שטיחת עשבים בשבועות
_(Das_Wochen-_oder_Pfingst-Fest)_-_Google_Art_Project.jpg)
קישוט הבית ובית הכנסת במיני צמחים שונים הוא מנהג שנהוג לקיימו בחג השבועות על ידי עיטור וקישוט הבית ובית הכנסת בפרחים, שושנים, עשבים בשמים ועוד, וכן על ידי העמדת אילנות בבית ובבית הכנסת, למנהג זה ישנם מקורות קדומים ביותר, ונראה שכבר בימי מרדכי היהודי נהגו בכך היהודים. כיום המנהג רווח בעיקר בקרב האשכנזים אך גם ספרדים רבים מקיימים אותו. בקהילות השונות ישנן דרכים רבות כיצד לקיים מנהג זה.
מנהג זה עורר פולמוס הלכתי בדין חוקות הגויים כיון שהנוצרים מקשטים את הכנסיות בעת הפנטקוסט.
מנהג זה כולל בתוכו בעיקר שני מנהגים שונים שטיחת עשבים והעמדת עצים, אך נוצר בלבול בין שני המנהגים ורבים אינם מבחינים בין השניים, בערך זה נכללו גם מנהגים קרובים לשני מנהגים אלו, כדלהלן:
מקור
החיד"א מציין את המקור הקדום ביותר למנהג שטיחת עשבים בחג השבועות בתרגום שני למגילת אסתר[1] ובמדרשים נוספים[2] שהמן אמר לאחשוורוש שמנהג ישראל לשטוח עשבים בעצרת[3]. בתרגום שני שלפנינו מוזכר מנהג דומה, אם כי לא זהה, ולא בחג השבועות: ”ועולים על גג בית הכנסת שלהם ומפזרים שושנים ותפוחים ומלקטים אותם ואומרים: כשם שאנו מלקטים השושנים והתפוחים האלה ככה יתלקטו בני האומות מבינינו”[4].
המהרי"ל מביא מנהג זה לראשונה: ”נוהגין להשטיח רצפת בית הכנסת בבשמים של עשבים ובשושנים לשמחת הרגל. וכשחל חג השבועות ביום א' הנהיג מהר"י סג"ל להשטיח העשבים בהכנסת שבת[5]”. הרמ"א מביא מנהג זה במפה לשולחן ערוך[6].
במקביל למנהג שטיחת העשבים, יש מנהג להעמיד אילנות בבית ובבית הכנסת, כזכר לכך שבעצרת נידונים על פירות האילן[7][8].
אופני קיום המנהג
המנהג כיום רווח בעיקר אצל האשכנזים אך גם אצל הספרדים יש שנוהגים לקיימו. כאמור, המקור המוכר ביותר למנהג זה הוא בדברי המהרי"ל והוא כותב שהמנהג היה לשטוח על רצפת הבית ובית הכנסת מיני צמחים בעלי ריח נעים כמו בשמים ושושנים.
המגן אברהם הוסיף את המנהג להעמיד אילנות בבית ובבית הכנסת, אך המשנה ברורה כתב שהגר"א ביטל את המנהג הזה כיון שכיום זהו מנהג הגויים להעמיד אילנות ביום חגם. לעומתו כתב בספר דעת תורה[9] בשם ספר יוסף דעת[10] ”דמנהגן של ישראל להעמיד אילנות תורה היא” ולהלן יורחב במחלוקת זו. יש שהקפידו על העמדת האילנות, ולא לתחוב זמורות בקיר בית הכנסת[11].
בבית הכנסת של החתם סופר נהגו לקשט את בית הכנסת ומעל מקום מושבו של הרב היו עושים כילה מיוחדת מענפי אילנות ושושנים. שנה אחת הגבאי ביטל מנהג זה, וכשבא הרב וראה את מה שעשה הקפיד עליו והגבאי נענש[12].
יש הנוהגים לעטר את ארון הקודש ואת ספרי התורה בעצמם, או להשליך פרחים על ספר התורה.
במאה ה-21 לא נוהגים לשטוח צמחים על הרצפה אלא תולים את הפרחים על הקירות, סביב ארון הקודש וכדומה. כמו כן נהוג לקשט אף בפרחים שאינם נותנים ריח, ואף בפרחים עשויים פלסטיק וניילון.
- סוג האילנות
ישנו נדון בדברי האחרונים לגבי סוג האילנות שאותם מעמידים, לדברי המגן אברהם שהמנהג הוא להזכיר להתפלל על האילנות אם כן צריך להניח אילנות פרי, אך יש הטוענים[דרוש מקור] שמשום בל תשחית צריך להניח רק אילני סרק, לעומתם, יש הטוענים כי אין בל תשחית בכריתת ענפים אלא רק בכריתת האילן כולו[דרוש מקור].
- מנהגים דומים
- מנהג קרוב לזה מובא בשל"ה: ”שמחלק השמש בבית הכנסת חלק כחלק לכל איש ואיש, עשבים המריחים, בשעה שמנגן השליח ציבור 'הקל בתעצומות'”[13], אך הוא מתנגד למנהג זה כיון שחייב לברך על הבשמים ברכת הריח, דבר שאסור בנקודה זו בתפילה, ולכן הורה לדחות את חלוקת הפרחים עד לאחר התפילה[14].
- בקהילות תוניס מאלמים אלומות בבית הכנסת זכר למה שנאמר במגילת רות שרות המואביה אספה אלומות ושיבולים בשדה.
- זמני קיום המנהג
אם חג שבועות חל ביום ראשון כתב המהרי"ל שהיו מניחים אותם מערב שבת, זאת מכיון שביום טוב עצמו אחר שכולם הגיעו לבית הכנסת אי אפשר להניחם[15] (ככל הנראה לפי מנהגם שהיו שוטחים על הרצפה), ובשבת אסור להניחם, משום מוקצה[16] ומשום איסור הכנה משבת ליום טוב. אך המגן אברהם כתב שהמנהג להניחם ביום טוב בעצמו ואף המהרי"ל לא התכוון לאסור אלא בשבת הקודמת ולא ביום טוב עצמו[17].
מאידך, יש שכתבו שהמנהג הוא להניח בשחרית של יום טוב[18].
טעמי המנהג
מקובל לומר שמנהג זה הוא זכר לנס שקרה במתן תורה שהר סיני פרח כולו, אך אין מקור לכך שהר סיני פרח וממילא אין מקור גם לכך שזהו הטעם למנהג[19].
בספרי האחרונים נאמרו טעמים רבים למנהגים אלו של שטיחת עשבים והעמדת אילנות:
- שטיחת עשבים
- במהרי"ל משמע שמטרת שטיחת העשבים היא לצורך שמחת הרגל, כלומר לתת אוירה והרגשה נעימה בבית ובבית הכנסת כחלק ממצות שמחת הרגל.
- הלבוש[20] כותב שהמנהג לשטוח עשבים הוא ”זכר לשמחת מתן תורה שהיו עשבים סביב הר סיני שנאמר (שמות לד ג) "גם הצאן והבקר אל ירעו" וגו', שמע מינה שהיה שם מרעה”[21].
- רבי חיים פאלאג'י[22] מבאר שטעם המנהג הוא זכר לכך שבשעה שדיבר ה' אל בני ישראל במתן תורה בכל דיבור ודיבור התמלא העולם בבשמים.
- האהבת ישראל מויז'ניץ[23] גם ביאר את ראשי התיבות הנ"ל, והוסיף שעשב הוא גם ראשי תיבות של עושה שלום במרומיו, והתורה שניתנה ביום זה מביאה שלום לעולם.
- החידושי הרי"ם מחשב שמשה נולד בז' באדר ונטמן בבית הוריו שלשה חודשים ובסופם חל תאריך ז' בסיון שבו ניתנה התורה ואז ניתן משה ביאור בין קני הסוף ובו ביום ניצל, וזכר לנס אנו שוטחים עשבים[24].
- העמדת אילנות
- המגן אברהם כתב שמעמידים אילנות בחג שבועות בבית הכנסת כדי שנזכור להתפלל עליהם ביום הדין שלהם כמבואר בגמרא ששבועות הוא ראש השנה ויום הדין לאילנות[7]. יש שקישרו מנהג זה אף להבאת הביכורים שהחלה בשבועות[25].
- רבי חיים אלעזר שפירא מביא בשם רבי צבי אלימלך מדינוב שמבאר על פי דברי הזוהר שבעת מתן תורה תוקן חטא עץ הדעת, וכזכר לכך מעמידים את האילנות[26].
סייגים הלכתיים
ישנם מספר סייגים הלכתיים ומחלוקות שונות המסתעפים ממנהג זה:
- כאמור, הגר"א ביטל את המנהג להעמיד אילנות בבית או בבית הכנסת משום שהדבר נראה כחוקות הגויים כיון שהגויים מקשטים את הכנסיות בעת הפנטקוסט. אמנם רבים נוהגים להעמיד אילנות משום ש”כל מנהג שיש בו איזה טעם ואינו כחוקה בעלמא אין לחשוש בזה משום "ובחוקותיהם לא תלכו", ועוד שהנכרים נוהגים להעמיד אילנות גם מחוץ לבית, מה שאין כן אנו נוהגין רק בפנים לכן אין חשש איסור”[27].
- באחרונים קיים דיון האם איסורו של הגר"א כולל גם את מנהג שטיחת העשבים או לא. רבי יעקב ישראל קנייבסקי[28], רבי שלמה זלמן אויערבך[29] ורבי יוסף שלום אלישיב[30] סברו ששטיחת עשבים אינה בכלל חוק העמים ומותר לשוטחם. לעומתם, רבי משה פיינשטיין[31] כתב שלדעת הגר"א אסור אף לשטוח עשבים[32]. ולמעשה נהגו רבי אברהם ישעיהו קרליץ ורבי יעקב ישראל קנייבסקי[33] בארץ ישראל שלא לשטוח עשבים כלל.
- האור לציון[34] כותב שהדבר תלוי במנהג המקום ואם הגויים נוהגים כן הדבר אסור, ואם לא מותר[35].
- כאמור, כשחל שבועות ביום ראשון אסור להניח את הבשמים והעצים בשבת שקודם יום טוב.
- כאמור, השל"ה מזכיר מנהג של חלוקת בשמים למתפללים, אך הוא מזהיר שלא להריחם מברכת ברוך שאמר ועד אחרי תפילת שמונה עשרה כיון שאסור להפסיק אז בדיבור ולא יוכל לברך עליהם. אבל בספר חק יעקב[36] מצדיק את המנהג לחלק באותו זמן וכתב שמותר לברך עליהם בין הפרקים כיון שמותר לשאול מפני הכבוד בין הפרקים וכל שכן לברך[37].
- בשנת השמיטה יש להזהר על העשבים, אם הם ראויים לאכילת בהמה, שלא לדרוך עליהם באופן שלא יהיו ראויים עוד לאכילה[38].
- יש שכתבו[39] להקפיד שלא לקצוץ ענפי עצי פרי, משום שיש הסוברים שיש בזה איסור 'בל תשחית' אף שקוצץ רק ענפים ואינו עוקר השורש. ברם, כאמור לעיל יש הסוברים שהמנהג הוא דווקא בעצי פרי.
- הרב עובדיה יוסף כתב[40] שאין חשש בהעמדת עציצים ועצים בבית הכנסת משום ”"לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלוקיך"”[41].
בספרות
שלום עליכם כתב סיפור בנושא זה הנקרא 'ירק לשבועות' שם הוא מתאר בין היתר: ”בערב שבועות בקשתי רשות מאמא, עליה השלום, לצאת יחידי אל מחוץ לעיר, לתלוש ירק בשדה ולהביאו הביתה לכבוד החג... אכן לא היה לי יום שמחה ועונג כיום הזה”.
גם אשר ברש בסיפור 'תמונות מבית מבשל השיכר' מתאר: ”...קרבו ימי חג השבועות. ילדי העיירה כבר היו מתהלכים, יחידים וקבוצות, ברחובות הצדדיים, ומסתכלים בנופי האילנות. בוחנים בעיני 'מומחים' אילו יפים ליטול מהם ירק לשבועות”. תיאור נוסף הוא מתאר בסיפור 'רקמה': ”...אך אם אוכל להביא לה מעט ענפים ופרחים, של אזדרכת או שיטה – תשמח מאוד. אוהבת היא את חג השבועות כשיש עמו ריח שדה וגן”.
בנצרות
בנצרות חג הפנטקוסט מקביל לחג השבועות, ומנהגם לפזר ורדים בחג זה.
לקריאה נוספת
פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו למכלול ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: יש לתקן את הביבליוגרפיה כמקובל.- קובץ בית ויז'ניץ, קובץ 12 שנת תשנ"ג עמוד 13 עד 16 - שטיחת עשבים בשבועות.
- לוי יצחק קופר, צמחייה בשבועות, סיני קכ, עמוד ר"ל-ר"נ
- קובץ אור ישראל מאנסי, חוברת כ' שנת תש"ס עמוד קל"ו עד ק"נ - הנחת עשבים והעמדת אילנות בשבועות.
- קובץ אור ישראל מאנסי, חוברת מ' שנת תשס"ה עמוד פ"א עד פ"ג - מנהג עתיק של גזירת שושנים מנייר לשבועות.
- ספר אבני נחל (רבי חיים נחום ליכטנשטיין), עמוד רפ"ח עד רצ"א - טעם למנהג שטיחת עשבים.
- שו"ת בצל החכמה (רבי בצלאל שטרן), חלק ה' סימן קי"ט - דין ענפי אילנות שמעמידין לחג השבועות בבית ובבית הכנסת לעניין מוקצה.
- שו"ת מגדנות אליהו (רבי אלטר אליהו רובינשטיין), חלק ד' סימן נ' - טלטול עצי אילנות שמעמידין בחג השבועות.
- כף החיים - סימן תצ"ד אות נ"ח-נ"ט.
קישורים חיצוניים
- אודות המנהג
- הרב אשר וייס, שטיחת עשבים בחג השבועות, באתר מנחת אשר, 4 באפריל 2021
- שטיחת עשבים והעמדת אילנות בבית הכנסת - חג השבועות בערוץ התורה.
- אשכול בענין זה בפורום אוצר החכמה.
- הרב צבי וינברג, מה המקור למנהג שטיחת עשבים בחג השבועות?, ב' בסיוון ה'תשע"ח באתר דרשו.
- איסר זלמן ווייסברג (לייקווד), ביאור שי’ הגר”א ביחס למנהג העמדת אילנות כו’ בחג השבועות, 29 במאי 2017 באתר seforimblog.
- עלון מחמדי התורה - בנושא שטיחת עשבים בשבועות, סיוון ה'תשע"ו, באתר בינינו.
- קישוט בית הכנסת, מתוך פניני הלכה (יג, יג).
- קישוט בית הכסנת בעשבים עלון עין יצחק מהרב יצחק יוסף באתר בינינו.
- גלריות בתי כנסת מעוטרים
- גלריה מיוחדת: בתי הכנסת בפתח תקווה מקושטים לחג השבועות באתר פתח תקוואי.
- גלריית בתי כנסת מקושטים לשבועות באתר TOG.
- אלי בן דוד, קישוטי כלה: בית המדרש הגדול בקרית ויז'ניץ מעוטר לכבוד מתן תורה, באתר JDN, 28 במאי 2012.
- אלי בן דוד, סוד תורה כציצים ופרחים: בתי כנסיות מקושטים ערב שבועות, באתר JDN, 28 במאי 2012.
- חיים הופמן, כציצים ופרחים • בתי המדרש קושטו לחג השבועות, בז' בסיוון ה'תשע"ד 05.06.2014 באתר רדיו קול חי.
- שלמה זינגר, ערב שבועות: בתי הכנסת בבורו פארק מקושטים לקראת החג • תיעוד, באתר JDN, 27 במאי 2015.
- זאב בלוי, ערב שבועות: בתי הכנסת בבני ברק מקושטים לקראת החג • תיעוד ענק, באתר JDN, 13 ביוני 2016.
- מדהים: בית כנסת בקרית ספר מקושט לכבוד חג השבועות. ז' בסיוון ה'תשע"ח באתר הידברות.
- יעקב מלמד, לכבוד התורה: בית הכנסת "קהילת אשכנז" במודיעין עילית • תיעוד, באתר JDN, 28 במאי 2020.
- זאב בלוי, נוהגין להעמיד אילנות • ערב חג השבועות בעיר התורה והחסידות, באתר JDN, 28 במאי 2020.
- יעקב אבוביץ, לְפָאֵר וּלְרוֹמֵם: תיעוד מבית הכנסת המקושט לכבוד חג השבועות כפי המסורת ה'ייקים', באתר JDN, 16 במאי 2021.
הערות שוליים
- ^ פרק ג' פסוק ח'
- ^ מדרש אבא גוריון מהדו' ר"ש בובר דף יג: באחת הנוסחאות המובאת בהערה קא שם
- ^ רבי חיים יוסף דוד אזולאי, ברכי יוסף, אורח חיים סימן תצ"ד סעיף קטן ו
- ^ על פי פירוש פתשגן הכתב לרבי מרדכי וינטורה, בתרגום שני שלפנינו מוזכר רק תפוחים
- ^ ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות שבועות ב
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תצ"ד, סעיף ג'
- ^ 7.0 7.1 ר"ה טז.
- ^ מגן אברהם סימן תצד סעיף קטן ה
- ^ סימן תצד
- ^ יורה דעה סימן שמ"ח
- ^ אמרי פנחס[דרוש מקור: יש להפנות למיקום מדוייק].
- ^ חוט המשולש עמוד קכח.
- ^ מסכת שבועות נר מצוה טו ד"ה העולם
- ^ מסכת שבועות נר מצוה טו ד"ה העולם, הובאו דבריו בפרי מגדים (אורח חיים אשל אברהם תצד סעיף קטן ה)
- ^ אליה רבה (אורח חיים תצד סעיף קטן ב)
- ^ מגן אברהם (אורח חיים תצד סעיף קטן ה), שהרי אינם ראויים למאכל בהמה, אך האליה רבה (שם ס"ק ה') כתב שאינם מוקצים מכיון שאלו בשמים וכן שחשב עליהם מבעוד יום, ואף המגן אברהם כותב שיתכן להתיר מחמת זה ולכן נהגו לתת ביום טוב.
- ^ וכן פסק בשולחן ערוך הרב אורח חיים תצד סקי"ד
- ^ לקט יושר בשם רבו בעל התרומת הדשן.
- ^ טעם דומה לזה, מוזכר בדברי הלבוש המובאים להלן.
- ^ אורח חיים תצד סעיף א
- ^ וכן משמע מדברי הרמ"א האמורים לעיל
- ^ בספרו רוח חיים סימן תצ"ד אות ד', הובא בכף החיים סימן תצ"ד אות נ"ח
- ^ אהבת ישראל, שבועות, יום ב' דשבועות תרצ"ב
- ^ אבני נחל לרבי חיים נחום ליכטנשטיין, עמוד רפ"ח-ט'
- ^ דניאל שפרבר, מנהגי ישראל, חלק ב' עמ' קי"ט; רבי יהודה דב זינגר, זיו המנהגים, חודש סיוון, ז.
- ^ שער יששכר, מאמר חג הביכורים אות מ"ח.
- ^ פסקי תשובות (אורח חיים סימן תצ"ד אות י') על פי דעת תורה (סימן תצד) בשם ספר יוסף דעת (יורה דעה סימן שמ"ח) על פי שו"ת הריב"ש (סימן קנ"ח) ולקוטי מהרי"ח (מנהגי ערב חג השבועות ד"ה והנה)
- ^ ארחות רבינו ח"ב עמוד צ"ט
- ^ שלמי מועד שבועות עמוד תנט
- ^ הלכות חג בחג ספיה"ע וחג השבועות פ"ח הע' 24
- ^ אגרות משה יורה דעה ח"ד סימן י"א אות ה'
- ^ והביא כן אף בשם הערוך השולחן
- ^ וכך נוהג גם בנו הרב חיים קנייבסקי, וכן נוהגים בבית הכנסת לדרמן, (עלון דברי שי"ח שבועות ה'תשע"ט)
- ^ שו"ת ח"ג הערות פי"ח יא
- ^ וסיים דבריו וכתב ”על כל פנים לא ראינו שבני ספרד מביאים אילנות, אלא מביאים עלים או פרחים”
- ^ אורח חיים תצד סעיף קטן ז
- ^ שו"ע אורח חיים סימן ס"ו סעיף א'. אך האליה רבה (אורח חיים תצ"ד סעיף קטן ב) הקשה עליו מכך שאין מברכים על הטלית כמבואר באותו סימן (ס"ו סעיף ב'), ומה ההבדל בין ברכת הריח לברכת הטלית
- ^ הליכות שלמה (מועדים, חג השבועות, עמוד ש"ע ואילך
- ^ פסקי תשובות סימן תצד אות י
- ^ שו"ת יביע אומר ח"ט סימן ט"ז
- ^ דברים טז כא
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.