אליהו-משה גנחובסקי
| מדינה |
 ישראל | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| תאריך עלייה | 1932 | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות שומרי שבת, בני ברק | ||||
| השכלה | בית המדרש לרבנים בברלין | ||||
| סיעה | החזית הדתית המאוחדת, הפועל המזרחי | ||||
| |||||
אליהו-משה גנחובסקי (23 ביוני 1901 - 19 ביולי 1971) היה איש ציבור ישראלי שכיהן כחבר הכנסת מטעם החזית הדתית המאוחדת והפועל המזרחי.
תולדות חייו
גנחובסקי נולד בשנת 1901 בגרייבו שבפולין לאביו שלמה יוסף גנחובסקי, שהקים את הוצאת הספרים "אל המקורות", ולאמו טעמא לבית טטנבאום. למד בוורשה ולאחר מכן בבית המדרש לרבנים בברלין. לרגל חתונתו קיבל מהרב מאיר שמחה הכהן גביע לקידוש[1].
בשנת 1923 נמנה בין מייסדי תנועות "השומר הדתי" ו"החלוץ הדתי", ובשנת 1926 יצא לאנטוורפן שבבלגיה לארגון צעירי מזרחי המקומית והליגה למען הפועל הדתי. בשנת 1929 נבחר לכהן כסגן נשיא הפדרציה הציונית של בלגיה.
בשנת 1932 גנחובסקי עלה לארץ ישראל. במשך עשור היה חבר המרכז העולמי של "המזרחי", וכן נבחר לכהן כחבר הוועד הפועל בתנועת "הפועל המזרחי". הוא נמנה בין מייסדי רשת החינוך התלמודי וישיבת הרב עמיאל ומייסדי עיתון "הצופה". לפרנסתו עסק בהוצאה לאור של כתבי יד עתיקים וספרי קודש.
בשנת תש"ח הוא הוציא לאור כתבים של הרב יצחק ניסנבוים שנרצח בשואה[2].
גנחובסקי נבחר מטעם החזית הדתית המאוחדת לכהן בכנסת הראשונה. כהונתו נמשכה בכנסת השנייה מטעם סיעת הפועל המזרחי. במהלך שנים אלו היה חבר ועדת הכספים, ועדת השירותים הציבוריים וועדת החינוך והתרבות.
עמדותיו
גנחובסקי נחשב יחד עם הרב כתריאל פישל טכורש לסמן ימני בפועל המזרחי[3]. כחבר הכנסת גנחובסקי ביקש לאחד את המיסים השונים על מנת להקל על האזרחים[4].
גנחובסקי היה בין חברי הכנסת של המפלגות הדתיות אשר למרות חברותם בקואליציה לא הצביעו בעד דרישת שילומים מגרמניה אלא נמנעו[5]. גנחובסקי התנגד לתיקון חוק השבות כדי לאסור עליית פושעים, בטענה ש"מדינת ישראל שייכת לכל היהודים וכמו אם המוכנה לקבל בביתה בן שסטה מן הדרך כן חייבת מדינת ישראל לקבל בנים שתעו"[6]. הוא גם דיבר נגד קיצוץ בתקציב משרד הדתות ואמר "בלעדי הדת תהיה התכחשות, התבוללות וריקנות. ... הישיבות הם האמצעי החשוב ביותר לקיום העם."[7] כמו כן היה גניחובסקי היחיד מבין חברי סיעות המזרחי והפועל המזרחי שהצביע נגד חוק שירות לאומי בשנת תשי"ג[8].
משפחתו
גנחובסקי נישא לד"ר גיטה לבית נוחימובסקי. המשפחה התגוררה בבני ברק, בסמיכות לבית החזון איש, והייתה מקורבת אליו. גנחובסקי עצמו נהג להיוועץ בחזון איש גם בעניינים ציבוריים ופוליטיים. בידי בני המשפחה היו מצויים כתבי יד נדירים של רבנים וגדולי תורה מדורות קודמים. עולם הספר היה קרוב ללבם, והם הוציאו מהדורה מיוחדת של משניות שהופצה באלפי עותקים.
בניו של גנחובסקי הם: רבי אברהם גנחובסקי, ראש ישיבת טשעבין בירושלים, והעיתונאי והכלכלן דב גנחובסקי.
אחר מותו הנציחה עיריית בני ברק את זכרו בקריאת רחוב על שמו, בשכונת קריית הרצוג שבצפון העיר.
לקריאה נוספת
- תורה ועבודה בחזון ובמעש, הוועד הפועל של הסתדרות הפועל המזרחי בארץ ישראל, תשמ"ה, עמוד 368
קישורים חיצוניים
אליהו-משה גנחובסקי, באתר הכנסת - אליהו-משה גנחובסקי, באתר כנסת פתוחה
- דוד תדהר (עורך), "אליהו משה גנחובסקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 718
הערות שוליים
- ^ מנחם פרידמן, מסורת שאבדה, בתוך: עמיחי ברהולץ (עורך), מסע אל ההלכה, ידיעות אחרונות, 2003, עמוד 197
- ^ זיכרון לר' יצחק ניסנבוים, דבר, 16 בספטמבר 1948
- ^ הצעות לוועידת הפועל המזרחי, דבר, 30 באוקטובר 1949
- ^ התקונים בחוק מס הכנסה, דבר, 7 באפריל 1954
- ^ יחיעם ויץ, הדרך לוואסנר: כיצד אושרה ההחלטה על משא ומתן ישיר בין ישראל לגרמניה, אתר יד ושם
- ^ חוק השבות יתוקן, דבר, 3 בפברואר 1954
- ^ הדיון בכנסת, דבר, 18 במרץ 1954
- ^ דת הפשרה אל מול דת התורה בעיתון הפלס
28187003אליהו-משה גנחובסקי