דוד בוזגלו

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבי דוד בוזגלו
Rabbi David Buzaglo.jpg
תאריך לידה
(ה'תרס"ד) 1903
תאריך פטירה 1975
מקום לידה זאווייא, מרוקו
לאום יהודי-מרוקאי
שפות היצירה עברית וערבית יהודית
תחום כתיבה פיוטים
סוגה פיוט ושירה
הושפע מ רבי חיים עטר
השפיע על חיים לוק

רבי דוד בוזגלו (ה'תרס"ד 1903ה'תשל"ה 1975) היה מורה, משכיל עברי, מלחין, פייטן ומשורר יהודי-מרוקאי שכתב מאות פיוטים ושירים בעברית ובערבית. נחשב לגדול הפייטנים-חזנים של החזנות המרוקאית המסורתית במאה ה-20[1].

ביוגרפיה

נולד בזאווייא הסמוכה למרקש שבמרוקו לשלום ולרחל בוזגלו[2]. בגיל 3 לערך התייתם מאמו, ובגיל 12 לערך גם מאביו, ומאז גדל אצל משפחות זרות[3]. בילדותו למד בתלמוד תורה מקומי באזור מגוריו, ומשם עבר למרקש ללימודי המשך של תלמוד ופוסקים בישיבתו של הרב אברהם אביטבול. במקביל למד פיוט ושירה אצל הפייטן רבי חיים עטר, מדפיס קובץ שירת הבקשות שיר ידידות.

בהיותו כבן 16 עבר לקזבלנקה, שם המשיך בלימודיו התורניים, ונחשב לבעל זיכרון חזק[2]. במקביל המשיך ללמוד פיוט ושירה עברית אצל רבי חיים עטר, שעבר גם הוא לקזבלנה, ומוזיקה ערבית ואנדלוסית. בשל מאורעות שחולל הצבא הצרפתי בקזבלנקה[דרושה הבהרה], עבר להתגורר בתקופה זו בעיר סטאט הסמוכה למשך תקופה, וחזר לקבזלנקה עם רגיעת הרוחות.

כמורה וכמדקדק עברי

בשנת 1923 החל לשמש כמורה לעברית ולדקדוק בקזבלנקה, בכיתות של חברת "מגן דוד" ובבתי הספר של מוסדות אם הבנים בעיר[4][5]. הוא נחשב בעיר למומחה בתחום זה[6]. הוא השתתף בייסוד חברה להפצת עברית ומסורת יהודית בשם "מגן דוד", ושימש כמזכירהּ[4]. כן לקח חלק במועדונים לעברית שפעלו בקזבלנקה, כדוגמת מועדון "חובבי השפה", שייסד חיים נחמני, שבו לימד ופייט מדי שבת[5].

ערך והגיה ספרים בעברית, בהם קובץ החיבורים והשירים של המלומד חיים סוסיא, שערך עם הרב דוד שושנה. הודות להשפעתו, חיברו המורים לעברית נסים אדהן ואליהו ואזנה מקזבלנקה ספר על השפה העברית[5].

כחזן וכפייטן

במקביל לעבודתו כמורה החל לשמש חזן ופייטן בקזבלנקה, ופעל למיסוד שירת הבקשות בשבתות החורף. הוא הקים מקהלות נערים, שלמדו מפיו בשעות שלאחר לימודי בית הספר, וליוו אותו בפיוטים. העביר חוגים לפיוט גם עבור מתבגרים ומבוגרים[7].

הופיע בכנסים, באירועים ובהילולות[7], ושמו התפרסם במרוקו בקרב יהודים וערבים כאחד[4].

הקהילה היהודית בקזבלנקה הורכבה ממספר קהילות מערים במרוקו. לדברי אלמוג בהר, רבי דוד לקח תפקיד מרכזי ביצירת אתוס חדש לקהילה, בין היתר על ידי יצירת תשובת-נגד לתרבות הלא-יהודית בדמות כתיבת פיוטים והלבשתם על לחנים פופולריים. בכך הצליח למשוך את הדור הצעיר אל בית הכנסת[8].

הפסקה ונסיגה

עם פטירת בנו הצעיר קיבל על עצמו הגבלות. הוא הפסיק להופיע באירועים עם תזמורת, סירב להצטלם או להקליט את ביצועיו הווקאליים, ואף לקבץ את שיריו בספר[9].

בצעירותו סבל מליקוי באחת מעיניו, ובגיל 40 לערך איבד את מאור עיניו[10]. הוא ראה בכך אות משמיים, והחמיר את ההגבלות שקיבל על עצמו לאחר פטירת בנו[9].

דמותו התורנית

במשך חייו נקרע בין העיסוק בתורה לבין העיסוק במוזיקה[11]. העיד על עצמו שהיה "שחיין בים התלמוד". היה מיודד עם רבנים ידועים במרוקו, בהם רבי יוסף משאש ורבי שלום משאש, וניהל עמם חלופת מכתבים. רבי שלום משאש ביקש ממנו הסכמה לאחד מספריו[דרושה הבהרה].

בהסכמה לספר שבו קובצו שיריו לאחר פטירתו, כתב עליו רבי שלום משאש: "הרה"ג המפורסם בחכמתו ופקחותו הגדולה, בתורה ומפרשיה, בש"ס ונושא כליו..."[12]. בהמשך ההסכמה כתב כי "מדוד עד דוד לא קם כדוד, כי באמת קודם לו לא היה כמוהו, וגם אחריו לא קם כמוהו"[12]. בהזדמנות אחרת, בכנס שנערך לזכרו, אמר עליו הרב משאש: "בתלמוד, במפרשים של התורה, הכל היה אצלו בעל פה (...) לא הניח כמותו (...) היה תלמיד חכם (...) [סדר תפילת] יום כיפור כולו אומר אותו על פה"[13].

גם לדברי הרב משה מלכה ניחן בזיכרון פנומנלי[6].

תיווך והשכין שלום במחלוקות הלכתיות ואחרות שפרצו בקהילה[4].

בישראל

בשנת 1965 עלה לישראל והתיישב בקריית ים. בשנותיו הראשונות בישראל נדד בין יוצאי מרוקו באזורי הפריפריה, ועודדם בשירתו. בפעילותו זו תרם להחייאת תרבות הפיוט בישראל, ובפרט החייאת שירת הבקשות וקובץ הפיוטים "שיר ידידות"[5][9].

בראיון שערכה עמו עדית זרטל, כשנה לאחר עלייתו ארצה, אמר שלא עלה קודם לכן בשל עיוורונו: "רק עוורוני הוא אשר מנע ממני להניח את חפצי במרוקו לפני כן. אחרת אפשר היה לי לבוא, אולי, עם הראשונים, עם הנחשונים... ולתת את ידי הצעירה יותר לבניין המדינה". לשאלה כמה זמן הוא עוסק בשירה, השיב: "אפשר לשער כי כבר קרוב לחמישים שנה אני משמש במלאכת השירה, אבל בקביעות שוררתי מאז התעוורתי". עוד הוסיף כי בישראל כמעט לא מצא פרנסה, בניגוד למרוקו, שם הייתה לו עבודה קבועה כפייטן וכמוזיקאי. את הקושי למצוא עבודה תלה בין היתר בקושי שלו לכתת את רגליו למקומות מרוחקים בשל מצב בריאותו.

הלך לעולמו ב-31 ביולי 1975 (כ"ג באב ה’תשל"ה) ונקבר בבית הקברות צור שלום שבקריית ביאליק[14].

בנו הוא ד"ר מאיר בוזגלו.

תלמידיו

העמיד תלמידים שהפכו לפייטנים ומוזיקאים ידועים[6], בהם יצחק רווח, חיים לוק וג׳ו עמר. למדו אצלו גם אשר חסין ומומחה הכשרות הרב עמרם אדרעי.

יצירתו

חיבר מאות פיוטים בעברית ובערבית, ולעיתים שילב בכתיבה את שתי השפות יחד. נהג לעיתים לחבר את פיוטיו ללחנים ערביים פופולריים מאותה תקופה, בין השאר כדי למשוך צעירים לבתי הכנסת בתקופת שירת הבקשות.

לחניו התפרסו על מספר סגנונות: מוזיקה מרוקאית, מוזיקה אנדלוסית, מוזיקה ערבית ומוזיקה מזרח תיכונית. לפי הבמאי רפאל בלולו, בוזגלו קיבל השראה גם מפיוטים סלוניקאיים, מוזיקה אלג׳יראית, מוזיקה תוניסאית, פיוטי לאדינו ומוזיקה מהקולנוע המצרי[15].

בתקופת חייו במרוקו כתב בעיקר שירים ופיוטים בנושאי גלות וגאולה, שירי כמיהה לירושלים ולארץ ישראל, שירים לחגי ומועדי ישראל, שירי שבח לרבנים ושירי מוסר. חיבר קינה על רעידת האדמה שהתרחשה באגאדיר בשנת 1960, שירי הלל לניצחונה של ישראל במלחמת העצמאות ושירים שקראו לשלום בין עם ישראל לאויביו.

לאחר שעלה לישראל כתב בעיקר שירים שעסקו בשבחי ארץ ישראל, והבולט שבהם הוא השיר אך בך מולדתי, שכתב עם הגעתו ארצה, ובו דו-שיח בינו לבין המולדת. בתקופת מלחמת ששת הימים כתב כ-20 שירים סביב נושא המלחמה.

לפי הבמאי רפאל בלולו, רבי דוד נטה תמיד לשלום, ונטיה זו באה לידי ביטוי גם בפיוטיו. כך לדוגמה, בפיוט שכתב על אסון רעידת האדמה באגדיר, הוא מקונן על היהודים, הערבים והנוצרים שנספו באסון כאחד.

בינו נא מורדים

כשהתגורר במרוקו הגיע לישראל תלמידו, הפייטן צבי (מכלוף) תורג׳מן, כדי להשתלם בסמינר למורים. כשחזר למרוקו הכיר לרבי דוד את השיר באב אל וואד, שכתב חיים גורי. רבי דוד ראה כי בשיר חסרה נוכחותו של הבורא, והחליט לכתוב מילים חדשות לשיר, שהולבשו על הלחן המקורי. שירו של בוזגלו, הקרוי ״בינו נא מורדים״, מדגיש את הצורך להיאבק נגד הנטייה האנושית לריבים ולמלחמות, וקורא להשכנת השלום. את השיר סיים רבי דוד באמירה נחרצת לפיה הבורא מוכן למחוק את שמו עבור השלום[15].

הנצחה

בשנת 1991 נערך טקס קריאת רחוב על שמו בקריית ים, במעמד שר השיכון דאז דוד לוי. ערים נוספות עם רחוב הנושא את שמו הן ירוחם, אשקלון, שדרות, חדרה ואשדוד.

המשורר ארז ביטון הקדיש לו שיר[1].

ד״ר אלמוג בהר, שהקדיש חלק מעבודת הדוקטורט שלו ליצירתו של רבי דוד, כתב שיר לזכרו[9]:

מכיוון שהיה עיוור / לא שם לב לַלועגים לתרבושו / והמשיך חובש אותו בארץ קודשו / בוקר בוקר על ראשו.

והאנשים מביטים / לא רואים את עיוורונו / נס קרה בארץ הקודש / לא ראה את עיוורונם

ראו גם

לקריאה נוספת

  • יוסף הלוי, בסוד יחיד ועדה, רמת גן, 2003 (עמ' 121–139)
  • יוסף שטרית, המורשת המוזיקלית של יהדות מרוקו
  • יוסף שטרית, לדמותו של רבי דוד בוזגלו, בכתב העת אפיריון, גיליון מס׳ 3, עמ׳ 56–57

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 ד״ר קציעה עלון, פיוטים / רבי דוד בוזגלו, באתר תרבות.il, ב-14 באוגוסט 2013
  2. 2.0 2.1 עמרם אדרעי, מזמור לדוד - שירים ופיוטים, ירושלים 1991, עמ׳ 27
  3. בראיון שנערך עמו, אמר כי נעזב על ידי הוריו, ולא ברור האם התייתם או שנעזב בכוונה תחילה. עם זאת, תלמידו עמרם אדרעי, שכתב ביוגרפיה על חייו לא ציין דבר על עזיבתם או פטירתם של הוריו
  4. 4.0 4.1 4.2 4.3 עמרם אדרעי, מזמור לדוד - שירים ופיוטים, ירושלים 1991, עמ׳ 31
  5. 5.0 5.1 5.2 5.3 דוד גדג', סיפורו של גדול משוררי יהדות מרוקו ופייטניה במאה ה-20, באתר הארץ, 14 במאי 2015
  6. 6.0 6.1 6.2 עמרם אדרעי, מזמור לדוד - שירים ופיוטים, ירושלים 1991, עמ׳ 28
  7. 7.0 7.1 עמרם אדרעי, מזמור לדוד - שירים ופיוטים, ירושלים 1991, עמ׳ 33
  8. ד"ר אלמוג בהר, בתוך: פייטן ומשורר: מפעל חייו של ר' דוד בוזגלו זוכה סוף סוף להכרה, מאת עמיחי חסון, באתר בית אבי חי, 24 במאי 2015
  9. 9.0 9.1 9.2 9.3 עמיחי חסון, פייטן ומשורר: מפעל חייו של ר' דוד בוזגלו זוכה סוף סוף להכרה, באתר בית אבי חי, 24 במאי 2015
  10. לפי עדות בנו, מאיר, בסרטון מפגש גורלי בין המשורר חיים גורי ורבי דוד בוזגלו, באתר יוטיוב. אולם לפי עמרם אדרעי במזמור לדוד - שירים ופיוטים, ירושלים 1991, עמ׳ 35, התעוור בשנת ה’תש״ט
  11. הסרט שיר ידידות, בבימויו של רפאל בלולו
  12. 12.0 12.1 הסכמה לספר מזמור לדוד, מאת עמרם אדרעי, 1991, עמ׳ 8
  13. R. Shalom Messas Shiur on R. David Bouzaglo- ר שלום משאש שיעור ר דוד בוזגלו, באתר יוטיוב
  14. מצבת קברו, באתר BillionGraves
  15. 15.0 15.1 זהר אלמקייס, כך הגיע השיר "באב אל וואד" לפייטן במרוקו, נהפך לפיוט ועלה ארצה, באתר בית אבי חי, 16 בספטמבר 2014