תאודוסיוס הראשון

פלביוס תאודוסיוס אוגוסטוס (לטינית: Flavius Theodosius Augustus) (נולד: 11 בינואר 347 בעיר קוקה שבספרד ומת ביום 17 בינואר 395 במילאנו. הוא ידוע גם כתאודסיוס "הגדול" ותיאודוסיוס הראשון. הוא היה אוגוסטוס של האימפריה הרומית, משנת 379 עד לשנת 394 הוא שלט בחלק המזרחי של האימפריה, למשך כשנה הוא היה השליט היחיד והאחרון של האימפריה הרומית המאוחדת ועד לחלוקתה הסופית בין בניו הונוריוס וארקדיוס בשנת 395.

שלטונו של תאודוסיוס היה נקודת מפנה משמעותית בהיסטוריה של האימפריה הרומית. המחקר ההיסטורי המאוחר רואה בו הקיסר האחרון לאימפריה הרומית המאוחדת ולאחריו התחלקה סופית ובאופן מוחלט האימפריה ל 2 גופים נפרדים האימפריה הרומית המערבית והאימפריה הרומית המזרחית והאחרונה עתידה הייתה להפוך להאימפריה הביזנטית. תהליכים שהחלו להתגבש בשנים ובעשורים שטרם שלטונו הפכו למאפיינים המרכזיים של העולם הרומאי והמערבי במהלך תקופת שלטונו של תאודוסיוס.

בתקופת שלטונו הפכו שבטים הגמאניים מפולשים שנמצאים במצד מלחמה תמידי עם האימפריה לבני ברית שזכו למעמד אוטונומי-למחצה. הם קיבלו זכות להתיישב בשטחי איליריה תחת שלטון של מנהיגיהם ושימשו כפוידרטוס ושירתו כחיילים בצבא הרומאי תמורת הזכויות שניתנו להם. בתהליך זה הפך הצבא הרומאי בסיכומו של דבר לצבא שעיקר כוחו יחידות גרמאניות שנאמנותן לאימפריה הייתה תמיד רופפת ובסופו של דבר היו הם אלו שהנחיתו את מכת המוות על האימפריה הרומית המערבית כאשר מפקד הצבא הגרמאני, אודואקר, הדיח את הקיסר הרומי האחרון, רומולוס אוגוסטולוס.

תאודוסיוס נאלץ להלחם על כסאו ב 2 מלחמות אזרחים קשות כנגד קציני צבא שניסו לנצל את חולשת השלטון המרכזי על מנת לקרוע חלקים מהאימפריה לעצמם הוא הצליח לנצח את מגנוס מקסימוס שהתבסס כשליט האימפריה המערבית ב 387 עד ל 388 ואת המורד אאוגניוס בשנת 394. ניצחונות אלו סחטו את כוחה של האימפריה והקרב האחרון קרב הנהר הקפוא הוריד את האימפריה המערבית על ברכיה, מכה שההונים ניצלו עד תום.

שלטונו של תאודוסיוס היה גם נקודת ציון בהיסטוריה של הנצרות, הוא פעל בעקביות ונחישות על מנת לקבע את מעמדה של הנצרות האורתודוקסית לדת המדינה והכריז על שאר הכנסיות כמינות. הוא פעל על מנת לבטל מוסדות דתיים פאגאניים ועמד מנגד כאשר מקדשים ומקומות פולחן פאגאננים הוחרבו.

תאודוסיוס הוכרז כקדוש על ידי הכנסייה האורתודוקסית והכנסיה הארמנית, יום החג של תאודוסיוס הוא ה-17 בינואר.

קורות חייו

עד לעלייתו לשלטון

תאודוסיוס נולד ביום 11 בינואר 347 בעיר הספרדית קוקה הא נשא את שמו של אביו היה קצין בכיר ומצביא מעוטר שהוצא להורג משסר חינו מפני האוגוסטוס ולנטיניאנוס הראשון.

החל משנת 368 הוא החל ללוות את אבין במסעות מלחמה וליווה אותו במסעות המלחמה שניהל האב בשליחות ולנטיניאנוס הראשון. המערכה הראשונה שתיאודוסיוס השתתף בה הייתה דיכוי המרד בבריטניה. בקיץ של שנת 367 חיל המצב הרומאי שתפס את קו הביצורים הידוע כ חומת אדריאנוס מרד ואיפשר לגדודים של שבטים נודדים הידועים בשמות להיכנס לתוך שטחי הפרובינציה הרומאית של בריטניה. עם אבדן אחיזת השלטון הרומאי החלו החיילים עריקים ועבדים בורחים להטיל טרור על אזורי הכפר והדרכים. ההיסטוריון הרומאי בן התקופה אמיאנוס מרקלינוס קורא למסכת אירועים אלו "הקונספירציה הברברית" (barbarica conspiratio) על פי מרקלינוס חילות העזר בפרובינציה חברו לפולשים שקנו את שיתוף הפעולה שלהם בחלוקת השלל. לאחר מספר ניסיונות כושלים להחזיר את הסדר על כנו ולהדוף את הפולשים נשלח באפריל 368 הגנרל פלביוס תאודוסיוס לבריטניה מלווה בבנו ואחינו, בסוף 368 חסר הסדר לבריטניה, עריקים ומורדים הוצאו להורג, ביצורים שוקמו והפולשים נהדפו אל מחוץ לגבולות.

בשנת 372 התפרץ מרד בפרובינציית אפריקה על רקע ניהול כושל ושחיתות של המושל הרומאי הקומיס רומאנוס. האוכלוסייה המקומית תחת הנהגתו של פירמוס, בנו של אציל מקומי שהיה בן ברית של רומא ושלט בשבטים ברברים כבן-חסות של הקיסר הרומאי. ולנטיאנוס שלח את תאודוסיוס האב לאפריקה על מנת לדכא את המרד ולהשליט את הסדר על כנו. תאודוסיוס האב החל את משימתו על ידי מאסרו של רומאנוס ומי מהפקידים ששיתפו איתו פעולה בשחיתות. משנכשל משא ומתן מוקדם עם פירמוס ברח המורד אל המדבר במטרה לארגן התנגדות לרומאים. תיאודוסיוס יצא במהלך מהיר אל המדבר בראש כוחות ניידים ומהירים שרדפו אחרי המורדים, הבריחו אותם ממחבואם ומנעו מהם מלהתארגן ומלהתבסס בקרב שבטי המדבר. לבסוף משנדחק לפינה התאבד פירמוס בשנת 374 והמרד דעך. הצלחתו של תאודוסיוס בדיכוי המרד באפריקה הייתה הצלחה אחת יותר מידי, הוא נעצר ככל הנראה בסמוך למותו של ולנטיאנוס וייתכן כחלק ממאבק הכוחות לאחר מותו של האוגוסטוס, ובסוף שנת 375 הוצא להורג בקרתגו.

בהשפעת אביו מונה תיאודוסיוס לתפקיד מושל פרובינציית מואסיה (בלטינית: Moesia) ובשנת 374 הצליח בהדיפת פשיטה של גדודים סרמטים והחל לרכוש לעצמו מוניטין של קצין מוכשר.

מלחמות אזרחים

תאודוסיוס נלחם בשתי מלחמות אזרחים עקובות מדם כנגד הטוענים לכתר מגנוס מקסימוס ואאוגניוס. הראשון שבהם, מגנוס מקסימוס, היה ספרדי אף הוא והתיימר להיות קרובו של תאודוסיוס. הוא היה מפקד של צבא בבריטניה ובשנת 383 צעד עם צבאו אל גליה בניסיון לתפוש את השלטון. הוא הכריח את הקיסר גרטיאנוס להמלט ותאודוסיוס האשימו באחריות להתנקשות בחיי האחרון ליד ליון. לצד שניהם ניצב גם ולנטיניוס השני הצעיר, שהמשיך לשלוט באיטליה, איליריה ואפריקה, שחצצו בין שני הניצים—תאודוסיוס במזרח ומגנוס מקסימוס בגליה.

בשנת 387 הופר השלום העוין בין השניים כאשר מקסימוס שלח את גייסותיו לצפון איטליה וכפה על ולנטיניוס השני לסגת לתסלוניקה. ככל הנראה נבעה פעולתו זו של מקסימום מחששו מההשפעה הגוברת והולכת של תאודוסיוס על ולנטיניוס ושריו, באמצעות מינוי מקורביו לשליטים בפרובינקיות השונות שהיו להלכה תחת שלטון ולנטיניוס ובאמצעות ארגון נישואים בין נברידיוס, אחיין הקיסרית פלאקילה, לבתו של שליט אפריקה גילדו. קשרים אלו השתלמו לתאודוסיוס, כאשר החליט גילדו לעבור לצידו במהלך המלחמה בשנת 388, להביס את ציו של מקסימוס ולהשתלט על סיציליה בעבור תאודוסיוס.

תאודוסיוס עצמו שהה עם ולנטיניוס בתסלוניקה בקיץ 387 ושם נישא לאחותו גאלא. הם יצאו למלחמה משותפת נגד מקסימוס בקיץ 388, כשהם מביסים את כוחותיו בסיסקיה ובפואטוביו ולאחר מכן עברו את האלפים ולכדו את מקסימוס עצמו באקויליאה. מקסימוס הוצא להורג זמן קצר אחרי כן, כפי שנעשה גם לבנו ויקטור.

אחרי דיכוי המרידה שהה תאודוסיוס כשלוש שנים באיטליה. כשהחל עושה דרכו חזרה לקונסטנטינופול החל הגנרל רב ההשפעה אברוגסט הופך יהיר יותר ויותר ככל שהתרחק תאודוסיוס ממילנו. ב-15 במאי 392 נמצא ולנטיניוס מת ותאודוסיוס, אם מתוך חשד באברוגסט ואם בלחצה של גאלא, שסירבה לקבל את הטענה שאחיה התאבד, סירב לקבל את מינויו של אאוגניוס כשליט מטעמו של אברוגסט.

המלחמה בין השניים החלה בקיץ 394, כאשר תאודיסיוס החל צועד מקונסטנטינופול והיא הוכרעה בקרב מכריע אחד על גדות הנהר פריגידוס שלמרגלות האלפים ב-6 בספטמבר 394. הגורם המכריע בקרב הייתה נטישת חלק מצבא מקסימוס תחת פיקודו של ארביטיו על צידו של תאודוסיוס. בעקבות הקרב הוצא אאוגניוס להורג ואברוגסט התאבד.

משפחתו וירושתו

תבליט של תאודוסיוס מושיט זר דפנה למנצח, על בסיס השיש של האובליסק של תחותמס השלישי, בהיפודרום קונסטנטינופול.

תאודוסיוס נישא פעמיים. אשתו הראשונה הייתה אאליה פלקילה שילדה לו את ארקדיוס בשנת 377, את הונוריוס ב־9 בספטמבר 384 ואת פולכריה בשנת 385. תאודוסיוס מינה אותה לקיסרית (אוגוסטה) אחרי עלייתו לשלטון אך היא מתה בשנת 386. בסוף שנת 387 הוא נישא לגאלא, בתו של ולנטיניוס הראשון ואחותו של ולנטיניוס השני. היא ילדה לו את גרטיאנוס בערך בשנת 388, ואת גאלא פלקידיה בערך בסביבות השנים 388–390, ומתה במהלך לידה, בשנת 394. תאודוסיוס היה נחוש בדעתו שבניו ירשו אותו ומינה את הונריוס וארקדיוס לקיסרים (אוגוסטוס) כבר בהיותם ילדים. שושלתו שרדה עד מות נכדו, תאודוסיוס השני בשנת 450, ובקישור עקיף עד מות הקיסר אוליבריוס בשנת 472.

יחסו ליהדות

ב-29 בספטמבר 393 קבע בחוק שחוקק בקונסטנטינופוליס, בשמו ובשם שני בניו, כי "ברור למדי, שכת היהודים (Iudaeorum sectam) אינה אסורה בחוק כלשהו (nulla lege prohibitam )", ומכאן שהדת היהודית היא דת מותרת בקיסרות הרומית. בנוסף התנגד לאיסור התכנסויות של יהודים והורה למפקד הכוחות הצבאיים במזרח למנוע שוד והרס של בתי כנסת.

גם בניו אישרו כי ליהודים מותר לעסוק בפולחניהם.

מותו וירושתו

תאודוסיוס נפטר בשנת 395 והוריש את כס הקיסרות לשני בניו: הונוריוס, שירש את חלקה המערבי של האימפריה וארקדיוס שירש את חלקה המזרחי. הייתה זו הפעם האחרונה שבה היה צורך לחלק את האימפריה למזרח ומערב שכן היא לא חוברה שוב לעולם. הונוריוס וארקדיוס היו עוד ילדים בזמן עליתם לשלטון ותאודוסיוס מינה את סטיליקו, המוכשר והנאמן שבמצביאיו, לאפוטרופוס שלהם. בפועל היה סטיליקו שליטה של האימפריה המערבית עד הוצאתו להורג בשנת 408 ובמזרח שלטו יועציו של ארקדיוס עד התבגרותו.

ראו גם

• אובליסק תאודוסיוס

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תאודוסיוס הראשון בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26440776תאודוסיוס הראשון