דידקטיקה
דידקטיקה (תורת ההוראה) היא ענף משנה של פדגוגיה שעוסק בפיתוח גישות ושיטות הוראה. תחום זה עוסק בפיתוח תאוריה של ההוראה, הנחלת מיומנויות וכשירויות ההוראה הטובה, פיתוח תוכניות לימודים, תכנון והערכת אסטרטגיות הוראה, שילוב אמצעי המחשה בהוראה[1].
מקור המושג הוא מהמילה היוונית didáskein ופירוש "להורות".
המונח 'דידקטיות' מתאר חינוכיות יתרה, הבלטה של איכויות לימודיות או הדרכתיות.
שיטות הוראה
שיטת הוראה טובה מקדמת את התפתחותו של הפרט. עם זאת, קיומם של הבדלים בין אישיים ושינויים בנסיבות בהן מתרחשת ההוראה אינם מאפשרים שימוש בשיטת הוראה יחידה בכל מצב שהוא. לכן על שיטות ההוראה להיות שונות זו מזו כדי שתהיינה טובות עבור מקרים ספציפיים[2].
תפקידו של המורה הוא לבחור לעצמו את טכניקת ההוראה התואמת את מטרותיו החינוכיות ואת צורכי תלמידיו[2].
חקר ההוראה
למידה היא תכליתה של ההוראה ועל כן מחקר של תהליכי למידה יכול להסביר גם את ההוראה. מכיוון שניתן לנתח את ההוראה באופן לוגי ופנומנולוגי, מחקר אימפירי שכולל תיאור, השוואה והבחנה בינה לפעילויות אחרות יכול לגלות את אופיה הרצוי.
ראו גם
לקריאה נוספת
- מרתה סטון וויסקי (עורכת), הוראה לשם הבנה, מאנגלית: יניב פרקש, ירושלים: מכון ברנקו וייס לטיפוח החשיבה, 2004.
- האנס איבלי, דידקטיקה פסיכולוגית: על פי משנתו של ז'אן פיאז'ה, עברית: אילנה המרמן, מרחביה: ספרית פועלים, 1971.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: דידקטיקה |
- Developing An Educational Philosophy – מאמר של ריצ'רד לבוי על גישות פילוסופיות בחינוך, חסרונות של השימוש בתחרותיות בבית הספר והתאמת ההוראה לתלמידים בעלי לקויות למידה.
הערות שוליים
20368496דידקטיקה