מאוריקיוס, קיסר האימפריה הביזנטית
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה.
פלביוס מאוריקיוס טיבריוס אוגוסטוס (ביוונית: Φλάβιος Μαυρίκιος Τιβέριος Αύγουστος) היה קיסר של האימפריה הביזנטית. נולד בשנת 539, הוכתר בשנת 582 ומת ביום 27 בנובמבר 602. תקופת שלטונו הייתה סוערת והתאפיינה בלחימה בלתי פוסקת בכל החזיתות שעל גבולות האימפריה וחוסר שקט מבית.
קורות חיים
מאוריקיוס נולד בקפדוקיה בשנת 539, מעט ידוע על מוצאו ואגדות מאוחרות מיחסות לו מוצא ארמני ואילן יוחסין עד לימי האימפריה הרומית. מאוריקיוס הגיע לקונסטנטינופול כנוטריון ושימש כמזכיר עבור גדוד המשמר המלכותי הביזנטי האקסקוביטורס (לטינית: excubitores ) (יוונית: ἐξκουβίτορες ) כאשר הוכתר מפקד המשמר כטיבריוס השני, קיסר האימפריה הביזנטית תפס מאוריקיוס את התפקיד. [1]
המלחמה בפרס ועליה לשלטון
בשנת 577 וללא ניסיון כמפקד צבאי מונה מאוריקיוס כמגיסטר מיליטום למזרח (magister militum per Orientem) כלומר המפקד הצבאי העליון של הצבא הביזנטי במזרח וזכה לקבל את התואר פטריקיוס - תואר כבוד עבור אנשים שהפגינו שירות נאמן לאימפריה. מספרם של הפטריקים בממלכה הוגבל, בדרך כלל שימש התואר את האדם שהחזיק בכוח מאחרי הקלעים באימפריה. בשנת 581 הצליח מאוריקיוס לנצח את הפרסים ושנה לאחר מכן הוא התחתן עם בתו של הקיסר קונסטנטינה. מצבה של האימפריה הדרדר והקיסר טיבריוס הביא אותה לסף פשיטת רגל במדיניות פזרנית וחסרת ריסון, הוא נפטר - ככל הנראה הורעל - ביום 13 באוגוסט 582 וחתנו מאוריקיוס קיבל מידיו את השלטון. על פי ההיסטוריונים הביזנטיים מילותיו האחרונות של טיבריוס למאוריקיוס היו: "עשה את שלטונך תפארת לזיכרוני".[2] מאוריקיוס קיבל את השלטון על אימפריה מוכה ובמצב של פשיטת רגל. האימפריה שילמה מס כבד לאווארים לשמור על שקט בגבולות בעוד הסלאבים עורכים פשיטות שוד בבלקנים. פעולתו הראשונה נועדה להקל את הלחץ על הגבול המזרחי ובשנת 586 הוא הביס את צבא האימפריה הסאסאנית בקרב שנערך בסמוך לעיר דארה.
האימפריה הסאסאנית עמדה על סף מלחמת אזרחים, והמלך הורמיזד הרביעי הודח מכסאו. בנו - כוסרו השני הפסיד במאבק על השלטון ומצא מקלט מדיני בביזנטיון. מאורסיוס הפקיד בידיו צבא של 35,000 חילים ואיתם חזר כוסרו לפרס הביס את מתחרהו והצליח לעלות לכס המלכות הסאסאני. כוסרו, שככל הנראה אומץ טקסית על ידי מאוריקיוס, נשא לאישה את מרים בתו הבכורה של הקיסר הביזנטי ובתמורה העביר לריבונות ביזנטית את ארמניה ובירתה העתיקה דוין, חלקים ממסופוטמיה, ימת ואן, איבריה הקווקזית ובירתה טביליסי. בכך השיג מאוריקיוס סטאטוס קוו עם האימפריה הסאסאנית הרחיב את השטח שבשליטת האימפריה הביזנטית וחסך כסף רב לאוצר האימפריה בייצוב הגבול המזרחי. [3]
המלחמה בבלקן
עם סיום מצב הלחימה במזרח הפנה מאוריקיוס את משאביו לאזור הבלקנים. באזור זה נאחזו שבטים סלביים לאחר שבמשך תקופה ארוכה שדדו ותקפו מרכזים ומבצרים ביזנטיים, והגיעו על לפלופונסוס שביוון. האווארים כבשו את הנמל סירמיום(היום העיר סרמסקה מיטרוביצה בשטח סרביה) . וממנו ערכו פשיטות הרס וביזה על נמלי הדנובה ובשנת 586 צרו על סלוניקי. בשנת 591 יצא הצבא הביזנטי בראשות מאוריקיוס למתקפת נגד ושנה לאחר מכן נכבשה העיר המבוצרת סינגידונום - היום בלגרד מידי האווארים ובשנת 593 הביס הצבא הביזנטי קואליציה אווארית - סלבית בוולאכיה, ניצחון זה וסדרת קרבות שבאו בעקבותיו הוביל לחתימת הסכם בין שני הצדדים בשנת 598. מאוריקיוס לא הרפה מהלחץ על האווארים ובשעת הכושר הראשונה התעלם מההסכם וערך מסעות מלחמה נוספים שהעבירו את הדנובה לשליטה ביזנטית מוחלטת.
סוף שלטונו
נסיונותיו של מאוריקיוס לייצב את האימפריה עלו על שרטון לקראת סוף שלטונו, מצבו הכספי הדחוק הביא אותו לקצץ במשכורות החיילים שכירי החרב שהרכיבו את רובו של הצבא הביזנטי, ועל פי חלק מהמקורות לסרב לשלם כופר עבור 12,000 שבויים ביזנטיים וכתוצאה המכך הם הוצאו להורג על ידי האווארים. הניצוץ הוצת בשנת 602 כאשר הצבא הביזנטי בדנובה לא זכה לחזור למחנה החורף שבסמוך לבירה ונשאר בחזית - בניגוד למנהג. החיילים הממורמרים העלו קצין בשם פוקאס על מגן והכריזו כי הוא מנהיגם. המהומות התפשטו לקונסטנטינופול ומאוריקיוס נאלץ לברוח מהעיר עם אשתו ומשפחתו לניקומדיה- היום העיר הטורקית איזמיט. פוקאס נכנס כמנצח לעיר הבירה והוכתר כקיסר. מאוריקיוס נלכד, נאסר והוצא להורג עם בניו. אשתו ו 3 מבנותיו שרדו והועברו למנזר.
כוסרו השני, ניצל את רצח בן בריתו על מנת לשחרר עצמו מכבלי הסכם השלום עם ביזנטיון אסף צבא ויצא לסדרת קרבות מול האימפריה הביזנטית, מערכה שתביא לידיו את כל אזור הלבנט ותביא אותו לשערי קונסטנטינופול.
מורשתו
חוקרים מודרניים של ההיסטוריה הביזנטית רואים במאוריקיוס[4] שליט ומפקד צבאי מוכשר. הוא מתואר כבעל יוזמה, מעוף ואומץ. רפורמות מנהלתיות שיזם שינו את פני האימפריה לחיוב והיו נהוגות זמן רב לאחר מותו. הוא ידוע כפטרון של אומנויות ומחקר מדעי ועל שמו קרוי ספר תאוריה צבאית הסטרטגיקון שנכתב ככל הנראה במטרה ליצור אחידות מבנית ורעיונית לתורת הלחימה של האימפריה הביזנטית בימי הביניים וכקודקס חוקים לרפורמה הצבאית. הסטרטגיקון נחשב לאחד הטקסטים הצבאיים החשובים של ימי הביניים ובסיס לספרי תאוריה צבאית ביזנטיים מאוחרים יותר.
חולשתו הגדולה היה עיוורונו וחוסר יכולתו לשפוט את העוינות הציבורית להחלטותיו השנויות במחלוקת. החלטות אלו שיהירות בבסיסן הביאו בסיכומו של דבר לנפילתו.
כשלונו ומותו סימנו נקודת מפנה בהיסטוריה של האימפריה הביזנטית והעולם, העימות המתחדש בין הביזנטים לסאסאנים הביא לתשישות של שני היריבים ולהצלחה המסחררת של הכוח העולה החדש - האימפריה המוסלמית שבמחצית השנייה של המאה השביעית תשמיד ותמחוק את האימפריה הסאסאנית ותכווץ את שטחי האימפריה הביזנטית. הסלבים יחזרו לבלקן יתישבו בבלקן דרך קבע ואיטליה תשתחרר מאחיזת הביזנטים.
לקריאה נוספת
- Michael Whitby. The Emperor Maurice and his Historian – Theophylact Simocatta on Persian and Balkan Warfare. Oxford University Press. 1988
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מאוריקיוס, קיסר האימפריה הביזנטית |
הערות שוליים
- ^ Kazhdan, Alexander, ed. (1991), Oxford Dictionary of Byzantium, Oxford University Press, מסת"ב 978-0-19-504652-6 page 1318
- ^ John Julius Norwich. A Short History of Byzantium. Vintage 1998 p 87
- ^ Martindale, John R.; Jones, A.H.M.; Morris, John (1992), The Prosopography of the Later Roman Empire - Volume III, AD 527–641, Cambridge University Press, pages 856-7
- ^ John Julius Norwich. A Short History of Byzantium. Vintage 1998 p 88
