נחל גרר
 | |
| צמחיה ופריחה בחניון רעים שבנחל גרר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
 |
נַחַל גְּרָר (בערבית: ואדי א-שריעה) הוא יובלו הגדול ביותר של נחל הבשור הנמצא בשטח גרר, חלקו התיכון כלול בשמורת נחל גרר התיכון, וחלקו התחתון כלול בשמורת נחלי בוהו וגרר. תחילתו של הנחל ליד קיבוץ להב, משם זורם מערבה, עד שהוא מתחבר לנחל הבשור, ליד קיבוץ רעים. אורכו כ-50 ק"מ.
בחלקו העליון הנחל אכזב, וכך גם בחלקו התחתון. בחלקו התיכון של הנחל, בין תל שרע לתל הרור, מצויים 70 מעיינות (זוהי בעצם רצועת מעיינות בשטח הכולל 7.5 קילומטרים), שמליחותם וכמות ספיקתם משתנה בין העונות השונות.
יובלים עיקריים
מצפון: נחל תילה, נחל צקלג, נחל שובל, נחל זיו, נחל הגדי, נחל שרשרת, נחל בוהו, נחל קמה.
היסטוריה
ארכאולוגיה
נחל גרר כולל ממצאים ארכאולוגיים מכל התקופות כמעט, ולכן הממצאים מגוונים ורבים עד מאוד. נחל גרר כולל כמה תילים גדולים:
- תל שרע - תל גדול בגדתו הצפונית של הנחל
- תל הרור - התל הגדול ביותר בנגב הצפוני, הנמצא בגדתו הצפונית של הנחל
- כמה חורבות גדולות וקטנות
מהתקופה הכלקוליתית נמצאו אתרים רבים (42 אתרים, רובם בגדתו הצפונית של נחל גרר), שכללו ממצאים רבים: גרזנים, מקבות, מעדרים, קערות בזלת, מקטרים ועוד ממצאים רבים. בתקופת הברונזה התיכונה הראשונה התקיימו יישובים מעטים יחסית, וממצאים שנמצאו הם כלי חרס וכלי בזלת וכלים אחרים. בתקופת הברונזה התיכונה השנייה, ואף בתקופת הברונזה המאוחרת, התמעטו היישובים, ונותרו רק מספר קטן של יישובים. ריבוי היישובים התרחש בתקופת הברזל. לא נמצאו כאן שרידים מהפלישה הפלישתית. בתקופה הפרסית ובתקופה ההלינטית התקיימו יישובים רבים בנחל גרר, בעיקר בתל שרע ותל הרור, הנמצאים בגדתו הצפונית של הנחל.
זיהוי כנחל גרר המקראי
ועדת השמות הממשלתית זיהתה את ואדי א-שריעה כנחל גרר המקראית בו חפרו על פי המקרא אברהם ויצחק אבינו בארות, ולאחר מכן, בעקבות מריבתם עם רועים פלישתיים אחרים, הם עלו לבאר שבע ושם כרתו ברית עם אבימלך מלך גרר. בהתאם לכך נקרא ואדי א-שריעה בעברית נחל גרר.
חוקרים אחרים נתנו זיהויים אחרים לנחל גרר המקראית. פרופסור יהושע מאיר גרינץ[1], טען שנחל גרר המקראית הוא ואדי אל עריש. כמה מיובליו במרכז סיני נקראים ואדי אל גרור וכן נמצאים שם שלושה עשר מקומות שבשמם נשתמרו האותיות "גר "[2].
במאה ה-19
במאה ה-19 עובד האזור על ידי ערבים שגידלו בו תבואה, כך מתאר החוקר Edward Hull שסייר באזור בשנת 1883: ”האזור המשתרע הוא בעל טבע פורה ביותר. המחוז מעובד באקסטנסיביות על-ידי ערביי תראבין (Terabin Arabs), ועל-ידי קבוצות קטנות של פלאחים המגיעות לאזור לעונה שבין הזריעה לקציר וחיים עם משפחותיהם באוהלים המוקמים בנקודות מוגנות. כאן משתמשים בגמלים בעיקר לחריש, כאשר גמל אחד שווה לשני שוורים ודמותו הכחושה והגבוהה של "ספינת המדבר" מופיעה לעיתים קרובות על קו הרקיע נעה לאיטה לפני החורש והמחרשה.. היקף הקרקע המעובדת כאן, כמו גם כל הדרך לעזה, הוא עצום, ויבול התבואות כגון חיטה, שעורה ותירס, עולה בהרבה על צרכי התושבים. למעשה, כמויות גדולות של מוצרים חקלאיים הגדלים באזור זה מיוצאים כל שנה מיפו וערים אחרות”[3]. זלמן דוד ליבונטין ביקר במקום בשנת 1882 והתרשם מפוריותו ”משני עברי הנחל נטויות שורות-שורות אוהלי בדויים רועי צאן. אילנות אין שם וכל הכיכר זרועה חיטה ושעורה”[4], תיאור דומה של מביא מנחם שינקין שסייר בדרום הארץ בשנת 1912”פה ושם נמצאים משכנות הערביים, שהן כעין תערובת של בתים, צריפים ואוהלים […] דרך רחבה וטובה למסע עגלות עוברות בין שדות תבואות, זרועים שעורה, חיטה.. האדמה מסביב פורייה. שדות תבואה למכביר”
קישורים חיצוניים
- נחל גרר באתר נאקב
- פארק שרשרת נחל גרר, באתר קק"ל
- פארק נחל גרר, באתר e ירוק
גלית בוזגלו, פארק נחל גרר: האי הירוק בנגב הצפוני, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2019- דן גזית, אומרים שאני אינני אני…, בבלוג "אבני גזית", 24 בפברואר 2017
הערות שוליים
- ^ מוצאי דורות, מחקרים בקדמוניות המקרא, הפלשתים הראשונים, עמוד 109
- ^ ישובי אבותינו בסיני, ד"ר אריה קימלמן
- ^ Edward Hull, Mount Seir, Sinai and Western Palestine (עמ' פרק 14, עמוד 139)
- ^ . דוד לבונטין, לארץ אבותינו - דברי ימי המסע והעבודה בשנות תרמ"ב, תרמ"ג
34138645נחל גרר