קונסטנטינוס השביעי פורפירוגנטוס
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. קונסטנטינוס השביעי פורפירוגנטוס (ביוונית: Κωνσταντῖνος Ζ΄ Πορφυρογέννητος, 17-18 במאי 905 - 9 בנובמבר 959) היה הקיסר הרביעי מהשושלת המקדונית של האימפריה הביזנטית. הוא שלט בשנים 913-959 והיה בנו של הקיסר לאון השישי הפילוסוף ושל אשתו הרביעית, זואי קרבונופסינה, וכן אחיינו של קודמו, הקיסר אלכסנדר.
קונסטנינוס נולד ב-905 לקיסר לאון השישי. אביו עשה מאמצים כדי שהוא יוכר כיורש העצר ומשנת 908 כשותף למלכות, על אף היותו ילד קטן. במרבית שנות מלוכתו הונהגה האימפריה על ידי שותפיו לשלטון:קודם - הפטריארך ניקולאוס מיסטיקוס (913) ואמו, זואי קרבונופסינה, בתור עוצרת -שנים 913-919 ואחר כך על ידי רומנוס לקפינוס חמיו , שותף כפוי למלכות בשנים 920-945. קונסטנטינוס שלט בפועל לבד רק בשנים 959-945. כינויו - פורפירוגנטוס - רומז על "חדר הארגמן" שבארמון הקיסרי, שהיה מקושט בארגמן ובו נולדו בדרך כלל הילדים החוקיים של הקיסרים. קונסטנטינוס נולד גם הוא באותו חדר, על אף שבאותה שעה לא הייתה אמו זואי עדיין נשואה רשמית לאביו. הכינוי ביקש להדגיש את היותו בן לגיטימי מול כל הטוענים לכתר שקמו נגדו בימי חייו. באימפריה הביזנטית לבנים שנולדו לקיסר מכהן הייתה זכות קדימות בירושת כס המלכות לעומת בנים בכורים שלא נולדו ב"חדר הארגמן".
קונסטנטינוס השביעי נודע במיוחד הודות לארבעת הספרים שכתב: ( Πρὸς τὸν ἴδιον υἱόν Ῥωμανόν "לבני רומנוס") הידוע בכותרתו בלטינית - De Administrando Imperio (על ניהול האימפריה), Περὶ τῆς Βασιλείου Τάξεως, ("על טקסי המלך") הידוע כ-De Ceremoniis, Περὶ θεμάτων Άνατολῆς καὶ Δύσεως הידוע כ-De Thematibus ו-Βίος Βασιλείου - חיי בסילואס
ביוגרפיה
ילדותו
קונסטנטינוס, יליד שנת 905, היה בנם של הקיסר לאון השישי הפילוסוף ושל זואי קרבונופסינה. לקיסר לא היו בנים אחרים ולכן נשא את זואי לאישה. אלו היו נישואים רביעיים שלו תוך הפרת כללי הכנסייה האורתודוקסית של קונסטנטינופול (אז ביזנטית) וגם תוך הפרת קודקס החוקים שהוא עצמו יזם, לפיהם אסור היה לקיים יותר משתי מערכות נישואים עוקבות. בעיני הכנסייה הנישואים הראשונים נחשבים "קדושים". אחרי מות האישה הראשונה, מאשרים נישואים שניים על מנת להבטיח את המשכיות המשפחה. אולם נישואים שלישיים וקל וחומר רביעיים נחשבים כמעשים מגונים והילדים הנולדים מקשרים אלה נחשבים מבחינת הכנסייה לממזרים. בלידתו גם קונסטנטינוס נחשב לילד שנולד מחוץ לחוק. לקח שנה לקיסר לאון כדי לכפות את הכרת הלגיטימיות של הילד, מהלך שהתלווה בהתפטרות הפטריארך של קונסטנטינופול, ניקולאוס הראשון מיסטיקוס, והחלפתו על ידי אותימיוס הראשון סינקלוס (אפתימיוס) שהסכים להעניק לקיסר את הפטור הדרוש כדי להתחתן עם זואי ולהפוך את ילדם ללגיטימי. ב-9 ביוני 911 החליט לאון השישי לצרף את בנו הקטן כשותף לכתר. קונסטנינוס כונה "פורפירוגנטוס" ("נולד לארגמן"). משמעות כינוי זה הייתה שנולד בתוך משפחת הקיסר - להבדיל ממנהגי קיסרי רומא שחלקם לא השתייכו בלידתם למשפחת המלוכה. הכינוי נועד להדגיש את הלגיטימיות של מעמד הבן כיורש. הארגמן היה צבע לבגדים נדיר ויקר ששימש לפעמים באופן אקסלוזיבי את הקיסרים. בארמון הגדול של הקיסרים בקונסטנטינופול היה קיים חדר כולו מכוסה בפורפיר ארגמני והוא שימש את נשות הקיסרים כחדר לידה.
אחרי מותו של לאון ב-11 במאי 912, ירש אותו אחיו, אלכסנדר. זמן קצר לפני מותו ב-913 אישר אלכסנדר את היותו קונסטנטין בן ה-7, יורש העצר אולם הקים מועצת עוצרות בת שבעה חברים בראשות הפטריארך ניקולאוס (אותו החזיר בינתיים לתפקידו), תוך הרחקת אמו זואי, בניגוד מוחלט לנהוג. עם חברי המועצה נמנו יואנס אלאדס, סטפאנוס (בן קאלומריה), ה"רקטור" יואנס לאזאנס, אדם בשם אותימיוס ושני מקורבים לקיסר אלכסנדר, בסיליצס וגבריאלופולוס. אחרי מות אלכסנדר, עמדה באימפריה הנחלשת והשבירה בניסון ההפיכה של קונסטנטינוס דוקאס והפטריארך ניקולאוס תפס מעמד דומיננטי במועצת העוצרות. הפטריארך נאלץ לעשות שלום עם הצאר סימאון של בולגריה, בו הכיר בעל כרחו כקיסר של הבולגרים. ויתור זה שהיה מאוס בעיני העם איפשר לקיסרית האם זואי להדיח את הפטריארך ניקולאוס ממועצת העוצרות. אולם גם לה לא התמזל המזל מול הבולגרים שהביסו בשנת 917 את התומך העיקרי שלה, הגנרל לאון פוקאס הזקן. בשנת 919 היא הוחלפה במועצת העוצרות על ידי האדמירל רומאנוס לקאפנוס שהשיא את בתו, הלנה לקאפנה עם יורש העצר קונסטנטין. רומאנוס ניצל את ייחוסו כדי להתמנות במאי 919 לבסילאופאטור, בספטמבר 920 כ"קייסאר" ובסופו של דבר בדצמבר 920 לקבל מעמד של קיסר שותף. כך זמן קצר לפני הגעתו לבגרות, הואפל מעמדו של קונסטנטין על ידי קיסר שותף בוגר.
בצל חמיו וגיסיו
לקונסטנטין היו נעורים עצובים בגלל מראהו, טבעו השתקני ודחיקתו למקום השלישי בעדיפות לירושה, מאחורי כריסטופורוס לקאפנוס, בנו הבכור של רומאנוס לקאפנוס. עם זאת הוא הצטיין באינטליגנציה גבוהה ובהתעניינות בתחומים רבים והקדיש זמן רב באותה תקופה ללימוד כללי התכסים של החצר. רומאנוס נשאר בשלטון עד שנת 944 כשהודח על ידי שני בניו, הקיסרים השותפים סטפאנוס לקאפנוס וקונסטנטין לקאפנוס. הקיסר המודח רומאנוס נשלח בשנותיו האחרונות לחיות כנזיר בגלות באי פרוטה. הוא מת ב-15 ביוני 948.
שלטונו בפועל
בעזרת אשתו, הצליח קונסטנטין בשביעי להרחיק מהשלטון את שני גיסיו, וב-27 בינואר 945, בגיל 39, נשאר קיסר יחיד, אחרי שנים רבות של חיים בצלם של אחרים. כעבור חדשים אחדים הוא הכתיר את בנו רומאנוס השני כקיסר שותף. מכיוון שלא היה רגיל להנהיג, קנסונטינוס העדיף להקדיש את רוב מרצו וזמנו לעיסוקים אינטלקטואליים והשאיר את ניהול האימפריה לפקידים בכירים, לגנרלים ולאשתו הנמרצת, הלנה לקאפנה.
ב-949 שיגר קונסטנטין צי חדש שכלל 100 ספינות (20 מסוג דרומון, 64 - כלנדיה ו 10 גלרות) נגד בסיס הפיראטים הערבים בכרתים אך בדומה לניסיון אביו לכבוש את האי ב-911, גם מבצע זה נחל כישלון. בגבול המזרחי ההליכים הצבאים זכו ביותר הצלחה, אם כי לסירוגין. ב-949 כבשו הביזנטים את גרמניקאה, ניצחו פעמים חוזרות את צבאות האויבים ובשנת 952 חצו את הפרת העילי.אולם ב-953 האמיר החמדאנים סיף א-דאולה כבש מחדש את גרמניקאה וחדר לשטחי האימפריה. לבסוף השטחים במזרח הוחזרו לביזנטים עקב ניצחונו של ניקפורוס השני פוקאס שבשנת 958 כבש את חדת, בצפון סוריה וגם ניצחונו של יואנס צימיסקס שכבש את סמוסאטה ) בצפון מסופוטמיה. צי ערבי הושמד על ידי אש יוונית בשנת 957. בהיסטוריה הביזנטית היה קונסטנטין בשביעי הראשון שהיו לו הצלחות בניסיונות לכבוש בחזרה מחוזות שנפלו בידי הערבים
קונסטנטינוס ניהל קשרים דיפלומטיים פעילים עם חצרות מלכותיות זרות, לרבות עם עם הח'ליפה קורדובה, עבד-א-רחמן שלישי ועם הקיסר הגרמני אוטו הראשון. בסתיו 957 הוא קיבל את ביקורה של אולגה, נסיכת קייב, העוצרת של רוס של קייב. סיבות אותו ביקור נשארו עלומות. אמנם היא הוטבלה באותה ההזדמנות תחת השם הנוצרי הלנה וחיפשה מיסיונרים נוצרים שיטיפו לעמה להתנצר. לפי האגדה התיידד קונסטנטינוס עם אולגה.
קונסטנטינוס השביעי נפטר בקונסטנטינופול בנובמבר 959 ואת מקומו ירש בנו רומנוס השני. היו שמועות כי הוא הורעל של ידי בנו או על ידי כלתו, תאופנו.
פעילותו הספרותית והפוליטית
קונסטנטינוס השביעי נודע בכישוריוכמלומד וסופר. הוא כתב או הזמין שיכתוב בשבילו את הספרים: "על הטקסים המלכותיים" (Περί τῆς Βασιλείου Τάξεως - בלטינית "De Ceremoniis) המתאר את טקסי החצר למיניהם (אותם הציג גם ליוטפרנד מקרמונה, אך באור יותר שלילי); "על ניהול האימפריה" ביוונית Προς τον ίδιον υιόν Ρωμανόν- עצות לבנו רומנוס), בלטינית -De Administrando Imperio, שבו נתן עצות רומנוס לגבי ניהולה הפנימי של האימפריה ונוסע למאבק באויבים מבחוץ; כמו כן ספר תולדות האימפריה, שבו סיפר על האירועים שקרו אחרי מות הכרוניקן תאופנס המוודה ב-817, ו"קטעי היסטוריה" (Excerpta Historica) - אוסף קטעים מכתבי היסטוריונים עתיקים שרובם אבדו עד ימינו, - ב-4 כרכים:(1. De legationibus. 2. De virtutibus et vitiis. 3. De insidiis. 4. De sententiis. אלו ספרים השופעים תובנות ומידע מסקרן עבור היסטוריונים, סוציולוגים ואנתרופולוגים, כולל לגבי העמים השכנים של האימפריה הביזנטית והם מאירים תובנות מאלפות על הקיסר עצמו. עם ספרי ההיסטוריה שלו נמנה גם ספר הלל על שלטונו והישגיו של סבו, וסיליוס הראשון חיי וסיליוס- Βίος Βασιλείου - Vita Basilii.
בספרו, "היסטוריה קצרה של האימפריה הביזנטית" (1997) ההיסטוריון הבריטי ג'ון ג'וליוס נורוויץ' התייחס לקונסטנטינוס השביעי על "מלומד קיסר".
הוא היה, מספרים, אספן מושבע - לא רק של ספרים וכתבי יד, אלא גם של חפצי אמנות מכל הסוגים; דבר ראוי לציון לאדם במעמדו, נראה שהיה גם צייר מצוין. היה הנדיב שבמצנטים - כלפי סופרים ומלומדים, כלפי אמנים ואומנים. וסוף-סוף, הוא היה גם קיסר מצוין:איש ניהול מוכשר, מסור וחרוץ ובעל השראה בבחירת אנשים, שמינוייו בתפקידים צבאיים, ימיים, כנסייתיים, מנהליים ואקדמיים היו, כך מתברר, גם מוצלחים ומקוריים. עשה רבות לעידוד ההשכלה הגבוהה והביע עניין מיוחד בניהול מערכת המשפט.
בשנת 947 הורה להחזיר מיידית את כל האדמות שנגזלו מהאיכרים, ללא פיצוי. לקראת סוף שלטונו, מצבם של האיכרים, שהיוו הבסיס לכוחה הכלכלי והצבאי של האירמפיה, היה טוב בהרבה משהיה מאה שנה קודם לכן.
לקריאה נוספת
Kazhdan, Alexander . The Oxford Dictionary of Byzantium. Oxford University Press 1991. Runciman, Steven . The Emperor Romanus Lecapenus and his Reign Cambridge: University Press.1990 מסת"ב 0-521-35722-5. Toynbee, Arnold. Constantine Porphyrogenitus and his world. Oxford.1973 מסת"ב 0-19-215253-X.
קישורים חיצוניים
- במיזם MedievalLands של Charles Cawley ו-FMG 2017-2006
- על ספרו "ניהול האימפריה"
Beatrice Beaud Le savoir et le monarque: Le traité sur les nations de l'empereur Constantin VII Porphyrogénète, Annales 1990 45-3 pp.551-564
- Opera Omnia by Migne Patrologia Graeca with analytical indexes
- De administrando Imperio chapters 29–36 ב-Internet Archive
26383221קונסטנטינוס השביעי פורפירוגנטוס