גרר (אזור קדום)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נחל גרר, אחד הזיהויים לגרר המקראית

גְּרָר היא עיר, חבל ארץ, מחוז ובתוכם נחל (נחל גרר), בנגב ארץ ישראל, בעבר - בארץ כנען, מוזכרת בתנ"ך כמקום מגוריהם של אברהם ויצחק.

מקור השם

השם גרר נזכר לראשונה בתנ"ך, בספר בראשית, פרק י', פסוק י"ט, האומר כך:

"ומצרים ילד את לודים ואת ענמים ואת להבים ואת נפתחים ואת פתרסים ואת כסלחים אשר יצאו משם פלשתים ואת כפתרים. וכנען ילד את צידֹן בכרו ואת חת ואת היבוסי ואת האמרי ואת הגרגשי ואת החוי ואת הערקי ואת הסיני ואת הארודי ואת הצמרי ואת החמתי; ואחר נפצו משפחות הכנעני. ויהי גבול הכנעני מצידן באכה גררה עד עזה, באכה סדמה ועמרה ואדמה וצבים עד לשע. אלה בני חם..."

גרר המוזכרת שם היא ארץ גרר, והיא מוזכרת כאן כמושג גאוגרפי (היא נזכרת כמושג גאוגרפי גם בספר דברי הימים ב', פרק י"ד, פסוק י"ב) ששימש להבנת גבולות הכנענים. לאחר מכן מוזכרת גרר כשאברהם התיישב בה. לאחר תקופת האבות לא היה זכר לעיר גרר, ולכן אין מקורות מאוחרים שניתן למצוא בהם עדויות על גרר.

אצל ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו, בספרו – "קדמוניות היהודים", לא מוזכר השם גרר, וכנראה שהוא לא הכיר את המקום; אך יכול להיות שלא הייתה פעילות חשובה בזמן ההוא בגרר. בתרגום השבעים מוזכרת גרר בשם – "גדר", ובצורה יוונית יש שתי צורות של ביטוי. הצורה הראשונה היא – גרריקי, וצורה זו מוזכרת גם בתלמוד ירושלמי וגם בבראשית רבה. צורה שנייה היא – גרריטיקי, שנקראה כך גם לפי אב הכנסייה הנוצרי אוזביוס, בספרו "אונומסטיקון".

נחל גרר בערבית הוא – ואדי א-שריעה. יונתן בן עוזיאל מזכיר את גרר בלי שינוי במילים, וכך גם תרגום אונקלוס.

גאוגרפיה

ארץ גרר נמצאה בדרך למצרים, בין קדש (הקדמונים מזהים את קדש עם פטרה, אך כיום החוקרים סבורים שקדש היא עין-קדיראת, כלומר קדש ברנע) ובין שור (כיום מזהים את שור עם שרידי הביצורים שבגבול המצרי), וגובלת בצפון – בתחום באר שבע ועזה.

בארץ גרר נכללו האתרים הבאים:

  • רחובות (לא העיר רחובות בת זמננו, אלא א-רחיבה, הנמצאת כיום בערך כ-20 קילומטרים מדרום לחלוצה)
  • שטנה (החוקרים מנסים לזהות את שטנה בשטנת א-רחיבה)
  • עשק
  • נחל גרר והעיר גרר – שהיא עיר המלך

לאחר תקופת האבות, כאמור, לא הייתה כנראה פעילות חשובה בגרר, ולא היה לה זכר. לאחר תקופת האבות שימשה גרר כמושג גאוגרפי, אך גם בתקופת האבות ולפניה שימשה גרר כמושג גאוגרפי. גם בדברי הימים, וגם בספרים החיצונים מקבים א' ומקבים ב', שימשה גרר כמושג גאוגרפי.

העיר גרר הייתה בנגב הדרומי, בדרך המוליכה למצרים. אוזביוס, אב הכנסייה הנוצרי, קובע את מקומה של גרר (ציטוט מספרו): "25 מילין מבית גוברין לצד דרום" (מיל רומי – 1.479 קילומטרים). במפת מידבא המפורסמת מצוירת גרר דרומית-מערבית מבאר שבע. הניסיונות מן המאה ה-4 לספירה ואילך לזהות את העיר גרר עם מקומות שונים בנגב ובחוף – אין להם סימוכין ברורים. יש הסוברים שהעיר גרר נמצאת בכלל בקרבת "תל הרור" השוכן על נחל גרר, אך אין לסברה זו סימוכין. לפי שעה, שאלת מקומה של העיר גרר נותרה בלא פתרון משביע רצון.

היסטוריה

גרר נודעת לרוב האנשים, וזאת משום מקומה הנכבד בסיפורי נדידת האבות בחבל הנגב. בסיפורים אלו הייתה שייכת גרר לאבימלך, שהיה מלך גרר, ובחסותו רעו אברהם ויצחק את עדריהם, ויצחק אף עסק בעבודת האדמה. כשאברהם בא לגרר, הוא אמר לשרה שתאמר שהיא אחותו כדי שלא - "והרגוני על דבר אשתי", ואבימלך לקחה אליו לארמונו. לאחר חלומו בלילה, הוא שיחרר את שרה לאברהם יחד עם מקנה רב ועבדים. הוא הביא לשרה כסף רב, ולאחר תפילתו של אברהם, נרפאו אבימלך וקרוביו ממחלתם שבאה להם מלקיחת שרה לארמון. לאחר מכן ילדה שרה לאברהם את יצחק.

כשהיה רעב נוסף בארץ, לאחר הרעב הראשון, ירד יצחק לגרר, ובגלל שה' נגלה אליו בחלום וביקש ממנו לא לרדת למצרים, הוא נשאר והשתקע בגרר. כמו אברהם, הוא טען שרבקה היא אחותו, "פן יהרגוני אנשי המקום על רבקה כי טובת מראה הוא". לאחר מכן, אבימלך פנה אליו בטענות לגבי כך שהוא לא אמר שרבקה אשתו, ואבימלך אסר על כל אנשי ממלכתו לגעת ברבקה. ה' בירך את יצחק בכל מכל "ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה'...", ועבדי יצחק מצאו מים בבארות שהם חפרו. הם רבו עם רועי גרר ולאחר מכן עברו לחפור באר אחרת.

אזור גרר גבל בחבל באר שבע, ומשנדחקו האבות מגרר, עלו לבאר שבע ושם כרתו ברית עם מלך גרר. מסופר על בני שמעון, שהתפשטו מערבה למבוא גרר ושם מצאו מרעה לצאנם. כמו כן, מסופר על אסא מלך יהודה שרדף אחרי זרח הכושי מ"מרשה" (שם של מקום) ועד לגרר, ובדרך הכה את יושבי הערים שבסביבות גרר, ולקח מהם שלל, מקנה וגמלים.

לפי גירסת תרגום השבעים, ישבו בארץ גרר בתקופת המלוכה עממים שונים שהיו מזרעו של חם, בנו של נח: כושים, לובים ומעונים.

בתקופה ההלניסטית, מסופר על אנטיוכוס אבפטור, שכרת ברית עם המכבים, וכך כתוב בספר מכבים ב': "ואת המקבי קיבל וישימו שר צבא למן עכו ועד גרר". בתקופה הרומית, נקרא כל מערב הנגב הצפוני בשם "סלטוס גרריתיקוס" שמשמעותו מחוז גרר. בירת המחוז היא כנראה "אורדה", מרכז חורבות עיירה גדולות, בתחום היישוב הבדואי – אלהוזיל, מן התקופה הרומית ומן התקופה הביזנטית.

ארכאולוגיה

המחקר הארכאולוגי בגרר התפתח מאוד, וממצאיו חשובים מאד להבנת הרקע ההיסטורי-גאוגרפי. לדוגמה, לפי ממצאים בגרר ניתן להוכיח כי דווקא בתקופת הברונזה הקדומה (המקבילה לתקופת האבות), נתקיימו בסביבות אלו יישובים חקלאיים רבים. המחקר הארכאולוגי בגרר מנסה להוכיח גם את מקומה המדויק של העיר גרר. בשנת 1970 התקיימו חפירות בתל גמה (עיר קדומה בגדתו הדרומית של נחל הבשור, ממערב לקיבוץ רעים) על ידי הארכאולוג סר פלינדרס פיטרי, במערב התל. פיטרי זיהה בטעות את המקום כגרר המקראית, בין היתר מכיוון שליד התל יש מקום הנקרא בביזנטית – חורבת גררית[1]

מקומות ארכאולוגיים בגרר:

הערות שוליים

  1. ^ חורבת גררית בדף על עתיקות באזור נתיבות באתר העיר


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0