ניקפורוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית
 | |||||||||||
| איור של ניקפורוס בכרוניקה מהמאה ה-12 | |||||||||||
| לידה |
750 סליפקה, קיליקיה, האימפריה הביזנטית | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נהרג |
26 ביולי 811 (בגיל 61 בערך) פרברי פליסקה, האימפריה הבולגרית הראשונה | ||||||||||
| מדינה |
 האימפריה הביזנטית | ||||||||||
| עיסוק | מנהל כספים, מונרך, מצביא | ||||||||||
| דת | נצרות יוונית-אורתודוקסית | ||||||||||
| בת זוג | פרוקופיה? | ||||||||||
| שושלת ניקופוריסית (שבט ע'סאן) | |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
ניקפורוס הראשון (ביוונית ביזנטית: Νικηφόρος; 750 – 26 ביולי 811) היה קיסר האימפריה הביזנטית בין 802 למותו, אבי השושלת הניקפורוסית שהייתה בת למוצא ערבי. ניקפורוס עלה לכוח לאחר שארגן הפיכה נגד אירנה האתונאית בשנת 802. לאורך שלטונו הנהיג מערכות צבאיות נגד האימפריה הבולגרית הראשונה תחת הנהגתו של קרום (שליט בולגריה). מערכות אלו הסתיימו כאשר ניקפורוס נהרג בקרב על פליסקה בשנת 811. במותו התערערה היציבות של שושלתו החדשה ומשבר פנימי וחיצוני באימפריה אפשר לעלייתו של לאו החמישי "הארמני", קיסר האימפריה הביזנטית בשנת 813.
ביוגרפיה
ניקפורוס היה, לפי המקורות הסורים על חייו, בן לשבט ע'סאן הערבי. ניקפורוס היה בן למעמד האצולה בבירת האימפריה הביזנטית, קונסטנטינופול. עם הזמן צלח לעלות בדרגות השלטון ובתחילת המאה ה-9 מונה לשר האוצר של האימפריה. באותה העת הייתה אירנה האתונאית הקיסרית השלטת של האימפריה הביזנטית ועלתה השאלה בנוגע לנישואים פוליטיים אפשריים בינה לבין קרל הגדול, מה שיביא לאיחוד האימפריה הביזנטית והאימפריה הפרנקית. רבים בחצר הקיסרית הביזנטית התנגדו לאפשרות זאת ושכנעו את ניקפורוס למרוד בשלטונה של אירנה. ניקפורוס ביצע הפיכה צבאית בשנת 802 אשר הובילה לתחילת שלטון השושלת הניקפורוסית אשר קרויה על שמו של ניקפורוס הראשון שהפך לקיסר החדש.
רפורמה במס
ראשית עם עלייתו לשלטון החל ניקפורוס לעסוק עם הסדר הכספים ואיסוף המיסים שאי סדרם גרר אי-יציבות ממושכת באימפריה לאורך שלטונה של אירנה. ניקפורוס הסדיר מערכת איסוף מס לפיה היה על תושבי האימפריה לשלם מס לבעל האדמות שהם חיו בשטחו ומס נוסף אל הממשלה המרכזית בקונסטנטינופול. לפי השיטה שהסדיר ניקפורוס היה על מזכירים בממשל לטייל באימפריה בשביל לחשב כמות אל מול איכות של מוצרים הניתנים למיסוי, דוגמת מוצרי חקלאות. לאחר מכן היה על האציל המקומי או בעל השטחים המקומי לוודא כי יאספו המיסים כראוי את הממשל הריכוזי.
על האוכלוסייה שעליה הושם המיסוי היו שלוש דרכים לאסוף את המס: במטבעות, בייצור (דוגמת טקסטיל מסוחרים או אוכל מאיכרים) או בכוח אדם לא משולם. מכיוון שלניקפורוס לא היה רקע שושלתי הוא קבע כי לבני האצולה תהיינה פריבילגיה שתוריד מהמיסים אותם הם צריכים לשלם וזאת בכדי להסדיר את התמיכה בשלטונו. כמו כן הושמו גבולות על כמות המס שניתן לאסוף בעתות של שלום וזאת במטרה למנוע מרידות אפשריות. נוסף על כך הוטל מס נוסף על סוחרים שעבר לממשלה הריכוזית בלבד. כמו כן, לפי החוק כי האימפריה הייתה רכושו של הקיסר, קבע ניקפורוס כי ביכולתם של הקיסרים לשלול רכוש מטעם הכנסייה, בעיקר משאבי הזהב של הכנסייה[1].
מאבקים
בשנת 803 החל מרד בראשות הגנרל ברדנס טורקוס במזרח אסיה הקטנה נגד שלטונו של הקיסר ניקפורוס אותו החשיבו המורדים כחסר הלגיטימציה הנדרשת לכתר הקיסרות הביזנטית. המרד נמשך חודש אחד בלבד ולאחר שחלק נרחב ממפקדיו עברו לתמוך בקיסר ניקפורוס המרד קרס. אף על פי שנפל מהר כמו שקם, המרד החליש קשות את השליטה והסמכות של קונסטנטינופול על מזרח אסיה הקטנה ואזורי הגבול עם האימפריה המוסלמית בהנהגת בית עבאס. בשנת 806 ניצל הח'ליפה העבאסי, הארון א-רשיד, את חולשתם של הביזנטים, תקף בראש צבאו וצלח בכיבוש שטחים נרחבים בקיליקיה, דרום אסיה הקטנה לחופי הים התיכון.
חלק נרחב מהמס המחודש שהסדיר הקיסר ניקפורוס עבר לצבא במטרה לחזק את כוחה של האימפריה הביזנטית ומעמדה ביחסי חוץ לנוכח עלייתן של מעצמות שונות, בהן האימפריה הבולגרית הראשונה, האימפריה הפרנקית, הח'ליפות העבאסית וממלכת הכוזרים. בשנת 807 האימפריה הביזנטית הגיעה להסדר ביחסיה עם האימפריה הפרנקית לאחר מספר שנים של מאבק על השליטה בעיר הביזנטית ונציה בצפון חצי האי האפניני לחופי הים האדריאטי. עם זאת, בשנת 810 הכריז הדוג'ה אובלריו אנטנוראו על עצמאות הרפובליקה של ונציה מידי האימפריה הביזנטית ועיר הנמל אבדה לשלטון הביזנטי.
עם הזמן הפכה האימפריה הבולגרית הראשונה, תחת הנהגתו של קרום (שליט בולגריה), לצרה גדולה יותר ויותר לאימפריה הביזנטית. לאחר סדרת פשיטות כבשו הבולגרים שטחים נרחבים בחבל הבלקן ובשנת 809 לאחר הבסת המוצב הביזנטי בסופיה כבשו את העיר והשיגו את אוצרותיה שכללו 80,000 מטבעות זהב. לאחר סדרת כיבושים גבולם של הבולגרים עם הביזנטים עמד על חבל תראקיה ששימשה את הדרך המערבית לכניסה אל תוך הבירה הביזנטית, קונסטנטינופול. ניקפורוס החליט להגיב, אסף צבא ובשנת 810 פלש לתוך האימפריה הבולגרית, בזז את סופיה, והניס את הכוחות הבולגרים לעבר בירתם, פליסקה.
הנפילה
המערכה המתמשכת נגד הבולגרים הסתיימה באסון לכוחות הביזנטים. אחרי ההצלחות המהדהדות שהוזכרו לעיל נגמרו הפרצות בהנהגה הבולגרית וקרום חזק לפקד על המערכה. ניקפורוס וצבאו חנו בפרברי הבירה הבולגרית של פליסקה ב-25 ביולי 811. הבולגרים המתינו עד רדת החשכה ואז חסמו את הכניסה והיציאה למעבר הרים צר בו חנו הביזנטים במשך הלילה. למחרת בבוקר נכלא הצבא הביזנטי למארב הבולגרי ונמחק תחת מתקפה בולגרית בהנהגתו של קרום. רבים מצמרת הגנרלים הביזנטיים נהרגו באסון, ואפילו הפרשים המעטים שהצליחו להימלט מההתקלות נרדפו עד שנפלו לתוך נקיק וטבעו בנהר שמתחת.
הקיסר ניקפורוס עצמו נהרג במהלך הקרב ושושלתו מעולם לא הצליחה לשחזר את יציבותה לאחר מכן. יורשו של ניקפורוס היה בנו, סטראורקיוס, אשר נפצע קשות במהלך הקרב ומת מפצעיו חודשיים מאוחר יותר. הבא לתפוס את דרכו היה מיכאל הראשון, בעלה של אחותו של סטראורקיוס, אשר היה מגובה על ידי ניקופורוס הראשון, פטריארך קונסטנטינופול, עם כי שלטונו נמשך רק שנתיים. שנתיים הצליח מיכאל הראשון להחזיק שלום עם הבולגרים אך בעת שלום זה התנפץ נפלה האימפריה לכאוס אשר אפשר את עלייתו של הגנרל לאו החמישי "הארמני" לכתר, שהכתרתו סימנה את סופה של השושלת הניקפורוסית.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ניקפורוס הראשון, באתר אנציקלופדיה של היסטוריה עתיקה
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ History Matters, How Were Medieval Taxes Collected? (Short Animated Documentary), יוטיוב
