ניש
 | |
| נהר מוראבה חוצה את העיר | |
| מדינה |
 סרביה |
|---|---|
| מחוז | נישאבה |
| ראש העיר | מילוש סימונוביץ' |
| שטח | 597 קמ"ר |
| גובה | 195 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 260,237[1] (2011) |
| ‑ צפיפות | 431.9 נפש לקמ"ר (2011) |
| אזור זמן | UTC +1 |
| www.ni.rs | |
ניש (בסרבית בכתב קירילי: Ниш, באלפבית לטיני: Niš) היא העיר השלישית בגודלה בסרביה, לאחר הבירה בלגרד והעיר נובי סאד, והיא בירת מחוז נישאבה. לעיר היסטוריה ארוכה ועשירה המתחילה בעידן הממלכה התראקית, דרך הפלישה הקלטית לאזור, נמשכה דרך שליטתן של האימפריות הרומית, הביזאנטית והעות'מאנית וכלה בשיוכה ליוגוסלביה ובהמשך לסרביה. בעיר פועלת אוניברסיטת ניש ובה לומדים כ-30,000 סטודנטים. ניש מהווה גם מרכז תעשייתי בסרביה, בעיקר בתחומי האלקטרוניקה, הטקסטיל והטבק.
היסטוריה
העת העתיקה וימי הביניים
ראשית ההתיישבות המאורגנת באזור מתוארכת למאה ה-6 לפנה"ס עידן הממלכה התראקית. ב-279 לפנה"ס פלשו לאזור שבטים קלטים שהקימו ישוב במקום לו קראו נאביסוס. מיקומו של היישוב בצומת דרכים בבלקן הפך אותו למאחז אסטרטגי ובמהלך המאה ה-2 לפנה"ס נכבש האזור בידי האימפריה הרומית. בהמשך הקימו הרומאים במקום מצודה ושם היישוב שונה לנאיסוס. ב-269 נערך ליד נאיסוס קרב בין הצבא הרומי בפיקודו של קלאודיוס השני גותיקוס לבין שבטים גותים. הרומים ניצחו והגותים נסוגו מהאזור. ב-272 נולד בנאיסוס הקיסר קונסטנטינוס וב-306, לאחר עלייתו לשלטון פיתח את נאיסוס באופן משמעותי והפך אותה למרכז כלכלי, מנהלי וצבאי אזורי. ב-441 צרו ההונים על העיר, וב-448 החריבו אותה.
העיר נכללה בשטחי האימפריה הרומית המזרחית אשר הפכה בהמשך לאימפריה הביזאנטית. יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית הצליח לשקם את העיר, אך לאחר מותו פשטו עליה האווארים והחריבו אותה. ב-987 נכבשה ניש על ידי סימאון הראשון צאר האימפריה הבולגרית הראשונה, ובמהלך המאה ה-11 חזרה העיר לידיים ביזאנטיות. במהלך המאה ה-12 התנהלו על העיר מאבקי שליטה בין הביזאנטים לסרבים מנסיכות רשקה, וב-1241 עברה לחזקת הסרבים.[2] ב-1385 נכבשה ניש על ידי צבאו של מוראט הראשון סולטאן האימפריה העות'מאנית. ב-1443 עברה שוב לחזקת הסרבים, אך ב-1448 עלה בידי מוראט השני להחזירה לידיים עות'מאניות.[3]
העת החדשה
העות'מאנים שלטו על ניש לאורך תקופה שנמשכה 430 שנים ומתוכן ב-241 השנים הראשונות ברציפות. ב-1689 נכבשה ניש לתקופה קצרה בידי האוסטרים אך נכבשה מחדש בידי העות'מאנים אשר חיזקו את ביצוריה והקימו את מצודת ניש. ב-1737, במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1735–1739) פלשו האוסטרים לאזור וכבשו שוב לזמן קצר את העיר, אך המלחמה הסתיימה בתבוסת האוסטרים והעות'מאנים כבשו מחדש את העיר. ב-1804 פתחו הסרבים במרד כנגד השלטון העות'מאני וצבאם נע באיטיות ובהדרגה לדרומה של סרביה, תוך דחיקת רגלי העות'מאנים. ב-31 במאי 1809 נערך ליד ניש קרב בין 3,000 מורדים סרבים ל-10,000 חיילים עות'מאנים שהסתיים בתבוסה סרבית קשה. גם לאחר ההכרה בסרביה כנסיכות אוטונומית נותר האזור הדרומי, ובכלל זה העיר ניש, בשליטה עות'מאנית מלאה. בהמשך, הפכה העיר למרכז מינהלי וצבאי של האיילט שנשא את שמה וכלל שטחים גם באזור בולגריה המודרנית. ב-11 בינואר 1878 במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) הצליח הצבא הסרבי בפיקודו של קוסטה פרוטיץ' לכבוש את מצודת ניש. לאחר המלחמה והפיכתה של סרביה לממלכה עצמאית, עברה העיר תנופת פיתוח שכללה הקמת מוסדות חינוך ותרבות ותשתית בנקאית.[3]
בימים שקדמו לפרוץ מלחמת העולם הראשונה עברו מוסדות השלטון והפרלמנט הסרבי מבלגרד הסמוכה לגבול האוסטרו-הונגרי לניש. באוקטובר 1915 הצטרפה ממלכת בולגריה למעצמות המרכז, תקפה את סרביה וחיילי הארמייה הבולגרית הראשונה כבשו את ניש. בהמשך הוכרעה המערכה על סרביה והממלכה נכנעה כאשר בגבולה הדרומי התייצב קו החזית המקדונית. בספטמבר 1918 עלה בידי כוחות מדינות ההסכמה להבקיע את קווי החזית המקדונית, וב-12 באוקטובר 1918 עלה בידי חיילי הארמייה הסרבית הראשונה בפיקודו של פטר בויוביץ' לשחרר את ניש מהכיבוש הבולגרי. ב-1921 הפכה ניש לבירת האובלסט כחלק מממלכת יוגוסלביה שהוקמה לאחר המלחמה. באפריל 1941 נכבשה יוגוסלביה, ובכלל זה העיר ניש, על ידי גרמניה הנאצית, ובאוקטובר 1944 שוחררה על ידי כוחות הצבא האדום וצבא העם לשחרור יוגוסלביה בפיקודו של יוסיפ ברוז טיטו.
ב-7 במאי 1999, במהלך מבצע כוח מאוחד שערכו כוחות נאט"ו כחלק ממלחמת קוסובו הופצץ שדה התעופה בניש בפצצות מצרר שהוטלו על ידי מטוסי F-16 הולנדים. 14 מאזרחי העיר נהרגו ו-28 נפצעו. לאחר התקרית הפסיקו ההולנדים את השימוש בפצצות מצרר במסגרת המבצע.[4]
דמוגרפיה
בראשית המאה ה-20 מנתה אוכלוסיית ניש 24,573 ובראשית שנות ה-30 גדלה אוכלוסייתה לכדי 35,465 נפשות, עלייה של 44.32 אחוזים. לאחר מלחמת העולם השנייה חלה בעיר תנופת שיקום ופיתוח שהובילה לעלייה משמעותית בכמות האוכלוסין. ב-1948 מנתה אוכלוסיית העיר 49,332 נפשות, ב-1971 היו בניש 127,654 נפשות וב-2008 התגוררו בניש 182,209 נפשות. בראשית המאה ה-21 חלה ירידה הדרגתית מסוימת בכמות האוכלוסין שנגרמה בשל המשבר הכלכלי שפקד את המדינה. ב-2011 מנתה אוכלוסיית ניש 177,972 נפשות, ירידה של 2.32 אחוזים לעומת 2008.
מנתוני מפקד האוכלוסין שנערך ב-2002 עולה כי התמהיל האתני של האוכלוסייה מורכב מ-93.47% סרבים, 2.57% בני רומה והשאר בני לאומים שונים, כגון בולגרים, מונטנגרים וקרואטים.
כלכלה
מיקומה של ניש על צומת דרכים בלקניות ונגישותה מבחינת אמצעי התחבורה השונים הפך את העיר גם למרכז כלכלי חשוב בסרביה. בניש מפעלי תעשייה בתחום עיבוד הטבק, ייצור רכיבי ומוצרי אלקטרוניקה, טקסטיל, ייצור משאבות ועיבוד מזון. חלק נכבד מהתוצר המקומי הגולמי מגיע מענף התיירות, ובעיקר מתוירים האתרים הארכאולוגיים מהתקופות השונות, וכן מחנה הריכוז הסמוך לעיר ואתרי ההנצחה למלחמות שהתחוללו באזור במהלך המאה ה-20.
תחבורה
ניש ממוקמת בצומת דרכים בין עמק הנהר מוראבה הממוקם צפונית לעיר ובין עמק הווארדאר הממוקם דרומית לעיר. הכביש המהיר E-75 מקשר את ניש לבירה בלגרד מצפון ולערים סקופיה, סלוניקי ואתונה מדרום. הכביש המהיר E-80 מקשר את ניש לסופיה ואיסטנבול ממזרח ופרישטינה ומונטנגרו בואכה הים האדריאטי ממערב. הכביש המהיר E-771 מקשר את ניש לדרובטה-טורנו סברין שברומניה. דרך ניש חולף עורק מספר 10 של נתיבי התעבורה הפאן-אירופיים. בעיר תחנת רכבת מחוזית מרכזית, וכן נמל תעופה הממוקם 4 קילומטרים ממרכז העיר, אשר ב-2010 חלפו בו 23,627 נוסעים. התחבורה הציבורית בעיר מתבססת על 13 קווי אוטובוסים. בין 1931 ל-1958 פעלה בניש גם רכבת קלה.
אקלים
בניש שורר אקלים ממוזג מתון. הטמפרטורה השנתית הממוצעת עומדת על 11.4oc וערכי הקיצון הממוצעים נעים מ-0.2oc בינואר ועד 21.2oc ביולי. כמות המשקעים השנתית הממוצעת עומדת על 589.6 מילימטרים. במהלך השנה ישנם 143 ימי גשם ו-43 ימי שלג.
| אקלים בניש | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 3.8 | 7.1 | 12.3 | 18 | 22.9 | 25.9 | 28 | 28.5 | 24.8 | 18.9 | 11.7 | 5.4 | 17.3 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | -3.5 | -1.3 | 1.8 | 6.1 | 10.4 | 13.4 | 14.5 | 14.4 | 11.1 | 6.5 | 2.4 | -1.4 | 6.2 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 41.3 | 40.3 | 45.3 | 51.3 | 66.7 | 69.7 | 43.6 | 43.3 | 43.6 | 34.1 | 56.8 | 53.6 | 589.6 |
הקהילה היהודית
ערך מורחב – יהדות סרביה
יסוד הקהילה והתבססותה
מעריכים שראשוני היהודים שהתיישבו בניש היו רומניוטים, אך תיעוד בכתב לנוכחות קהילה יהודית ספרדית בעיר הוא מ-1651 עת שלטו העות'מאנים במקום. בני הקהילה היו סוחרי מלח וטקסטיל, וכן עסקו בחלפנות כספים. ב-1695 נבנה בית הכנסת ולצידו מקווה ומלדארי. במחצית השנייה של המאה ה-18 מתועדים ביקורי שד"רים מארץ ישראל. במחצית השנייה של המאה ה-19 היו בניש שני בתי כנסת. ב-1879 חרב בית הכנסת המרכזי במהלך דליקה שפרצה בו. ב-1900 מנתה הקהילה 800 נפשות, וב-1902 הוקם ארגון "ציון" שנטל חלק בפעילות התנועה הציונית. בהמשך הוקם בית ספר יסודי לבנים, בו התקיימו גם שיעורי עברית ולמדו בו 82 תלמידים.[5] לאחר מלחמת העולם הראשונה החלה הגירה הדרגתית של יהודים מהעיר ואוכלוסיית הקהילה הצטמצמה בהדרגה. ב-1921 נימנו בעיר 547 יהודים.[6] ב-1924 נבנה בית כנסת מרכזי חדש לבני הקהילה(גר').
שואת יהודי ניש
בפרוץ מלחמת העולם השנייה הייתה הקהילה היהודית בניש אחת מ-117 הקהילות המאורגנות בממלכת יוגוסלביה ומנתה 430 נפשות. לאחר פרוץ המלחמה הגיעו לניש פליטים יהודים מגרמניה, אוסטריה ופולין ומספר בני הקהילה האמיר לכדי 970 נפשות.[6] באפריל 1941, לאחר כיבוש ממלכת יוגוסלביה על ידי הצבא הגרמני חולקה יוגוסלביה למספר אזורי כיבוש: גרמני באזור סרביה, איטלקי באזור מונטנגרו, הונגרי באזור וויבודינה, בולגרי באזור מקדוניה ומדינת חסות בקרואטיה.[7]
העיר ניש נכללה בשטח הכיבוש הגרמני, ובסמוך אליה הוקם מחנה הריכוז צרווני קרסט, ובו נכלאו החל מאוקטובר 1941, בני קהילות יהודיות מדרום סרביה ובכללם קהילת ניש, אך גם פעילים קומוניסטים יוגוסלבים. בית הכנסת הוחרם על ידי הוורמאכט ושימש את הגרמנים כמחסן. בפברואר 1942, לאחר בריחת עצירים ממחנה הריכוז הוצאו להורג הגברים היהודים אשר היו כלואים בו מקרב בני קהילת ניש. במקביל הובלו הנשים והילדים למחנה הריכוז סיימישטה הסמוך לבלגרד ונרצחו באמצעות משאיות גז,[8][9]
מתיעוד רישומי המעצרים בניש עולה, כי בעיר נעצרו 738 מבני הקהילה היהודית[10] ורק אחד מבני הקהילה חזר להתגורר בעיר לאחר השואה. בראשית המאה ה-21 התגוררו בניש 36 יהודים, ונערכו עבודות לשיקום בית העלמין היהודי העתיק.[11] גם מבנה בית הכנסת שוקם ומשמש כמרכז תרבות, מוזיאון ואולם קונצרטים.
ערים תאומות
ניש מקיימת ברית ערים תאומות עם הערים הבאות:[12]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ סקירה השוואתית של האוכלוסייה ב-1948, 1953, 1961, 1971, 1981, 1991, 2002 ו-2011
- ^ תקציר ההיסטוריה של העיר ניש: העת העתיקה וימי הביניים, באתר הרשות המקומית ניש (באנגלית).
- ^ 3.0 3.1 ההיסטוריה של ניש: העת החדשה, באתר הרשות המקומית ניש (באנגלית).
- ^ Appendix A: Incidents Involving Civilian Deaths in Operation Allied Force, באתר hrw.org (באנגלית).
- ^ הקהילה היהודית בניש, באתר האנציקלופדיה היהודית (באנגלית).
- ^ 6.0 6.1 הקהילה היהודית בניש, באתר הספרייה היהודית המקוונת (באנגלית).
- ^ מפת חלוקת אזורי הכיבוש ביוגוסלביה, פורסם ב"פעמים", 27, תשמ"ו 1986. חוברת שהוקדשה לנושא יהדות ספרד והמזרח בתקופת השואה. באתר מה-יא"ה.
- ^ מנחם שלח, שואת יהודי יוגוסלאביה - הקהילות בסרביה וקרואטיה, פורסם ב"פעמים", 27, תשמ"ו 1986, עמוד 43. חוברת שהוקדשה לנושא יהדות ספרד והמזרח בתקופת השואה. באתר מה-יא"ה.
- ^ אודות השואה, "יהדות סרביה בשואה", באתר יד ושם.
- ^ חיים קשלס, תעודות ומסמכים, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 848. קשלס שייך בטעות את המעצר למשטרה הבולגרית.
- ^ ניקולאס, וד, קהילת ניש נכחדה, צוענים חיים על קברות היהודים, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2004.
- ^ שיתוף פעולה בינלאומי, באתר הרשות המקומית ניש (באנגלית).
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] ניש23987142