העבודה במקדש
העבודה במקדש היא מערכת ענפה של קורבנות, מצוות ומנהגים, האמורים להתבצע, על פי ההלכה, בבית המקדש מדי יום או במחזוריות שנתית.
| משנה |
מסכת תמיד, פרק א' עד פרק ז'. מסכת יומא, פרק א', משנה ח' עד פרק ג', משנה ב' |
|---|---|
| תלמוד בבלי | מסכת תמיד, דף כ"ה עמוד ב' - מסכת תמיד, דף ל"ג עמוד ב' |
| משנה תורה | ספר עבודה, הלכות תמידים ומוספין, פרק א' - ספר עבודה, הלכות תמידים ומוספין, פרק ו' |
הכהנים העובדים
ערך מורחב – משמרות כהונה
העבודה במקדש התבצעה על ידי הכהנים, צאצאי אהרן משבט לוי, שהתחלקו לעשרים וארבע משמרות כהונה, שחילקו ביניהם את העבודה במקדש כך שבכל שבוע מגיעה למקדש אחת ממשמרות הכהונה, והיא שעובדת באותו שבוע. כהני כל משמר מחולקים לשבעה בתי אב, כך שכל בית אב עובד באחד מימי השבוע.[א] כהני בית האב של כל יום היו ישנים בלילה שלפני בבית המוקד.
עבודות הבוקר
פתיחת העבודה
השכמת הכהנים
הכהנים שהיו ישנים בבית המוקד[1] היו קמים לפנות בוקר טובלים ולובשים בגדי כהונה.
הפיס הראשון - תרומת הדשן
- ערך מורחב – פיס (בית המקדש)
הממונה על הפייסות מגיע לבית המוקד, דופק על הדלת, והכהנים פותחים לו מבפנים. הממונה מזמין את הכהנים שרוצים לזכות בהרמת הדשן להשתתף בפיס הראשון כדי להכריע איזה כהן יזכה להרים את הדשן.[ג]
הכהנים המשתתפים עומדים במעגל ומוציאים אצבע, [ד] ובוחרים ביניהם מספר. הממונה בוחר את אחד הכהנים (לפני שהוא יודע מה המספר שנבחר), ומתחיל ממנו ספירה מעגלית עד למספר שנבחר. הכהן שבו תמה ספירת הממונה הוא הזוכה בהרמת הדשן.
בילוש העזרה
לאחר הפיס הראשון[ג], לפני תרומת הדשן, הכהנים מקיפים את העזרה ובודקים שהכל בה בסדר.[ה] הכהנים יוצאים מבית המוקד, ומתחלקים לשתי קבוצות שהולכות לאורך כותלי העזרה, עד שהם נפגשים בלשכת עושי חביתין, שם הם מחממים מים בשביל להכין את מנחת החביתין.[12]
תרומת הדשן
- ערך מורחב – תרומת הדשן
לפני שעובדים במקדש, צריך לקדש ידיים ורגליים מן הכיור. הכהן שזכה בתרומת הדשן הולך לבד[ו] אל הכיור, מקדש ידיו ורגליו והולך אל צידו המערבי של המזבח, שם נמצאת מחתה מכסף המשמשת לתרומת הדשן. הכהן לוקח את המחתה ועולה לראש המזבח, שם הוא חותה מהגחלים שבלב המערכה הגדולה, ומוריד אותם לתחתית המזבח. את הגחלים הוא מניח למרגלות הכבש מצידו המזרחי, במקום הנקרא בית הדשן. אחרי תרומת הדשן עולים שאר הכהנים אל המזבח ומסדרים אותו לקראת היום הבא. הם מזיזים לצידי המזבח את האיברים שלא התאכלו, גורפים את האפר אל התפוח, ומפנים את האפר אל מחוץ למקדש.[16]
סידור שלוש המערכות
- ערכים מורחבים – מערכה שנייה של קטורת, המערכה הגדולה, מערכת התמיד
אחרי פינוי המזבח מהקרבנות של היום שעבר, מסדרים מערכות (מדורות) על המזבח, כדי להקריב עליהם את הקרבנות של היום החדש.
הכהנים מביאים עצים [ז] ומעלים אותם אל המזבח. הכהן שזכה בתרומת הדשן,[ח] מסדר מהעצים את המערכה הגדולה, בפינה הדרום־מזרחית של המזבח. בזמן הסידור הכהן דואג שיהיה קצת רווח בין גזרי העצים, כדי להכניס שם זרדים שבאמצעותם מציתים את האש. אחר כך הוא מסדר בפינה הדרום־מערבית של המזבח את המערכה השנייה. כמות העצים הנדרשת למערכה זו היא כמות שתספיק לחמש סאים של גחלים.[ט][20] בנוסף[י] לשתי המערכות, היו מסדרים את המערכה השלישית היכן שרצו במזבח. אחרי סידור המערכות הכהן שזכה בתרומת הדשן לוקח אש ממדורת בית המוקד,[24] ומדליק את המערכות, ואז הוא מעלה למערכה השלישית עוד שני גזרי עצים.[25]
קורבן התמיד
- ערך מורחב – קורבן התמיד
הפיס השני - קרבן התמיד
אחרי[י"א] סידור המערכות הכהנים הולכים ללשכת הגזית, כדי לערוך את הפיס השני. הכהנים עומדים במעגל, והממונה סופר אותם עד שמגיע למספר שנקבע מראש. הכהן שעליו הוא נעצר זוכה בשחיטת קרבן התמיד, ושנים עשר הכהנים שאחריו זוכים בעבודות הבאות: זריקת הדם, דישון המזבח הפנימי, דישון המנורה, והעלאת איברים ומנחות לכבש, לפי החלוקה הבאה: הראש והרגל, שתי הידיים, העוקץ והרגל, החזה והגרה, שתי הדפנות, הקרבים, הסולת, החביתין, היין.[27]
הכנות לשחיטת התמיד
הממונה שולח צופה לראות האם ”האיר פני כל המזרח עד שבחברון”.[28] אחרי שהצופה מאשר שהגיע הזמן,[י"ב] הממונה שולח את הכהנים ללשכת הטלאים, להביא כבש בשביל קרבן התמיד. הם בודקים אותו ממום ומביאים אותו אל הטבעות. קרבן תמיד של שחר נשחט על הטבעת השנייה מצפון בשורת הטבעות המערבית.[י"ג] כמו כן מוציאים מלשכת הכלים את כל כלי השרת שנצרכים לעבודה באותו יום,[י"ד] ושמים אותם על השולחן מכסף שנמצא ממערב לכֶּבֶשׁ.[33] הכהנים הולכים עם הכֶּבֶשׂ למקום השחיטה, ומחכים עד שייפתח שער ההיכל. לפני השחיטה הם משקים אותו מים[ט"ו] מכוס מזהב.[ט"ז]
במקביל, הכהנים שזכו בדישון המזבח הפנימי והמנורה עולים לאולם ופותחים את דלתות ההיכל.[י"ז]
שחיטת התמיד
לאחר פתיחת דלתות ההיכל שוחטים את התמיד, וזורקים את דמו על המזבח החיצון. הכהן שזכה בזריקת הדם הולך לקרן המזרחית צפונית של המזבח, שם הוא זורק מהדם, ומכווין שהדם יגיע אל שני הצדדים של הקרן. הוא ממשיך אל הקרן הדרום מערבית של המזבח, וזורק שם באופן דומה. את שאריות הדם הוא שופך על היסוד.[40]
הכהנים שבחוץ מפשיטים את קרבן התמיד ומנתחים את איבריו. הם מחלקים אותו לששת הכהנים שזכו בהעלאת איברים לכבש. ביחד עם הכהנים שזכו בהעלאת הסולת, היין והחביתין הם מוליכים את הכל לכבש ומניחים אותם בחצי התחתון של הכבש בצידו המערבי, ומולחים את איברי הקורבן.[41]
העבודות בהיכל
הכנת המנורה ומזבח הקטורת
במקביל לחלוקת איברי התמיד, הכהנים שבהיכל מכינים את מזבח הזהב והמנורה לעבודות היום.
הכהן שזכה בדישון מזבח הפנימי לוקח כלי מזהב בשם טֶּנִי, שנפחו שני קבים וחצי, ומניח אותו ליד המזבח. הוא לוקח בידיו את האפר מעל המזבח, ומכניס לטני. כשכבר לא נשאר מספיק אפר כדי שיוכל להרים אותו בידיים הוא גורף את האפר שנשאר לתוך הטני. כשהוא גומר הוא מניח את הטני ליד המזבח[י"ח] ויוצא מההיכל.[43]
הכהן שזכה בדישון המנורה נכנס עם כלי מזהב בשם כּוּז, הוא שופך לתוכו את השמן והפתילות שנשארו בנרות מההדלקה של הערב הקודם. יש אומרים שהוא גם ממלא שמן ופתילות חדשים בנרות, ויש אומרים שמילוי השמן והפתילות נעשה בערב לפני ההדלקה.
קריאת שמע וברכות
הכהנים הולכים ללשכת הגזית כדי לקרוא קריאת שמע ולהתפלל. הם מברכים את ברכת אהבה רבה, וקוראים את עשרת הדברים ואת קריאת שמע, ומברכים שלוש ברכות: אמת ויציב, עבודה וברכת כהנים.[44][י"ט] בשבת מוסיפים עוד ברכה למשמר הנכנס, והמשמר היוצא היה מברך את המשמר הנכנס ”מי ששכן את שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות”.[47]
הפיס השלישי - הקטרת הקטורת
אחרי התפילה, הממונה מזמין את הכהנים שאף פעם לא זכו בהקטרת הקטורת[כ] לבוא ולהשתתף בפיס שיקבע מי יקטיר את הקטורת. בפיס השלישי זכו שני כהנים. הראשון זכה בהקטרת הקטורת והשני זכה בהבאת גחלים לקטורת על המחתה.
הפיס הרביעי - העלאת האיברים
אחרי הפיס השלישי מתקיים הפיס הרביעי שאליו מוזמנים כל [כ"א] הכהנים, ובו זוכה כהן אחד[כ"ב] בהעלאת האיברים מהכבש למזבח.
הקטרת הקטורת
בעבודת הקטרת הקטורת משתתפים שלושה כהנים. האחד הוא זה שזכה בפיס להקטיר את הקטורת, השני הוא זה שזוכה ב'מחתה', ותפקידו להעביר גחלים למזבח הקטורת. והשלישי 'אוהבו או קרובו' של המקטיר, שנכנס גם הוא ועוזר לו בהכנות להקטרה.
הכהן שזכה בקטורת לוקח כף מזהב שנפחה שלושה קבים שבתוכה נמצא בזך מלא בקטורת במשקל של חצי מנה. הכהן שזכה במחתה עולה למזבח עם מחתה מכסף שנפחה ארבעה קבים,[53] וחותה גחלים מהמערכה השנייה. הוא יורד מהמזבח ומעביר את הגחלים למחתה מזהב שנפחה שלושה קבים. את הגחלים שנשפכו גורפים לאמת המים.[54]
שלושת הכהנים הולכים להיכל, והכהן עם המחתה שופך את הגחלים על המזבח, מרדד אותם עם שולי המחתה, משתחווה ויוצא. הכהן שזכה בקטורת נותן לחברו את הבזך עם הקטורת, וחברו שופך לתוך ידיו את הקטורת. אם נשפכה קצת קטורת בכף הוא שופך גם אותה לתוך ידיו, משתחווה ויוצא. הכהן שזכה בקטורת מחכה שכל העם יפרשו מ"בין האולם ולמזבח", ושהממונה יאמר לו "הקטר". הכהן שופך את הקטורת על המזבח, מתחיל בצד שרחוק ממנו, כדי שלא יכווה כשהוא מחזיר את ידיו מעל אזור שכבר נתן עליו קטורת. כשהוא מסיים הוא משתחווה ויוצא.[55]
סיום העבודה
השתחוואה בהיכל לאחר עבודה
כשהכהן שהקטיר יוצא מההיכל ומגיע לבין האולם והמזבח, אחד הכהנים זורק את המגרפה, המשנה במסכת תמיד מתארת את זריקת המגרפה
אֵין אָדָם שׁוֹמֵעַ קוֹל חֲבֵרוֹ בִּירוּשָׁלַיִם מִקּוֹל הַמַּגְרֵפָה. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת, כֹּהֵן שֶׁשּׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ, יוֹדֵעַ שֶׁאֶחָיו הַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לְהִשְׁתַּחֲווֹת, וְהוּא רָץ וּבָא. וּבֶן לֵוִי שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ, יוֹדֵעַ שֶׁאֶחָיו הַלְוִיִּם נִכְנָסִים לְדַבֵּר בַּשִּׁיר, וְהוּא רָץ וּבָא. וְרֹאשׁ הַמַּעֲמָד הָיָה מַעֲמִיד אֶת הַטְּמֵאִים בְּשַׁעַר הַמִּזְרָח
כשהכהנים הולכים לכיוון ההיכל, הכהנים שזכו בדישון המזבח הפנימי והמנורה מקדימים להיכנס לפניהם. הכהן שזכה בדישון המזבח לוקח את הטני, משתחווה ויוצא. הכהן שזכה בדישון המנורה מטיב את שני הנרות האחרונים, לוקח את הכוז, משתחווה ויוצא. הכהנים כולם נכנסים להיכל, משתחווים ועומדים על מעלות האולם.[56][כ"ג]
אחרי הקטרת הקטורת וההשתחוויות, הכהן שזכה בהעלאת האיברים מהכבש למזבח מעלה אותם לראש המזבח, וזורק אותם אל האש של המערכה הגדולה.
ברכת כהנים
אחרי[כ"ד] הקטרת האיברים, הכהנים שעל מדרגות האולם מברכים ברכת כהנים. ברכת הכהנים במקדש שונה מברכת הכהנים מחוץ למקדש, במקדש הכהנים היו מרימים את ידיהם מעל לראשיהם,[כ"ה] בעוד מחוצה לו הם מושיטים אותם בגובה הכתפיים.[61] כמו כן במקדש היו מברכים את כל שלושת הפסוקים ברצף, בעוד מחוצה לו עונים אמן אחרי כל פסוק.[61] במקדש גם לא היו עונים אמן אחרי הברכה אלא "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".[62][כ"ו]
הקרבת המנחות והנסכים
אחרי ברכת הכהנים, הכהן שזכה בהעלאה למזבח מקריב את מנחת הנסכים ומנחת החביתין. עבודות הבוקר מסתיימות בניסוך היין ובשירה ונגינה עמו – ”שאין אומרים שירה אלא על היין”.[63]
עוד קודם לניסוך, נעמדים שני כהנים על שולחן החלבים[כ"ז] שסמוך לפינה זו של המזבח, ותוקעים בחצוצרות (תקיעה תרועה ותקיעה) כדי להודיע ללווים ששׁרים, ולמנגנים, שהניסוך עומד להתחיל ועליהם להתכונן. לאחר התקיעה הם יורדים מהשולחן ונעמדים מימינו ומשמאלו של האחראי על כלי השיר וממתינים לניסוך היין. את זמן הניסוך המדויק, יֵדעו כולם בעזרתו של הכהן העומד בפינה על "קרן המזבח", שיסמן להם מתי בדיוק מנסכים.
הכהן שהקטיר את האיברים והמנחות, מעלה את היין לראש המזבח על מנת לנסכו. הוא עולה בצד שמאל של הכבשׁ ופונה שמאלה לכיוון פינת המזבח. הכהן מנסך את היין לתוך ספל המחובר למזבח, והיין נשפך, דרך הנקב שבתחתיתו לשיתין (חללים עמוקים שבאדמה).
בשעת הניסוך, הכהן שעל הקרן מניף בסודרין שבידו, ואז האחראי על כלי השיר מנגן במצלתיים ובכך מסמן לשאר המנגנים להתחיל לנגן. הלויים העומדים על הדוכן מתחילים לשיר את שיר של יום, (בכל יום הפרק שלו), ומחלקים אותו לשלושה חלקים. בתחילת השירה, הכהנים תוקעים בחצוצרות - תקיעה תרועה ותקיעה, וכל העם שבעזרה משתחווים, וכך תוקעים ומשתחווים גם בשתי ההפסקות שבין חלקי השיר הבאים.
בסיום עבודתו הכהן הולך אחורה וחוזר לכבשׁ, ומשם יורד מהמזבח.
עבודות בין הערביים
בין הערביים (לפנות ערב), הכהנים עושים עוד כמה עבודות לקראת סיום יום העבודה במקדש. רוב העבודות מקבילות לעבודות שנעשו בשעות הבוקר בפתיחת יום העבודה במקדש.
הקרבת התמיד
שחיטת התמיד נעשית בשמונה וחצי שעות זמניות מתחילת היום.[כ"ח] את העבודות השייכות להקרבת התמיד (שחיטה, זריקה, הולכה וכו') מבצעים אותם כהנים שזכו בהם בבוקר. בשונה מתמיד של שחר, תמיד של בין הערביים נשחט בטבעת השנייה מצפון, בשורת הטבעות המערבית.[י"ג]. זריקת הדם וניתוח הכבשׂ נעשים באותה צורה כמו בבוקר. הכהנים שזכו בבוקר בהעלאת האיברים, מעלים אותם לכבשׁ ומולחים אותם. הכהן שזכה בהקטרת האיברים, מקטיר אותם על גבי המערכה הגדולה.
הקטרת הקטורת
בניגוד לשאר העבודות, שאותן עשו אותם הכהנים שזכו בהן בבוקר, ולכן לא היה צורך בפייסות חדשים בערב, את הקטורת מקטיר בכל פעם כהן חדש, ולכן היו עורכים לה פיס נפרד בין הערביים.[65] סדר ההקטרה עצמו מקביל לסדר ההקטרה בבוקר.
הקטרת מנחות ונסכים
אחרי הקטרת הקטורת, הכהן שזכה בהקטרה מקטיר את מנחת הנסכים ומנחת החביתין, ומנסך את היין על גבי המזבח. במהלך ניסוך היין הלויים שרים את השיר של יום.
הדלקת המנורה
עבודות היום מסתיימות עם הדלקת המנורה. הכהן נכנס להיכל עם גחל מהמזבח החיצון, ומדליק את הנר המערבי. מהנר המערבי הוא מדליק את כל שאר הנרות האחרים.
נעילת ההיכל והעזרה
בסיום העבודות נועלים את שערי ההיכל, ולאחר שהכהנים גומרים להקטיר את האיברים שלא הספיקו להקטיר ביום, ולאכול את בשר הקרבנות שלא הספיקו לאכול ביום, נועלים את שערי העזרה. בשעות הלילה הכהנים של בית האב שעובד למחרת ישנים בבית המוקד, ומשמר לווים וכהנים שומרים על המקדש.
שלושת הרגלים
בשלושת הרגלים, היו באים המונים מעם ישראל לירושלים ולבית המקדש, כדי לקיים את מצוות הרגלים: עלייה לרגל והבאת עולת ראייה, שמחת הרגלים והבאת שלמי חגיגה ושלמי שמחה, וכדי להשתתף במצוות המיוחדות לכל רגל שהתקיימו בבית המקדש.
פסח
שלושים יום קודם לפסח, בט"ו באדר, היו שלוחי בית דין יוצאים ומתקנים את הדרכים שהתקלקלו בתקופת החורף.[66] בימים שלפני פסח, היו עולי הרגל שהגיעו לירושלים מקריבים את נדריהם ונדבותם, ובעיקר את קרבנות התודה בהם התחייבו, כיוון שלא ניתן להקריב את התודה, שיחד איתה מובאים גם לחמי חמץ, בחג הפסח.[67]
בי"ד בניסן, ערב חג הפסח,[כ"ט] לאחר הקרבת תמיד של בין הערביים, הקטרת הקטורת והדלקת המנורה,[68] מקריבים את קרבן הפסח. במהלך שחיטת הפסח, הלויים שרים את ההלל. אם הם גומרים, ועדיין לא נגמרה שחיטת הפסח, הם שרים אותו שוב. לאחר גמר שחיטת כל הפסחים, סותמים את פתח היציאה של אמת המים שבמקדש, ובעזרת המים שעולים ממנה שוטפים את העזרה.
בט"ו בניסן, ובכל ששת הימים שאחריו, מקריבים את קרבנות המוסף של חג הפסח: שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים לעולה ושעיר עיזים לחטאת.[ל] כמו כן, ביום זה מתחילים להקריב את עולות הראייה,[ל"א] שלמי החגיגה ושלמי השמחה.
בט"ז בניסן, בנוסף לקרבנות המוסף, מקריבים גם את מנחת העומר, מנחה העשויה משעורים, אותה מניפים לפני ה'. יחד עם המנחה, מקריבים כבש לעולה, שבשונה משאר כבשי העולה, מנחת הנסכים שלו כוללת שני עשרונים של סולת.
שבועות
סוכות
- ערכים מורחבים – נטילת לולב, ניסוך המים, שמחת בית השואבה, מצוות ערבה במקדש, הושענות
נוסף למצוות העלייה לרגל והקרבנות הכרוכים בה, שנוהגות בכל הרגלים, בחג הסוכות היו במקדש כמה מצוות ייחודיות. בזמן בית המקדש, מצוות נטילת לולב נהגה בכל מקום בט"ו בתשרי (היום הראשון של החג) בלבד, ורק בבית המקדש נהגה בכל שבעת ימי החג.
ניסוך המים ומצוות ערבה במקדש הן שתי מצוות בלעדיות לבית המקדש, והן נחגגו בו באופן רב-רושם. מקור שתיהן הוא בהלכה למשה מסיני ובתורה שבעל-פה. בנוסף לניסוך היין שנעשה במקדש בכל יום, בחג הסוכות נוספו לנסכי קרבן התמיד גם מים, שנשאבו בכל יום ממעיין השילוח. מעמד שאיבת המים וניסוכם נעשה באופן חגיגי שכלל תהלוכה רבת-משתתפים למעיין ובחזרה ממנו, תוך כדי תקיעה בחצוצרות. עוד טרם השאיבה, שמתבצעת לפנות בוקר, התקיימה במהלך הלילה שמחת בית השואבה. שמחת בית השואבה הייתה מעמד בו לאורך כל אחד מלילות החול של חג הסוכות[ל"ב] היו רוקדים בעזרת הנשים שבמקדש לאורך כל הלילה. לקראת הבוקר פסקו הריקודים, והחוגגים יצאו לשאוב מים לניסוך המים.
מצווה נוספת היא מצוות ערבה. בכל יום היו מביאים ערבות ממוצא וזוקפים אותם על גבי המזבח[ל"ג]. כמו כן, בכל יום היו מקיפים את המזבח תוך תפילה.[ל"ד]
כמו בכל החגים, גם בחג הסוכות הקריבו קרבנות מוסף. בכל יום משבעת ימי החג הקריבו 14 כבשים, שני אילים, ופרים במספר משתנה: ביום הראשון 13, ובכל יום פחת מספרם, עד שביום השביעי הקריבו שבעה פרים. בנוסף לקרבנות אלו, שהיו עולה, הקריבו בכל יום שעיר עיזים לחטאת. ביום השמיני, שמיני עצרת, מקריבים פר אחד, איל אחד ושבעה כבשים לעולה, ושעיר אחד לחטאת.
לקריאה נוספת
- הרב אהרן בן יוסף הכהן, עבודת הקרבנות, פיוטרקוב תרע"ג, באתר היברובוקס
- הרב יעקב עמדין, סידור בית יעקב (עמדין)/סדר עבודת כל יום
- הרב אמתי בן דוד, נר תמיד, ציורים על מסכת תמיד, באתר היברובוקס
- הרב אברהם בורשטין, מה יעשו היום בבית המקדש? - סדר העבודה היומית, באתר אוצר החכמה
- הרב אברהם בורשטין, מה יעשו היום בבית המקדש? - חגי תשרי, באתר אוצר החכמה
- הרב אברהם בורשטין, מה יעשו היום בבית המקדש? - שבת, ראש חודש, פסח, שבועות, באתר היברובוקס
קישורים חיצוניים
- הערך "עבודה", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- חגי משגב, כהן, פתח שעון, באתר 929 - תנ"ך ביחד
ביאורים
- ^ בשונה מכהני משמר אחר שלא עובדים באותו שבוע, כהני בית אב אחר ממשמרת הכהונה של אותו שבוע נמצאים בכוננות בירושלים למקרה שיצטרכו אותם
- ^ הגמרא מסכת יומא, דף ס"ט עמוד א' אומרת שבגדי הכהונה לא היו ממש מתחת לראשיהם של הכהנים אלא ליד ראשיהם כי האבנט היה עשוי מכלאיים והיה אסור לישון עליו
- ^ 3.0 3.1 פשט המשנה הוא שהפיס הראשון נערך בבית המוקד,[2] וכן כתבו המפרש על תמיד,[3] והרא"ש.[4] אבל הרמב"ם למד מהגמרא ביומא[5] שכל הפייסות נערכו בלשכת הגזית, ולכן הוא מפרש שהפיס נערך אחרי בילוש העזרה.[6] התפארת ישראל מסביר את הגמרא שממנה למד הרמב"ם, שכל הפייסות נערכו בלשכת הגזית כי היה צריך שזקן מהסנהדרין יפקח עליהם. אבל בזמן של תרומת הדשן עדיין לא היו הסנהדרין במקדש, ולכן לא היה טעם ללכת ללשכת הגזית.[7]
- ^ ישנה מחלוקת בין הרמב"ם לרש"י כמה אצבעות כל כהן מוציא. לדעת רש"י[8] כל כהן יכול להוציא אצבע אחת, וכהן חולה שקשה לו להוציא אצבע אחת יכול להוציא שתיים, ומונים אותו פעם אחת, ואם הוציא אגודל (שקל להוציא ולהכניס אותה בלי שישימו לב) לא סופרים אותו כלל. לדעת הרמב"ם[9] כל כהן יכול להוציא כמה אצבעות שהוא רוצה, וסופרים אותו כפי מספר האצבעות שהוציא, ואם הוציא אגודל לא סופרים את האגודל.
- ^ יש כמה דעות מה מטרת בילוש העזרה. לדעת רבי עובדיה מברטנורא ורבי שמעיה[10] מטרת הבילוש היא לוודא שכל כלי השרת נשארו במקומם. לדעת רבי יוסף קורקוס[11] מטרת הבילוש היא לוודא שאין טומאה בעזרה.
- ^ הדין שהכהן הולך לבד מופיע במשנה.[13] המפרשים נחלקו מה הסיבה שהכהן הולך לבד. לדעת המפרש על תמיד, והתפארת ישראל הסיבה היא שאסור להיכנס לבין האולם ולמזבח ללא צורך של עבודה. והואיל ואסור לעבוד לפני תרומת הדשן אז הכהנים צריכים לחכות עד שיתרם הדשן כדי לקדש ידיים ורגליים לקראת עבודות היום.[14] לדעת הראב"ד כוונת המשנה היא להגיד שאין צריך שכהן אחר ילך איתו, כי את תרומת הדשן עושה רק כהן אחד. אבל אין איסור שעוד כהנים ייכנסו איתו, ואולי אפילו נכנסו איתו כדי לעזור לו לקדש ידיו ורגליו[15]
- ^ ישנה מחלוקת האם מביאים מלשכת העץ[17] או מלשכת העצים[18]
- ^ הגמרא מסבירה שהסיבה שהכהן זוכה בכמה דברים היא כדי ליצור תמריץ לכהנים לקום לפיס על תרומת הדשן.[19]
- ^ על מנת לספק גחלים למזבח הקטורת. בשבת היו משתמשים במערכה זו גם להקטרת בזיכי הלבונה שהיו עם לחם הפנים, ולכן היו שמים עצים בכמות שתיצור שמונה סאים של גחלים.
- ^ בספר עבודת הקרבנות הביא מחלוקת מתי זמן סידור המערכה השלישית. לדעת התפארת ישראל, והלחם משנה, אין להקמת מערכה זו זמן מוגדר, ומסדרים אותה בכל זמן ביום.[21] לדעת הראב"ד והתוספות היו מסדרים את המערכה השלישית ביחד עם סידור שתי המערכות הראשונות.[22] העבודת הקרבנות עצמו מתלבט האם סידור שני גזרי העצים היה לפני סידור המערכה השלישית או אחריה.[23]
- ^ על פי סדר המשניות במסכת תמיד, הפיס נערך לאחר סידור המערכות.[26] לדעת הרמב"ם הפיס השני נערך ביחד עם הפיס הראשון, ומסידור המערכות הכהנים עוברים ישר לשחיטת התמיד.[6]
- ^ זמן זה מקביל לעלות השחר או מעט אחריו
- ^ 13.0 13.1 משנה, מסכת תמיד, פרק ד', משנה א', משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות תמידים ומוספין, פרק א', הלכה י"א. ועיין בתפארת ישראל על המשנה, בחלק "בועז", שהביא דעות נוספות אחרות, לפיהן השחיטה נעשית בטבעת השנייה מדרום
- ^ במשנה[29] נאמר שהוציאו תשעים ושלושה כלי כסף וכלי זהב. המפרשים נחלקו מה משמעותו של המספר הזה. בירושלמי הובאו שתי דעות. הדעה הראשונה היא שהמספר הוא כנגד האזכרות (הופעה של שמות ה') בספרי חגי זכריה ומלאכי.[30] הדעה השנייה היא שהמספר הוא כנגד היום עם הכי הרבה קרבנות מוסף, יום טוב ראשון של סוכות, שבו היו מקריבים ארבעה עשר כבשים, שלושה עשר פרים, שני אילים, ושעיר. סך הכל 30 קרבנות. הקרבן העדה שם, מסביר שסופרים גם את קרבן תמיד של שחר (כבש אחד) ולכל קרבן יש שלשה כלים.[31] הרמב"ם בפירוש המשניות כתב "מספר זה ייתכן שהוא כדי מה שהיו צריכין מן הכלים לכל תשמישיהם באותו היום", וכך כתב גם במשנה תורה, ומשמע מדבריו שמוצאין את מספר הכלים הדרוש, ואין קדושה במספר 93.
לאורך הדורות היו שניסו למנות את רשימת תשעים ושלושה הכלים, ביניהם הרמ"ע מפאנו (בסימן כ בשו"ת הרמ"ע) שהסביר שמדובר על יום טוב ראשון של סוכות שחל בשבת, הרב יהושע יוסף פינברג, בספר עזרת כהנים (מידות ה ג דיבור המתחיל ואני, עמוד שעו בהדפסה החדשה), שהסביר שבכל יום השתמשו בשלושים ואחד כלים, ולכל כלי היו שתי רזרבות. והרב יהודה מאיר שפירא, (במכתב ששלח לרב יוסף רוזין) שמנה תשעים ושלושה כלים שונים שנצרכו להם ביום טוב ראשון של סוכות שחל בשבת.[32] - ^ כדי שיהיה נוח יותר להפשיט את עורו.[34]
- ^ משנה, מסכת תמיד, פרק ג', משנה ד'. אמנם בגמרא[35] נחלקו בכך האמוראים. רבא סבר שזו "גוזמא", ואילו שמואל סבר שכך באמת היה כי " אין עניות במקום עשירות". הרמב"ם הזכיר דין זה, בספר עבודה, הלכות תמידים ומוספין, פרק א', הלכה ט' וכתבו המפרשים שהוא פסק כשמואל.[36] אמנם בספר עבודה, הלכות תמידים ומוספין, פרק ו', הלכה א', לא כתב באיזו כוס השקוהו. וכתב על זה בספר בנין שלמה (סימן א') שהרמב"ם סובר כרבא שלשיטתו מה שכתוב שהשקוהו בכוס של זהב היא גוזמא.
- ^ יש מחלוקת מפרשים מי פתח את הדלתות. לדעת רוב המפרשים[37] הפתיחה נעשתה על ידי כהנים. לדעת התפארת ישראל[38] הפתיחה נעשה על ידי לווים, מכיוון שהם היו אלו שפתחו את השערים בכל המקדש. השיטה מקובצת מסביר שאכן בכל המקדש הלווים פתחו את דלתות המקדש, אולם להיכל היה אסור ללווים להיכנס, ולכן כהנים פתחו את דלתותיו.[39]
- ^ הברטנורא מסביר שהוא משאיר את הטני בהיכל כדי שיוציא אותו לשפיכה בבית הדשן ביחד עם הדשן של המנורה (שגומרים לדשן רק אחרי הקטרת הקטורת).[42]
- ^ יש מחלוקת מה היא אותה ברכת כהנים שמופיעה במשנה. לדעת רש"י ותוספות,[45] מדובר על ברכת כהנים. לדעת רש"י ברכה ממש עם נשיאת כפיים, ולדעת תוספות רק אמירת הפסוקים כמו שאנחנו נוהגים לומר היום אחרי ברכות התורה. לדעת הרמב"ם[46] והרשב"א[45] מדובר על ברכת שים שלום
- ^ הסיבה שרק כהנים חדשים השתתפו בפיס היא שהקטרת הקטורת מַּעֲשֶׁרֶת, ולכן לא היו נותנים לאנשים להקטיר פעמיים[48]
- ^ לְפִי שֶׁאָמַר בַּקְּטֹרֶת חֲדָשִׁים דַּוְקָא, אָמַר הָכָא חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים, כְּלוֹמַר מִי שֶׁזָּכָה בַפַּיִס פְּעָמִים אֲחֵרוֹת וּמִי שֶׁלֹּא זָכָה בֹּאוּ וְהָפִיסוּ[49]
- ^ במשנה[50] נאמר על הפיס הרביעי מִי מַעֲלֶה אֵבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ וְלַמִּזְבֵּחַ. רוב המפרשים הבינו שמדובר על אדם אחד שמעלה איברים מהכבש למזבח.[51] אולם יש דעות שגם בהעלאת איברים מהכבש למזבח זכו כמה כהנים.[52] להלן נתייחס לכהן אחד שמעלה את האיברים
- ^ סדר העבודות אחרי הפיס השלישי הוא על פי המשניות במסכת תמיד[57] על פי הבנתו של הרב אברהם משער אריה, בספרו שלטי הגיבורים.[58] לשיטת הרמב"ם הסדר היה מעט שונה, עיינו במשנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות תמידים ומוספין, פרק ו', הלכה ה' ובכסף משנה שם.
- ^ הקטרת האיברים לפני ברכת הכהנים היא לפי דעת הרמב"ם בספר עבודה, הלכות תמידים ומוספין, פרק ו', הלכה ה' ונקט כדעתו גם הסמ"ג.[59] אבל הגר"א[60] למד מסדר המשניות במסכת תמיד שברכת הכהנים הייתה לפני הקטרת האיברים
- ^ מלבד הכהן הגדול של היה מרים את ידיו מעל הציץ.
- ^ ולדעת הרמב"ם[61] היו עונים "ברוך ה' אלקים אלקי ישראל מן העולם ועד העולם".
- ^ אחד משני השולחנות שהיו ממערב לכבש. השולחן השני היה השולחן שעליו הניחו את כלי השרת.[33]
- ^ המשנה במסכת פסחים[64] אומרת שבמצב הסטנדרטי התמיד נשחט בשעה שמונה וחצי, ומוקרב בשעה תשע וחצי. בערב פסח, כאשר צריך להקריב אחריו את קורבן הפסח, מקדימים את הקרבתו, לשעה שמונה וחצי; כאשר ערב פסח חל ביום שישי, וצריך להספיק לצלות את קורבן הפסח לפני שבת, מקדימים את הקרבתו לשעה שבע וחצי (נשחט בשש וחצי).
- ^ בלשון המקראית, זמן זה הוא חג הפסח, ואילו החג שמתחיל בט"ו בניסן נקרא חג המצות. מתקופת חז"ל ואילך משמשים שני השמות לתיאור החג שמתחיל בט"ו בניסן.
- ^ בשונה מחג הסוכות, בחג הפסח קרבנות המוסף לא משתנים בין הימים.
- ^ אשר לכתחילה יש להקריב אותם כבר ביום הראשון
- ^ לא ביום טוב ולא בשבת
- ^ להרחבה על השיטות השונות באשר לסדר הפעולות עם הערבות ראו בערך מצוות ערבה במקדש
- ^ זכר להקפה זו נקבע מנהג ההושענות
הערות שוליים
- ^ כפי שהמשנה מתארת ”בֵּית הַמּוֹקֵד, כִּפָּה, וּבַיִת גָּדוֹל הָיָה, מֻקָּף רוֹבָדִים שֶׁל אֶבֶן, וְזִקְנֵי בֵית אָב יְשֵׁנִים שָׁם, וּמַפְתְּחוֹת הָעֲזָרָה בְּיָדָם. וּפִרְחֵי כְהֻנָּה אִישׁ כִּסְתּוֹ בָאָרֶץ. לֹא הָיוּ יְשֵׁנִים בְּבִגְדֵי קֹדֶשׁ, אֶלָּא פוֹשְׁטִין וּמְקַפְּלִין וּמַנִּיחִים אוֹתָן תַּחַת רָאשֵׁיהֶן[ב] וּמִתְכַּסִּין בִּכְסוּת עַצְמָן.” (משנה, מסכת תמיד, פרק א', משנה א')
- ^ משנה, מסכת תמיד, פרק א', משנה ב'
- ^ על הגמרא בתמיד דף כו עמוד א דיבור המתחיל זכה מי שזכה
- ^ בפירוש על מסכת תמיד פרק א דיבור המתחיל והממונה היה בא
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כ"ה עמוד א'
- ^ 6.0 6.1 משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות תמידים ומוספין, פרק ו', הלכה א'
- ^ תפארת ישראל על המשנה, מסכת תמיד, פרק א', משנה ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כ"ג עמוד א'
- ^ ספר עבודה, הלכות תמידים ומוספין, פרק ד', הלכה ג'
- ^ שניהם בפירוש למשנה, מסכת מדות, פרק א', משנה ז'
- ^ בפירושו על המשנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות בית הבחירה, פרק ח', הלכה י"א
- ^ משנה, מסכת תמיד, פרק א', משנה ג'
- ^ משנה, מסכת תמיד, פרק א', משנה ד'
- ^ המפרש תמיד כח א דיבור המתחיל ואין אדם נכנס עימו, תפארת ישראל תמיד פרק א משנה ד יכין סעיף קטן נב
- ^ ראב"ד על תמיד דיבור המתחיל ואין אדם נכנס עימו
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות תמידים ומוספין, פרק ב', הלכות י"ג–י"ד
- ^ אלחנן אייבשיץ, הבית השני בתפארתו, הדפסה שלישית ירושלים תשס"ב, עמוד רכב
- ^ עבודת הקרבנות סימן כח הערה ג
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כ"ב עמוד א'
- ^ משנה, מסכת תמיד, פרק ב', משנה ג'-ה
- ^ תפארת ישראל תמיד ב אות כד, לחם משנה הלכות תמידים ומוספין ב ד
- ^ ראב"ד על תמיד דף כט א דיבור המתחיל הציתו שתי המערכות באש, תוספות יומא דף מה עמוד א דיבור רבי יוסי
- ^ עבודת הקרבנות, סימן לא הערה א.
- ^ רבנו חננאל מסכת יומא, דף ט"ו עמוד ב'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות תמידים ומוספין, פרק ב', הלכה ג'
- ^ משנה, מסכת תמיד, פרק ג', משנה א'
- ^ מסכת יומא, פרק ב', משנה ג'
- ^ מסכת יומא, דף כ"ח עמוד א'-ב
- ^ מסכת תמיד, פרק ג', משנה ד'
- ^ עיינו כאן בהערה 1 להסבר הספירה
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, פרק ג', הלכה ח'
- ^ המכתב מופיע כאן, וכאן
- ^ 33.0 33.1 משנה, מסכת שקלים, פרק ו', משנה ד', ופירוש הברטנורא שם
- ^ פירוש הברטנורא והרמב"ם למשנה, מסכת תמיד, פרק ג', משנה ד'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תמיד, דף כ"ט עמוד א'
- ^ לחם משנה, מהר"י קורקוס
- ^ מאירי על תמיד דף ל עמוד ב, פירוש הראב"ד שם, פירוש הברטנורא על המשנה, מסכת תמיד, פרק ג', משנה ו'
- ^ תמיד פרק ג משנה ז
- ^ שיטה מקובצת ערכין יא ב דיבור המתחיל מעשה ברבי יהושע
- ^ משנה, מסכת תמיד, פרק ד', משנה א'
- ^ משנה, מסכת תמיד, פרק ד', משנה ב'-ג
- ^ ברטנורא על תמיד פרק ג משנה ט
- ^ משנה, מסכת תמיד, פרק ג', משנה ט'
- ^ משנה, מסכת תמיד, פרק ה', משנה א'
- ^ 45.0 45.1 במסכת ברכות דף יא עמוד ב
- ^ ספר עבודה, הלכות תמידים ומוספין, פרק ד', הלכה ו'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ב עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כ"ו עמוד א'
- ^ ברטנורא תמיד פרק ה משנה ב
- ^ משנה, מסכת יומא, פרק ב', משנה ד'
- ^ רש"י, מסכת יומא, דף כ"ו עמוד ב', ד"ה הכי גרסינן והא תניא שבעה עשר; בית הבחירה למאירי יומא כה א; תפארת ישראל תמיד ז, ג יכין סעיף קטן כד
- ^ ראו על כך בהרחבה בערך על הפייסות.
- ^ משנה, מסכת יומא, פרק ד', משנה ד', כדעת תנא קמא
- ^ משנה, מסכת תמיד, פרק ה', משנה ד'-ה
- ^ משנה, מסכת תמיד, פרק ו', משנה ב'-ג
- ^ משנה, מסכת תמיד, פרק ה', משנה ו'. פרק ו', משנה א'. פרק ז', משנה א'.
- ^ פרקים פרק ה' פרק ו' פרק ז'
- ^ במגן הראשון, עמודים תכד–תכה במהדורת מכון ירושלים, קח א-קח ב במהדורת מנטובה.
- ^ מצוות עשה קצב
- ^ מובא בהערות על הרמב"ם במהדורת שבתאי פרנקל
- ^ 61.0 61.1 61.2 ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק י"ד, הלכה ט'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ט"ז עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י"א עמוד א'
- ^ משנה, מסכת פסחים, פרק ה', משנה א'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות תמידים ומוספין, פרק ד', הלכה ח'
- ^ משנה, מסכת שקלים, פרק א', משנה א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף י"ג עמוד ב'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קרבנות, הלכות קרבן פסח, פרק א', הלכה ד'
36157970העבודה במקדש