ציקלון בה
ציקלון בי (בגרמנית: Zyklon B או Uragan D 2, נהגה גם: ציקלון בֶּה) הוא שמו המסחרי של חומר שנועד במקורו להשמדת מזיקים, והנאצים עשו בו שימוש נרחב לרצח יהודים ואחרים, בעיקר במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו ובמידה פחותה בהרבה במחנות אחרים כגון מיידנק.
החומר היה עשוי כדוריות של חומר נקבובי: דיאטומיט או סיבי עץ (pulp) שהיו ספוגים במימן ציאנידי (HCN), וברגע שהוצא מאריזתו האטומה ובא במגע עם אוויר, התאדה ממנו גז החנק מימן ציאנידי.
את הציקלון בה פיתח בשנות ה-20 פריץ הבר, כימאי גרמני נודע ממוצא יהודי (חתן פרס נובל לכימיה). בתחילת 1934 אילצו אותו הנאצים לעזוב את גרמניה, עקב יהדותו. קדם לציקלון בה החומר ציקלון אה, שנועד אף הוא להשמדת מזיקים, אך ייצורו נאסר באמנת ורסאי, לאחר שהתברר שניתן להשתמש בו לייצור גז רעיל לשימוש כנשק כימי לפגיעה בבני אדם. בגרסתו המקורית כלל ציקלון בה גם חומר בעל ריח או מגע מיוחדים, שנועד להתריע על החשיפה לגז, אך הנאצים הזמינו אצל היצרנים, "אי גה פארבן", גרסה שממנה הוצא חומר זה. לאחר המלחמה הועמדו לדין שניים ממנהלי המפעל שייצר את ציקלון בה, בפני בית דין צבאי בריטי, והוצאו להורג על חלקם בתהליך ההשמדה.
תחילה שימש ציקלון בה במחנות הריכוז להשמדת כינים, כדרך למניעת התפשטותה של מחלת הטיפוס. בספטמבר 1941 החלו ניסויים במחנה ההשמדה אושוויץ, בשימוש בחומר לרצח בני אדם.
ראו גם
קישורים חיצוניים
ציקלון בה23237008