קונסטנטינוס
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת. |
ערך זה עוסק ב"קונסטנטינוס הגדול", קיסר הקיסרות הרומית המערבית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו | לידה | נאיסוס, האימפריה הרומית | ||
|---|---|---|---|
| פטירה | ניקומדיה, האימפריה הרומית | ||
| שם מלא | גאיוס פלביוס ואלריוס אאורליוס קונסטנטינוס | ||
| מקום קבורה | כנסיית השליחים ה"קדוש"ים (אנ'), קונסטנטינופול | ||
| |||
| |||
גַּאיוּס פְלַאבְיוּס וַלֶרְיוּס אוֹרֶלְיוּס קוֹנְסְטַנְטִינוּס (בלטינית: Gaius Flavius Valerius Aurelius Constantinus) המוכר גם כקוֹנְסְטַנְטִינוּס הראשון או כקונסטנטינוס הגדול (27 בפברואר 272 – 22 במאי 337) היה קיסר הקיסרות הרומית המערבית משנת 312 עד 324, וקיסר האימפריה הרומית כולה משנת 324 עד מותו בשנת 337.
קונסטנטינוס נודע בעיקר בשל פעילותו לקידום מעמדה של הנצרות באימפריה הרומית, שהובילה לקבלתה כדת הרשמית של האימפריה.
ביוגרפיה
נעורים
קונסטנטינוס נולד בנאיסוס לקונסטנטיוס כלורוס, לימים קיסר האימפריה הרומית, ולאשתו הראשונה הלנה. אמו הייתה נוצרייה וממנה קיבל את היכרותו הראשונית עם הדת הנוצרית. בשנת 293 מונה על ידי אביו לאחד מקיסרי הטטררכיה, ושירת בחצרו של דיוקלטיאנוס בניקומדיה.
תפיסת השלטון
בשנת 310, לאחר פרישת דיוקלטיאנוס ושותפו מהנהגת רומי בשיטת הטטררכיה בשנת 305, קמו שישה טוענים לרשת את כס השלטון. בהם היה קונסטנטינוס, שלאחר מות אביו קונסטנטיוס כלורוס, הנהיג את צבאו לאחר שזה הכריז עליו כיורשו, אל עבר רומא שהייתה בשליטתו של מקסנטיוס.
על פי לקטנטיוס, סופר רומי שהיה יועצו של הקיסר קונסטנטינוס, נמסר לקונסטנטינוס בחלום, לילה לפני המלחמה, שיסמן את מגני חייליו בצלב הכי רו. וכך עשה.[1]
אך ההיסטוריון אוסביוס מתאר גרסה אחרת, לפיה גילוי נוצרי-משיחי הוא שעורר את קונסטנינוס לפעול לכיבוש את רומא וליטול לידיו את תואר קיסר רומי המערבית, תוך שהוא מתקין על מגיני החיילים את סימן הכי רו (אחד מסוגי הצלב, המורכב מהאותיות היווניות כי ורו שהן שתי האותיות הראשונות במילה כריסטוס - משיח [2].
חוקרים רבים חלוקים בדעתם מדוע בחר לו קונסטנטינוס לחסות בצל הנצרות, דת שסבלה עד זמן קצר לפני תקופתו מרדיפות על ידי השלטונות, והייתה דת חדשה באופן יחסי שזכתה עדיין ליחס חשדני ועוין. ההשערות הרווחות במחקר מעלות כי קונסטנטינוס הבין כי הנצרות תסייע לו לאחד את האימפריה הרומית תחת דת אחת, שהוא עומד כפטרונה הראשי, במקום הפילוג שהיה באותה עת ברחבי האימפריה. כמו כן, חוקרים מסוימים סבורים כי קונסטנטינוס זיהה את אותו האיש כאליל השמש, דבר שאכן בא לידי ביטוי בנצרות, כשלאחר מכן השתרשו בה סממנים פגניים רבים, וסגידה לאליל השמש בפרט, כדוגמת בחירת יום ראשון (שיוחס במסורת הרומית לאליל השמש, ועל כן שמו: sunday) כיום המקודש לנצרות, וציון חג המולד ב-25 בדצמבר, שעל פי האמונה הפגנית זהו יום הולדתו של אליל השמש, שכן יום זה נחשב באותה עת, על פי הלוח היוליאני, כיום הקצר בשנה.[3]
אמונתו הפגנית של קונסטנטינוס באה לידי ביטוי גם בהטבעת סמלים פגניים על מטבעותיו. היום כבר ידוע כי הטבלתו המאוחרת של קונסטנטינוס על ערש דווי על ידי אוסביוס מניקומדיה הייתה מנהג נוצרי רווח באותה תקופה וכנראה לא תוצאה של אמונות פגניות. הנוצרים אז האמינו כי לאחר הטבילה אין לנשמה דרך נוספת לכפר על חטאים, ולכן דחו את הטבילה והווידוי שאחריה עד לרגע האחרון האפשרי שיבטיח את כניסת הרוח לגן העדן. למרות זאת, חוקרים רבים מעריכים כי קונסטנטינוס תמך בשתי האמונות על מנת להגדיל את כוחו באימפריה.
מסורת נוצרית מאוחרת יותר מייחסת את הטבלתו לנצרות לאפיפיור סילבסטר הראשון, כמו גם את ריפויו ממחלת הצרעת, אם כי אין לה ביסוס - קונסטנטינוס נטבל למעשה רק על ערש מותו, בשנת 337, כאשר האפיפיור סילבסטר כבר היה מת זה כשנה וחצי. ייתכן שהמקור לאגדה זו הוא ברצון להצניע את העובדה שקונסנטינוס הוטבל על ידי אוסביוס מקיסריה, שהיה ממתנגדי הנצרות הקתולית.
צו מילאנו
ערך מורחב – צו מילאנו
לאחר שהתברר כי הקיסר החדש נוטה חסד לנוצרים, מיהרו אלו להציע את שירותם לקונסטנטינוס כיועצים, מדריכים רוחניים לו, ומחנכים לבנו. בעקבות כך, ובשל הכרת הטוב לדתו החדשה ש"סייעה" לו לנצח בקרב על רומא, פרסם כשנה לאחר מכן בשנת 313, בשיתוף עם קיסר המזרח ליקיניוס, הכרזה בשם צו מילאנו, שבה קראו כי מן הראוי שהאימפריה הרומית תפגין סובלנות מלאה כלפי כל אדם שבחר להאמין בנצרות, או בכל כת אחרת, ובנוסף, קראו לתיקון העוולות שנעשו לנוצרים במהלך רדיפתם. בכך שמו ליקיניוס וקונסטנטינוס קץ לרדיפת הנצרות, וחיזקו את מעמדה כדת לגיטימית, ואף מועדפת ברחבי האימפריה.
ועידת ניקיאה
- ערך מורחב – ועידת ניקיאה
בשנת 325, כשנה לאחר שהביס את ליקיניוס, קיסר רומי המזרחית בתום מאבק ממושך, ולאחר שביסס את מעמדו כקיסר רומי כולה, כינס קונסטנטינוס את הוועידה האקומנית הראשונה של הכנסייה. הכנסייה התכנסה בעיר ניקיאה שבאסיה הקטנה (היום איזניק). קונסטנטינוס זימן את מנהיגי כל הקהילות הנוצריות, על מנת לדון במדיניות הכנסייה וקביעת הדוקטרינה הנוצרית. הוא קיווה שבכך ישים קץ למחלוקות הרבות שבתוך הנצרות, ובכך, ליצור מצב שבו ישנו "א-ל אחד, דת אחת" כדי לגבש את תביעתו ל"אימפריה אחת, קיסר אחד".
בסופה של ועידה זו, שנודעה בשם "ועידת ניקיאה", הוכרז כי האריאנים שהתנגדו לשילוש ה"קדוש", הם כופרים. ופרסמו את ה"אני מאמין" או בשמו האחר ה"קרדו של ניקיאה".
פעולות נוספות
בנוסף לבניית ערים רבות שהנציחו את שמו, הגדיל לעשות קונסטנטינוס, כשבשנת 330 העביר את בירת האימפריה הרומית מרומא – לעיר היוונית ביזנטיון, העיר שופצה ונבנתה מחדש ואף ניתן לה שם חדש קונסטנטינופוליס, העיר של קונסטנטינוס. כל מנגנוני הממשל הקיסרי עברו לעיר זו כמו כן חלוקת הלחם בחינם שהייתה מסורת ברומא עברה לקונסטנטינופוליס. אחרי מעבר כל מוסדות השלטון מרומא לקונסטנטינופוליס נוצר חלל רוחני ושלטוני ברומא, חלל אותו מילאה הכנסייה.
מלבד בניית ערים, בנה קונסטנטינוס כנסיות רבות, כשהמפורסמת והחשובה מביניהם היא כנסיית הקבר ה"קדוש".
מתת קונסטנטינוס
מסמך מזויף בשם מתת קונסטנטינוס (Donatio Constantini) שחובר, כנראה, במאה השמינית, טען שקונסטנטינוס העניק לסילבסטר סמכות על הפרובינציות הרומאיות, ושימש את האפיפיורות להצדקת התערבותם המדינית בימי הביניים. המסמך הואשם בהיותו מזויף לראשונה על ידי הקיסר אוטו השלישי, במאה העשירית, האשמה שהוכחה כנכונה בתקופת הרנסאנס, על ידי לורנצו ואלה, על ידי בחינת השפה בה הוא נכתב.
יחסו ליהודים
ביהדות מוצג קונסטנטינוס לעיתים באור שלילי, בניגוד לתדמיתו החיובית בנצרות. כמי שתרם לביסוס מעמדה של הנצרות באימפריה הרומית והפיכתה לדת מרכזית, הוא מואשם ברדיפות היהודים שהתקיימה על ידי הכנסייה לדורותיה[דרוש מקור], על אף שזו החלה רק לאחר בחירתו .
בתקופתו לא התקיימו רדיפות יהודים מטעם הרשויות מתוקף צו מילאנו שכלל גם הכרה בחופש הדת ליהודים. הוא תמך בסמכות הסנהדרין[דרוש מקור], ובחוק מאוחר יותר השווה את מעמדם של נושאי משרות דתיות יהודים לזה של נושאי משרות דתיות נוצריים ופגנים. בשנת 321 אישר ליהודים להיבחר למועצת העיר קלן.[4] עם זאת, קונסטנטינוס גם נקט בכמה צעדים שהרעו עם היהודים: הוא חידש את אכיפת האיסור על התיישבות יהודים בירושלים, שהיה קיים למעשה עוד מימיו של אדריאנוס, אבל לא נאכף בהקפדה, כחלק ממאמציו לבסס את ירושלים כעיר נוצרית. עם זאת, הוא גם הקל מעט על האיסור בכך שהתיר ליהודים לעלות לירושלים בתשעה באב בלבד.
כמו כן, אסר על נישואים בין יהודים לנוצרים, איסור שעונשו מוות. עונש מוות נגזר גם על מילת עבדים נוצריים בידי יהודים, ומאוחר יותר אסר על החזקת עבדים נוצריים בידי יהודים בכלל, והבעלות עליהם הועברה לידי הכנסייה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- , אביעד קליינברג, הנצרות מראשיתה ועד הרפורמציה, בהוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור, ספריית האוניברסיטה המשודרת, תשנ"ה 1995.
- יניר שוחט, משמעות הקרב בין קונסטנטינוס וליקיניוס ותהליך התנצרותו של קונסטנטינוס, זמנים, 29, סתיו 1988, עמ' 28–35
קישורים חיצוניים
- נוסח האדיקט של מילנו באנגלית
- נוסח האני מאמין שחובר בוועידת ניקיאה באנגלית
הערות שוליים
- ^ "Lucius Caecilius Firmianus Lactantius". Online Catholic Encyclopedia. New Advent.
- ^ Eusebius. "1.28". Vita Constantini (PDF). www.documentacatholicaomnia.eu. p. 944.
- ^ Christmas Traditions, באתר Bible Bulletin Board
- ^ Colonia Claudia Ara Agrippinensium (Köln)
