יחסי איראן–סוריה
| יחסי איראן–סוריה | |
|---|---|
|
|
| |
| איראן | סוריה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 1,648,195 | 187,437 |
| אוכלוסייה | |
| 91,853,280 | 24,988,129 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 401,505 | 8,980 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 4,371 | 359 |
| משטר | |
| רפובליקה אסלאמית | רפובליקה נשיאותית, בפועל דיקטטורה |
יחסי איראן–סוריה (בפרסית: روابط ایران و سوریه, בערבית: العلاقات الإيرانية السورية) הם היחסים בין הרפובליקה האסלאמית של איראן לבין הרפובליקה הערבית הסורית. היחסים האסטרטגיים בין המדינות מבוססים על אינטרסים משותפים. סוריה נחשבת לבעלת הברית הקרובה ביותר של איראן, על אף הפערים הדתיים והאידאולוגיים בין המדינות. במהלך השנים השקיעה איראן בסוריה משאבים צבאיים, כלכליים ומדיניים רבים, והיא התומכת המרכזית שלה מאז ראשית מלחמת האזרחים בסוריה בזירה הצבאית והבינלאומית. בתמורה משמשת סוריה כצינור אספקה לעושי דבריה של איראן, בהם חזבאללה, חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני. שתי המדינות רואות עין בעין נושאים עקרוניים רבים, מכירות באויבים משותפים ומשתפות פעולה בנושאים מגוונים.
סקירה
הברית האדוקה בין איראן לסוריה מעוררת עניין רב ואף הפתעה בקרב החוקרים, בעיקר בשל ההבדלים המהותיים העומדים בבסיס משטריהן של שתי המדינות, והתפיסות השונות שיש לכל אחת מהן. בעוד סוריה הערבית בעלת המשטר החילוני נושאת את דגל הלאומיות הערבית ופועלת למען אחדותו של העולם הערבי תחת אידאולוגיית הפאן-ערביות, הרי שאיראן, מדינה שאינה ערבית, בעלת משטר תאוקרטי, דוחה את רעיון הלאומיות מיסודו ומנסה לאחד את העולם הערבי תחת האסלאם לפי האידאולוגיה הפאן-אסלאמית. למרות זאת, היחסים בין המדינות איתנים ואסטרטגיים, והברית ביניהן נמשכת למעלה משלושים שנה, הברית הממושכת ביותר בין שתי מדינות באזור בעשורים האחרונים[1].
היסטוריה
1979–1990
המהפכה האסלאמית באיראן (ב-1979) היוותה נקודת מפני ביחסי סוריה-איראן. בסביבות תקופה זו הסתיימה גם הברית האסטרטגית של סוריה עם מצרים עקב הסכם השלום שחתמה זו עם ישראל. לאחר המהפכה באיראן ניתנה הזדמנות לנשיא סוריה חאפז אל-אסד למצוא משקל נגד חדש לישראל ולעיראק, אויביה האזוריים של סוריה. אסד ראה באיראן שלאחר המהפכה, אשר ניתקה את קשריה עם ישראל וקראה לעימות צבאי עמה, תרומה נכבדת למאבק בישראל והכרה נוספת בצדקת דרכו המדינית לעומת זו הפייסנית של סאדאת. בה בעת, המנהיג האיראני החדש, האייתוללה רוחאללה חומייני, ראה בסוריה צינור שדרכו יוכל להגיע אל הקהילה השיעית בלבנון. מוסטפא צ'מראן, אחד מאנשי האקדמיה המובילים במדינה ויועץ קרוב של חומייני, שחווה את מלחמת לבנון, תמך בכריתת ברית איראנית עם אסד כדי להגדיל את השפעת איראן בנעשה בדרום לבנון. הברית מוסדה במרץ 1982 בסדרה של הסכמים דו-צדדיים בנושאי נפט ומסחר, וכן בהסכם סודי בעניינים צבאיים.[2]
מערכת היחסים בין ממשלות איראן וסוריה מתוארת לעיתים כ"ציר ההתנגדות". סוריה הייתה המדינה הערבית הראשונה, (והשלישית בכלל, אחרי ברית המועצות ופקיסטן), שהכירה ברפובליקה האסלאמית שנוסדה בפברואר 1979. באופן רשמי סוריה הכירה ברפובליקה האסלאמית ב-12 בפברואר 1979[3]. עם זאת, נשיא סוריה אסד לא ביקר באיראן בעוד חומייני היה בחיים, לאור העובדה שהאייתוללה לא החשיב את אסד כמוסלמי "כשר". ההנהגה הסורית, כולל הנשיא הנוכחי בשאר אסד עצמו, שייכים רובם לפלג העלאווי של האסלאם השיעי. עם זאת, היחסים בין שתי המדינות אינם תלויים במטרות דתיות, שכן סוריה היא מדינה חילונית במהותה, ואילו איראן היא רפובליקה אסלאמית. במקום זאת, קשריהם מונעים על ידי אינטרסים פוליטיים אסטרטגיים משותפים.
אחת החזיתות הגדולות והראשונות של הברית בין איראן לסוריה הייתה בעיראק. במהלך מלחמת איראן–עיראק (1980-1988), סוריה, בניגוד לכל המדינות הערביות, צידדה דווקא באיראן הלא-ערבית נגד שכנתה הערבית עיראק[4], שנשלטה אף היא על ידי מפלגת הבעת', מהלך שגרם לבידודה על ידי כמה מדינות ערביות ובראשן ערב הסעודית. הברית קיבלה תוקף רשמי כאשר משלחת סורית בכירה בראשות שר החוץ עבד אל-חלים ח'דאם ביקרה בטהראן, וחתמה על סדרת הסכמים דו-צדדיים בנושאי צבא, מסחר ונפט[5].
בתור בעלת הברית הערבית היחידה של איראן במלחמה, סוריה סגרה את צינור הנפט העיראקי העובר בשטחה, צינור הנפט כירכוכ-בניאס, במטרה לשלול מהעיראקים את ההכנסות מהנפט. סוריה גם אימנה את האיראנים בשימוש בטכנולוגיות טילים מתקדמות וסיפקה לה טילי אלברוס R-17 בשנים 1986–1988. התמיכה הסורית באיראן התבלטה ב-1986 כאשר הנשיא חאפז אל-אסד הציע שסוריה לא תתאר את איראן ככוח כובש בעיראק{{הערה[6]}}. בתמורה לתמיכתה, איראן סיפקה לסוריה מיליוני חביות נפט בחינם או בעלות מוזלת לאורך שנות השמונים. טבח חמאת שבוצע בהוראת הנשיא חאפז אל אסאד ב-1982, זכה אף הוא לגינוי מאופק בלבד שהשמיע האייתוללה חומייני.
האזור העיקרי השני של שיתוף פעולה בין שתי המדינות היה בלבנון במהלך מלחמת האזרחים בלבנון. משמרות המהפכה האיראניות בסיוע צבא סוריה, הקימו ואימנו את ארגון חזבאללה, במטרה להפיץ את האידאולוגיה של חומייני ולהדוף את הפלישה הישראלית לדרום לבנון ב-1982. הכוחות האיראניים הגיעו לאזור הבקאע בלבנון דרך סוריה. איראן וסוריה ראו בחזבאללה מנוף שימושי עבורם נגד ישראל וכדרך לכונן השפעה גדולה יותר בנעשה בלבנון.
1990–2010
באפריל 1997 דיווח השבועון "דיפנס ניוז" כי נחתמה ברית לשיתוף-פעולה ביטחוני בין סוריה לאיראן, במסגרתו איראן הסכימה לסייע לסוריה בתוכנית הרכש הצבאית שלה מרוסיה. הסיוע האיראני כלל ערבויות להלוואות שתיטול סוריה למימון הרכש, כדי לרכוש נשק מייצרנים רוסיים ולחזור ולייצאו לסוריה. בתמורה איראן ביקשה את תמיכת סוריה במטרותיה הגאו-פוליטיות באזור. הרכש היה במסגרת תוכנית מודרניזציה בצבא הסורי, בין השאר רכישה והשבחה של טנקי טי-55 ו-72 מושבחים [7].
בסוף 1999 הכריזה איראן כי היא תומכת במאמצי סוריה להשיב לידיה את רמת הגולן, בהיות הרמה חלק המשטחים הכבושים"[8].
הברית העמיקה בשנות ה-2000 מאז בנו של חאפז, בשאר אל-אסד נטל לידיו את השלטון כנשיא סוריה. האירועים שבאו לאחר מכן, כמו מלחמת עיראק, מהפכת הארזים, ומלחמת לבנון השנייה הביאו להתקרבות בין המדינות, סוריה הפכה תלויה יותר ויותר באיראן ונזקקה לתמיכתה הפוליטית והצבאית, ואסד היה מסוגל לשמור על קשרים חיוביים עם כוחות ערבים אחרים בתקופה זו.
בדצמבר 2005 השבועון "ג'יינס דיפנס וויקלי" דיווח כי איראן וסוריה חתמו על הסכם אסטרטגי עקב איומי הסנקציות עליהן; סוריה התחייבה להסתיר ציוד גרעיני וטילים עבור איראן ואיראן התחייבה להסתיר קצינים הנאשמים במעורבות ברצח רפיק אל-חרירי[9].
ב-16 ביוני 2006 שרי ההגנה של איראן וסוריה חתמו על הסכם לשיתוף פעולה צבאי נגד מה שהם כינו "איומים משותפים", אותם יצגו ישראל וארצות הברית. פרטי ההסכם לא פורסמו, אולם שר ההגנה האיראני מוחמד נג'אר אמר אז כי "איראן רואה בביטחונה של סוריה את ביטחונה שלה"[10]. הביקור גם הניב מכירה של ציוד צבאי איראני לסוריה[11].
ב-19 ביולי 2007 נשיא איראן מחמוד אחמדינז'אד ונשיא סוריה בשאר אל-אסד נפגשו בדמשק. על פי הדיווחים, הבטיח אחמדינז'אד לאסד כי איראן תעביר לסוריה סיוע טכני בתחום המחקר הגרעיני והנשק הכימי ותממן לסוריה עסקאות נשק רוסי וצפון קוריאני בעלות של מיליארד דולר. בתמורה התחייבה סוריה, שלא להתקדם במשא ומתן עם ישראל ולהמשיך לתמוך בעמדה האיראנית בכל מה שנוגע ללבנון[12]. במסיבת עיתונאים הצהיר אחמדינז'אד כי איראן וסוריה ניצבות בחזית מאוחדת מול האויבים של שתי המדינות ושל האזור[13].
במאי 2008 סוריה ואיראן חתמו על מזכר הבנות צבאי בתום ביקור בן שלושה ימים של שר ההגנה הסורי, חסן תורכמאני, בטהראן. במזכר נכתב כי המדינות יחזקו את "יחסי ההגנה" ביניהן, שיכלול גם ביקורים הדדיים של אנשי צבא, אימונים צבאיים משותפים ושיתוף פעולה בתחום הטכני[14]. עם זאת באותה עת דווח כי איראן לא עודכנה על פתיחת שיחות השלום בין ישראל וסוריה[15].
בדצמבר 2009 ביקר בסוריה מזכ"ל המועצה העליונה לביטחון באיראן, סעיד ג'לילי ופגש את נשיא סוריה, בשאר אסד, שאמר בתום הפגישה כי הוא תומך בזכותה של איראן לפתח טכנולוגיה גרעינית וזכותה להעשיר אורניום. שבוע אחר כך חתמו איראן וסוריה על הסכם שיתוף פעולה ביטחוני, שנחתם בתום ביקורו של שר ההגנה האיראני אחמד וחידי בדמשק. על בסיס ההסכם, המדינות יחלקו את ניסיונן הצבאי ויקיימו התייעצויות שוטפות בענייני ביטחון. עוד סוכם כי שתי המדינות יקימו ועדת הגנה משותפת[16].
בעקבות ביקור נוסף של אחמדינז'אד בדמשק בשנת 2010, אישרה מזכירת המדינה של ארצות הברית כי ארצה מעוניינת בהלחשת היחסים בין דמשק לטהראן, וטענה כי מדובר בצעד הכרחי לקראת נורמליזציה ביחסי ארצות הברית וסוריה[17]. בתגובה טען אסאד במסיבת עיתונאים משותפת עם אחמדינז'אד כי חיזוק היחסים דווקא ישפר את היציבות במזרח התיכון, והוסיף: "איננו מעוניינים שאחרים יעניקו לנו שיעורים על אזורנו ועל ההיסטוריה שלנו". אחמדינז'אד גיבה אף הוא את דברי אסד וציין כי "היחסים בין סוריה לאיראן הם יחסים עמוקים, מוצקים ונצחיים", וכי "דבר אינו יכול לפגום בקשר בין המדינות"[17].
בפברואר 2011 שתי ספינות מלחמה איראניות עברו בתעלת סואץ, בפעם הראשונה מאז 1979. הם עגנו בנמל לטקיה בסוריה[18]. שבוע אחר כך הודיעו איראן–סוריה כי חתמו על הסכם לאימון צבאי ימי משותף[19].
במהלך מלחמת האזרחים בסוריה
מאז ראשית מלחמת האזרחים בסוריה ב-2011 ובמהלכה, איראן סייעה רבות לממשלת סוריה ותמכה בה, צבאית וכלכלית. שירותי הביטחון והמודיעין האיראניים העניקו למשטר הסורי ייעוץ וסיוע צבאי בניסיון לשמר את אחיזתו של בשאר אל-אסד בשלטון[20].
על פי הדיווחים איראן סייעה לממשלת סוריה באמצעים שונים, כמו שליחת ציוד לפיזור הפגנות, סיוע בטכניקות מעקב ומודיעין ונפט. את הסיוע החומרי, איראן סיפקה לבשאר אל-אסד בעיקר דרך טיסות ישירות בין דמשק לטהראן, ובשל הקושי שבדבר איראן גם הסכימה לממן בסיס צבאי גדול בשדה התעופה T-4, כדי להקל על העברת ספינות נשק ואספקה צבאית לאסד[21].
הכוח המוביל את המאמץ האיראני בתמיכה בסוריה הם לוחמי יחידת כוח קודס, הכוחות המיוחדים של משמרות המהפכה, ואשר על פי ממשלת ארצות הברית, הכוח, בראשות גנרל קאסם סולימאני, ומפקד המבצעים של היחידה, מוחסן שיזארי, הכשיר יחידות אבטחה סוריות להילחם במפגינים[22]. בהתאם לכך, הטילה מחלקת האוצר האמריקנית (במרץ 2011) סנקציות על שני הבכירים, אותם תיארה כ"אחראים על הדיכוי האלים אשר מופעל כנגד המפגינים הסורים"[23]. על פי דיווח של סוכנות הידיעות הצרפתית ביוני 2011, קצין בכיר שערק לטורקיה טען כי צלפים איראנים ואנשי חזבאללה יורים על הקהל בההפגנות ההמוניות[22].
ביוני 2011, הסביר המנהיג העליון של איראן עלי ח'אמנאי את תמיכת ארצו במשטר: "בכל מקום בו קיימת תנועה אסלאמית, פופולרית ואנטי-אמריקאית, אנו תומכים בה"[24]. לדבריו, ארצות הברית וישראל מעורבים במרד הסורי וידם ניכרת בו. בכירים איראנים אחרים סיפקו אף הם הצהרות דומות וזיהו את הממשלה האמריקאית כמקור המרד בסוריה[25]. עם זאת, בסוף אוגוסט, ממשלת איראן נתנה את "הסימן הפומבי הראשון" שלה והביע את דאגתה מאופן הטיפול במשבר המתמשך בסוריה, כאשר שר החוץ עלי אכבר סאלחי פרסם הצהרה בה כלל אף את ממשל סוריה ברשימת המדינות, ודחק בה "לענות לדרישות אנשיה"[26]. אף על פי שאיראן המשיכה להשתדל להביעה כלפי חוץ תמיכה באסד, במקביל החלה בקשר עם קבוצות בדלניות כדי להבטיח את מקומה בסוריה ובלבנון אם ייפול המשטר[27].
ביולי 2011, חתמה איראן עם סוריה ועיראק על הסכם להקמת צינור ליצוא גז טבעי, צינור באורך של כ-5,000 ק"מ מאזור שדה דרום פארס באיראן. הצינור תוכנן גם להמשיך ליעדים באירופה אך מעולם לא הוקם[28].
בינואר 2013, פורסם דו"ח של הפנטגון, לפיו משמרות המהפכה הציבו תחנות להאזנה לאותות אלקטרוניים בגולן הסורי ולחופי הים התיכון[29].
ב-3 באוגוסט 2013, יום השבעתו של נשיא איראן חסן רוחאני, הוא צוטט כאומר במהלך פגישה עם ראש ממשלת סוריה, ואיל אל-חלקי, כי הברית של איראן עם סוריה תימשך, וכי שום כוח בעולם לא יצליח להפר את הברית המוצקה, האסטרטגית וההיסטורית בין איראן וסוריה[30].
מאז 2014, על רקע התערבותה הצבאית בסוריה, נקטה איראן שורה של צעדים, במטרה לחזק את מעמדה והשפעתה, ואת ההיערכות הצבאית שלה ושל שלוחיה – ובראשם חזבאללה – בסוריה. קודמו הסכמים כלכליים הנוגעים לשיקום סוריה, העברת אוכלוסייה שיעית לסוריה והחדרת ערכים איראניים דתיים ותרבותיים אליה, ובניית מיליציה שיעית סורית כדוגמת חזבאללה הלבנונית. כמו כן החלו ניסיונות לבצע בנייה מערכות של צירים אסטרטגיים, ובראשם: שיפור המסדרון היבשתי המחבר את איראן עם סוריה ולבנון דרך עיראק; שילוב מסילות הרכבת של איראן, עיראק וסוריה, שיחבר את המפרץ הפרסי לים התיכון; ושימוש בנמל לטקיה, שיקנה לאיראן אחיזה בים התיכון. בקבוצת צעדים אלה נכללים גם העברה וייצור של מערכות נשק איכותיות עבור חזבאללה. בתגובה בוצעו לפי מקורות שונים תקיפות אוויריות ישראליות נגד יעדים איראניים ושיעים בסוריה ובעיראק, שמטרת הייתה לבלום את בניית המסדרון היבשתי ולצמצם את הנוכחות צבאית של איראן בסוריה[31].
עד סוף 2015 נהרגו מאות לוחמים איראניים בסוריה[32], כולל הגנרל חוסיין חמדאני סגן מפקד כוח קודס[33].
במסגרת זו, באוגוסט 2018 ובמרץ 2019 נחתמו בין איראן לסוריה הסכמים, העוסקים בהרחבת שיתוף הפעולה הצבאי בין שתי המדינות, ובשיקום הכוחות הצבאיים והתעשיות הצבאיות בסוריה[34]. הסכמים אלה גם קבעו את המשך הנוכחות של היועצים הצבאיים האיראנים בסוריה, ביניהם גם אנשי "משמרות המהפכה" ו"כוח קודס" האיראנים והמיליציות הצבאיות השיעיות[31].
מעבר למישור הצבאי, באיראן התאמצו להחדיר כמה שיותר מוצרים וסחורות לשוק הסורי. ההשתלטות החלה בחברות הטבק האיראניות, שהגבירו את שיווק הסיגריות שלהן בסוריה. אליהן הצטרפו חברות המזון האיראניות, ששגרו מוצרים לעם הסורי הרעב. היקף הסחר בין המדינות גדל במאות מיליוני דולרים. איראן הייתה מעורבת ביישום כמה פרויקטים תעשייתיים בסוריה, כולל מפעלי מלט, פסי ייצור של מכוניות, תחנות כוח, ובבניית ממגורה. איראן אף תכננה להקים בנק איראני-סורי משותף בעתיד[35]. ב-2018–2019 נחתמו בין הצדדים שורה של הסכמים הנוגעים להשקעות איראניות בסוריה, לבינוי ושיקום אזורים שנהרסו במלחמה, לאספקת נפט איראני לסוריה, לתחומי התחבורה והרכבות ולניצול מחצבים[31].
בשנים 2017–2020 מדינת ישראל תקפה כאלף מטרות של איראן בתוך שטח סוריה[36]. במספר מקרים נשלח בתגובה טיל קרקע-קרקע לעבר ישראל[37].
בפברואר 2019, לראשונה מתחילת מלחמת האזרחים נסע נשיא סוריה אסד לאיראן, ונפגש עם הנשיא רוחאני ומפקד גיס קודס קאסם סולימאני[38].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אוהד לוי זלוסצר, מקורותיה של ברית סוריה - אירן, במגזין אימגו, 1 בינואר 2006
- אפרים קם, "ציר הרשע" בפעולה: איראן מסייעת לסוריה, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי, 9 באוקטובר 2012
- השבר הסורי-איראני, באתר "סיקור ממוקד", פברואר 2009
- AP, אסד: לא ניתן לערער את יחסי סוריה-איראן, באתר ynet, 13 בדצמבר 2007
- קריאות בסוריה להעמקת היחסים בין מדינות ערב לאיראן, באתר ממרי, 17 בינואר 2008
- מיכאל סגל, מעורבותה של איראן בטבח בסוריה, באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 15 ביולי 2012
עמוס הראל, ההפצצה בסוריה: איתות שישראל לא תשלים עם המשך הנוכחות של איראן, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2017- צבי בראל, בחסות מהלכיה המדיניים של רוסיה, איראן הולכת ומתבססת בסוריה, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2017
- אודי דקל, "ברית השורדים" - הסכם צבאי-טכנולוגי בין איראן לסוריה, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי, 15 ביולי 2020
הערות שוליים
- ^ "ציר הרשע" בפעולה: איראן מסייעת לסוריה, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי (ארכיון)
- ^ התערבותה של איראן בסוריה, באתר JISS, 2018-10-30
- ^ Syrian Alliance Strategy in the Post-Cold War Era: The Impact of Unipolarity" by Wallsh, David - The Fletcher Forum of World Affairs, Vol. 37, Issue 2, Summer 2013 | Online Research Library: Questia Reader, www.questia.com
- ^ רויטרס, עיראק: לגרש את אסד הבוגד מהליגה הערבית, חדשות, 15 באוגוסט 1988
- ^ Iran and Syria | The Iran Primer, iranprimer.usip.org
- ^ האסטרטגיה האיראנית בסוריה - חדשות רוטר, באתר Rotter.net
- ^ רן דגוני, איראן מממנת רכישת נשק רוסי עבור סוריה, כולל השבחת טנקים ומטוסים, באתר גלובס, 2 באפריל 1997
- ^ שירות גלובס, איראן: תומכים במאמצי סוריה להשיב לידיה את רמת הגולן, באתר גלובס, 21 בדצמבר 1999
- ^ יוסי מלמן, דיווח: סוריה התחייבה להסתיר בשטחה נשק איראני, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2005
- ^ עקיבא אלדר, כך נפלנו במלכודת האיראנית, באתר הארץ, 20 ביולי 2006
- ^ Iran and Syria sign pact against 'common threats', The Daily Star Newspaper - Lebanon
- ^ יואב שטרן וסוכנויות הידיעות, אחמדינג'אד בביקורו בדמשק: מקווה לניצחון בקיץ, באתר הארץ, 19 ביולי 2007
- ^ יואב שטרן, התחזית של אחמדינג'אד: "עם הטמפרטורה יעלו גם הניצחונות", באתר הארץ, 20 ביולי 2007
- ^ יואב שטרן, סוריה ואיראן חתמו על מזכר הבנות צבאי, באתר הארץ, 27 במאי 2008
- ^ עמוס הראל ואבי יששכרוף, סוריה ואיראן - שותפות במבחן, באתר הארץ, 25 במאי 2008
- ^ סוכנויות הידיעות, איראן וסוריה חתמו על הסכם שיתוף פעולה צבאי, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2009
- ^ 17.0 17.1 עמוס הראל ואבי יששכרוף, אסד אירח את אחמדינג'אד בדמשק: "מכינים עצמנו לתוקפנות ישראלית", באתר הארץ, 26 בפברואר 2010
- ^ עמוס הראל וסוכנויות הידיעות, שתי ספינות המלחמה האיראניות יגיעו מחר לים התיכון, באתר הארץ, 19 בפברואר 2011
אבי יששכרוף ועמוס הראל, איראן ביקשה אישור מעבר לספינות בסואץ, באתר הארץ, 18 בפברואר 2011 - ^ סוכנויות הידיעות, איראן וסוריה חתמו על הסכם לאימון צבאי ימי משותף, באתר הארץ, 26 בפברואר 2011
- ^ צבי בראל, איראן לא נאמנה לאסד, אלא למאבק עם ארה"ב על השליטה באזור, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2012
- ^ עמוס הראל, היעד שהותקף בסוריה: מתחם אווירי גדול שאיראן הקימה והיה בשליטתה הבלעדית, באתר הארץ, 11 באפריל 2018
- ^ 22.0 22.1 הגרדיאן ורויטרס, לראשונה מאז פרוץ המהומות, גינתה הליגה הערבית את האלימות בסוריה, באתר הארץ, 16 ביוני 2011
- ^ איראן שולחת לסוריה יועצים שמסייעים לה לדכא את ההפגנות, באתר הארץ, 28 במאי 2011
- ^ How Iran Keeps Assad in Power in Syria, Foreign Affairs
- ^ הארץ, ברק: איראן מוטרדת מהאירועים בסוריה ומהאפשרות שהמחאה תתגבר בשטחה, באתר הארץ, 2 בינואר 2012
- ^ Bakri, Nada (2011-08-27). "Iran Tells Syria to Bow to 'Legitimate' Public Demands". The New York Times. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2016-04-07.
- ^ צבי בראל, איראן מתכננת את היום שאחרי נפילת אסד, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2012
- ^ סוכנויות הידיעות, איראן חתמה עם סוריה ועיראק על הסכם בשווי 10 מיליארד דולר ליצוא גז טבעי, באתר TheMarker, 26 ביולי 2011
- ^ גילי כהן, דו"ח אמריקאי: לאיראן רשת של תחנות ריגול בסוריה, באתר הארץ, 14 בינואר 2013
- ^ איי.פי, רוחאני הצהיר אמונים לאסד, שנשבע לרסק את המורדים בשלטונו, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2013
- ^ 31.0 31.1 31.2 אפרים קם, איראן תוקעת יתדות בסוריה, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי, 7 באוקטובר 2019
- ^ צבי בראל, פרשנות || איראן הולכת ומסתבכת בביצת המלחמה של דמשק, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2015
- ^ רויטרס, איראן מודה: דאעש הרג בסוריה גנרל בכיר במשמרות המהפכה, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2015
- ^ שר ההגנה של איראן מבקר בדמשק: "ניקח חלק פעיל בשיקום סוריה", באתר הארץ, 26 באוגוסט 2018
איי.פי ורויטרס, שר ההגנה של איראן בדמשק: מוכנים תמיד להגיב לכל תוקפנות כלפי סוריה, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2018 - ^ Stern, Yoav (2007-02-18). "Iran, Syria Vow United Front to Thwart U.S. and Israel". Haaretz (באנגלית). נבדק ב-2016-04-07.
- ^ יניב קובוביץ, ישראל תקפה כאלף מטרות של איראן וחיזבאללה מאז 2017, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2020
- ^ עמוס הראל, לאחר הירי לגולן והתקיפה בסוריה, העימות בין ישראל ואיראן חוזר להילוך גבוה, באתר הארץ, 21 בינואר 2019
- ^ אי-פי ורויטרס, לראשונה מתחילת מלחמת האזרחים, אסד נפגש באיראן עם חמינאי, באתר הארץ, 25 בפברואר 2019
39142548יחסי איראן–סוריה