רבי יצחק אלחנן ספקטור
 | |||||
| לידה |
1817 ה'תקע"ז האימפריה הרוסית  קובנא האימפריה הרוסית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1896 (בגיל 79 בערך) כ"א באדר ה'תרנ"ו האימפריה הרוסית | ||||
| כינוי | רשכבה"ג (=רבן של כל בני הגולה), רבי יצחק אלחנן קובנר | ||||
| מקום פעילות | רוסיה, ארץ ישראל | ||||
| השתייכות | יהדות חרדית | ||||
| תחומי עיסוק | רב ראשי קובנה וממנהיגי יהדות רוסיה | ||||
| תפקידים נוספים | רב, מנהיג, פוסק | ||||
| רבותיו | הרבנים: אביו ישראל איסר ספקטור אליהו שיק בנימין דיסקין | ||||
| חיבוריו | החיבורים: שו"ת באר יצחק שו"ת נחל יצחק שו"ת עין יצחק עץ פרי מעין יצחק | ||||
| בת זוג | שרה רייזל (בזיווג ראשון), רחל מיזליש-דוידזון (בזיווג שני) | ||||
| אב | ישראל איסר | ||||
| אם | רחל | ||||
| צאצאים | 1, רבי צבי הירש רבינוביץ | ||||
| |||||
רבי יצחק אלחנן ספֶּקטוֹר (בכתיב היידי, שנהג בזמנו: ספעקטאָר, בניו נקראו בשם רבינוביץ' - ראַבינאָוויץ), (ה'תקע"ז, ראש - כ"א באדר ה'תרנ"ו, קובנה), היה רבה הראשי של קובנה. היה מגדולי הפוסקים בדורו וכונה "רשכבה"ג" (ראשי תיבות: רבן של כל בני הגולה). נחשב לאוטוריטה בתחום התרת עגונות.
ביוגרפיה
נולד בעיירה ראש (רוס) שבמחוז גרודנו ברוסיה (כיום בלרוס), לרחל ולרב ישראל איסר, רב ומו"ץ בעיר, שהיה גם מורו הראשון. שמו הראשון יצחק נקרא על שם אבי אמו. בגיל בר מצווה נשא לאישה את שרה רייזל מהעיר וולקוביסק, שם גם למד אצל רב העיר, רבי בנימין דיסקין, ואצל רבי אליהו שיק, והתיידד עם בנו, רבי יהושע לייב דיסקין. הוסמך לרבנות מרבי בנימין דיסקין ומרבי יצחק אייזיק חבר מטיקטין. בשנת תקצ"ז, בטרם מלאו לו עשרים, התמנה כרב בזעבלין. בשנת תקצ"ט התמנה לרבנות ברזה (כיום ברזה קרטוסקה), ב-תר"ו בנישוויז וב-תרי"א בנובוגרודק. כבר בתקופה זו הורצו אליו שאלות בהלכה מכל רחבי רוסיה ומחוצה לה, והם היו הבסיס לספרו "שו"ת באר יצחק".
בשנת תרכ"ד התמנה לכהונת הרב של קובנה ושימש בתפקיד זה במשך 36 שנה, עד מותו. בשנת תרמ"ב נפטרה זוגתו שרה רייזל, ובשנת תרמ"ג נשא בזיווג שני את חנה לבית מייזלש, שהייתה בזיווג ראשון כלתו של רבי חיים דוידזון אב"ד וורשא. נפטר בקובנה בכ"א באדר ה'תרנ"ו - ונקבר בבית החיים בקובנה. בנו, רבי צבי הירש רבינוביץ (הקבור בסמוך אליו), היה מגדולי המתנגדים לתנועת המוסר, והתמנה לאב"ד קובנה אחריו.
פעילות ציבורית
הרב ספקטור היה פעיל מרכזי בהנהגה התורנית, הציבורית והמדינית של העולם היהודי בדורו. עודד את הקמת כולל קובנה על ידי ראש הקהל ר' אברהם יצחק נבייזר-נביאסקי בראשות הרב ישראל מסלנט. נאבק נגד מספר חוקים של הממשלה הרוסית כלפי יהודים, בהם בחינה בשפה הרוסית למורים יהודיים ואיסור שחיטה כשרה.
נוסף על פעילותו לביצור החיים הדתיים, ועבודתו הספרותית העשירה, עסק רבות בעניינים ציבוריים ומדיניים. בעיתות רעב ארגן ועד לגיוס תרומות נרחב לאנשי קובנה, כמו גם בשריפות שפקדו את קובנה ווילקומיר. לרגל פעולותיו בא במגע עם רבנים עסקנים ואילי הון ברוסיה ובמערב אירופה. בין הרבנים, עמד בקשר עם הרש"ר הירש, רבי עזריאל הילדסהיימר בברלין, רבי צדוק כהן בפריס ועוד. עם מוקיריו נמנו עתירי הון כרוטשילד, הירש וגינזבורג.
הרב ספקטור פעל רבות למען יהודי רוסיה, שהיו נתונים אז לפרעות מחד, ולגזירות מהממשלה מאידך. היה הרב היחיד שהוזמן לוועידת המנהיגים היהודים ב-תרמ"ב בסנקט פטרבורג שניסתה לטכס עצה להקלת הרדיפות. בתחילה חשב הרב ספקטור כי מצב יהדות רוסיה ישתפר על ידי לחץ מצד דעת הקהל בעולם הנאור, ועל כן כתב קונטרסים שהופצו בעילום שם, בהם כתב בפרוטרוט על מצבם העגום של יהודי רוסיה ושלחם למזכיר הקהילה היהודית בלונדון. הקונטרסים תורגמו לשפות רבות והופצו באנגליה, צרפת, איטליה וארצות הברית, ובעקבותיהם כונסו הפגנות ואסיפות מחאה נגד רדיפת יהודי רוסיה בהשתתפות מדינאים ואנשי רוח בארצות רבות.
תמיכתו בתנועת "חובבי ציון"
ברבות הימים, נוכח הרב ספקטור לדעת כי הלחץ המדיני, אשר באמצעותו ניסה לפעול לרווחת יהודי רוסיה, אינו מועיל, מצב יהודי רוסיה אינו משתפר, וכי התנאים מחייבים פתרון מהפכני יותר, כהגירה. הרב ספקטור החל פועל לעידוד הגירה מרוסיה לארץ ישראל, ותמך בתנועת "חובבי ציון" ובתרומות ליישוב ארץ ישראל. קיבל בהתלהבות את ועידת קטוביץ של חובבי ציון בשנת תרמ"ה, ותיאר אותה כ"כינוס לצדיקים שכמותם נאה להם ולעולם"[1]. באספת נכבדים בביתו הוחלט על שליחת שני שליחים מקובנה לוועידה, שקיבלו את ייפוי כוחו. בתקופה שלאחר הועידה, שבה היו ניגודים וחילוקי דעות בין האגודות הציוניות השונות, יצא בקריאה לראשי העסקנים להשכין שלום ביניהם ולא להפקיר את המתיישבים, ואמר:
"ובזכות ההשתדלות הקדושה להגדיל ולהאדיר את הישוב החדש ע"י עבודת האדמה ומלאכה, בידי הצעירים החפצים ליהנות מיגיע כפם, תחזינה עינינו בהרמת קרן עמנו ממושך וממורט, ובשיבתנו אל אדמת קודשנו אשר לוקחנו ממנה זה כאלפים שנה, יהיה ראשיתנו מצער ואחריתנו ישגא מאוד."
— כתבים לתולדות חיבת ציון, אלתר דרויאנוב, כרך א', עמ' 778
באספה השנייה של "חובבי ציון" בועידת דרוסקניק, נבחר הרב ספקטור פה אחד ל"גבאי נכבד", אך הוא לא קיבל את המינוי בטענת חולשה וזקנה.
עם זאת, עד שנת תר"ן נמנע הרב ספקטור מהזדהות רשמית עם חובבי ציון, בשל היותה תנועה בלתי חוקית. לאחר שאושרה התנועה רשמית מטעם הממשלה, החל לחתום על כרוזים רשמיים של התנועה, ואף פרסם בגלוי את דעתו בעניין יישוב ארץ ישראל:
"כבר ידועה דעתי והסכמתי כי גדולה מאד מצוות ישוב ארץ ישראל כמו שאמר הרמב"ן... וברוך ה' שהחיינו לזה כי נתעוררה התנועה בכל עמנו להשתדל בענין קדוש של ישוב א"י ארץ אבות אבותינו הקדושה ולבנין חורבותיה, ורוב טובות לה' על מה שזכינו בדורנו לראות זה בעינינו. ואין קץ וקצב לשכר העוסקים והמסייעים בעניין הגדול והקדוש הזה... וה' יהיה בעזרנו, אשר כל הבאים שם ישתדלו לשמור מצוות התלויות בארץ הקודש כדת וכדין..."
— "שיבת ציון לרא"י סלוצקי, עמ' 16
הרב ספקטור תמך בפסק הרבנים ישראל יהושע מקוטנא, שמואל מוהליבר ושמואל זנויל קלפפיש, שהתירו היתר מכירה לגוי בשנת השמיטה במושבות החדשות בארץ ישראל, אך התנו זאת "באופן שיסכים עמנו הרב הגאון יצחק אלחנן".
כתביו
גדולתו הייתה בעיקר כמשיב וכפוסק הלכה. כתביו מאופיינים בבקיאותו המרשימה, סברתו הישרה, יכולת הניתוח שלו וכישרונו הסדרני. תשובותיו סדורות לכללים ופרטים, סימנים וענפים. במרוצת השנים הפך לגדול המשיבים והפוסקים בכל תפוצות ישראל. נודע במיוחד בעסק התרת העגונות, הידוע כמסובך וקשה, ואת העיסוק בו ראה כמצווה גדולה. דרכו הייתה להקל, והוא דגל בכלל "כוח דהיתרא עדיף"[דרוש מקור]. כתב בעיקר ספרי שו"ת:
- שו"ת באר יצחק, באתר היברובוקס (קניגסברג, תרי"ח)
- שו"ת נחל יצחק
- שו"ת עין יצחק
- עץ פרי - מאמר לחיזוק לומדי תורה (ב' חלקים, וילנא תרמ"א, ירושלים תשנ"ט)
- מעין יצחק (ירושלם תשנ"ט)
הנצחה
על שמו של הרב ספקטור נקראו:
- הישיבה שבתוך ישיבה יוניברסיטי בניו יורק: "ישיבת רבי יצחק אלחנן" (באנגלית: Rabbi Isaac Elchanan Theological Seminary ,RIETS) במימון הגביר והנדבן האמריקני יעקב שיף
- ישיבת כנסת בית יצחק
- שכונת נחלת יצחק בתל אביב ובית הקברות שלידה
- ישיבת המקובלים נחלת יצחק ירושלים על שמו ועל שם זקן המקובלים הרב יצחק כדורי
- רחובות בירושלים חיפה ועוד
לקריאה נוספת
- מנחם מנדל פלאטו, ר' יצחק אלחנן ספקטור, תשע"ב
- יעקב הלוי ליפשיץ, תולדות יצחק, ורסא תרנ"ו
- יעקב הלוי ליפשיץ, גאון יצחק, ווילנא תער"ב
- יעקב קוסובסקי שחור, אגרות רבי יצחק אלחנן הגותו ומשנתו ומכתביו, תשס"ד
- אליעזר שטרן, לתולדות רבנו הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור בראש תשובות רבינו יצחק אלחנן, ירושלים: מכון ירושלים וישיבת רבינו יצחק אלחנן, תש"ע
- סופר, אברהם אליעזר, ספר מליצי יושר - בשם אומרו מעמ' 306 ואילך סופר, אברהם אליעזר (טבריה-ירושלים), מליצי יושר, ירושלים תשס"ג, באתר אוצר החכמה, ירושלים, מנחם אב-אלול תשס"ג.
- סופר, עמנואל, ספר מעין יצחק המנוקד (בהקדמת הספר) סופר, עמנואל (ירושלים-טבריה), מעין יצחק, ירושלים תשנ"ט, באתר אוצר החכמה, ירושלים, מהדו"ב אדר ב' תש"ס במבוא.
קישורים חיצוניים
- בן-ציון אייזנשטט, הרב ר' יצחק אלחנן ספעקטאר, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ג, עמוד 31–33, באתר HebrewBooks
- "סְפֶּעקְטָאר, יצחק אלחנן", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ז, עמודים 246–247, באתר HebrewBooks
- 'ספקטור, ר' יצחק־אלחנן ב"ר ישראל־איסר', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 74-75 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1272–1273).
- "ספקטור, יצחק אלחנן", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- ספריו
- באר יצחק, באתר היברובוקס
- נחל יצחק - חלק א וחלק ב, באתר היברובוקס
- עין יצחק - חלק א, וחלק ב, באתר היברובוקס
- עץ פרי, באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ "כתבים לתולדות חיבת ציון, אלתר דרויאנוב, כרך א', עמ' 262
| תקופת חייו של רבי יצחק אלחנן ספקטור על ציר הזמן |
|---|
 |
37100153יצחק אלחנן ספקטור