יחסי סוריה–עיראק
| יחסי סוריה–עיראק | |
|---|---|
|
|
| |
| סוריה | עיראק |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 187,437 | 438,317 |
| אוכלוסייה | |
| 24,988,129 | 46,369,546 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 8,980 | 250,843 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 359 | 5,410 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה |
יחסי סוריה–עיראק הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין סוריה לבין עיראק. ראשית היחסים בפיצול המדינות לאחר מלחמת העולם הראשונה, מה שגרם לקץ החלום של שלטון השושלת ההאשמית בסוריה הגדולה. לאחר מכן ידעו יחסי המדינות עליות ומורדות, וכיום יחסי המדינות מתאפיינים בשיתוף פעולה ובלחימה כנגד כוחות דאעש.
היסטוריה
במלחמת העולם הראשונה כבשו הבריטים את שטחן של סוריה ועיראק מידי האימפריה העות'מאנית. גבולותין של המדינות החדשות, שורטטו בוועידת פריז בשנת 1919. שותפה מרכזית למהלך זה הייתה גרטרוד בל, ששכנעה את וינסטון צ'רצ'יל למנות את פייסל הראשון, מלך סוריה שמודח, לאחר מסירת שטחי סוריה לדי צרפת, למלך הראשון של עיראק. על אף שעיראק זכתה לעצמאות מהממלכה המאוחדת, ב-1932 הבריטים שמרו על זכותם להעביר כוחות צבאיים דרך עיראק.
בשנת 1941 פלשה הממלכה המאוחדת לעיראק בשל חששות מניתוק אספקת הנפט למערב ומהתקרבות ממשלת רשיד עאלי אל-כילאני לגרמניה הנאצית. במשך שש שנים הייתה עיראק תחת הכיבוש הבריטי, שלאחריהן הוחזר שלטון המונרכיה ההאשמית ב-26 באוקטובר 1947. שליטיה האמיתיים של המדינה בתקופת השלטון הבריטי ועד 1958 היו הפוליטיקאי נורי א-סעיד, אשר כיהן כראש ממשלת עיראק 14 פעם בתקופה זו, ועבד אל-אילאה.
במהלך מלחמת העולם השנייה כבשו הבריטים גם את סוריה מידי אנשי צרפת של וישי, והעבירוה לידי אנשי צרפת החופשית, ובשנת 1943 זכתה סוריה לעצמאות.
שתי המדינות השתתפו בשנת 1948 במלחמת העצמאות נגד מדינת ישראל שרק קמה, ושוב לחמו נגדה בשנת 1967 במלחמת ששת הימים ובשנת 1973 במלחמת יום הכיפורים.
ב-14 ביולי 1958 ביצע הצבא העיראקי הפיכה, ביטל את המלוכה, ולנשיא המדינה מונה קולונל עבד אל כרים קאסם. קאסם ביטל את שותפות עיראק בברית בגדאד וכונן יחסים ידידותיים עם ברית המועצות. זמן קצר לאחר מכן התרחשה הפיכת הבעת' בסוריה, והממשלה הסורית החדשה בחנה את האפשרות לכונן פדרציה משותפת עם עיראק הבעת'ית ומצרים. הסכם לכינון ישות פוליטית מעין זו נחתם בקהיר ב-17 באפריל 1963, אולם מחלוקות שנתגלעו בין הצדדים הביאו לביטולה של הפדרציה המשולשת. שלטון קאסם בעיראק נמשך רק עד 1963, ובהפיכה צבאית מוצלחת תפס את השלטון עבד א-סלאם עארף. לאחר מותו של עארף ב-1966 נטל את מושכות השלטון אחיו עבד א-רחמן עארף. אולם שלטונו נמשך רק שנתיים עד להפיכה של מפלגת הבעת'. ב-23 בפברואר 1966, ביצעה קבוצת קציני צבא סורים, עלווים ברובם, חברי מפלגת הבעת', הפיכה צבאית פנים-מפלגתית. הם כלאו את הנשיא אל-חאפז, פיזרו את הממשלה ואת מועצת הפיקוד המהפכני, ביטלו את החוקה ומינו ממשלת בעת' אזרחית. מנהיגי ההפיכה, שנודעה כהפיכת הנאו-בעת', תיארוה כ"אשרור" עקרונות מפלגת הבעת'. על קבוצה זו נמנו שניים מבכירי העדה העלאווית: צלאח ג'דיד, וחאפז אל-אסד, שכיהן בתקופה זו כשר ההגנה הסורי.
המאמצים של הסורים והעיראקים לאחד את עיראק וסוריה למדינה אחת התקיימו מאז היווצרותן של המדינות המודרניות. מאמצי האיחוד היו אמורים להימשך תחת מפלגת הבעת', אך למרבה האירוניה, העוינות בין סוריה לעיראק החלה בשנת 1966, כאשר שניהם היו תחת שלטונות הבעת'ים. היחסים השתפרו בתחילת שנות ה-70 במלחמת יום הכיפורים, אך שוב הדרדרו בעקבות קבלת סוריה את הפסקת האש בחסות האו"ם.
לאחר מלחמת יום כיפור, עשה נשיא סוריה, חאפז אל-אסד, מספר ניסיונות ב-1974 וב-1975 ליישב את חילוקי הדעות עם עיראק ולהקים ברית בין שתי המדינות. עיראק דחתה את הצעותיו של אסד והוקיעה אותו על "נכונותו לעשות שלום" עם ישראל. היחסים המתוחים בין עיראק לסוריה נימשכו עד 1978.
באוקטובר 1978 החל נשיא עיראק, אחמד חסן אל-בכר, לפעול באופן הדוק עם אסד כדי לסכל את הסכמי קמפ-דייוויד; והשניים חתמו בבגדד על אמנה משותפת של "פעולה צבאית משותפת", שסיפקה את "הצורה הקרובה ביותר של קשרי אחדות", כולל "אחדות צבאית מלאה" וכן "איחוד כלכלי, פוליטי ותרבותי". באותה שנה הסכימו השניים על תוכנית שתוביל לאיחוד עיראק וסוריה. תוכנית זו הייתה אמורה להיכנס לתוקף ביולי 1979, אולם, סדאם חוסיין, סגן מזכיר מפלגת הבעת' העיראקית, חשש לאבד את כוחו לאסד (שהיה אמור להיות סגן היושב ראש באיחוד החדש), ואיים על אל בכר שלא לקיים את התוכנית.
שיחות האחדות נמשכו בין אסד לסדאם אחרי יולי 1979, אך אסד דחה את דרישות עיראק למיזוג מלא בין שתי המדינות ולהיערכות מיידית של כוחות עיראק בסוריה. במקום זאת, אסד, שאולי חשש משליטה עיראקית וממלחמה חדשה עם ישראל, דגל בגישה של צעד אחר צעד. שיחות האחדות הושעו ללא הגבלת זמן, לאחר גילוי לכאורה של מזימה סורית להפלת סדאם חוסיין בנובמבר 1979, שבעקבותיה הושעו יחסי שתי המדינות. לפני פרישתו הכפויה הביע בכר את רצונו להאיץ את תהליך האיחוד, שכן חשש כי גורמים בתוך מפלגת הבעת' העיראקית מנסים להרוס את תוכנית האיחוד, עם זאת, מלחמת איראן-עיראק וההתקרבות של אסד לאיראן סיימו למעשה כל תקוות לאיחוד, ובינואר 1982 נסגרו הגבולות בין שתי המדינות וכל המסחר והתנועה של האזרחים בין המדינות בוטלו.
מאוחר יותר הצטרפה סוריה לקואליציה ששחררה את כווית מהכיבוש העיראקי במלחמת המפרץ בשנת 1991. עד לחידוש היחסים הדיפלומטיים בשנת 2006, מנהיגי עיראק קרובות האשימו את סוריה בניסיון לערער את ארצם, בכך שהיא מאפשרת ללוחמים סונים לחצות את הגבול בין עיראק לסוריה.
היחסים בין המדינות התערערו על ידי יריבות מסורתית לעדיפות בעניינים ערביים, טענות למעורבות בפוליטיקה הפנימית של אחת לרעותה, וסכסוכים על מי נהר הפרת, על דמי הובלת הנפט ועל העמדות כלפי ישראל. היחסים נותרו קרירים עד שבשאר אל-אסד הפך לנשיא סוריה בשנת 2000.
היחסים בין סוריה לעיראק התפתחו בשנים האחרונות, וביקורים הדדיים בין שתי המדינות הובילו למספר הסכמים של שיתוף פעולה כלכלי, כולל הסכם לחידוש שאיבת נפט מהשטחים הסוריים שהושעו בשנת 1982.
סוריה התנגדה בתוקף לכיבוש עיראק בשנת 2003, והדגישה את הצורך לשמור על עצמאותה של עיראק ולתמוך בתהליך המדיני שלה, ואף תבעה לוח זמנים לנסיגת הכוחות הזרים מעיראק. סוריה גם סיפקה מקלט ליותר מ-2 מיליון עיראקים.
יותר מעשרים שנות ניכור דיפלומטי בין סוריה ועיראק הסתיימו באופן רשמי, כאשר שר החוץ הסורי, וליד מועלם, ביקר בעיראק בשנת 2006, שהייתה המפגש הראשון מאז נפילת סדאם חוסיין בשנת 2003, ומאוחר יותר באותה שנה הוקמו שגרירויות של שתי המדינות. ב-23 באוגוסט 2009 התרחשו פיגועים בבגדד, אשר גבו את חייהם של יותר מ-100 אנשים, ועיראק האשימה את סוריה בתמיכה במתקפה, ובעקבות כך החזירו שתי המדינות את שגריריהם. מאוחר יותר נטלה מדינת עיראק האיסלאמית אחריות על הפיגועים, ובעקבות כך חזרו היחסים לקדמותם.
מלחמת האזרחים הסורית
עיראק נמנעה מהצבעה לגרש את סוריה ממדינות ערב. עיראק גם שמרה על שגרירותה בסוריה, ובמרץ 2012 הצביעו המחוקקים המקומיים [מחוז דהוכ בעיראק על פתיחת מחנה פליטים לפליטים מסוריה. אנשי הדת השיעים של עיראק סירבו לתת תמיכה לאסד, ואילו מוקתדא א-סאדר קרא לנשיא סוריה להתפטר מהשלטון.
מאז 2016, מתנדבים עיראקים נלחמים לצד הצבא הסורי, וכוחות שלהם נפגשו על מעבר הגבול הסורי-עיראקי.
ביולי 2017 חתמה עיראק, יחד עם איראן, על הסכם להגברת שיתוף הפעולה הצבאי עם סוריה.
יחסים דיפלומטיים
עיראק מחזיקה בסוריה שגרירות בדמשק וקונסוליה כללית בחלב, מאידך, סוריה מחזיקה בעיראק רק שגרירות בבגדד[1].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
25702806יחסי סוריה–עיראק