אברהם משה לונץ

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף א. מ. לונץ)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "אברהם לונץ" מפנה לכאן. לערך העוסק בקצין בחיל הים, ראו רמי לונץ.
אברהם משה לונץ
Abraham Moses Luncz
ענף מדעי גאוגרפיה
מקום מגורים ארץ ישראל
תרומות עיקריות
חקר ארץ ישראל

אברהם משה לוּנְץ (בכתיב לועזי: Abraham Moses Luncz;‏ (כ"ה בכסלו תרט"ו, 16 בדצמבר 1854 – ב' באייר תרע"ח, 14 באפריל 1918) היה תלמיד חכם, סופר, מו"ל, עסקן, עיתונאי חוקר ארץ ישראל וגאוגרף ארצישראלי ממוצא ליטאי. נחשב כראשון חוקרי ארץ ישראל בתקופה המודרנית.

קורות חיים

נולד בקובנה באימפריה הרוסית. אביו היה דיין, ובנו, אברהם משה, מילדותו הצטיין בישיבה בכישרונות מרובים. עלה ארצה עם הוריו ב-1869. למד בירושלים בישיבת עץ חיים. בעודו עלם צעיר השיאוהו הוריו אשה. השתלם גם בלימודי חול וקרא בספרות ההשכלה, ובשל כך הקנאים בירושלים רדפוהו, עד שהוכרח לברוח עם אשתו ולהתיישב בעיר צפת. כששב לירושלים, נאלץ להתפרנס כמלמד בדוחק רב. בד בבד למד וחקר הרבה, ביקר בספריות החשובות בירושלים, ובמסע בגליל עורר בו את הרעיון להתמסר לחקירת ארץ ישראל.

לונץ וישראל דב פרומקין ייסדו את הספרייה על שם משה מונטיפיורי, הספרייה הציבורית הראשונה בירושלים, שנסגרה כעבור זמן קצר.

ב-1873 התחיל לפרסם מאמרים בעיתונו של פרומקין, "חבצלת", ובהם מתח ביקורת קשה על שיטת החלוקה ועל הגבאים הממונים עליה.[1] עם זאת נחלץ להגנה על קהילת ירושלים מפני התקפותיו של ההיסטוריון היינריך גרץ. לונץ היה מהמשתתפים הבולטים בכתב העת עברי אנכי.

לאחר שפרסם כמה מאמרים על נושאים גאוגרפיים כתב לונץ ב-1876 את ספרו "נתיבות ציון וירושלים",[2] ובשנת 1891 פרסם מורה דרך ראשון לירושלים בשפה העברית, וזאת בעקבות מורי הדרך הלועזיים הרבים על ארץ ישראל שנדפסו באותה עת עם התגברות זרם התיירים והמבקרים בארץ הקדושה. מאז ועד סוף ימיו המשיך את מחקריו בגאוגרפיה של ארץ ישראל, והשתמש למטרה זו גם בספריות של מוסדות נוצריים, דבר בלתי רגיל בירושלים דאז.

ראייתו לקתה כשהיה בן 23 והוא נסע לווינה ולפריז לשם ריפוי, אך מאמצי הרופאים עלו בתוהו, והוא התעוור כעבור שנתיים.

בסיועו של פרץ סמולנסקין פרסם לונץ בווינה ב-1882 את הכרך הראשון של "ירושלים, שנתון לידיעת ארץ ישראל". על שנתון זה עבד עד יום מותו, והוציא לאור במרוצת השנים 12 כרכים נוספים, שנדפסו בירושלים בבית דפוס של לונץ עצמו, ששכן מ-1900 בשכונת עזרת ישראל בפינת רחוב יפו.[3] משנת 1895 ועד שנת 1915 פרסם מדי שנה גם את "לוח ארץ ישראל", מעין אלמנך ספרותי.

ב-1903 הוציא לאור את ספרם של ר' ישראל מסלנט, ר' יצחק ליפקין ור' זאב וולף ליפקין, "ספר חוט המשולש בסוגיות ושמעתיות... שואל ומשיב...בסברות ישרות אדמו"ר ר' ישראל ליפקין, אדמו"ר ר' זאב וולף ליפקין, ר' יצחק ליפקין", בעריכתו של חיים יהושע קסובסקי.[4] באותה שנה עזר לחיים יהושע קסובסקי לחבר ולהוציא לאור את ספרו "מבשרת ירושלים: פירוש קצר על פי הפשט וציונים לתלמוד ירושלמי".

ב-1904 (תרס"ה), הוציא לאור "אוסף שירים לילדים", שסודרו על ידי דוד ילין, וחיים אריה זוטא.[5]

הוא ההדיר מספר חיבורים על מצוות התלויות בארץ, בתוספת הערות משלו, כגון את "כפתור ופרח" לר' אשתורי הפרחי, את "פאת השולחן" לר' ישראל משקלוב; ואת ספר מחקר א"י "תבואות הארץ" לר' יהוסף שווארץ. כן הוציא לאור, בשלושת הכרכים של "המעמר",[6] תעודות ומאמרים על חקר הארץ.

עטרת עבודתו הייתה הגהת התלמוד הירושלמי מהטעויות והשגיאות שנשתבש בהן. לשם כך ביקר בספריות גדולות באירופה. לונץ התחיל להוציא לאור מהדורה חדשה[7] של התלמוד הירושלמי על-פי דפוסים וכתבי-יד קדומים, עם פירושו וציוני מקורות, והספיק להוציא לאור את מסכתות ירושלמי ברכות, פאה, דמאי, כלאים, ושביעית. הראי"ה קוק כינה את מפעלו הנ"ל: "אוצר יקר, חמדת תנובת ארץ חמדתנו, והיה זה לנו לאבן פינה ואבן למוסדות לתחיית אור ישראל על אדמת קודש".[8]

לונץ היה חבר בוועד הלשון העברית, וייסד בית חינוך לעיוורים בירושלים. כן ערך את השירון הראשון "כינור ציון", ובו חמישים שירים לאומיים על העם, הארץ והגעגועים לציון. בעקבות פרסום השירון הוא נשפט על ידי השלטון העות'מאני באשמת עידוד למרד, ובסופו של דבר נקנס, ספריו הוחרמו ובית הדפוס שבבעלותו נסגר.

נפטר בירושלים ונקבר בהר הזיתים. על שמו קרוי מדרחוב לונץ במרכז ירושלים, רחוב בתל אביב ורחוב בחיפה.

בנו בכורו, ד"ר יעקב לינץ (לונץ), תרגם את הספר בת ירושלים הקטנה של מרים הרי. הוא חתום על התרגום בפסבדונים יעקב אסיא.[9] בן נוסף, מתתיהו היה לבנקאי ואיש ציבור. נכדו (בנו של מתתיהו) שנקרא על שמו, הוא תא"ל רמי לונץ.

"ספר המעמר" כרך ראשון, 1905 ירושלים. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 1
"ספר המעמר" כרך שני, 1912 ירושלים. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 1
"ספר המעמר" כרך שלישי, 1920 ירושלים. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 1

מורה דרך בארץ ישראל וסוריה

ערך מורחב – מורה דרך בארץ ישראל וסוריה

חבר את הספר "מורה דרך בארץ ישראל וסוריה", כאשר על העטיפה הושמט השם סוריה. הספר נועד להיות מעין מדריך "בדקר"[10] עבור הקורא העברי. בעמוד הראשון של הספר הוא כותב על מטרת כתיבתו:

לתועלת העולים לראות אותה, להאחז בה ולכל הכמהים לדעת ידיעה ברורה ונאמנה מתכונת וקורות ארץ אבותיה ויושביה, מצבם ומצב המושבות אשר נוסדו בה.

— עמוד הפתיחה של הספר

אלי שילר, מהוצאת הספרים "אריאל", הוציא הדפסה חדשה של הספר ביוני 1979. הוא כותב כי לונץ קיווה כי המדריך אשר יופץ בקרב תושבי הארץ והבאים אליה יוכל לסייע לו מהבחינה הכספית, לאחר המצוקה אליה הוא נקלע: "ברם תוחלתו נכזבה... ואף כי הכל גמרו הלל על המדריך, לא הייתה השעה כשרה למכירתו בעותקים לאלפים". בפועל הסיבה הייתה שהשלטון העות'מאני סגר את נמל יפו בפני העולים מרוסיה ומרומניה, ולונץ כותב: ”ומי ישים עוד ל"בדקר" זה?”

מכתביו

  • גצל קרסל (עורך), נתיבות ציון וירושלים: מבחר מאמרי אברהם משה לונץ, ירושלים: הוצאת מוסד הרב קוק - (כולל מבוא היסטורי)
  • מורה דרך בארץ ישראל וסוריה, לתועלת העולים לראות אותה ... לדעת ... מתכונת וקורות ארץ אבותינו ויושביה, מצבם ומצב המושבות אשר נוסדו בה, ירושלים: הוצאת אברהם משה לונץ, תרנ"א-1891.
  • פרחי ארץ הקדושה, פרחים טבעיים מאוספים מהמקומות היותר קדושים בארץ הקדש. בלוית תכונת, קורות ומצב המקומות על פי החקירות, ירושלים: הוצאת אברהם משה לונץ, תר"ע-1910.
  • מכתבים מרבינו עובדיה מברטנורא, בתוך: המעמר, 3, ירושלים, תר"פ, 1919, עמ' 91–150.

חיבורים מקוונים

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אברהם משה לונץ בוויקישיתוף

מידע על אברהם משה לונץ בקטלוג הספרייה הלאומית

הערות שוליים

  1. ^ ראו גם ספרו: "החלוקה: מקורה, השתלשלותה, תקנותיה וסדריה", באתר היברובוקס.
  2. ^ נתיבות ציון וירושלים
  3. ^ הודעה על בית הדפוס, חבצלת, 29 במאי 1900
  4. ^ הספרייה הלאומית, חיים יהושע קסובסקי
  5. ^ אתר הספרייה הלאומית
  6. ^ המעמר, באתר היברובוקס.
  7. ^ מהדורת לונץ של התלמוד הירושלמי, באתר היברובוקס.
  8. ^ שושנה רייך (עורכת), רואי פני הראי"ה, ירושלים: בית הרב קוק, תשע"ב
  9. ^ כפי שכתוב בשער הספר, מהדורת אריאל 1999.
  10. ^ Baedeker, סדרה ותיקה של מדריכי טיולים, שהחלה לצאת לאור בגרמניה באמצע המאה ה-19.


ידיעת ארץ ישראל
כללי ארץ ישראל • ידיעת ארץ ישראל • מחקר אזור בארץ ישראל
תחומי מדע היסטוריה • גאוגרפיה • גאולוגיה • אקלים • החי • הצומח • הצפרות בישראל
תחומי הפעילות לימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה • של"ח וידיעת הארץ • סדרות חינוך • לימודי ארץ ישראל • חוגי סיירות • החקלאות בישראל
מוסדות בתי ספר שדה • האגודה הגאוגרפית הישראלית • החברה ההיסטורית הישראלית • החברה המזרחנית הארץ-ישראלית • החברה להגנת הטבע • החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה • המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל • המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן • המכון לארכאולוגיה (אוניברסיטת תל אביב) • המכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן • המכון לארכיאולוגיה גלילית • המכון ללימודי ים ע"ש ליאון רקנאטי • המרכז הבינלאומי לשימור ע"ש העיר רומא • המרכז למיפוי ארץ ישראל • המרכז למיפוי ישראל • העמותה הישראלית לפרהיסטוריה • הקרן לחקר ארץ ישראל • יד יצחק בן-צבי • מכון אבשלום • מכון ישראלי לארכאולוגיה • רשות העתיקות • רשות הטבע והגנים
מסלולים מסומנים שביל ישראל • שביל ישראל לאופניים • שביל ירושלים • שביל הגולן • שביל הסנהדרין • שביל גולני • שביל הים • סובב כנרת
חוקרי ארץ ישראל בנימין מטודלה • רבי אשתורי הפרחי • רבי יהוסף שוורץ • אברהם משה לונץ • אברהם יעקב ברור • זאב וילנאי • יוסף ברסלבי • שמריה גוטמן • צבי אילן • יוסי בן-ארצי • אורי דביר • ספי בן-יוסף • שמואל אביצור • ברוך ספיר • מורה דרך
ספרי יסוד ארץ-ישראל: ספר-המסעות • מדריך ארץ ישראל • אנציקלופדיה אריאל • מדריך ישראל • כל ארץ ישראל • אנציקלופדיה לתולדות ארץ-ישראל • אנציקלופדיית החי והצומח של ארץ ישראל
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34928755אברהם משה לונץ

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אברהם_משה_לונץ&oldid=2300335"