עליות קדומות לארץ ישראל
מאז גלותם מארץ ישראל, במשך כל הדורות, שאפו יהודים לחזור ממקומות גלותם ולעלות לארץ האבות. הם עלו כיחידים ובקבוצות קטנות, ברישיון השלטונות ובלעדיו, וביקשו לחיות ולהיקבר בה, לקומם את הריסות הקהילות שחרבו או הידלדלו ולהקים קהילות חדשות במקומות נוספים. אלו מצאו בה יהודים המתגוררים בה מקדמת דנא, וקיבלו גם הם בתורם, את אחיהם העולים לרגל או העולים כדי להשתקע בארץ כמותם מכל פזורות ישראל. עליות אלו יסודן באמונה העמוקה שבמעשה העלייה, כאתחלתא דגאולה, יקרבו את הגאולה השלמה[1] וימות המשיח. כאן מצוינות חלק מעליות אלו שבלטו בארגונן ובהשפעתן באותה העת.
בעת העתיקה
ערך מורחב – שיבת ציון
הראשונה בקטגוריה זו היא שיבת ציון, מספר גלי עלייה בולטים שהיוו את חזרתם של היהודים מגלות בבל לארץ ישראל בעקבות הכרזת כורש, החל משנת 538 לפנה"ס ואפשרו את כינונו של הבית השני.
עליות לארץ ישראל מבבל ומהפזורה היהודית המשיכו להתקיים במינונים שונים עד לחורבן בית שני, כך גם במידה פחותה יותר לאורך קיומו של ישוב יהודי משמעותי במאות הראשונות לספירה בתקופה שלאחר חורבן בית שני. אך עם הידלדלות היישוב היהודי עד לכדי הפסקת קיומם של מוסדותיו האחרונים, עקב תנאי קיום בלתי אפשריים פסקו גם תנועותיהם של יהודים לארץ למעט עליות ספורות של בודדים שמצאו כאן יישוב חרב ושומם למעט במספר נקודות.
עליות בימי הביניים
- ערך מורחב – עליית בעלי התוספות
בשלהי ימי הביניים, בתקופה הצלבנית בארץ ישראל, עלו לארץ בעלי התוספות - גלי עליות במאה ה-13, מקרב גדולי התורה ביהדות צרפת, אנגליה, צפון אפריקה ומצרים. תנועת עלייה זו, המכונה "עליית שלוש מאות הרבנים", הייתה חריגה בממדיה ובהרכבה האנושי, וכללה כמה מבעלי התוספות המפורסמים בתקופתם. חלק מהעולים התיישבו בעיר עכו שהייתה אז עיר מסחר עיקרית בארץ ישראל.
יש הסבורים[2] שבערך בשנת 1258 עלה לארץ רבי יחיאל מפריס מגדולי הרבנים בצרפת. הוא הקים ישיבה גדולה שנקראה "מדרש הגדול דפרישי". לאחר פטירת רבי יחיאל בשנת 1266, החליף אותו בראשות ישיבת עכו הרמב"ן, שעלה לארץ ישראל באותה שנה, ואשר הנהיג והשפיע על ביסוס היישוב היהודי בירושלים, עכו ומקומות נוספים עד פטירתו ב-1270. יש הסוברים שבזמנו החלו היהודים להתפלל בכותל המערבי.
בשנת 1285 עלה ממצרים ר' דוד נכדו של הרמב"ם והתיישב בעכו כך שבתקופה זו נוצר בעיר מרכז תורני חשוב. במרס 1291 נכבשה העיר על ידי צבאו של הסולטאן הממלוכי ח'ליל. רוב תושביה נרצחו או נלקחו בשבי. ר' יצחק דמן עכו סיפר בכתביו על חורבנה של הקהילה היהודית.
לאחר תבוסת הצלבנים, נערכו מספר עליות בעיקר על ידי יהודים מארצות צפון אפריקה (מגרב), שנקראו בספרות ההלכה בת הזמן 'מוגרבים'[3].
ב-1350 לערך, לאחר המוות השחור וההפרעות שבעקבותיה, עלתה לארץ ישראל חבורת חכמים אשכנזים בראשות רבי יצחק מבילשטיין שקימה בירושלים ישיבה. בתקופה זו החלו באשכנז להעביר תרומות וכספי צדקה ליהודי ירושלים האשכנזים. לכך היה משקל במיסוד הקהילה האשכנזית בירושלים בדורות שלאחר מכן.
עליות בעת החדשה
תקופת העת החדשה החלה, כמקובל בהיסטוריוגרפיה המודרנית, בשנת 1492. בשנה זו נחתם הצו המורה על גירוש היהודים מספרד וכן נמצאה יבשת אמריקה. אירועים אלה השפיעו על זרמי ההגירה של יהודים באירופה וממנה לארץ ישראל, ובעקבותיהם התחוללה עליית מגורשי ספרד ופורטוגל.
- על העליות בתקופה זו ראו:
- ערך מורחב – עליית מגורשי ספרד
במאה ה-16, התחדש היישוב היהודי בטבריה וסביבתה בעזרת דונה גרציה ו-דון יוסף נשיא בשנת 1558. ולאחריהם בעזרת דון שלמה בן יעיש יישוב זה התקיים כמאה שנים.
בשנת 1621 עלה השל"ה לארץ ישראל והצטרף למנהיגי היישוב היהודי בארץ, בעקבותיו הייתה עלייה ניכרת לארץ מפראג ובוהמיה וממקומות נוספים. השל"ה עצמו מתאר בשמחה, כי בימיו נהיה המקום בירושלים צר מחמת העולים הרבים.
בשלהי המאה ה-17 התארגנה עליית רבי יהודה חסיד; בראשותו עלו בשנת 1700 עלו כ-1000 איש לירושלים.
- על העליות במאה ה-18 וה-19 ראו:
- ערך מורחב – העליות בשנים 1881-1700
- על יוזמות להתחדשות תרבותית וכלכלית והניסיונות להרחבת ההתיישבות ולהתיישבות חקלאית בתקופה זו ראו:
- ערך מורחב – היישוב הישן
ראו גם
- עלייה לארץ ישראל
- בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל
- אוצר מסעות
- מסעות ארץ ישראל של עולים יהודים (ספר)
- חידוש היישוב היהודי בירושלים בתקופה המוסלמית
- יהודים בירושלים במאה ה-15 וה-16
- צפת במאה ה-16
- שד"ר
- הראשון לציון
- קטגוריה:אנשי עליות קדומות לארץ ישראל
- קטגוריה:אנשי היישוב הוותיק ילידי ארץ ישראל
לקריאה נוספת
מקורות
- ח' מרחביה, קולות קוראים לציון, ירושלים: הוצאת מרכז זלמן שזר, תשמ"א-1981.
הדרכה
- דן בהט, בנימין זאב קדר, זאב וילנאי, רציפות היישוב היהודי בארץ ישראל, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון, תשל"ד-1974.
מחקרים
- יצחק בן-צבי, ארץ-ישראל ויישובה בימי השלטון העותמאני, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, תשט"ו-1955. (הספר בקטלוג ULI)
- אריה מורגנשטרן, השיבה לירושלים, חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה ה-19, הוצאת שלם, ירושלים ה'תשס"ז-2007.
- אריה מורגנשטרן, משיחיות ויישוב ארץ-ישראל, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשמ"ה-1985.
- מנחם שטרן, בין הכרזת כורש להצהרת בלפור, שיבת ציון הקדומה והמחודשת, ירושלים ה'תשס"ו-2006.
- שמואל אבא הורודצקי, עולי ציון, לקורות העליות לארץ-ישראל, הוצאת "גזית", תש"ז-1947.
- אברהם יערי, עליית החסידים ההמונית לא"י באתר דעת, מחניים, מ"ו.
- אברהם יערי, עליית תלמידי הגר"א והשתרשותם בארץ באתר דעת, מחניים, ע"ז.
- מאמרים
- יהושע שוורץ, עלייה מבבל בתקופת האמוראים, קתדרה 21, אוקטובר 1981
- מיכאל ליטמן, העליות לארץ-ישראל ממצרים בשלהי התקופה הממלוכית וראשית השלטון העות'מאני, קתדרה 23, אפריל 1982
- יעקב גליס, ספר העליות לארץ-ישראל, סיפור העלייה והנהירה לארץ הקודש בכל הדורות ובכל הזמנים (עד לשנת ת"ר), הוצאת מוסד הרי"ם לוין, ירושלים, 1974.
- אלחנן ריינר, עלייה ועלייה לרגל לארץ ישראל: 1099–1517, עבודת דוקטורט, האוניברסיטה העברית תשמ"ח.
קישורים חיצוניים
- רשימת ספרי ארץ ישראל בוויקיפדיה
- אריה מורגנשטרן, יהדות הגולה והכמיהה לציון, 1240-1840, תכלת 12, אביב תשס"ב 2002
הערות שוליים
- ^ קריאתו של הרמב"ן מעכו במחצית השנייה של המאה ה-13 לעלייה והתיישבות, בבחינת מצוות עשה בכל עת, כתנאי לגאולת עם ישראל וארץ ישראל
- ^ עלייתו של רבי יחיאל מפריז לארץ ישראל שנויה במחלוקת, ישנם חוקרים המצדדים כי נפטר טרם הגשים את רצונו לעלות ארצה, ראו בערכו כאן.
- ^ מקור מהערך באנגלית - F. E. Peters (1984). Jerusalem. Princeton, New Jersey: Princeton University Press. pp. 357–359, 394–396. "one of the best documented endowments, one that embraced the entire quarter of Western muslims or Maghrebis"
32578642עליות קדומות לארץ ישראל