אפיפנומנליזם

אפיפנומנליזם (אנגלית: Epiphenomenalism) הוא עמדה בפילוסופיה של הנפש הטוענת כי אירועים מנטליים "סובייקטיביים" אינם אלא תופעות לוואי (epiphenomena) של אירועים פיזיקליים המתרחשים במוח, וכי אין להם השפעה על אירועים פיזיקליים או על אירועים מנטליים אחרים. לפי עמדה זו, התנהגות גופנית, לדוגמה, נגרמת על ידי שרירים שמקבלים אותות מתאי עצב, שבתורם מקבלים אותות מתאי עצב אחרים או מגיבים לגירוי חושי. האפיפנומנליזם טוען, אם כך, שלמצבים מנטליים-נפשיים אין כוח סיבתי משלהם, ושאין להם יכולת לגרום לתהליכים נפשיים או גופניים.

טיעונים קלאסיים בעד

המוטיבציה העיקרית לעמדה נובעת מההנחה שהסיבות לכל האירועים הפיזיקליים הם בהכרח אירועים פיזיקליים. במידה שאירוע מנטלי הוא דבר השונה מאירוע פיזיקלי, אזי תרומה סיבתית שלו לעולם הפיזיקלי תדרוש הפרה של חוק פיזיקלי. הפרה ממין זה, תגרור עמדה דואליסטית, כמו במודל של דקארט. אפשר לדחות דואליזם זה על ידי טענה שאירועים מנטליים זהים עם אירועים פיזיקליים ולכן יש להם אפקט פיזיקלי (עמדה זו נטענה על ידי קים ז'גון).

טיעונים קלאסיים נגד

לכאורה, האפיפנומנליזם נראה כאבסורד מכיוון שברור לנו שהכאבים, המחשבות והרגשות משפיעים על ההתנהגות (הפיזיקלית). קשה להאמין שהתנהגותנו הייתה דומה אם לא היו כאבים, מחשבות ורגשות. תשובת האפיפנומנליסט היא שאף פעם לא ברור מה גרם למה. לדוגמה, סרטים מצוירים מלאים באשליות סיבתיות; ברומטרים משתנים על ידי סערות אבל לא גורמים להן. סדירוּת היא סיבתית רק אם היא לא מוסברת על ידי השלכה או תוצאה של סדירוּת אחרת מתחת לפני השטח.

טיעון הברירה הטבעית: התפתחות התודעה צריכה להיות מוסברת על ידי ברירה טבעית. אולם תכונה לא יכולה להיבחר אלא אם כן יש לה השפעה על התנהגות האורגניזם, מכאן שאפיפנומנליזם הוא שקרי. תשובת האפיפנומנליסט היא שמצבים מודעים הם תוצאה של מצבים עצביים. בחירת המצבים המודעים נעשית על ידי בחירת מצבים עצביים. אם הסיבות העצביות להתנהגות נבחרת הן הכרחיות, אזי לא יכולים להיות גורמים נוספים המשפיעים על הבחירה הטבעית.

טיעון ידיעת נפשות אחרות: אחד הנימוקים להאמין בנפשות אחרות נובע מהשפעת התנהגות על סיבות מנטליות, אולם האפיפנומנליזם דוחה קשר זה ולכן טוען למעשה שאיננו יכולים לדעת שלאחרים יש אירועים מנטליים. תשובת האפיפפנומנליזם היא שבעיית הידיעה של נפשות אחרות אינה מאבדת מתוקפה בעקבות טיעון זה. הסקת סיבות דומות מאירועים דומים אינה יציבה יותר מאשר הסקת אירועים דומים מסיבות דומות.

טיעון טרפוד עצמי: האפיפנומנליזם לא תואם את הידע על הנפש ואת הידע שהוא עצמו נכון. על פי הטיעון ידע עצמי של אירועים מנטליים דורש שאירועים אלו יגרמו על ידי ידע עצמי; האפיפנומנליזם דוחה אירועים פיזיקליים של אירועים מנטליים. לכן, או שאיננו יכולים לדעת את האירועים המנטליים של עצמנו או שהידע שלנו עליהם לא יכול להיות מה שגורם לאירוע הפיזיקלי של דיבור אודות האירועים המנטליים שלנו. התשובה של האפיפנומנליזם לכך היא שטענת הטרפוד העצמי מבוססת על הנחת יסוד שידע של אירועים מנטליים דורש סיבתיות על ידי אירועים מנטליים. אולם ניתן לדחות הנחה זו מבלי להגיע לאבסורד. דייוויד צ'אלמרס טוען שאדם יכול להכיר ישירות חוויות וכי היכרות זו מצדיקה את האמונות שלנו על החוויות יותר מאשר יחס סיבתי. העמדה מפרידה בין השאלה אודות הידע לשאלה אודות עמידה סיבתית של דברים ולכן מונעת טרפוד עצמי.

על פי ישעיהו ליבוביץ ("גוף ונפש - הבעיה הפסיכופיזית", הוצאת האונ' המשודרת), האפיפנומנליזם סותר את עצמו. לפי אפיפנומנליזם כל התופעות הפסיכולוגיות נגרמות על ידי אירועים פיזיים, כלומר המצבים הפסיכיים הם בגדר אשליה בלבד. אך טענת האשליה אינה מיישבת את הבעיה הפסיכו-פיזית אלא מחריפה אותה. אשליה היא אקט פסיכי טהור, כלומר היא מתרחשת בתודעה ואינה ניתנת לביטוי במונחים פיזיקליים. כלומר, אפיפנומנליזם המייחס לפעילות מוחית את יצירת האשליה של התודעה, למעשה מפריך את עצמו.

מוניזם מטריאליסטי

נראה שאם המנטלי והפיזיקלי זהים אזי אין מקום לאפיפנומנליזם. אולם, התנהגות נגרמת על ידי אירועים שריריים ואלו נגרמים על ידי אירועים מוחיים. לכן, אירועים מנטליים הם זהים עם כמה מאירועים מוחיים אלו. מכאן שמה שישפיע על אותם אירועים מוחיים ישפיע על האירועים המנטליים, והאירועים המנטליים יתרמו סיבתית להתנהגות שלנו. מכאן, ששאלות על האפיפנומנליזם עולות כאשר מפרידים בין תכונות מנטליות ותכונות פיזיקליות של אירוע. ישנן מספר דרכים לטעון זאת בתוך מוניזם מטריליסטי:

האנומליזם המוניסטי של דונלד דווידסון (1970) טוען שכל אירוע מנטלי הוא זהה עם אירוע פיזיקלי; אין חוקים פסיכופיזיים.

אקסטרנליזם של אינטנציונליות: לפי עמדה זו, אינטנציונליות דורשת ייצוג, והייצוג תלוי בנסיבות שחיצוניות לגוף של נושא הייצוג. דוגמה לכך היא טיעון התאומים של הילרי פטנאם (1975).

קים מציע השקפה שמנסה לגשר על הסגירות של הפיזיקלי (ההשקפה שלכל אירוע פיזיקלי יש קבוצה של סיבות שהן גם הכרחיות וגם פיזיקליות) עם האינטואיציות שלנו על יעילות המנטלי. הוא מראה שאותה אמונה יכולה להיות ממומשת במספר מצבים מוחיים אצל אנשים שונים או אצל אותו אדם בזמנים שונים. הופעה של אמונה במוח לא תגרור תכונות סיבתיות אלא אם כן תכונות סיבתיות אלו יהיו חלק מתפקוד כולל של המוח והגוף או שיהיה להן מבנה מוחי שיכול להשפיע על מצבים מוחיים אחרים.

תכונות פנימיות

פרנק ג'קסון (1982) מציג את טיעון החדר של מרי: מדענית מבריקה בשם מרי למדה את כל המידע הפיזיקלי שנמצא על ראיית צבעים. אולם מרי נמצאת בחדר שחור-לבן ואין לה שום חוויית צבעים. ג'קסון שואל האם מרי תלמד משהו כאשר היא תשוחרר מהחדר ותהיה לה בפעם הראשונה חוויית צבע. זה נראה מאולץ שהיא תלמד משהו מכיוון שיש לה כבר את כל המידע הפיזיקלי. לכן, מה שהיא תלמד צריך להיות מסוג אחר של מידע, למשל מידע פנומנלי. הטיעון מתבסס על המושג של מידע פיזיקלי. הטיעון קשור באופן חזק עם קבלה של ההשקפה הדואליסטית של החוויות שלנו. כאשר טיעון זה מצורף לטיעון המסורתי (שהוזכר לעיל) הוא הופך לתמיכה אפשרית באפיפנומנליזם.

דייוויד לואיס (1988) טוען שגם אם אירוע פנומנלי זהה עם אירוע פיזיקלי, וגם אם אירועים פיזיקליים יוצרים אירועים פיזיקאליים בהפרעה לחוקים פיזיקאליים, עדיין, ניתן להוביל לסוג של אפיפנומנליזם אם יש מידע פנומנלי אשר לא ניתן לרדוקציה בשונה ממידע פיזיקלי.

דניס רובינסון (1993) מנסה להרחיב את הטיעון של לואיס לתוצאה אחרת. נניח ש-I₁ ו-I₂ הן שתי אפשרויות של תכונות פנימיות של ישות פיזיקלית בסיסית, למשל קוורק. רק דבר שרלוונטי לפיזיקה יכול להיות מבוטא על ידי יחסים דמויי חוק. נניח שיחס זה הוא S. קיימות אם כך שתי אפשרויות: א. I₁ קשור לקבוצת חוקים L₁ ל-S; ב. I₂ קשור על ידי קבוצה שונה של חוקים L₂ ל-S. אף אחת מאפשרויות אלו לא תואמת את הפיזיקה, ההבדל לא עושה שום הבדל פיזיקלי. הכללה של טענה זו מובילה לאפיפנומנליזם. מכאן שעומדות בפנינו מספר אפשרויות: א. דחיית אובייקטים יסודיים של הפיזיקה - יש תכונות פנימיות. ב. דחיית הקשר בין הטיעון של לואיס לבין מידע פנומנלי עם אפיפנומנליזם. ג. דחיית האפשרות שהטיעון של לואיס יכול להיות במקביל למקרה של תכונות פנימיות. ד. להודות באפיפנומנליזם של תכונות פנימיות לראייה שלנו את המבנה הבסיסי של המציאות הפיזיקלית.

ברטרנד ראסל (1927) סבר שתאוריה יכולה לחשוף מבנה סיבתי או "תכונות פורמליות" של חומר וכי על ידי בחינה של התפיסות שלנו אנו רוכשים ידע שהוא לא פורמלית טהור על החומר של המוח שלנו. רובינסון מייחס דומות פנימית של הישויות הפיזיקליות היסודיות כשונה מהדומות של תכונות פנומנליות.

אם התכונות הפנומנליות הן תכונות פנימיות של אובייקטים פיזיקליים יסודיים, והיתר עומד ביחסים דמויי חוק אזי יחסים דמויי חוק יחזיקו בין תכונות פנומנליות ומספר הופעות פיזיקליות. מסקנה זו מביאה לחוק סיבתי לתכונות הפנומנליות ומציעה דרך החוצה מהאפיפנומנליזם. אולם אם הפנימיות מחזיקה אפיפנומנליזם בדומה להרחבה של רובינסון לטיעון של לואיס, אזי הדרך החוצה נחסמת.

בנג'מין ליבט טוען שניסויים מראים שפעולות וולנטריות מופקות על ידי אירועים מוחיים שמופיעים על ידי התודעה של הכוונה לפעולה. הפרשנות לניסויים אלו היא שנויה במחלוקת. ליבט בעצמו לא מסיק אפיפנומנליזם, אולם אם זה נכון אזי חלק מהשיפוטים האינטואיטיביים שלנו, שכוונות מודעות גורמות לתנועה, הם אשליה.

ראו גם

• פילוסופיה של הנפש
• תורת ההכרה
• בעיית גוף-נפש
• פיזיקליזם
• החדר של מרי

לקריאה נוספת

• קיית קמפבל, גוף ונפש, (עריכה, פתח דבר והשלמות מאת ישעיהו ליבוביץ), (תרגום: יורם נבון), ירושלים: הוצאת מאגנס, 1983.
• ישעיהו ליבוביץ, נפש ומוח - יסודות הבעיה הפסיכופיזית, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005.

• Chalmers, David. (1996) The Conscious Mind: In Search of a Fundamental Theory, Oxford: Oxford University Press.
• Dennett, Daniel. (2003) Freedom evolves.
• Green, Celia. (2003) The Lost Cause: Causation and the Mind-Body Problem, Oxford: Oxford Forum.
• Huxley, Thomas. (1874) "On the Hypothesis that Animals are Automata, and its History", The Fortnightly Review, n.s. 16, pp. 555–580. Reprinted in Method and Results: Essays by Thomas H. Huxley (New York: D. Appleton and Company, 1898).
• Jackson, Frank. (1982) "Epiphenomenal Qualia", The Philosophical Quarterly, 32, pp. 127–136. Online text
• James, William. (1890) The Principles of Psychology, Henry Holt And Company. Online text
• Libet, Benjamin, E. W. Wright, B. Feinstein, and D. K. Pearl, "Subjective Referral of the Timing for a Conscious Sensory Experience", Brain, 194, pp. 191–221.
• Libet, Benjamin. (1985) "Unconscious Cerebral Initiative and the Role of Conscious Will in Voluntary Action", Behavioral and Brain Sciences, 8, pp. 529–566.
• Robinson, William. (2003) "Epiphenomenalism", The Stanford Encyclopedia of Philosophy, Edward Zalta (ed.). Online text
• Walter, Sven. (2007) "Epiphenomenalism," The Internet Encyclopedia of Philosophy, James Fieser and Bradley Dowden (eds.). Online text

קישורים חיצוניים

• ויליאם רובינסון, אפיפנומנליזם, באנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד (באנגלית)
• אפיפנומנליזם, באנציקלופדיית האינטרנט לפילוסופיה (באנגלית)
• ביבליוגרפיה באתר MindPapers

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34949436אפיפנומנליזם