לאון השישי, קיסר האימפריה הביזנטית
לאון השישי (ביוונית ביזנטית: Λέων ΣΤ או Λέων o Σοφός; 19 בספטמבר 866 – 11 במאי 912) "החכם" או "הפילוסוף" כפי שנודע בכינוייו, היה קיסר האימפריה הביזנטית בין 886–912. מוצאו אינה ברור אם כי הוא נחשב לקיסר השני מהשושלת המקדונית וידוע כי משל בשותפות עם אבי השושלת, בסיליוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית, משנת 870. שלטונו נודע מחד בפריחה המחודשת של התרבות הביזנטית - כהמשך למפעל אביו - אך גם בהפסדים צבאיים מול בולגריה מאידך.
רקע שושלתי
מוצא אביו של לאו השישי נתון בספק. עד שנת 867 הייתה בשלטון על האימפריה הביזנטית השושלת האמורית, שהונהגה בידי מיכאל השלישי, קיסר האימפריה הביזנטית. מיכאל שלט בשותפות עם בסיליוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית, אשר הורה להתנקש בחייו בשנת 867 כאשר הגיעה לאוזניו שמועה שמיכאל מתכנן להחליפו. עם ההתנקשות במיכאל הפך בסיליוס לשליט יחיד ולאבי השושלת המקדונית. בסיליוס נישא לאודוקיה אנגרינה, שהייתה פילגש של מיכאל. אודוקיה הייתה אמו של לאו השישי, שהפך ליורשו של בסיליוס, אך לא ברור עם לאו היה בנו של מיכאל או של בסיליוס. רשמית נודע לאו בתור בנו של בסיליוס אך מכיוון שנולד בשנת 866, קודם להתנקשות בחייו של מיכאל, ישנה סברה כי היה בנו של האחרון.
ביוגרפיה
חיים אישיים
לאו נבחר להיות בנו ויורשו של בסיליוס מכיוון שהבכור בבניו נפטר בעוד היה בסיליוס על הכס, יחסיו אל בנו האמצעי היו מעורבים, ובנו השלישי היה צעיר מכדי לרשת את הכתר. בשנת 870 מינה בסיליוס את לאו להיות לו לקיסר השותף של האימפריה הביזנטית במטרה שישתפשף ויקבל ניסיון בניהול האימפריה. בסיליוס חיתן את לאו עם עלמה בשם תיאופנו מרטינאקיה. לאו מצידו התנגד לנישואים אך מכיוון שחותן נגד רצונו בחר לעצמו פילגש ממוצא ארמני בשם זואי זאוטזאינה, אותה אהב. בסיליוס ניסה להפריד בין לאו לבין זואי אך ללא הצלחה. ניסיונותיו של בסיליוס לגרש את זואי ולכלוא את בנו לאו הובילו לטינה מצידו של לאו.
בשנת 886 נפטר בסיליוס ב"תאונת ציד" ולאו ירש את הכס. הוראתו הראשונה בתפקיד הייתה להעביר את גופתו של מיכאל השלישי אל כנסיית השליחים הקדושים במטרה שיקבל מעמד השווה לקיסרים ביזנטים קודמים שנקברו במקום. תיאופנו מרטינאקיה נפטרה בשנת 895, מה שאיפשר ללאו להינשא לזואי בשנת 898 ולמנות אותה למעמד של קיסרית. על טוב ליבה של תיאופנו היא הפכה מאוחר יותר לקדושה נוצרית. תחת הדרכתו של לאו, בנו השלישי והצעיר ביותר של בסיליוס, סטפאנוס, פנה לחיי הכמורה ומונה להיות הפטריארך האקומני של קונסטנטינופול. זואי נפטרה רק שנה לאחר הנישואים ולאו נותר ללא בת יורש. למרות עיצומים מצד הכנסייה, לאו נישא בשלישית לאודוקיה באייאנה, אשר גם כן נפטרה שנה לאחר נישואיה.
בשנת 903, בפעולה שנגדה את הכנסייה האורתודוקסית, לאו נישא ברביעית, הפעם לזואי קרבונופסינה, איתה נולד לו בן מחוץ לנישואים בשנה קודם לכן, הקיסר קונסטנטינוס השביעי פורפירוגנטוס לעתיד. קרע החל בכנסייה האורתודוקסית אודות הלגיטימיות של הנישואים הללו אך לאו המשיך בתוכניותיו ונישא לזואי קרבונופסינה. לאו לבסוף החליט לעקוף את סמכותה של הכנסייה האורתודוקסית והשיג את אישורו של האפיפיור סרגיוס השלישי להינשא לזואי, מה שבטווח הרחוק רק העמיק את פילוג הכנסייה הנוצרית שהיה בהתממשותו עוד באותן השנים. לאחר מספר הבטחות שקריות הצליח לאו להשיג את הסכמת הכנסייה להכיר בקונסטנטינוס כבן לגיטימי ויורשו של לאו.
מלחמות
כאשר העביר אילץ לאו השישי את סוחרי האימפריה הבולגרית הראשונה לעזוב את קונסטנטינופול ולהתיישב בסלוניקי, הדבר הוביל להצתת מלחמה בידי סימאון הראשון, קיסר בולגריה. סימאון היה מצביא מוכשר בשונה מלאו, שהיה בעיקר מיומן במנהל ומדיניות פנים. במטרה לעקב את הכוחות הבולגרים, לאו ארגן ברית עם המדיארים מצפון-מערב לבולגריה. בתגובה ארגן סימאון ברית עם הנוודים הפצ'נגים נגד הביזנטים ופלש לחבל תראקיה, שהיווה את השער המערבי אל תוך הבירה הביזנטית, קונסטנטינופול. לבסוף העליונות הצבאית הבולגרית הביאה לכניעתם של הביזנטים ולחתימת הסכם שלום שפתח מחדש את השחר עם בולגריה והעביר שטחים בחבל הבלקן לידי האימפריה הבולגרית.
בעוד היו מספר ניצחונות צבאיים אל מול הח'ליפות העבאסית באסיה הקטנה, סלוניקי נפלה בשנת 904 לידיו של לאו מטריפולי, אדמירל יווני שהמיר דתו לאסלאם. הפולשים בזזו אותה ושבו לבסיסיהם בלבנט. העיר הייתה השנייה בחשיבותה ברחבי האימפריה עקב הנמל שלה והגנתיה נפגעו קשות קודם לכן עקב רעידת אדמה. בתגובה לכיבוש סלוניקי תקפו הביזנטים את העיר טרסוס (קיליקיה, דרום אסיה הקטנה) העבאסית בשנת 905 ובזזו אותה. משלחת צבאית לכיבוש האי כרתים מידי הח'ליפות העבאסית כשל. במהלך שלטונו של לאו היה המאבק הראשון בין האימפריה הביזנטית לרוס של קייב, תחת הנהגתו של אולג מנובגורוד, נסיך קייב, עם כי המאבק היה קצר והסתיים בחתימת הסכם סחר בשנת 911.
רפורמות
לאו המשיך וסיים את פועלו של בסיליוס הראשון לחדש את קוד החוקים הביזנטי, קורפוס יוריס קיוויליס, שנכתב תחת שלטונו של יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית. רפורמות אלו שנודעו בתוך ה"בזיליקה" (הדין הקיסרי), כללו בתוכם 60 ספרי חוקים אשר צומצמו לדי שני ספרי לימוד לפעילים במערכת המשפט הביזנטית. בשנת 907 קרסה שושלת טאנג הסינית לאחר שנים של היחלשות שהחלו במרד אן לושאן. עם נפילתה של שושלת טאנג, סין נכנסה לתקופת מלחמת אזרחים שפגעה בסחר דרך המשי. עקב כך, לאו הורה על הקמתן של מספר גילדות שיעסקו בייצור של משי למען האימפריה הביזנטית ולמען הקמתם הגילדות קיבלו תמיכה כספית. כתביו הרבים של לאו הביאו לכינויו "החכם". הוא כתב דרשות, שירים, פזמונים, נאומים, מסות תאולוגיות, ולמרות כישלונותיו הצבאיים, כתב אפילו רישומים צבאיים, בספרו "טקטיקה" הציע את היתרונות של טקטיקות גרילה ותקיפת כוחות אויב כאשר היו עסוקים בביזה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- לאו השישי, באתר אנציקלופדיה של היסטוריה עתיקה
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
| קיסרי האימפריה הביזנטית | ||
|---|---|---|
|
32250003לאון השישי, קיסר האימפריה הביזנטית