שירון
שירון הוא מקבץ מודפס של שירים מהזמר העברי ובו מופיעות מילות השירים, ולעיתים גם תווים. השירון כולל שירים ופזמונים המוכרים בציבור, והם משמשים לפעילויות חברתיות וחינוכיות. הנפוץ ביותר הוא השירון המחולק למשתתפים בערבי שירה בציבור, ובעזרתו הם שרים את השירים על פי המילים המופיעות בו.
השירון מהווה חלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית ומהפצת הזמר העברי. בין השירונים העבריים הראשונים ניתן לציין שירון של שיינברג מ-1935, הכולל תשעה שירים ובו נכתב: ""המוזיקה תעלה ותחזק את התחושה הלאומית, תמצית הלאומיות מוצאת בה את ביטויה". מתקופה זו התפתחה תופעת השירה בציבור, והייתה חלק מהפעילות היזומה של ארגונים אשר פעלו בארץ, כמו: גופי התיישבות, הסוכנות היהודית, ועדות תרבות ביישובים, בתי ספר ותנועת נוער. כל אלה עסקו ב"הזמנות יצירה" ובהפצת שירונים רבים. ".[1]. על פי מחקרה של טלילה אלירם (בר-אילן, תשנ"ה) "השירה בציבור וריקודי העם הם חלק ממנגנוני התמיכה החברתית מאז ימי החלוצים ועד ימינו". כך אנו יכולים למצוא בשנות ה-40 את תנועות הנוער התופסות תאוצת הקמה ופעילות – ובתוכן דרישה עצומה לשירים עבריים. במסגרת פעילויות אלו הופצו שירונים רבים. השירון שימש גם כלי להפצת השירים על ידי מחבריהם.
מאז קום המדינה משתלבים השירונים במגוון פעילויות חברתיות וציבוריות. מלבד שירה בציבור, משמש השירון כלי עזר במערכי שיעור ופעילות חברתית בית הספר, בתנועות נוער, במסיבות, ובחגיגות רבות משתתפים.
מאפיינים נוספים של השירון:
- שירון מודפס לעיתים על דף אחד או כמה דפים מהודקים. לעיתים הוא כרוך כחוברת.
- שירונים מופקים לפי נושאים – כמו: שירי חג, שירי אהבה, שירי מלחמה.
- ישנם "שירוני תווים" או "שירוני אקורדים" – למנגנים על כלי נגינה.
קישורים חיצוניים
- הרקע להתפתחות השירה בציבור וריקודי העם - החל מימי ההתיישבות בארץ ישראל ובימינו כיום.
- שירונים באתר "עצמאות 60 לישראל"(הקישור אינו פעיל)
- שירון לכיתה ז' מ-1970
- ynet, שירו שיר שמח, באתר ynet, 4 באפריל 2004
