית חורון העתיק. במסלול זה העלייה הדרגתית ומתונה, נוחה להולכי רגל וגם לחציבת מדרגות.
  • כביש 1 הוא הכביש המרכזי המוכר גם כ"כביש ירושלים-תל אביב", אך למעשה הכביש ממשיך מזרחה מירושלים, דרך מדבר יהודה לבקעת ים המלח ועד גשר עבדאללה ההרוס על נהר הירדן. על דרך זו ניטש המאבק במלחמת העצמאות. הכביש עובר בין שתי שלוחות הרים: מצפון "שלוחת משלטים" ומדרום "שלוחת שיירות", ובה נקודות תצפית על הכביש ממשלט 16 וממשלט 21.
  • כביש 395 מ- "צומת אשתאול" דרך יישובי פרוזדור ירושלים עד "צומת (עין) כרם" ומשם לירושלים. שטח זה היה בשליטת ישראל מאז הקמתה, והכביש נסלל אחרי מלחמת העצמאות כמסלול אלטרנטיבי לירושלים, כיוון שקטע הכניסה לירושלים בכביש 1 היה חשוף לירי צבא ירדן ששלט באזור יהודה ושומרון. הכביש נסלל מצפון לנחל שורק.
  • כביש 375, מ- "צומת האלה" עד "צומת צור הדסה" ומשם לירושלים. גם כביש זה בנוי בחלקו על דרך רומית.
  • כמו כן קיימות ארבע דרכים משניות:

פארק יצחק רבין

בשער הגיא מצויה הכניסה המערבית לפארק יצחק רבין. הפארק נקרא על שם ראש הממשלה יצחק רבין, אשר היה מפקדה הראשון של חטיבת הראל במלחמת העצמאות. אחד מתפקידיה החשובים של החטיבה היה הגנת הדרך מתל אביב ומן מהשפלה לירושלים הנצורה. בגזרת שער הגיא התחוללו במלחמת העצמאות קרבות קשים.

מבנה הח'אן בשער הגיא, שהיה נטוש שנים רבות, שוקם על ידי הקרן קיימת לישראל במסגרת הכרזת פארק יצחק רבין והכוונה להקים בח'אן מרכז מבקרים ולימוד מורשת עולי הרגל לירושלים. כמו כן סוכם כי במקום יוקם מרכז הנצחה לקרבות חטיבת 'הראל' במלחמת העצמאות. ועדת היגוי לצורך כך, בראשות אלוף במיל. עוזי נרקיס, מונתה בשנת 1997 על ידי השר לאיכות הסביבה, רפאל (רפול) איתן, ולמימוש התוכניות הושקעו כ-18 מיליון שקלים. העבודות הופסקו בשנת 2008 בהיעדר תשתית תחבורתית נאותה.

בשנת 2011 התקבלה החלטת ממשלה המבטלת החלטה קודמת להקמת מרכז למורשת השר רחבעם זאבי בחצר נוה אילן הישנה - וקובעת כי מרכז זה יוקם בח'אן שער הגיא. לאחר מספר שנים של פעילות שקטה שמטרתה הייתה ביטול החלטת ממשלה זו, התפרצה בספטמבר 2016 מחאה ציבורית, בהובלת עמותת דור הפלמ"ח, קבוצת דור ההמשך בעמותת דור הפלמ"ח ועמותת הראל. מטרת המאבק היא השבת הח'אן לייעוד שנקבע לו ב-1997 וביטול החלטת הממשלה מ-2011, בטענה שהנצחת זאבי באתר זה, שמעולם לא לחם בו ולא היה קשור למפעל שיירות האספקה לירושלים, מהווה הטעיה היסטורית ופגיעה בכבוד הלוחמים הרבים שנפלו בקרבות המרים בדרך אל העיר ואלו ששבו מהם[16]. לוחמי הפלמ"ח הביעו מחאתם על תוכנית הממשלה מ 2011 בפגישתם עם נשיא המדינה ראובן ריבלין ועם ראש הממשלה בנימין נתניהו, וטענו בפניהם כי המקום צריך להיות מיועד למורשתם של 'מלווי השיירות' ו'פורצי הדרך' לירושלים במלחמת העצמאות[17]. לאחר 7 חודשי מחאה ציבורית הזמין ראש הממשלה, ב-25 באפריל 2017, את נציגי עמותת "דור הפלמ"ח" ואת נציגי משפחת זאבי, על מנת לבשרם על מציאת פתרון מוסכם וקבלת החלטת ממשלה חדשה, שתעביר את מרכז מורשת רחבעם זאבי לשומרון, תוך הקדשת חאן שער הגיא למורשת "מבקיעי הדרך" לירושלים הנצורה במלחמת העצמאות, כפי שנקבע במקור[18]. ביום כ"ט בנובמבר 2020, במלאת 73 שנים לפרוץ מלחמת העצמאות, נחנך "מרכז מורשת מבקיעי הדרך"[19].

"שער הגיא" מהווה נקודת חיבור בין שתי יחידות נוף מרכזיות: יחידת נוף "שפלת יהודה" ויחידת נוף "הרי יהודה". שפלת יהודה הוא האזור ממערב לכביש "צומת שער הגיא" - "צומת שמשון" כביש 3 והרי יהודה הם האזור ממזרח לכביש. מכאן ניתן לצאת לסיורים ברחבי הפארק.

בפארק מצויים אתרי מורשת קרבות תש"ח, כמו דרך בורמה והמשלטים בשמורת המסרק, אתרים ארכאולוגיים, חלקם מתקופת מרד בר כוכבא[20], כמו בפארק איילון-קנדה - שרידי העיר "אמאוס" ובית מרחץ רומי, מדרגות ושרידי חקלאות קדומה, בדרך המשלטים ודרך דיפנבייקר (ע"ש ג'ון דיפנבייקר שהיה ראש ממשלת קנדה), המהווים עדות לרצף ההיסטורי של ההתיישבות היהודית במקום מאז ימי המקרא. במסלולי הפארק אפשר להבחין בשרידי דרך רומית, מבנים ביזנטיים ועות'מאנים. בהרי יהודה מצויים מושבי פרוזדור ירושלים, יישובי העולים החדשים שהוקמו בשנותיה הראשונות של המדינה, במטרה לעבות את הדרך לעיר הבירה.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שער הגיא בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ בז"ה, חדשות מירושלם, הלבנון, 11 באוקטובר 1869.
  2. ^ בנימין זאב הלוי ספיר, ירושלם, הלבנון, 5 בפברואר 1873.
  3. ^ לדעת הגאוגרף יהודה זיו, התרגום הנכון מערבית הוא "שיר העמק"
  4. ^ שער הרוחות ("באב אל הווא") מכונה האזור ליד צומת שואבה של ימינו
  5. ^ אחד מהנוסעים בארץ ישראל במאות הקודמות טוען כי אחד משני הקברים האלה יש לייחס לאלישע הנביא על יסוד הפסוק: האומר כי דרכו האחרונה הייתה בירידתו מהשומרון "וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת-חָלְיוֹ, אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ; וַיֵּרֶד אֵלָיו יוֹאָשׁ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, וַיֵּבְךְּ עַל-פָּנָיו וַיֹּאמַר, אָבִי אָבִי, רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו" מלכים ב' י"ג, י"ד .
  6. ^ מגדל מקורי ניתן לראות עד היום ב"מחלף השבעה" - במפה רשום המגדל בתור "מגדל טורקי"
  7. ^ הקיסר ירום הודו
  8. ^ מסע או משא ארץ הקדם, עברי אנכי, 23 ביולי 1878
  9. ^ המחשה עד כמה הכביש היה צר בזמנו אפשר לראות ביציאה לכביש מספר 1 (החסומה ליציאת רכב) משמורת הטבע "עין חמד", מול קריית ענבים וכן בירידה מהקסטל בכביש המוביל למוצא עילית בקטע המכונה שבע האחיות
  10. ^ אפשר לפרש מוקדש או גם מקדש, החוברת מאוספי המחלקה למוזיקה בבית הספרים הלאומי - אוסף מאיר נוי
  11. ^ המקור: תלמי א.מ., כל הארץ לכסיקון גאוגרפי של ישראל, עמיחי, תל אביב, עמודה 609
  12. ^ Shilo Asnafi (2011-03-06), חיים לוק - בינו נא מורדים, נבדק ב-2017-04-13
  13. ^ yair qedar (2016-01-27), העברים מציגים: שיר ידידות. ר' דוד בוזגלו, נבדק ב-2017-04-13
  14. ^ עידן לנדו, באב אל-ואד /38א: עונג ההתרסקות, באתר הארץ, 20 ביוני 2007
  15. ^ אסף לבנון, שיר לשבת: מה לבילויים ולאריק איינשטיין?, באתר הארץ, 6 בדצמבר 2013
  16. ^ יונתן מזרחי, זה אשר ילך בדרך שהלכנו: באב אל-וואד והגזלן הראשון, באתר "העוקץ", 18 באפריל 2017
  17. ^ אתר למנויים בלבד עופר אדרת ויהונתן ליס, ניצחון לפלמ"חניקים: משרד רה"מ מחפש אתר חלופי להנצחת רחבעם זאבי, באתר הארץ, 11 באפריל 2017
  18. ^ אתר למנויים בלבד צבי זרחיה, במקום גנדי: הממשלה תקצה 10 מיליון שקל להנצחת פורצי הדרך לירושלים, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2017
  19. ^ אתר למנויים בלבד משה גלעד, כמה נשלם כדי לזכור את פורצי הדרך לירושלים?, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2020
  20. ^ ישי קרוב, נלכדה חולית שודדי עתיקות באזור שער הגיא, ערוץ 7, 11 בדצמבר 2011.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33729568שער הגיא

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=שער_הגיא&oldid=2051134"